לא אוהבת שפונים אלי בפרטי ואומרים: "את יפה/יפיפיה/ העיניים/ הגרביים/השיער" אותם שפונים ואומרים זאת לא קראו מילה אחת כתובה לא מרוכזים במה שבאמת יש לי להציע.
אותם אלה, במבחן המציאות ילכו לקרוא או להקשיב רק למי שיש לה מה להציע ואיננו כתוב אלא בעיקר ניכר לעין הם הללו שיזנחו ברגע שתתחיל הדעיכה הבלתי נמנעת של ההתבגרות כי בתכלס, אי שם במציאות, אני בסך הכל בת השכן המזדקנת, זו שלמראית עין אין בה מעל המצופה מעל המצופה מגיע רק באם מגרדים את כרטיס החיש הויזואלי הריק, שם אפשר למצוא את מה שאם לא עוברים את רף ה"את יפה" מן הסתם לא עניין מעולם.
ועכשיו כתבתי לי פוסט ריק לאנשים ריקים מתוכן, שבלאו הכי לא יקראוהו לעולם, כי הם נמצאים אי שם בנבכי הפרטי מרעיפים מחמאות ריקות בשיטת הסרט הנע
תופחים על הערכות עצמיות נמוכות של נשים המרגישות נחשקות לרגע ולא מבינים שהדבר היחיד איתו נאלצתי להתעמת בחזותי לא יאפשר לי לעולם להתייחס לזה.
ממני בשר ודם הרחוקה מרחק שנות אור מהפנטזיה ולא רוצה להיות כזו.
|