ביום שישי שעבר ציינה הקהילה הגאה בישראל את יום חגה בצעדת ענק במרכז העיר תל אביב. למרות שמצעדי גאווה מתקיימים גם בערים אחרות בישראל, ולמרות שלא מעט להט"בים מתגוררים גם מעבר לנהר הירקון, תל אביב הייתה ונותרה הבירה הרשמית של הקהילה הגאה הישראלית. בניגוד לירושלים, שאינה מוכרת כבירת ישראל ע"י מרבית מדינות העולם, תל אביב זוכה בשנים האחרונות להכרה בינלאומית כבירה גאה. מדי כמה חודשים מתפרסמים מאמרים המתארים את העיר כ "גן עדן" להומואים, לסביות וטרנסג'נדרים. רק השבוע נחתו בארץ למעלה מעשרים אלף תיירים גאים אשר באו לקחת חלק בהילולה המקומית.
מאז נערך לראשונה בתחילת שנות ה-70 בארה"ב, הפך מצעד הגאווה מכלי במאבק לשוויון זכויות להפנינג המוני. מכך ניתן להסיק כי היעד העיקרי הושג- אנו הגאים על המפה ואנו נשארים על המפה. אלא שעוד ארוכה הדרך להשתלבות מלאה של הקהילה הגאה בחברה הישראלית. מדינת ישראל לא מכירה בנישואים של זוגות חד מיניים, מדיניות הצבא כלפי חיילים הומוסקסואלים הנה מעורפלת עוד יותר ממדיניות ה"אל תשאל, אל תגיד" האמריקאית ושרים בכירים עוד מרשים לעצמם לצאת בהצהרות הומופוביות מבלי לחשוש שמא הדבר יפגע במעמדם הציבורי.
תל אביב נהפכה עם השנים לנווה מדבר עבור הקהילה הגאה. הומואים ולסביות צעירים נוהרים אל העיר בהמוניהם ומוצאים בה בית חם ואוהב. אלא שכמו כל נווה מדבר, העיר מוקפת מדבריות צחיחות של בורות וחוסר סבלנות. וקולה של הקהילה, רם ככל שיהיה ביום המצעד עצמו, אינו נשמע. לא כאשר היא נדרשת להגן על עצמה ובוודאי שלא כשהיא נדרשת להגן על מעוטים אחרים.
הקהילה הגאה הישראלית הנה לכאורה התגשמות מופתית של ערך הסובלנות. תחת מטרייה אחת מתקבצת לה קשת אנושית הכוללת הומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים ביסקסואלים ועוד. ניתן היה לצפות כי קהילה זו, אשר יודעת רדיפה מהי, אשר חבריה חוו על בשרם את הבורות והפחד מן השונה תהיה המגן של זכויות המיעוטים באשר הם. אלא שההפך הוא הנכון. ההומו טמן ראשו בחול. זוהי קהילה גאה, אך שקטה.
בשבועות האחרונים אנו עדים לגל של אלימות כלפי הזרים השוהים בישראל. מה שהחל כהתקפה מילולית הפך במהרה להשתלחות אלימה אשר כללה מעשי ביזה, מהלומות והצתה. הגוף הישראלי החל להלחם בסרטן, ולשמחתו של השר אלי ישי, כל האמצעים כשרים.
אל לנו לשגות ולחשוב כי האיבה וההסתה כלפי הזרים הנה שונה מן האיבה כלפי מיעוטים אחרים. זוהי אותה בורות וזוהי אותה שנאה. לפני כשבוע רואיין תושב צעיר של שכונת התקווה אשר הנו חלק מהמאבק נגד הזרים. ה"פעיל" הזהיר כי עם המדינה לא תפתור את מצוקת השכונה הוא וחבריו יבצעו פעולות "כירורגיות" כדי להבטיח את רווחת התושבים. והרי שזוהי שפת הכיבוש, שפת ה"פעילים" ה"כירורגית" אשר דוגלת ב"תגי מחיר". כל שהשתנה זהו היעד.
אל לנו לשגות ולחשוב כי אנו הגאים לא נהפוך בבוא העת גם כן ליעד של הבריונים. כפי שכתבה ריטה, נביאת הקהילה הגאה, "זה יבוא כמו שהטבע מכיר". מעצם היותנו מיעוט, מעצם היותנו שונים וצבעוניים גם אנו נהווה קרקע פורייה לסיסמאות החשוכות של המירי רגבים והדני דנונים. מרתין לות'ר קינג אמר כי חולשתה העיקרית של האלימות היא שהיא רק מכפילה את האלימות ובכך מוסיפה חשכה לילה חסר כוכבים. דווקא בתקופה חשוכה זו, יכולה הקהילה הגאה הישראלית להוות מגדלור של תקווה ושפיות. לא רק למען עצמה, אלא למען כל המיעוטים החיים בקרבינו.
אילן מנור
|