כותרות TheMarker >
    ';

    נקודת מפגש

    נוגעת בחמישים שנותיי . עכשיו אני חשה איך עברתי את כל מה שנראה חשוב בעיני עצמי . אך החיים שוב מהתלים בי. הם מלאי הפתעות המפגישים אותי בצמתי חיי כמו כאילו הכל קורה בסרט של וודי אלן.

    ארכיון

    0

    האופרה הישראלית מציגה : CARMEN למרגלות המצדה

    10 תגובות   יום שלישי, 12/6/12, 22:39

    טוב, אז אתמול זה קרה גם לי ! ..ה-11.6.12 הגיע (כמובן שרכשתי את הכרטיס ב-6.11.11) והתלבשתי, שמתי בקבוק מיים, כריך, תפוח עץ ירוק, משקפת וקצת כסף ויצאתי לתחנת האיסוף.

    משהו לא נעים עובר לי כל פעם בראש, כאשר אני רואה סביבי מלא אנשים שעומדים בתור להסעה, ואנשים במדים (אפילו לא מדי צבא...סתם תלבושת אחידה כזאת) מארגנים אותם. האוטובוסים מתמלאים ונוסעים ל...סוף העולם. כאילו, כולם יודעים לאן, אבל לא ברור בדיוק כמה זמן נסיעה  זה ייקח כל המסע הזה. משיחות שאני קולטת פה ושם, אני שומעת : "לי זאת פעם ראשונה" ("גם לי", אני עונה בליבי) "אבל יש כאלה שכל שנה עושים את זה..." כן, אני חושבת בליבי : זה חתיכת מבצע מטורף...נוסעים את כל הפקקים של "איילון", אח"כ את הפקקים של "מוצא" ואת הפקקים של "שורש" ועוברים את "מעלה אדומים" ואז נוסעים לתוך השקיעה בתוך נוף עוצר נשימה. אני לא יודעת איך אתם, אבל לי הנוף המדברי הזה מיד מזכיר את התנ"ך ואני תיכף מתמלאת עוצמה של התרגשות בלתי מוסברת...

    יש עצירה באיזו תחנת דלק "מגילות".

    אמרתי שאני מרגישה בתנ"כ? כבר התחילו העינויים בצורת התור לשירותים. והתור לקניית קרטיב. והתור לקניית קולה. ונראה לי שהחגיגה הזאת מהאוטובוסים שמרוקנים מתוכם אותנו...שאנחנו באמת נראים המוני בני-אדם שלא ידעו כל-כך איך להתלבש לאירוע הזה. לבוא יעני "נוצץ" כמו לקונצרט? או לבוא כמו ל"טיול שנתי"? בכל אופן, זה לא כזה משנה, כי בני ישראל איכשהו דבוקים לסלולר שלהם. אתה שומע שיחות...כולם מדברים עם כולם ואף אחד לא מדבר עם אף אחד. רוב השיחות אומרות : "אין קליטה כל-כך טובה..." רוח מדברית מכה בפנים והופכת את שיער ראשי למשהו דביק עם גרגירי חול.  ואני הרי אוהבת את המדבר כשהוא מופיע בשירים...אני מזמזמת לי שיר טיול לילי: "חולות מדבר הביאו חום אל דרך/ ורוח של ערבית על הגבעות נשבה / ובמשעול להר פסעו עלמה ועלם / מלחשים היו הם שיר של אהבה..." ושומעת את אריק סיני מפזם בתוך תוכי: "הו, הו הו, הו..."

    אנחנו חוזרים לאוטובוסים. הלילה יורד במהירות במדבר והדרך נראית ריקה מרכבים. בכל פעם כשאני מציצה מחלון האוטובוס למטה, ואני רואה איזה רכב בודד נוסע במקביל אלינו, אני מהרהרת בליבי...הם בטח נוסעים לאופרה, אחרת בשביל מה יש להם לנסוע פה בכלל?

    קבלת הפנים באתר מצדה

    הגענו. נראה שכולם הגיעו כי כל המקום המה באנשים. רוח מדברית חזקה בלעה את דיבורי האנשים סביבי. נראה שאנשים הגיעו בזוגות. חשבתי לעצמי..."אם היינו באים לכאן בשביל תיבת נוח, בטח לא היו מקבלים אותי לתיבה". השעה הייתה מוקדמת באופן יחסי לתחילת האופרה. השעה הייתה 20:15 והאופרה אמורה הייתה להתחיל רק ב-21:30. הלכתי לשירותים ועמדתי בתור ארוך לשירותים כימיים. אף פעם לא עשיתי את צרכי בצורה כזאת. הריח מעיק ולא מרפה. מגיע תורי ואני נכנסת, כאשר הדלת בקושי נסגרת עלי ועל התיק עם כל מה שיש בו...ואני לא יודעת איך להתחיל לזוז...בחוץ יש תור שזה די מלחיץ...ואני כאן מבזבזת זמן...

    ב-20:45 נותנים לנו כריות של שלמה סיקסט ואנחנו מתחילים להיכנס לאזור האופרה...אני כבר מתחילה בחישובים איזו עבודה הושקעה פה. כמה ברזלים ופירזולים, איך הביאו לכאן את כל הציוד הזה של התאורה...בעצם, רק ההר היה פה...כל היתר מישהו היה צריך להביא, לעשות טלפונים, לצעוק על מישהו שלא הביא בזמן את הציוד. בטח מנהלת האופרה הגב' חנה מוניץ, רבה עם כולם בשביל שאני ארגיש עכשיו מלכה ! והיא תכתוב לי בתכנייה : "צפייה מהנה".

    כמובן קניתי תכנייה. הרי איך יאמינו לי שהייתי כאן? וחוצמיזה, אני אוהבת מזכרות. תכנייה זו מזכרת נפלאה, אלא שהיא מלאה בפרסומות. וכל מה שכתוב בה זה לא כזה מעניין...

    בעצם, אני כבר מזהה את פרופ' יהואש הירשברג. אני כמובן מתענגת מהשפה שלו. אני נזכרת ישר בשיעורי תולדות המוזיקה בחדר 109 בימי ראשון ב-2 בצהריים. ללא ספק נדרשת התרגלות כדי להתאהב באדם הזה שהידע שלו בתחומי האופרה השונים הוא רב יותר מכל מי שאני מעלה על דעתי. כך למשל הוא כותב: "כרמן הוצגה באופרה קומיק בחודש מרס, 1875, והצגת הבכורה הייתה כישלון צורב. ביזה מת בלב שבור בחודש יוני ולא זכה לראות את הצלחתה העצומה של היצירה בתוך תקופה קצרה..." אין, אין לנו אדם שכותב ברמה כל-כך גבוהה על כל נושאי האופרה כפרופ' הירשברג יבדל"א. תענוג צרוף !!!

    האופרה מתחילה!

    השעה 21:30. כל הקהל הרב והעצום שהגיע עד הלום קם על רגליו לשירת "התקווה" בנגינת התזמורת הסמפונית ראשל"צ בניצוחו של המאסטרו דניאל אורן. לציין עוד את ישי שטקלר שמנצח על מקהלת האופרה שאיש בקהל לא מבחין בה כלל...(מי שיודע איפה היא עומדת...יקבל ממני פרס !)

    המצדה מוארת בזרקור ואי-אפשר שלא להתפעל מן המראה הזה. אפילו אני מצליחה עכשיו להירגע ולהיכנע ליופי העצום והעוצמתי הזה שנגלה לעיני מן המצדה.

    האופרה נפתחת ונגלית בפנינו במה עצומה וגדולת ממדים ועליה ניצבים שחקנים, רקדנים, זמרים, יופי עוצר נשימה !!! אני בהלם מוחלט. איזו השקעה אדירה !!!

    והמוזיקה מתחילה.

    עם כל מה שהספקתי לשמוע על הזמרת ננסי פביולה הררה שעזבה את הבמה באמצע, כי חשה ברע, אצלנו הופיעה זמרת מצוינת בשם אנה מלבאסי.

    עם כל המשתתפים הרבים באופרה, בכל-זאת, היא מחזיקה את כל האופרה במרכזיות שלה. והיא אכן עמדה במשימה הזאת בגבורה רבה !!! במקצועיות רבה !!! בעוצמתיות כפי שהתפקיד דורש.

    הפתיחה לאופרה, עד כמה שזכור לי, תמיד שמעתי את המצילתיים מקישים בסיומי המשפטים , פה בקושי שמעתי אותם. דניאל אורן לקח את כל התזמורת לטמפי חדש ומהיר שאני לא הייתי מורגלת אליו.

    הפתעה נפלאה הייתה לי עם הופעתה המצוינת של מקהלת הילדים "אנקור" בניצוחה של דפנה בן יוחנן ורחל ענבר. המקהלה הירושלמית הזאת (שהיה לי פעם הכבוד להיות שותפה פעילה להקמתה בשנת 1982 כשהייתה עוד בניצוחו של ארנון מרוז ז"ל), עשתה עבודה מצוינת שלא הייתה מביישת שום מקהלת ילדים בארצות אירופה השונות המצטרפות בדרך כלל לביצוע היצירה.

     בניגוד למקהלת האופרה הישראלית , עליה ניצח ישי שטקלר, ואותם זמרים מתוך המקהלה הפילהרמונית שהצטרפו לזמרי האופרה, את מקהלת "אנקור" ראו הרבה מאוד על הבמה בעיקר במערכה הראשונה וחלק מן המערכה השנייה. תפקיד מקהלת הילדים באופרה הוא גם לשחק את המצעד של תנועת הנוער. (רק לחשוב על האירגון הזה להביא ילדים לקראת סוף שנת לימודים, להוציא אותם מן המסגרת כדי לבלות יום אחרי יום בהפקה הזאת...זה להסיר את הכובע בפני הורי הילדים, המנצחות, ושוב, כן חנה מוניץ).

    אחרי 4 שעות של אופרה

    אני מוכרחה לומר שזה היה ארוך. כדרכן של אופרות גם אם הן אופרות קומיות וגם אם הן לא, זה להיות ארוכות עד מאוד. העלילות באופרות הן בדרך כלל מפותלות ומסובכות. הן מבוססות על המבנה של הטרגדיות היווניות. הן בכלל לא פשוטות להבנה. גם התובנות בעלילה, יש להן משמעיות פסיכולוגיות עמוקות. ללא ספק, הרצ'יטטיבים למי שאינו רגיל, נשמעים ארוכים ומייגעים. המקהלה נשמעת נהדר, וקטעי הסולו של כרמן הם הרי מוכרים ואהובים מאוד על כל קהלי העולם.

    האופרה הסתיימה קרוב לשעה 01:30. הקהל התפזר לאיטו לאוטובוסים שחיכו לנו במגרש החנייה המרוחק מאתר האופרה. ביציאה מן החנייה חילקו לנו קרטיבים ואני ישר אמרתי בקול של מורה סמכותית: "זה רק למי שהתנהג יפה".

    ולסיום: מחיאות כפיים סוערות למפגש המרתק והמופלא של במאי ההצגה: ג'נקרלו דל מונקו צוקרמן שמסתבר שאף הוא כמו עמיתו
    המאסטרו דניאל אורן , הנו חובש כיפה.

    ואולי נתראה בשנה הבאה ב"טורנדוט" האופרה האחרונה שכתב פוצ'יני גם בניצוחו של דניאל אורן.

    להתראות...או לא להתראות...זאת השאלה ! מה שבטוח, יש לנו זמן לחשוב על כך.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/6/12 06:40:
      טוב.....חשתי בבית כשקראתי - בעיקר כי קנינו ונפלנו על תאריכים מקבילים...... עשיתי הפתעה השנה לשלושת בנותי ( נשואות עם ילדים...) ולקחתי אותן ל"הצגה הגדולה בעיר " כשהצעירה כירסה בין שינייה..... אז ראשית, מציע לא ללכת לטורנדוט - כבדה מאוד ולחכות....אולי בעפולה ( הגיע הזמן ) יפתיעו ויציגו נאמר...את חליל הקסם .... עברנו את החוויות שעברת - אך מאוד מאוד נהננו ( ונכון, אנקור היו הדובדבן..) - גם אם הגעתי הביתה לשריד ב....שש בבוקר, זה הכל היה שווה וגם אם נבוקו עשה לי את זה יותר.
        21/6/12 21:31:
      שירה יקירה, שאפו שנסעת עד לשם לצפות באופרה, לפי התיאור שלך חשתי שהייתי שם איתך, כיף לך שנהנית, כי גם אני נהניתי לקרוא על כך:)
        15/6/12 09:05:
      ישי שר פעם עם הבתך שלי דפנה במקהלת העפרוני. ניראה שנהינת
        14/6/12 17:30:

      מקנאה בך!!!משהו-משהו!! והתיאור שלך -כאילו הייתי שם!!!

      *

      אלומה

        14/6/12 09:04:
      שירה יקירתי! קראתי כל מילה מהפוסט והרגשתי באמצעות תיאורייך, מובלת לצידך בחוויה החד פעמית הזו. היה מרגש. אוסיף ואומר בלתי נשכח. תודה לך. חיבוק גדול אסתי
        13/6/12 12:21:

      וגם שלחתי לפייסבוק - פוסט כשה ראוי לתפוצה צוחק

        13/6/12 12:19:
      יפה ומעניין. חוויות מהשטח. אני אישית הספיק לי פעם אחת בורונה כדי להבין את העיקרון של אופרה כ spectacle. מה לכרמן ולמצדה?? אני איכשהו מבין טורנדוט או אאידה. מצדה אידאלית לזהב הריין כי יש וואלהאלה מן המוכן ועוד בראש הצוק, כמעט בשמיים, אבל וגנר בקודש הקודשים של ההתאבדות ההמונית? ממש לא. ומשהו על עלילות האופות - מהיכן לקחת טרגדיה יוונית? העלילות כמעט תמיד על פי רומנים שהצליחו (כרמן, לה טוויאטה) או מחזות פופולריים (נישואי פיגרו, מריה סטוארדה, דון קרלו, ווילהלם טל, שיקוי האהבה). כמו שהיום מעבדים ספרים לקולנע או טלביזיה. לעתים רחוקות היה ליברית ובו המציאו סיפור חדש, למשל אאידה, דולי הפנינים ורוב האופרות של וגנר (אם כי רובן על בסיס אגדות קלטיות או מהמיתולוגיה הנורדית). אני מדבר על האופרות מהתקופה הקלאסית והרומנטית. אופרות מודרניות - איני יודע. יש ויש. כוכב ירוק שירה, כי אין כוכבי זהב!
        13/6/12 09:59:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-06-13 02:23:09

      נשמע ככה ככה.

       

      בכלל לא קראת אם ככה את מגיבה.

        13/6/12 02:23:
      נשמע ככה ככה.
      שירה , הרבה יותר מרתק מגיבוביו של הירשפלד.... במה שכתבת כאן ואיך שכתבת אתזה ,לקחת אותנו אתך למסע, אל המדבר והמוסיקה...לי בהחלט , כאן על הספה , זה מספיק...ונפלא.

      פרופיל

      שירה יגיל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      נקודת מפגש