איפה רולאן בארת כשזקוקים לו?
נ.ב - המלצה לשבוע הספר: מיתולוגיות מאת רולן בארת, הוצאת בבל. מסוג הספרים שלעולם לא תמצאו בארבע במאה. על פי בארת הפסיכולוגיה יש בכחה לערוף ראשים. ואפשר להרחיב זאת לשפה הפסיכולוגית שהיא גם הרשות השופטת וגם המוציאה לפועל. מגיל גן ועד סוף חיינו נוכחים הפסיכולוגים בחיינו, מנתחים אותנו לפי כל מיני מודלים שבכלל לא וודאי שהם מוכחים מדעית, כלומר על פי תיאוריות שנתונות לסתירה תמידית. בעשורים האחרונים השתלט השיח הפסיכולוגי על השפה, בעיקר בארה"ב ומשם הגיע גם אלינו הדיון האינסופי ברגשות, חוויות, הכלות, מקומות בנפש, מקומות במרחב הלא ממשי, המדומיין של המטפלים ועוד ועוד ואפילו עוד. על פי פרופ' אווה אילוז, שלא מזמן נכחתי בהשקת ספרה "גאולת הנפש המודרנית: פסיכולוגיה, רגשות ועזרה עצמית" מטרת הפסיכולוגים היא אחת: להשתלט עלינו מבחינה כלכלית. תופעות פשוטות כמו ביישנות שעד לא מזמן נחשבו לתכונות הפכו בשם אחר להפרעות - הפרעה חברתית בשפת הפסיכולוגים. הפרעות הדורשות לא פעם גם טיפול תרופתי - תעשיית ענק נוספת שמתפרנסת מחולשותינו. ההתייחסות של הפסיכולוגים אלינו היא כאל "חולים" שיש לטפל בהם, מכאן כנראה השימוש בשפה טיפולית של מוקדני שירות לקוחות הנדרשים גם כן לטפל בנו.
*** היום ה-15.06.2012 התפרסמה הרצאתה של פרופ' אווה אילוז במלואה, כאן. |
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני עדיין מחפשת...
כנראה שאין ממיר מושלם :-)
במקרה של הוט, היקשרותי למותג נובעת מדואופול שזה מצב כלכלי "לא-נורמלי" שאף פסיכולוג לא היה מאפשר, הפרעה דו-קוטבית של השוק.
אני גם עבדתי בשירות לקוחות, הסבל הכי גדול של הלקוחות הוא העמידה מול מערכת ערטילאית ולא מול אדם שרואה אותם, הם מרגישים לא קיימים. זו הסיבה שהרבה אנשים מעדיפים לחכות שעות בתור במוקדי שירות שמקבלים קהל, רוצים לראות עיניים מולם, לא רק שם פרטי.
טפיל מלשון טיפול, כלומר ניתן לטיפול או בר-טיפול זה Treatable .באנגלית יש צורת סביל שלנו אין, ולא סתם. אנחנו עם קשה עורף, צורת סביל זה לא אנחנו. דיור בר-השגה, תיירות ברת-קיימא אלה מושגי אוקסימורון.
אמריקה כאן רק מבחינת המשווקים (והצרכנים).
...
בעוד כמה שעות יגיע הד"ר הטכנאי ומחר: גיא!
אגב, גיא סיפר לי שהוא כתב דסרטציה (מסמך עבודה כלשונו) על "המקרה" שלי...
עד לא מזמן, ביישנות אף נחשבה לתכונה חיננית, אפילו חיובית.
המוקדן הבכיר, למשל, הוא צעיר שעומד בדרישות התקן של אגודת הפסיכולוגים - אין לו בושה בכלל. הוא מוכר לי ידידות אבל בעצם מה שאני מקבלת ממנו זו חוצפה. ממיר אנושי שעובד היטב.
הבושה היא תכונה אנושית, חברתית, מוסרית. היא כמו פחד מאש, מגנה עלינו. אם נסיר אותנו לאן נגיע?
וולטר בנימין נמצא ברשימת הקנייה שלי לשבוע הספר, את האחרים לא הכרתי לכן תודה.
לי מפריע בדרך כלל האינגלוז של השפה העברית. למשל ביטוי כמו: "היתה זו קריאת השכמה" יכול להביא אותי לידי אלימות. הרבה פעמים אני נתקלת בטקסטים בעברית שכאילו שמישהו כתב אותם באנגלית ולחץ על הגוגל טרנסלטור. עד כדי כך הם טיפשיים.
אבל השילוב של שפה פסיכולוגיסטית/טיפולית בעברית מאונגלזת עושה לי חשק לברוח מכאן. השפה הזו השתלטה על ראיונות בתקשורת, על כתיבת מאמרים במסווה של שפה אקמדאית, על נותני שירות, על כולם.
ונשאלת השאלה, איך זה שרק מעטים שמים לזה לב?