כותרות TheMarker >
    ';
    0

    תעודת הצטיינות (שירה חברתית)

    20 תגובות   יום חמישי, 14/6/12, 10:40

    תעודת הצטיינות

    - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

     

      

    כתבתי שיר לכבודך חסיה מורתי משכבר הימים

     

    ואל תמהרי להתלהב, לא הייתי קוראת לזה

     

    הערכה כלפייך או התפעלות מן השריקה שלך ואין בי

     

    תמימות או ציפייה לקבל ממך הסבר והתנצלות או שתפגיני

     

    נכונות להרהר בנסיבות שבהן שמעתי אותך

     

    מתפארת בתעודת ההצטיינות שתלוייה לך על הקיר

     

    מזכרת מימייך היפים והעליזים בסמינר להכשרת מורות ומורים

     

    אולם לא הייתי קוראת לזה הצטיינות

     

    בוודאי לא לאופן שבו זרקת אותי מן

     

    ההצגה של פורים אלף תשע מאות שבעים וארבע

     

    גם ככה התהלכתי כמו ברווז שלא יודע מה זה

     

    גע-גע,  לא היה צורך להאכיל

     

    אותי בהשפלה עודפת או בעלבונות נוספים

     

    חסיה מורתי, יכולת ללמד אותי לדבר מהר וגבוה וחזק

     

    או לחילופין לתת לי אפשרות להתנועע על הבמה ללא

     

    קול ללא מילים אלא בליווי צלילים

     

    יש חצוצרות בעולם חביבים עלי תופים יש אפילו חליל

     

    את אמורה לחשוב על כאלה פתרונות יצירתיים, או

     

    שבסמינר הזה שלך לא מבינים בהצטיינות, ועוד בחינוך,

     

    אך כתבתי שיר לכבודך חסיה מורתי המצטיינת משכבר

     

    הימים, כעת אני יכולה להנמיך ולהגביר את קולי כרצוני

     

    פעם כך ופעם כך, אקרא לזה לסירוגין

     

    ולך לא יהיה נוח להאמין שזאת אני,

     

    תחשבי התקפת טילים. 

     

     

     

     

      

      

      

    קישורים לשירים נוספים

     

     

    מבחן פסיכומטרי

    http://cafe.themarker.com/post/3034701/

       

      

    לטיול יצאנו

    http://cafe.themarker.com/post/3007453/

      

      

    מרפסת

    http://cafe.themarker.com/post/3031844/

     

       

    צימחונית

    http://cafe.themarker.com/post/3000911/

     

     

    תדע כל אשה עברייה

    http://cafe.themarker.com/post/2960058/

     

      

    במחט בחוט שני

    http://cafe.themarker.com/post/2671085/

     

      

    שיר לחבר נעורים

    http://cafe.themarker.com/post/3028595/

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

    תגובות (20)

    התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      18/6/12 11:16:
    הדיון סביב השיר מיצה את עצמו מבחינתי, לכן החלטתי לבצע נעילת פוסט. תודה לכל אלו שהיה להם הכוח והאומץ להגיב על שיר זה, כולל אריאן סולל שהביעה את הסתייגותה. אכן שיר לא קל, בוודאי לא לאנשי חינוך והוראה. תודה על הקריאה.
      17/6/12 09:51:

    צטט: נורית-ארט 2012-06-17 08:14:46

    היה מי שאמר (עמוס עוז) שאנחנו יוצרים מתוך הפצע.

    עוד הרבה לפניו אמרו כבר חז"ל "הזהרו מבני עניים כי מהם תצא תורה".

    באמצע בין אלה אומרת הפסיכולוגיה שההצלחה והעשייה הגדולה באים הרבה פעמים מהצורך הפנימי לעשות את התיקון במקום שנפגע.

    לפי זה אולי בכלל צריך להגיד תודה לחסיה, שלא חסה עלייך אז. אבל היום את כבר יכולה להגיד 'חסל' - ולהמשיך מהמקום הפגוע הזה שהפך להיות מקור החסד.

    אומרים שלכל מופע בחיים שלנו יש תפקיד ולפעמים מה שלכאורה התגלה כרע, מפציע ומתגלה כטוב. והמסע לא קל.

    אכן נורית,  מסע לא קל.  תודה.

      17/6/12 09:49:

    צטט: אריאןסולאל 2012-06-15 20:07:34

    בהיותי מורה לשעבר וגם עדיין בהווה במידה מסוימת, קשה לי מאוד השיר הזה. כמו בכל מקצוע, יש טובים יותר וטובים פחות ותמהני כמה בעלי מקצועות אחרים (ולא אנקוב בשמם) היו זוכים לשיר כזה ולתגובות כאלה. ברור שפגיעה כגון זאת שחווית בילדות משאירה צלקת עמוקה. צר לי שמתוך התגובות עולה הכללה, שמנסיוני,(ואינני מתכוונת אלי) אינה נכונה, כמו כל הכללה. אני מקווה שהמורה חסיה הוא שם בדוי כי הרי אין באפשרותה להגיב.

    זה לא שם בדוי. ואם הייתי משתמשת בשם אחר, נגיד בתיה או ליאורה אז מה? כל הבתיות והליאורות היו קמות וצועקות? נזהרתי ולא כתבתי את שם המשפחה שלה. סביר להניח שאלו שמכירים אותי מילדות והכירו את המורה הזו יודעים באיזו חסיה מדובר. אז מה? בשבילי זה חלק מהתיקון. וחשבתי על זה שלאלו שעוסקים בחינוך ובהוראה לא יהיה קל עם שיר כזה,
    אני הרי מציבה מולם מראה.

     

      17/6/12 08:14:

    היה מי שאמר (עמוס עוז) שאנחנו יוצרים מתוך הפצע.

    עוד הרבה לפניו אמרו כבר חז"ל "הזהרו מבני עניים כי מהם תצא תורה".

    באמצע בין אלה אומרת הפסיכולוגיה שההצלחה והעשייה הגדולה באים הרבה פעמים מהצורך הפנימי לעשות את התיקון במקום שנפגע.

    לפי זה אולי בכלל צריך להגיד תודה לחסיה, שלא חסה עלייך אז. אבל היום את כבר יכולה להגיד 'חסל' - ולהמשיך מהמקום הפגוע הזה שהפך להיות מקור החסד.

    אומרים שלכל מופע בחיים שלנו יש תפקיד ולפעמים מה שלכאורה התגלה כרע, מפציע ומתגלה כטוב. והמסע לא קל.

      15/6/12 20:07:
    בהיותי מורה לשעבר וגם עדיין בהווה במידה מסוימת, קשה לי מאוד השיר הזה. כמו בכל מקצוע, יש טובים יותר וטובים פחות ותמהני כמה בעלי מקצועות אחרים (ולא אנקוב בשמם) היו זוכים לשיר כזה ולתגובות כאלה. ברור שפגיעה כגון זאת שחווית בילדות משאירה צלקת עמוקה. צר לי שמתוך התגובות עולה הכללה, שמנסיוני,(ואינני מתכוונת אלי) אינה נכונה, כמו כל הכללה. אני מקווה שהמורה חסיה הוא שם בדוי כי הרי אין באפשרותה להגיב.
      15/6/12 10:31:

    צטט: בןאור0 2012-06-15 02:13:50

    תעודת עניות

    איך פספסתי אותך, סליחה. תגובה קטנה וצנועה. כן תעודת עניות. התיפקוד של המורה  הזו לא תאם את התואר הצטיינות, אלא את שתי המילים שכתבת. תודה.

     

      15/6/12 09:37:

    צטט: ציפי*** 2012-06-15 02:29:30

    חסיה - את היחס ההולם לא קיבלת. מורים משאירים את חותמם עלינו בדיוק כמו ההורים. לא פוסחים על שיעורם בחיינו.לצערי המצב לא השתנה גם בימים אילו.

    הי ציפי,

    אם לאחר כמעט ארבעים שנה אני כותבת שיר כזה ומפרסמת אותו  כנראה שזה מעיד על החותם שהיא השאירה אצלי.

    תודה שהיית כאן ושהגבת.

     

      15/6/12 09:33:

    צטט: ביייבי 2012-06-14 19:52:11

    למרות כל מה שעשתה לך היא זכתה שייכתב עליה שיר. אני מקווה שלפחות היא תגיע לקרוא בו. היטבת לתאר את המורה חסיה, מורה מהסוג שהיו פעם. אני חושבת שהיום המורים צעירים יותר לא רק בגיל אלא גם ברוח וחושבים צעיר.

    בתיה, לפי כל מיני סיפורים שאני שומעת המצב לא השתנה בהרבה. גם כיום יש ילדים שקשה להם והם נופלים בין הכסאות.  תודה שהגעת לכאן.

     

      15/6/12 09:30:

    צטט: סופיה והמסתורין 2012-06-14 16:55:53

    מדבר וחשוב מאד. בכלל כל הדרוג של 'הצטיינות' הוא מיותר בחינוך ובהשכלה ובכלל. הייתי מעדיפה להתבונן לעומק בתרומה ובהתפתחות של כל פרט בכל תחום.

    כן סופיה, אני חושבת שבשיר הזה בין היתר אני מעמידה את המושג "הצטינות" לבחינה ולשאלה. מה זה באמת להצטיין? ובכלל מי צריך תעודות הצטיינות, פרסים וגביעים ופסלונים מוזהבים ?  אני מסתכלת על הדברים האלה במן סוג של תמהון.

    תודה שבאת לכאן והגבת. 

     

      15/6/12 09:25:

    צטט: טובסדר 2012-06-14 16:51:57

    ועכשיו כשאת כבר לא ילדה את יודעת לבטא בדיוק את מה שאי אפשר היה פעם מול המורה "החזק" שקובע וזהו. והזכרת לי רבות בפניה הזו למורה, הזכרת את מיקומם של מורים רבים בתפקיד המחנך, שאינם ראויים לו, ואולי כי היתה עייפה מתפקידה, ואולי כי הגיעה כועסת ממקום אחר, אך מה קל להוציא זאת על ילדה 'קטנה' שלא תוכל להשיב. כיום המצב השתנה והפך לקיצוני לצד השני, אך מה רבים הגעגועים למורה האמיתי של פעם, שהגיע לתפקידו כשליחות ונשאר בתפקידו מרצון ולא רק כדי להישאר במערכת החינוך - עד למיצוי הזכויות. מורים אמיתים - הם נכס נדיר, אך הם נמצאים ביננו וכמה כיף לגלות אותם, כל פעם מחדש:)

    זו היתה מורה שרוב ילדי כיתתי דווקא אהבו אותה (כי היא נתנה להם לעשות "בלגנים" כמה שהם רוצים? ) וכשהיא עזבה בסוף שנת הלימודים  של כתה ו' הם התאספו בשער בית הספר נאחזו בסורגי ברזל של השער ונופפו לה לשלום וקראו וצעקו והראו לה כמה הם מצטערים על זה שהיא עוזבת. אני נעמדתי כמה מטרים מאחוריהם במבוכה גדולה כמו אותו ילד שרוצה לצעוק המלך הוא עירום.

    נתקלתי במעט מאוד מורים שבאמת אוהבים את העבודה שלהם. וכשמישהו אוהב את העבודה שלו, לא משנה באיזה תחום, רואים את זה עליו.

    תודה על התגובה :))))    

     

      15/6/12 02:29:
    חסיה - את היחס ההולם לא קיבלת. מורים משאירים את חותמם עלינו בדיוק כמו ההורים. לא פוסחים על שיעורם בחיינו.לצערי המצב לא השתנה גם בימים אילו.
      15/6/12 02:13:
    תעודת עניות
      14/6/12 19:52:
    למרות כל מה שעשתה לך היא זכתה שייכתב עליה שיר. אני מקווה שלפחות היא תגיע לקרוא בו. היטבת לתאר את המורה חסיה, מורה מהסוג שהיו פעם. אני חושבת שהיום המורים צעירים יותר לא רק בגיל אלא גם ברוח וחושבים צעיר.
    מדבר וחשוב מאד. בכלל כל הדרוג של 'הצטיינות' הוא מיותר בחינוך ובהשכלה ובכלל. הייתי מעדיפה להתבונן לעומק בתרומה ובהתפתחות של כל פרט בכל תחום.
      14/6/12 16:51:
    ועכשיו כשאת כבר לא ילדה את יודעת לבטא בדיוק את מה שאי אפשר היה פעם מול המורה "החזק" שקובע וזהו. והזכרת לי רבות בפניה הזו למורה, הזכרת את מיקומם של מורים רבים בתפקיד המחנך, שאינם ראויים לו, ואולי כי היתה עייפה מתפקידה, ואולי כי הגיעה כועסת ממקום אחר, אך מה קל להוציא זאת על ילדה 'קטנה' שלא תוכל להשיב. כיום המצב השתנה והפך לקיצוני לצד השני, אך מה רבים הגעגועים למורה האמיתי של פעם, שהגיע לתפקידו כשליחות ונשאר בתפקידו מרצון ולא רק כדי להישאר במערכת החינוך - עד למיצוי הזכויות. מורים אמיתים - הם נכס נדיר, אך הם נמצאים ביננו וכמה כיף לגלות אותם, כל פעם מחדש:)
      14/6/12 15:59:

    צטט: razam-דודי רצם 2012-06-14 12:31:27

    לכל אחד יש  מעגלים מהעבר לא סגורים... הרצון לסגור את המעגל שהטמיע בנו חותמת שפגעה חזק  לאורך שנים והשאירה  פצע פתוח... מאוד מתסכל !מזכיר לי  רצון לעשות"נקמת בדואים"
    אני מבין את התחושה שמקננת בך.

    שולה,כעת מילותיך הם הטילים שישיבו את כבודך! הקפה משמש לנו פלטפורמה טובה וחסכונית 350 ש"ח לשעה אצל הפסיכולוג{#emotions_dlg.smile}

    לי אישי  המעגל שנסגר לאחרונה היה בנושא ציור, בגיל 15 היה לי רצון ללמוד ציור,הלכתי לחוג והמורה שאלה שאלות אישיות  נשאלה שאלה למקום עבודתו של  אבי, היכן הוא עובד? כשעניתי: "עובד בשוק" ,היא אמרה: "הציור לא בשבילי וזה לא מתאים". הלכתי בבושת פנים ועברתי לספורט שם עשיתי חיל.

    אני רוצה להודות למורה שעזרה לי למצוא את יעודי בספורט.

     לגבי סגירת המעגל עם המורה לציור,לפני שנה וחצי לפתע מבלי הודעה הציור נכנס שוב לחיי  בסערה... הגיע ובדלת אחורית וחלק נכבד שייך ל"קפה".

    אך הפעם אני עובד בשוק ,מצייר כותב ,מי יודע ,אולי היא עוד תקנה ממני ציור?{#emotions_dlg.smile}

    וואו דודי!!!!!!!!!!!

    התגובה שלך כל כך מרגשת אותי, עד כדי לחלוחית בעיניים. העוולות במערכת החינוך כלפי תלמידים שיש להם חולשה כלשהיא או אוסף של "חולשות" - דיבור איטי ונמוך וחלש, אבא שעובד בשוק, או סתם השתייכות לשכבות "חלשות" -  הן כה רבות, ומשאירות צלקות בנפשנו לשנים רבות. הסיפור שלך מדגים עד כמה מערכת החינוך שלנו לוקה בחשיבה מעוותת  וסטרואיטיפית שלא נותנת הזדמנות לאלו שנמצאים בשוליים לפרוץ את מעגל המצוקה, וכשאני כותבת מצוקה אני לא מתכוונת בהכרח למצוקה "כלכלית", אלא לכל סוגי המצוקה שקיימים בעולמנו המוזר. האם עלי לומר תודה לאלו שפגעו בי בעבר,

    האם פגיעתם זרעה בי את זרעי היצירה שלי? או שממילא זה היה יוצא החוצה כי יש פה עניין מולד? אני חושבת שגם וגם.

    אני רואה לפי הציורים שלך שיש שם המון כשרון שישב על אש קטנה במשך כל כך הרבה שנים, כשרון שלא זכה לעידוד הראוי. אני מפצירה בך לא להפסיק לצייר וליצור ולהתפתח.

    תודה-תודה-תודה.  

     

     

     

      14/6/12 12:31:

    לכל אחד יש  מעגלים מהעבר לא סגורים... הרצון לסגור את המעגל שהטמיע בנו חותמת שפגעה חזק  לאורך שנים והשאירה  פצע פתוח... מאוד מתסכל !מזכיר לי  רצון לעשות"נקמת בדואים"
    אני מבין את התחושה שמקננת בך.

    שולה,כעת מילותיך הם הטילים שישיבו את כבודך! הקפה משמש לנו פלטפורמה טובה וחסכונית 350 ש"ח לשעה אצל הפסיכולוג{#emotions_dlg.smile}

    לי אישי  המעגל שנסגר לאחרונה היה בנושא ציור, בגיל 15 היה לי רצון ללמוד ציור,הלכתי לחוג והמורה שאלה שאלות אישיות  נשאלה שאלה למקום עבודתו של  אבי, היכן הוא עובד? כשעניתי: "עובד בשוק" ,היא אמרה: "הציור לא בשבילי וזה לא מתאים". הלכתי בבושת פנים ועברתי לספורט שם עשיתי חיל.

    אני רוצה להודות למורה שעזרה לי למצוא את יעודי בספורט.

     לגבי סגירת המעגל עם המורה לציור,לפני שנה וחצי לפתע מבלי הודעה הציור נכנס שוב לחיי  בסערה... הגיע ובדלת אחורית וחלק נכבד שייך ל"קפה".

    אך הפעם אני עובד בשוק ,מצייר כותב ,מי יודע ,אולי היא עוד תקנה ממני ציור?{#emotions_dlg.smile}

     

     

      14/6/12 11:47:

    צטט: . orit . 2012-06-14 11:12:24

    צטט: שולה ניסים 2012-06-14 11:07:52

    הייתי זקוקה ללא מעט אומץ כדי לפרסם את השיר הזה, ותודה לאורית שכיכבה ראשונה.

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    אילו ניתן, הייתי מככבת ככוכבי השמיים....

    בשמחה.

    תודה. (רק בלי תעודת הצטיינות בבקשה) 

      14/6/12 11:12:

    צטט: שולה ניסים 2012-06-14 11:07:52

    הייתי זקוקה ללא מעט אומץ כדי לפרסם את השיר הזה, ותודה לאורית שכיכבה ראשונה.

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    אילו ניתן, הייתי מככבת ככוכבי השמיים....

    בשמחה.

      14/6/12 11:07:
    הייתי זקוקה ללא מעט אומץ כדי לפרסם את השיר הזה, ותודה לאורית שכיכבה ראשונה.