כותרות TheMarker >
    ';

    נהג מונית

    טור דה ישראל 45-מלחמת לבנון הראשונה מהזוית האישית שלי

    0 תגובות   יום שני, 11/6/12, 00:08

      בסוף השבוע הראשון בחדש יוני  1982 אירגנתי לי חופשה קצרה מעבודתי כסטודנט במשמרות לילה במלון ירושלמי יוקרתי והגעתי לבית הורי בחיפה לסוף שבוע שקט ומפנק כפי שקיוויתי. ביום שישי בבקר,כשאני טרוט עיניים מדדה לכיוון המקלחת,אימי שאלה אותי אם שמעתי כבר חדשות הבקר. עניתי לה בשלילה ואז היא עידכנה אותי שבלילה מחבל ירה בשגריר ישראל בלונדון,מצבו אנוש ועל פי הדיווחים בתקשורת, הדי הירי מגיעים עד לגבול הלבנוני והמתיחות הצבאית שם עולה. כחייל מילואים טרי פחות או יותר ששרת במילואים ביחידת הקשר של פיקוד הצפון ולכן, היה לו מושג כלשהו על תכניות מבצעיות קטנות ו/או גדולות נגד צבא יאסר עראפת ששלט פחות או יותר בדרום לבנון ("פאתאחלנד") והטריד צבאית את תושבי הישובים בגבול הצפון ,ידעתי שיש אפשרות שהתגובה לירי בלונדון, תהיה בדרום לבנון והתגובה עשויה/עלולה להתפתח למשהו גדול צבאית,יותר מסתם הפצצה אווירית, ירי קטיושות כתגובת נגד, שוב הפצצה בתגובה ,שוב ירי קטיושה,בקיצור מעגל אלים שיכל להסתיים  בצורה זו או אחרת עד הסיבוב הבא אלא אם כן יחליטו  בירושלים שהפעם יגבו בעוצמה עד "שלא תיפול קטיושה אחת בקרית-שמונה" כפי שהבטיח ראש-הממשלה מנחם בגין בטחת מאספות הבחרות שלו שנה לפני כן.

         ביום שבת שלמחרת,למרות המתיחות הצבאית החלטנו שאנחנו נצמדים לתכניות המקוריות שלנו ונסענו לבילוי יומי בכנרת. בשעות אחה"צ  המאוחרות,  בעת שעשינו את דרכנו חזרה לחיפה, ראינו כבר מאזור צומת-גולני שיירות ארוכות של מובילי טנקים נעות צפונה. אז הבנו שכנראה לא מדובר הפעם בעוד סיבוב צבאי קצר.   בשעות הערב של מוצא"ש, קיבלתי טלפון מהיחידה,אחרי שעה מישהו גם דפק לנו בדלת עם צו גיוס מיוחד ( "צו "8)  ויאללה ,עלינו על המדים,ארזנו במהירות תיק ואבי הסיע אותנו לנקודת המפגש איזה בית-ספר בחיפה. כל החברה התכנסו והגיעו,הבלאגן והרעש היה אינסופי ורק בשעות הלילה המאוירות עלינו על האוטובוסים שהסיעו אותנו למפקדה הקדמית של פיקוד הצפון שהושמשה רק בשעות חירום בפיסגת הר-כנען מעל העיר צפת. בדרך לשם, הכבישים,למרות שעת הלילה המאוחרת מאד היו עמוסים בשיירות כלי רכב צבאיות מכל הסוגים והגדלים והבנו אם עוד היה צורך להבין שצה"ל הולך לבצע מבצע גדול .  לפנות בקר, הגענו עייפים מאד למפקדת פיקוד הצפון ,מקום שקט ורגוע עד אז פרט לתרגילי חירום, אלפי חיילים וחיילות בסדיר ובמילואים הציפו את הבסיס ובקיצור היה כרגיל במצבים כאלו בלאגן מאורגן. אנחנו כחיילי יחידת הקשר הפיקודית צווותנו לחמ"ל מסויים,אני סופחתי לחמ"ל המודיעין הפיקודי המעניין ויאללה,מלחמה.

    ''
    לקראת שעות אחה"צ  המאוחרות, הגיע לחמ"ל המרכזי של הפיקוד  כל צמרת המדינה וצה"ל החל מראש-הממשלה מנחם בגין שדידה בקושי על מקל ההליכה שלו, שר-הביטחון אריאל שרון ,הרמטכ"ל רפאל,רפול איתן,אלופים  בשרות פעיל ובמילואים ועוד "חשובים" . יממה לפני שנהרג מירי של מחבל בווילה בלבנון ראיתי גם את האלוף יקותיאל "קותי" אדם בבסיס. בגין שרון והצמרת הצבאית היו מגיעים ל"בור" במפקדת הצפון לישיבות תידרוך. בשעות הלילה המאוחרות יכלתי לראות היטב את אריק שרון יושב בחדר מואר במנורות ניאון לבנות חזקות עם הקצינים הבכירים וביחד הם רוכנים על המפות וכנראה הם מתכננים את יום הלחימה הבא. "חבל שאין  לי מצלמה" חשבתי לעצמי, "אם יכולתי לצלם זה אלו בטח היו צילומים היסטוריים".
    ''
    כמובן שגם שוטרים צבאיים רבים הקיפו את חדרי המפקדות ומנעו ממי שאין לו אישור,להיכנס. הבסיס נוסף לכל גם לא היה ערוך לשהייה ,כולל לינה של מאות ואלפי חיילים וחיילות. הקצינים והחיילות וכן המקורבים קיבלו אישורי לינה במלונות ובבתי ההארחה הרבים שהיו במעלה הר-כנען וידעו ימים שקטים יותר אבל עדיין הבלאגן חגג. בשעות החופשיות שלנו הלכנו ללובי של המלון הקרוב ( מלון "רוקנשטיין" המיתולוגי) וצפינו בשידורים ישירים של משחקי טורניר ה"מונדיאל" שהתקיים באותם ימים בספרד.    אחרי כמה ימים, החלו המפקדים לעשות להתאפס, ה"חשובים" החלו לעזוב והבלאגן במפקדת הפיקוד החל להירגע. חיילי מילואים שהתברר שלא היו נחוצים,שוחררו ולאט לאט נכנסנו לשיגרה.  אחרי שבועיים ימים, הציעו לשחרר אותי בתנאי שאתחייב לחזור בתוך שבועיים עד שלושה שבועות לעוד סבב של שירות מילואים של בערך חדש ימים. העדפתי להישאר וסיים שרות רצוף של ארבעים ימים ולילות ואח"כ לחזור לשיגרת הלימודים והעבודה בירושלים וכך היה.

              עד הנסיגה הראשונה של צה"ל מדרום-לבנון שרתי במילואים פעמיים והפעם עמוק בשטח לבנון-בג'בל ברוך המפורסם. הנסיעה משטח ישראל להר ערכה יום שלם עם כל אמצעי הזהירות והביטחון,כבר אז החלו לנסות לפגוע בשיירות והיה  ברור שלבנון איינה פיקניק והאורז שזרקו על צה"ל בשמחה המקומיים התחלף בעויינות עמוקה. בכל מקרה, השרות בג'בל ברוך היה דווקאי כייפי ,היינו כמה חבר'ה מהיחידה ופרט למשימות מקצועיות בקשר ,עשינו ככל העולה על רוחנו,הרחק מהמפקדים הנודניקים,כשחיילים קרביים סדירים מאבטחים אותנו . לחופשה יצאנו פעם אחת, חופשה של שבוע ימים בדרך כלל-כאמור הנסיעה היתה מסובכת,רק בשיירה מאורגנת לפחות עד הגבול במטולה. לכמה חבר'ה התמזל המזל והם עלו על מסוקים שנחתו מדי פעם בהר עם קצינים בכירים שבאו לביקור או עם אמנים שבאו להנעים את זמננו (אני זוכר לטובה הופעה מאולתרת אך מרגשת של אריק סיני). בקיצור ,כמי שלא היה בדרג הלחימה בלבנון לי אין טראומות מהארץ המסוכסכת והבוגדנית הזו אבל אני לא הדוגמא.

                  בחזרה לשלהי הקיץ של 1982,כמה ימים אחרי "אירועי סברה ושתילה" נכחתי בחיפה בכנס פוליטי בו התווכחו על נחיצות המלחמה  אנשי שמאל וימין. אחד מפעילי השמאל יוסי בן-ארצי שאימו היתה אחת המחנכות והמורות הדומיננטיות ביותר שלי (ולא רק אצלי היא נחרתה בזיכרון עמוק לטוב בעיקר). בן-ארצי,היום פרופסור לגיאוגרפיה  ורקטור אוניברסיטת חיפה היה מהפעילים הבולטים של "שלום-עכשיו". הוא סיפר לנוכחים בכנס "שמתארגנת שמוצאי השבת הקרובה הפגנה שתקרא לבגין להקים ועדת-חקירה ממלכתית לחקר אירועי סברה ושתילה" והזמין גם את הנוכחים להשתתף בהפגנה . גם בן-ארצי לא חשב שההפגנה הזו תהיה ענקית כל-כך ותירשם בהיסטוריה כ"הפגנת  ה-400000 איש" שגרמה לבגין לשנות את דעתו ולהקים ועדת-חקירה ממלכתית –"ועדת-כהן" שבין מסקנותיה העיקריות היתה הקביעה ששר-הביטחון אריאל שרון אחראי על הטבח שעשו הפלנגות הנוצריות בעשרות מדיירי מחנות הפליטים והורתה לבגין לפטר את שרון מהממשלה,טראומה ענקית ששרון סחב עימו לטוב ולרע עד יומו האחרון בפוליטיקה הישראלית.

    ''

           בפברואר 1983, התכנסה ממשלת בגין לדון במסקנות "ועדת כהן". בגין היסס לקבל את ההמלצה לפטר את שרון  ותנועת "שלום-עכשיו" שניהלה מסע צלב נגד בגין ושרון  (" בגין רוצח","שרון רוצח") אירגנה מצעד מחאה נגד הממשלה ברחובות ירושלים מכיכר-ציון עד משרד ראש-הממשלה. אני הייתי סמוך למשרד ראש-הממשלה שעות  אחדות לפני שראשוני המפגינים של "שלום-עכשיו" הגיעו לאזור אחרי שהתעמתו פיזית ומילולית עם תושבים ומפגינים מהימין. בשעת ערב מאוחרת,נאלצתי לעזוב את המקום ולנסוע לעבודה . כשהגעתי אחרי רבע שעה בערך אני שומע ברדיו דיווחים ראשונים היסטריים מאזור משרד-ראש-הממשלה על "יריות ופיצוצים שנשמעים באזור ולא ברור עדיין מה קורה".  אמיל גרינוויג, שצעד עם כמה מחבריו בראש המפגינים של "שלום עכשיו" נפגע מרימון יד שהשליך צעיר יהודי בשם יונה אברושמי ומת מפצעיו. הייתי, כמו כולם בהלם  ובזעזוע מעבר לעובדה שהייתי שם עשר דקות לפני הפיגוע הרצחני ! אגב אימו של אמיל גרינצוויג ז"ל התגוררה בסמוך לבית הורי בחיפה והיתה בידידות עם אימי-עולם קטן.

                      ובחזרה לימים הראשונים של מה שנקרא "מבצע שלום הגליל" והפך לימים בלחץ תקשורתי משמאל ל "מלחמת לבנון הראשונה" שגם נחשבה ל"מלחמת ברירה" פעם ראשונה בהיסטוריה של ישראל לדעתי שלא בצדק כים גם "מבצע סיני" עשרים וכמה שנים קודם לכן לא היה בדיוק מלחמת אין ברירה אבלך קצרה היריעה מהשוואות.  בשבוע הראשון או השני של המלחמה, הופיע ראש-הממשלה מנחם בגין בתכנית הראיונות המיתולוגית בערוץ הראשון והיחידי אז  "מוקד".  בגין הסביר למראיינים את הסיבות שגרמו לו להכריע לצאת למערכה בלבנון-"רציתי למחוק את טראומת מלחמת יום-הכיפורים!" אמר בגין בגילוי לב ובכך גזר את גורלו לדעתי.  השמאל הישראלי רצה לחרוט בתודעת הציבור הישראלי את מלחמת יום-הכיפורים הטראומטית ממילא,  בין השאר כטראומה שצה"ל לא יכל לנצח במלחמות עתידיות ניצחון מוחץ את אויביו בדומה למה שאירע במלחמת ששת-הימים ולכן,על ישראל להסכים להסדר מדיני הכולל נסיגה מלאה לגבולות 67 ,הקמת מדינה פלשתינאית וכו'. השמאל לא "הסתפק" בהסדר השלום ההיסטורי בין מצרים לבין מדינת-ישראל בראשות מנחם בגין, דבר שנראה יותר מדמיוני  כמה   שנים קודם לכם, אלא רצה שבגין ושרון יפרקו את  הישובים היהודיים ביו"ש כפי שפרקו את הישובים היהודיים בסיני!  דבריו של בגין בשבוע הראשון של המלחמה על רצונו למחוק את טראומת מלחמת- יום-הכיפורים,היתה מוקדמת מדי, הקפיצה את השמאל הישראלי שהחליט ש"לא יקום ולא יהיה! אנחנו נראה לבגין ושרון שגם מהמלחמה הזו תישאר לעם-ישראל טראומה אמיתית –לא ניתן לצה"ל להתאושש!"  ההצלחה המדינית/צבאית של ישראל להגיע עד לפתח מפקדתו של יאסר עראפת ,לכתר אותו ובהמשך לאלץ אותו לעזוב בראש כוחותיו המובסים בלבנון,בה שלטו ,בדרומה, שנים ארוכות והפכו את חיי תושביה לגהנום ואת וחיי תושביה הצפוניים של ישראל לחיים תחת איום מתמיד גרמו לשמאל הישראלי להרגיש מובסים כמו עראפת. אורי אבנרי שנסע לפגישה מתוקשרת עם ה"איש עם השערות על הפנים" כפי שכינה אותו בגין לא היה היחיד. השמאל הישראלי ראה בעצב את עראפת יוצא לגלות בטוניס הרחוקה וחשש שכל התאוריות שלו על "מדינה פלשתינאית" טובעות בים! השמאל החליט לחפש כל דרך להנחית על ממשלת ישראל מכת נגד.  

    ''
     בספטמבר 1982 כאשר כוחות צה"ל שלטו בבירות ,הדרג המדיני הישראלי ניסה לממש הסכמים (עמומים אומנם) עם מנהיגי הנוצרים בלבנון והכתיר את בשיר ג'ומייל לנשיא לבנון תוך ציפייה שהנ"ל ירקוד עימנו ואלס צמוד ויחתום על הסכם שלום ברוב פאר והדר עם ישראל. המציאות הלבנונית הנפיצה וההפכפכה התפוצצה לישראל בפרצוף כאשר פצצה רבת עוצמה חיסלה את ג'ומייל והצמרת הלבנונית. כעבור כמה ימים,כאשר כוחות צה"ל מאחוריהם, יצאו לוחמי הפלנגות הנוצריות למסע נקם בנוסח המוכר של נקמה וסגירת חשבונות בעולם הערבי. לוחמי הפלנגות הסתערו באומץ על עשרות גברים נשים וטף פלשתינאיים שהתגוררו במחנות הפליטים סברה ושתילה בלב ביירות וטבחו בהם ללא רחמים! צה"ל והדרג המדיני שכאמור תמך כאמור בפלנגות נתן אישור כנראה לפלנגות להיכנס למחנות הפליטים אך לא ידע ולא שיער שזה מה שיעוללו הפלנגות-טבח המוני מזוויע! האם צה"ל,מפקדיו והדרג המדיני היו צריכים לצפות מה יעוללו הפלנגיסטים החמושים  שרצו נקמה על חיסול מנהיגם? התקשורת הישראלית והשמאל החליטו שהטבח הזה הוא בחסות ממשלת-ישראל ושנקרתה להם הזדמנות פז להפיל את ממשלת-ישראל שהעזה לסלק את עראפת הרחק מגבולות ישראל. למחרת ראש-השנה,כאשר החלו להגיע ידיעות ראשונות על הטבח, בתקשורת הישראלית לא חיכו לועדות-חקירה. עיתון פועלי ישראל, "דבר" ז"ל יצא בכותרת ענקית שניסחה העורכת הראשית המיתולוגית שלו חנה זמר המנוחה,ציטוט מתפילת המוסף בראש-השנה- "להעביר ממשלת זדון מן הארץ"! זעקה זמר בשם כל השמאל הישראלי. השמאל בגיבוי חד-משמעי של התקשורת תבע הקמת ועדת-חקירה שתקבע מי אחראי לטבח לא שהשמאל היה צריך ועדה שכזו כאמור חנה זמר קבעה שממשלת בגין שרון היא "ממשלת-זדון", ראשי השמאל כמו שולמית אלוני זעקו מעל כל במה "בגין רוצח"."שרון רוצח" והארץ רעשה!
    ''
    הציניקנים משמאל תהו "איך מדינת-היהודים הפכה מאור לגויים לתאורה לנוצרים" ואילו הציניקנים מימין תהו "מדוע כשערבים (נוצרים) רוצחים ערבים (מוסלמים) היהודים אשמים?".  בגין,בניגוד לדעתו הראשונית נאלץ להקים ועדת-חקירה ממלכתית,אהרון ברק אחד משלושת חברי הועדה החליט כי בכל מחיר ה"פאשלה " של "ועדת-אגרנט" שחקרה את מלחמת יום-הכיפורים ונמנעה מלהטיל אחריות על המחדל על הדרג המדיני לא תחזור, והוביל את הועדה להחלטה חד-משמעית להמליץ לממשלה להדיח באופן מיידי את שר-הביטחון אריאל שרון וכך כאמור היה.  ראשי האופוזיציה ,בעבר (ובעתיד) ראשי המדינה שתמכו במלחמה באופן חד-משמעי (שמעון פרס "המלחמה בלבנון היא הצלחה גדולה יותר ממה ששיערנו", יצחק רבין שקרא לאריק שרון להדק את המצור על ביירות ואחרים, ישרו קו עם תומכיהם הטבעיים מהתקשורת והשמאל והצטרפו למקהלה שקוראת להדיח את הממשלה על "מחדל המלחמה הזו!"

          התקשורת כאמור היתה חד-משמעית בהתנגדותה למלחמה ובקביעה שלה שבגין ושרון הוליכו את שרי ממשלת-ישראל שולל,לא נתנו להם דין וחשבון על מטרותיה האמיתיות של המלחמה ועל-כך שצה"ל שהיה אמור להתייצב על קו 40 ק"מ מהגבול ,כך ע"פ ההודעה הראשונה הרשמית של הממשלה מיד עם פרוץ המלחמה,למעשה הונחה בחשאי ע"י בגין,שרון ורפול להגיע עד ביירות. אנשי התקשורת הבכירים זעמו על-כך שממשלת –ישראל לא  שירטטה את תכניות המלחמה המפורטות שלה בפומבי וגרוע מכך,לא טרחה לעדכן את העיתונאים בפרטי הפרטים של המלחמה ,פשע נוראי שאין לא כפרה!   שמעון שיפר כתב ספר "מלחמת של"ג" שבו תאר כיצד שרון גלגל כמו כדור שלג את המלחמה להגשמת מטרותיו הסודיות הגרנדיוזיות וכיצד הוביל ,יחד עם בגין,את חבריו לממשלה באף. הפרשנים הבכירים אהוד יערי וזאב שיף כתבו גם הם ספר  "מלחמת שולל"-הכותרת אומרת הכל.  כמובן  שהתקשורת גלגלה עיניים וקבעה כי הממשלה לא נתנה כמתחייב אישורים לפני כל מבצע חשוב וכו'.  שטויות במיץ!   דוגמאות לא חסרות-בספרו הביוגרפי של העיתונאי והסופר שבתאי טבת על משה דיין נכתב כיצד במהלך ימי הקרבות הראשונים במלחמת ששת-הימים חלק משרי הממשלה לחצו על דיין להורות לצה"ל לפרוץ לעיר העתיקה בירושלים ולכבוש אותה. דיין היסס "ובבקר יום רביעי 7 ביוני השר בגין תבע לקבל החלטה לפרוץ לעיר העתיקה אבל אז התברר שמשה דיין אישר כבר בלילה הקודם לצה"ל לפרוץ לעיר-העתיקה" . איפה "תהליך קבלת החלטות קבלות  ואישורים מסודר"? איפה ועדת-חקירה על "עיקוף הממשלה"? בקיצור ,לא צריך להתייחס ברצינות לתקשורת ה"אובייקטיבית" –מי שלא נוהג לפי הקו האידיאולוגי שלה חוטף ממנה ובגדול!

     גלעד שרון הבן של, ציטט השבוע את ראש-הממשלה אהוד אולמרט שקבע את מטרות מלחמת לבנון השנייה ("שיחרור השבויים רגב וגולדוואסר, הרחקת איום טילי החיזבאלה,ניקוי דרום לבנון משליטת החיזבאלה"). "אולמרט" קבע גלעד שרון על יורשו של אביו במפלגה ובראשות המדינה "נכשל בכל המטרות שהציב לעצמו במלחמה ובכל זאת התקשורת לא תבעה את ראשו בניגוד למלחמת לבנון הראשונה שהשיגה את כל מטרותיה אולם בכל זאת התקשורת חיפשה ומצאה את ראשו של אבי" קונן שרון הבן בצדק מסויים!

                  עד היום התקשורת לא מרפה משרון האב. בסוף השבוע שעבר היא "חגגה" שלושים שנה למלחמת לבנון הראשונה, שמעון שיפר למשל המשיך בקו שלו –" במהלך המלחמה כשהתכנסה הממשלה לעוד ישיבה לדון על מהלכי המלחמה, שלישו של שרון תלה מפות מבצעיות. לפתע השליש עודד שמיר, הבחין כי בטעות תלה מפה שלה מה שמתוכנן לעתיד הרחוק יותר ושרי הממשלה לא אמורים לדעת. שמיר החוויר, ניגש לשרון הסביר לו את הטעות,התנצל ורצה להוריד את המפות. עזוב, ענה לו שרון, ממילא שרי הממשלה לא מבינים דבר,אתה יכל להשאיר את המפות האלו!" גלעד שרון טען השבוע בראיון עם אילנה דיין שאחרי שקרא את המאמר הרים טלפון לעודד שמיר וזה "הכחיש באזני מכל וכל את התאור של שיפר-לא היה ולא נברא!"   אז מה האמת?

      השבוע שמעתי את הפרופסור האלוף יצחק בן-ישראל אחד האנשים הבקיאים והרציניים ביותר בישראל שטען שלא מלחמת לבנון גרמה להתחזקות החיזבאלה אלא שלטון האייתולות של איראן שהיה אז בחיתוליו ושאף להקים כוח איסלמי גדול שישתלט על כל ארצות-ערב הוא שדאג לבניית כוחו של החיזבאלה ללא קשר למלחמת-לבנון-עוד נקודה למחשבה למרות כל מה שהתקשורת הישראלית הלעיטה ומלעיטה אותנו.

           אריק שרון ששאף להיות ראש-ממשלה וחשש שמסקנות "ועדת –כהן" יחסלו לו את השאיפות הללו נלחם בעיתונות שקבעה שהוליך שולל את בגין ואת הממשלה כולה במלחמת לבנון. הוא הגיש תביעות דיבה רבות,זכה מול ה"טיים" האמריקאי והפסיד מול עיתונאי "הארץ עוזי בנזימן (שכתב את הספר הלא מחמיא על שרון "לא עוצר באדום"). מנחם בגין שגם ככה לא היה בשיא כוחו,הידרדר פיזית ונפשית ושנה אחרי פרוץ המלחמה,הרים ידיים ובין רגע נמוג מהחיים הציבוריים. צה"ל גם תחת ממשלות אחרות כולל ממשלות שמאל של רבין ופרס המשיך לשהות בדרום לבנון,להתבוסס שם ולשלם מחיר יקר בקרבנות. רק בשלהי שנת 2000 אהוד ברק הוציא את צה"ל משם במהלך בזק מעורר מחלוקת שהיה,כך טוענים המומחים אחד הגורמים לפרוץ האינתיפאדה השנייה  שהביאה לנפילתו של אהוד ברק מהשלטון אחרי שנה וחצי בלבד!

     ואז עלה לשלטון,בניגוד לכל התחזיות המוקדמות האיש שהקריירה הפוליטית שלו נראתה גמורה כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה-אריאל שרון.  שרון למד היטב את לקחי המלחמה ההיא והחייל הוותיק והנועז עטור הניצחונות הפנים שאיש,גם לא הוא,בגילו,ועם קופת השרצים התלויה שלו,לא יכול לנצח את התקשורת הישראלית העויינת אותו עשרות שנים. שרון ברגע האמת כאשר חרב החוק מונפת מעליו, החליט להיות מאותרג ע"י התקשורת הישראלית ולהציל בכל מחיר את עור ואת שלטונו! כך נולה תכנית ה"הינתקות",ללא שום התייעצות,דיונים ,קבלת אישורים מהממשלה והתחשבות בדעת הצבא-החלטה שרונית דורסנית אופיינית! אלא שהפעם התקשורת היתה איתו עד הסוף! לא הציקו לא על ההחלטות,לא טענו שהוא הוליך שולל את בוחריו ואת תומכיו ולא תהו על מניעיו האישיים בקבלת החלטה מרחיקת לכת כזאת בניגוד לכל הבטחותיו! שרון שיתף ראשון בהחלטתו הדרמטית את אחד מגדולי שונאיו ומשמיציו בתקשורת לאורך עשרות שנים העיתונאי הוותיק יואל מרכוס מ"הארץ"-  "אם אינך יכל להילחם בהם,הצטרף אליהם" והתקשורת תשמור עליך בתנאי שתבצע במלואה את האג'נדה שלה גם אם היא בניגוד ברור ומוחלט למנדט שקיבלת מבוחריך-יחי הדמוקרטיה,תחי הצביעות יחי המלך אריק שרון מלך ישראל!

    ''

                קצת למעלה מעשרים שנה אחרי שאריק שרון חיסל את מדינת הטרור בדרום לבנון, הוא,על מנת לשרוד בשלטטן באופן אישי, הקים במו ידיו מדינת טרור איסלמית קיצונית בדרום ישראל. איך שגלגל מסתובב לו !  וצדק כנראה הגנרל הצרפתי קלמנסו שקבע ש"המלחמה היא עניין רציני מדי מכדי להשאירה לאנשי הצבא"!

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      נהג מונית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין