גברת מאד מכובדת ,משכילה, נהדרת, מאד יפה בעיני עצמה לפחות:))))) הציעה לי בזמנו להיות לה לחברה פה בקפה. לא היתה מאושרת ממני..איזה כבוד!!! מי היה מאמין? היא ה"חשובה" ואני ה"קטנה" היינו "חברות" מאד טובות, משום מה נשמעה מאד נלהבת מהפוסטים שלי ואני כמובן הגבתי לה בהתאם. (אלה פוסטים מאד עתיקים...). איש מחברי החדשים בכלל לא מכיר. באיזה שהוא שלב ,כנראה לא אהבה במיוחד את התגובות המפרגנות שקיבלתי. (כאילו היו על חשבונה). וברור שנמחקתי...ללא כל התראה... בתמימותי, פניתי אל חבר משותף שיברר על מה ולמה.. ופשוט נאמר לו שרמתי ה"נמוכה" מאד מביכה אותה.. למטה מכבודה לרדת לרמתי... מה גם שאני כל כך משעממת אותה.... מה לעשות? ישבתי ,קרעתי את בגדיי, בכיתי בכי תמרורים,שמתי עפר על ראשי, צמתי שבעה ימים ושבעה לילות ותוך כדי התייפחויות.. וטיפול פסיכולוגי תומך, חזרתי אט אט לחיות, שפלת רוח ובושה מתמיד:)))) וברצינות, מפעם לפעם נזכרת בה. באמת ,בקצת עלבון. עכשיו ,לכשנודע לי שאיני יחידה, המון חברים פה.. דווקא מהמצויינים שבהם זכו באותה מיקלחת קרה..ונמחקו על ידה בזעם קדוש:))))) אני פשוט מרגישה שבזכות יחסה "הנפלא" הועליתי בדרגה.. ודורגתי מחדש בין הנחמדים דווקא:))) ואיני יודעת ,האם זכיתי בכם ידידי היקרים, מתוך פירגון? או מתוך רחמים???? ציפי |