"צריכים ללכת לסופר", אמרה לי אשתי ואני הלכתי מיד לחפש את מפתחות המכונית. שני המקומות השנואים עלי ביותר הם קניונים וסופרים (לא סופרים חס וחלילה אלא מרכולים כפי שהם נקראים בעברית תקנית). כפי שהרגילה אותי אשתי במשך יותר מחמישים שנות נישואינו, אני לא מתווכח אתה כשהיא אומרת "צריכים" כי רק היא יודעת מה צריכים במשפחה ואני לא.

אשתי היא אדם מתחשב והיא לא מכריחה אותי להיגרר אחריה עם עגלת הקניות ולהתעצבן עד כלות מהשוואות המחירים שלה. אז לקחתי לי בקבוק בירה קרה ושקית בייגלה, שילמתי בקופה, הוצאתי את שרפרף ההמתנה שלי מהאוטו וישבתי לי מעבר לקופות באזור ממוזג היטב. מאחר ואני יודע שההמתנה תארך לא פחות משעתיים, התחלתי לקרוא מה שכתוב על שקית הבייגלה של חברת "בייגל-בייגל". עיני הרשעיות נמשכו מיד אל משפט מוזר: "נאפה לאחר הפסח תשע"ב". והוא הביא לי מיד את הג'ננה; מה עומק החדירה של הדתיים אל תוך חיינו!

היצרן כמובן צודק. הוא רוצה למכור כמה שיותר וזו זכותו. הוא רוצה שגם שומרי מצוות מחמירים, והם מתרבים לאחרונה כחול שעל שפת הים, יקנו את הסחורה שהוא מייצר. אבל נראה לי שמשפט המחץ שלו, שלדעתו ישכנע כל שומר מצוות מחמיר שסחורתו כשרה גם עבורו, הוא תנאי הכרחי אבל, אללי, לאה מספיק. כי יהודי המחמיר בשמירת המצוות, יכול לחשוב כך: יופי, זה לא נאפה בפסח, אבל מה עם העובדים שאפו אותו אחרי הפסח, האם גם הם לא אכלו חמץ בפסח? האם הם לא קנו פיתות מאיזה אבולעפייה ביפו בפסח? חברת "בייגל-בייגל" יכולה להתחייב על כך? אם כן, שתכתוב על גבי השקית כך: "חברת "בייגל-בייגל" מתחייבת בנטילת חפץ שכל העובדים המשתתפים באפיית תוכן שקית זו לא נגעו בחמץ במשך כל הפסח תשע"ב וגם לא העזו לחשוב על אבולעפייה ביפו ו/או על חמץ בזמן חג הפסח תשע"ב.

ומיד מוחי החל להסתחרר מעשרות ההחמרות שכל שומר מצוות יכול להמציא ממוחו הפורה השואף לחסל כל חשש לחשד של עבירה על מצוות וכיצד היצרן המסכן יוכל לנחש אותן מראש ולספק כל תביעה דתית שתאפשר לו למכור את תוצרתו גם למהדרין שבמהדרין. אבל אין רע בלי טוב: טוב שהמשפט המוזר שעל השקית לא נכתב גם באנגלית כי אז תיירים עלולים לחשוב שהם באו לתור בית משוגעים.

כשאשתי הגיעה סופסוף, מיד שאלה אותי למה אני מעוצבן (מרוב שנים ביחד אנחנו קולטים אחד את השנייה ואחת את השני ללא אומר ודברים). סיפרתי לה על המשפט הכתוב על גבי השקית והיא שאלה מיד: מה אתה מתעצבן משטויות? ואני עניתי לה: זה בדיוק כמו שאת מתעצבנת מסגן השר במשרד האוצר יצחק כהן מש"ס, שבכל פעם שהוא עולה אל הדוכן במליאת הכנסת הוא לוקח את כוס המים שמונחת שם ואומר בחגיגיות: "ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שהכול נהייה בדברו" ואז לוגם מהכוס שתי טיפות מים ואת מיד אומרת: "תראה איזו הצגה מגעילה". 

אז הגענו להסכמה שכל הדתות והכבשים הנוהרים אחריהן בכל העולם מעצבנות אותנו.