כמה קל להיות מאושר - לא תקרא?

''פעמיים כי טוב'' – הטור השבועי של רות תל-צור

אין אדם שלא רוצה להיות בריא ומאושר.

אין הורה שלא רוצה שהילדים שלו יהיו בריאים ומאושרים.

אין ילד שלא רוצה להיות מאושר.

כולם רוצים להיות בריאים ומאושרים, אבל לא כולם יודעים איך.

גם אני לא ידעתי איך להיות בריאה ומאושרת.

החיים נראו לי קשים למדי: סדרה מתמשכת של מלחמות, מחלות, אכזבות, תסכולים, קשיי פרנסה ובסוף - מוות.

נכון שיש מדי פעם שְׂמחות וקורים גם דברים טובים אבל הסך הכול – קשה!

הייתי מאד מודעת ל''קשה'' הזה, ומאז שאני זוכרת את עצמי – חיפשתי דרכים להקל על הסבל האנושי, שמאוד העסיק אותי וכנראה לא בכדִי.

כילדה קטנה עשיתי כמיטב יכולתי להיות ''טובה'' ובכך לשמח את הוריי, שלפעמים שמחו ולפעמים לא-.

הבנתי שאני לא יכולה לעשות אחרים למאושרים.

בהמשך למדתי פסיכולוגיה, שלא ממש נתנה לי את התשובות להפסקת הסבל האנושי. המשכתי לחפש, ובסופו של דבר הגעתי אל התיאוריה של יהודית מילוא, הניאו-הומנולוגיה, ובה מצאתי את התשובות שכל כך חיפשתי.

הודות לניאו-הומנולוגיה הבנתי, חד-משמעית, שהחיים לא צריכים להיות קשים ואנחנו לא חייבים כל כך לסבול. לא רק ''הבנתי'' – אלא גם יישמתי ובהצלחה.

ואלה הם, מבחינתי, אבני הדרך אל האושר:

*לדעת בדיוק ''מי אני'' ולקבל את עצמי ואת האחרים כמות שהם (שזה בעצם *לאהוב את עצמי ואת האחרים ללא שום תנאי).

*לספור את מה שיש (ולאו דווקא את מה שחסר).

*להיות קשובה לרצון שלי ולהגשימו הלכה למעשה (בלי לעשות חשבון של מה יגידו עליי),  כולל לקיחת אחריות על התוצאות של מעשיי.

*להתמקד בנתונים החיוביים שיש בכל אדם ובכל מצב (תמיד יש דברים טובים וחיוביים).

*להיות מפוּקסת, כל-כולי, במה שאני עושה ברגע זה (ולא לנדוד ולשייט כל הזמן אל מה שהיה בעבַר או 'מה יהיה' בעתיד).

*להפסיק לְצָפּוֹת (מה שמחסל אוטומטית את האפשרות להתאכזב ולהרגיש רע).

*לראות ולקבל את המצוי, את הקיים, היש (זה לא מחייב לוותר על הרצוי. להיפך!).

*לוותר על הקונפליקטים, המלחמות והמאבקים למיניהם בלי לוותר על המטרות, אותן ניתן להשיג בדרכי שלום (אפשר! אפשר!).

*לכבד את עצמנו ואת כל האחרים. 

*להיות מנומסים ונדיבים כלפי עצמנו, כלפי בני משפחתנו, בני זוגנו, ילדינו, רעֵינוּ וכל בן אנוש באשר הוא.  

*להבין ולהחליט, שהחיים בעצם קלים וליצור לעצמינו מציאות טובה ונעימה.

כל אלה (ואולי עוד כמה, שחמקו כרגע מזיכרוני) מביאים באופן מעשי (ולא רק תיאורטי) לתחושה נעימה ויציבה של מלאוּת אנרגטית, שהיא – במילים אחרות – אושר.

כאשר אנחנו במלאות אנרגטית – אנחנו מאושרים.

האושר הוא לא איזה אבסטרקט פילוסופי ערטילאי, שמרחף לו בחדווה אי שם בחלל ואנחנו המסכנים מתקשים לצוד אותו כי הוא חמקמק.

האושר הוא בסך הכול התוצאה הרגשית שאנחנו יכולים לקבל אם נתנהל בצורה הנכונה. בדיוק כמו שאם נכפיל שלוש בשלוש – נקבל תשע.

כמו שאין רומנטיקה במתמטיקה כך אין רומנטיקה באושר אבל! כאשר אנחנו מאושרים, כלומר במלוא האנרגיה שלנו, במיטבנו (וזה באמת תלוי רק בנו) אנחנו יכולים סוף-סוף ליהנות גם מרומנטיקה טובה.

אם חשבנו שכאשר יהיה לנו רומן טוב נהייה מאושרים - אז לא!

בדיוק להיפך: כשנהייה מאושרים –  אז יהיה לנו הרומן הטוב.

ולסיום: אני יודעת שדבריי פשוטים וקלים. לא לכולם הפשטות הזו כל כך קוסמת וכבר שמעתי ריטונים כמו ''זה לא כל כך פשוט וקל כמו שאת חושבת''. ובכן יקיריי! זה כן כל כך פשוט וקל... ואני לא ''חושבת'' אלא יודעת! אבל מה? אליה וקוץ בה. ומה ה''קוץ''? ה''פשוט'' הזה לא מתרחש מעצמו.

כדי שזה ''יקרה'' עלינו לעשות!

האושר לא ''קורה'', למרות שהוא כל הזמן נמצא בתוכנו.

האושר הוא פוטנציאל שקיים בכולנו. אם רוצים ליהנות ממנו –  יש לממש אותו וזה כמובן בידיים שלנו.

להיות מאושר זה לא איזה ''בינגו'' אלא תוצאה של דרך חיים.

''דרך חיים'' היא היצירה הכי חשובה שלנו. מה שניצור זה מה שיהיה.

לא הכול מן אללה. אומנם הכול צפוי אבל – הרשות נתונה.

פשוט או לא פשוט - אני ערבה לכך שאם תיישמו דרך קבע את כל מה שציינתי לעיל ותהפכו זאת לדרך חיים קבועה שלכם – תרגישו טוב ותהיו מאושרים. (רוב הזמן).

אני יודעת שנתתי כאן רק ראשי פרקים, וכי יש עוד הרבה מה לפרט לגביהם, אבל תסכימו איתי שלא ניתן לעשות זאת במסגרת הזו.

לכן, שוב אני מפנה אתכם לספרִי ''ירח מואר – בקרת איכות חיים''.

אני מאחלת לכולכם בריאות, עושר ואושר.

אמן!

http://ruthiteltsur.blogspot.co.il/