גם זו הייתה החלטה של הרגע האחרון  שהתקבלה בעקבות תשדיר פרסומת ברדיו בשעות הבוקר המוקדמות בדרכי לעבודה.

המחשבה לצפות באופרה החושנית והמפורסמת שכולנו מכירים ואוהבים שחובקת בתוכה אהבה, קנאה תשוקה ושנאה תהומית 'כרמן' למרגלות המצדה המדהימה ביופיה תחת שמים זרועי כוכבים, הציתה את דימיוני.

שעות ספורות לאחר מכן קניתי כרטיסים.

הירידה מערד בירידות המפותלות לכיוון ים המלח עד שהגענו לכביש 90 הייתה מרהיבה ביופיה. בשלב מסוים עצרנו  בנקודת תצפית וזה הנוף המדהים ביופיו שנגלה אל מול עיננו.

חנינו בחניון בר יהודה ואוטובוס הסיע אותנו למתחם האופרה למרגלות המצדה.

אספנו את הכרטיסים שחיכו לנו בקופות מבעוד מועד ונכנסו למתחם.

המארגנים עשו את הכול על מנת להנעים את שעותינו עד תחילת האופרה.

ברחבי המתחם היו פזורים שולחנות, כסאות וספסלי ישיבה, בשוליו היו פזורות נקודות לממכר מזון ושתיה, והעיקר "מיליון" תאי שירותים נקיים להפליא.

אך, היתה חסרה לי גלידה.  

הישיבה בשורה האחרונה הגבוהה של הטריבונות הוכיחה את עצמה. משבי הבריזה הערים הפיגו את החום, העין הכילה את כל גודל הבמה הענקית שנראתה כחלק טבעי מהשטח המדברי, ומסכי הענק משני צידי הבמה העניקו תקריב מעולה.

האופרה קלחה וזרמה ללא אפקטים או גימיקים מיוחדים תוך שימוש בנוף הקסום כמות שהוא, להבדיל מהאופרות הקודמות 'אאידה' ו'נבוקו' שעשו שימוש יצירתי בנוף המדברי הנרחב והקסום.

על כן, חלק מהצופים שצפו באופרות הקודמות התאכזבו מאוד.

אולי מעצם היות  'כרמן'  אופרה קטנה ואינטימית סוערת ככל שתהיה, הבמאי לא מצא שהמרחב המדברי מסביב רלוונטי ולא עשה בו שימוש יצירתי.

למרות שבמעבר בין המערכות שררה דממה, עובדה שדי צרמה לי ונראה שגם לשאר הצופים, הרי עבורי הייתה זו חוויה קסומה, חוויה של חיבור בין מקום ארכיאולוגי מפורסם ומיתי לבין יצירת אומנות מפורסמת לא פחות.

 חיבור בין שתי עוצמות ענקיות..

ובשנה הבאה ציפור קטנה לחשה לי שזו תהיה האופרה 'לה טרוויאטה (La Traviata)'.