מביטה למולה אותה בבואה

רק משהו כבד נשקף במראה

נפער לו פער המפקיע פני שטח

שנות מאבק ועייפות, תוגה ומתח

תמיד נראתה צעירה למראה

את פתילו האוזל של נעוריה תבכה

אט אט מפנה מקומה לרעננות מפעמת

את שברי עלבונה הזועקים ילדותה, משקמת

היא תמצא לה את שביל התקווה הטובה

משוללת תפאורת חזות מרשימה שהפכה חרבה.

מעולם לא ידעה את יופיה העוזב

מקסם שווא, תעתוע שפס ככוזב.