כותרות TheMarker >
    ';

    כל הdesign הזה

    עיצוב זה די הרבה, אבל לא הכל.

    ארכיון

    0

    פחדנית

    2 תגובות   יום חמישי, 14/6/12, 16:42

    לכתבה פחדנית כזו לא ציפיתי מהדס שטייף, כתבת הפלילים חסרת הפחד...

    אם החלטת ש

    "הגיע הזמן להפסיק לשתוק"

    אז מדוע את מפרסמת כתבה כל כך  ארוכה-  ולא אומרת כלום?

     

    אוסף של סיפורי הטרדה מינית מרובי תיאורים וחסרי פרטים הם לא "יציאה מהארון" אלא קדיחת חור בדלת כדי שכולם יוכלו להציץ פנימה, ללקק שפתיים ולצקצק בלשונם.

     

    "תא העיתונאיות החדש יצא לדרך ביום שישי האחרון ובכנס הראשון נפתחה דלת, שהייתה שנים נעולה היטב. הבעיה של הטרדות מיניות ומעשים מגונים במערכות העיתונים וגופי התקשורת השונים בישראל חצתה גילאים, ועלתה במפגש שוב ושוב. הנשים שהתקבצו בחדר סיפרו דברים שהציבור רגיל לשמוע מהן – אבל לגבי נשים אחרות. אלא שהפעם הסיפורים שלהן היום על עצמן – עלינו. הפעם הן החליטו לפתוח את הפה בעיקר למען העיתונאיות, המפיקות והעורכות, ולמען "הבשר הטרי" שבדרך."

     

    תא העיתונאיות התכנס וסיפר לעצמו סיפורים נוראיים...

    אז מדוע היום, לאחר שאתן בעמדה מקצועית שמשחררת אתכן מחשש, אתן לא מעזות לספר מי המטריד ואיפה?

    מדוע אתן לא מגישות תביעות?

    מדוע אתן מגייסות תשומת לב לסנסציה ולמעשה לא עושות דבר?

     

    "העדויות האלה הן קצה קצהו של היער העבות. "היציאה הזו מהארון, חשיפת הסיפורים גם אם בעילום שם, היא תחילת המלחמה על הזכויות שלנו." אומרות הנשים שנחשפו עם סיפורן בכנס."

     

    איזו יציאה ומאיזה ארון?

     


    והשורה התחתונה:

    "ועכשיו שכולם ידעו. ולא אוסיף."

     

    הצחקת אותי. מה  אנחנו יודעים עכשיו?

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/6/12 17:40:

      אני מניח שלא הבנת "מה הבעיה שלי".

      אנסה להסביר:

      כל הטרדה מינית, נפשית, פיזית ועוד היא מעשה בזוי וראוי לענישה.

      כל נפגעת רשאית להחליט מה בדעתה לעשות וזה ענינה בלבד איך היא מתמודדת עם המעשה- לא ענינו של הציבור.

       

      ברגע שעיתונאית מחליטה לפרסם מאמר כזה ולציין בו כמה פעמים שהחליטה לא לשתוק ולגלות הכל- היא צריכה לעשות כך.

      מה שקיבלנו הוא אוסף של סיפורים ארוטיים ומציצניים ללא אפשרות לשום מעשה- אפילו לעשות "צצצצ, כמה נורא " אנחנו לא יכולים , אלא אם אנחנו רוצים לכעוס על "העולם הנורא בו אנחנו חיים" באופן כללי.

       

      סיפור על פשע ללא נאשמים הוא רומן-רומנטי. לא יותר מזה.

      סיפור "על מקרים נוראיים של הטרדה מינית" נשאר באויר ונוגע קלות בהכפשה: אם עד עכשיו אומר הרוב הימני "התקשורת השמאלנית" הרי עכשיו הוא יכול לומר "התקשורת השמאלנית והעיתונאים המניאקים שמה ברוממה".

       

      אגב, מה את עושה בדיוק כשאת "מזהה אישה מוכה"?

        14/6/12 16:59:

      מה הבעיה שלך ?

       

      לא מספיק הסיפורים הנוראיים הללו, מופרע שכמוך רוצה דם. דם אתה רוצה ושישפריץ על הקירות. אה?

       

       

      זה יספק את היצר הדפוק שלך.

       

      היא לא צריכה לרשום שמות. היא לא צריכה לצאת בתביעות.

       

      מספיק האומץ האינסופי לפרסם את העוול העצום שנגרם למפיקה הצעירה. כיצד קפאה במקומה שמופרע חסר גבולות עשה בגופה כבשלו.

       

      מאחר ובעצמי אני מסקרת עוולות קשות של נפגעי משרד הרווחה - מאוד התפלאתי, מדוע אמהות שילדיהן נחטפו מהן והוצאו מהן שלא כדין, לא מפרסמות את המקרים הנוראיים הללו - ואז הבנתי. הבושה. הבושה היא שגורמת להן לא לפרסם בפרהסיה את שמות הפוגעים.

       

      אותן נשים חזקות ועצמאיות שנפגעו מינית - לא מפרסמות את שמן, לא מפרסמות את שם הפוגע. אלו דברים שעוברים מפה לאוזן, מחברה לרעותה. הן מתביישות בפגיעה בגופן. מתביישות שהן נשים כל כך חזקות ובא זבל, חלאת המין האנושי, וחילל את גופן.

       

      נשים שעברו הטרדה מינית הן בדיוק כמו אותן הנשים שעוברות התעללות של הכאות מבן זוגן בביתן ואינן מספרות. אתה יכול לראות אותן מכוסות מייקאפ על פניהן. אני מזהה מיד כשאני רואה אישה מוכה.

       

      בעברי הייתי כזו, ולא סיפרתי. התביישתי. אני זוכרת היטב איך גרושי הזבל, היה משחק שש-בש עם אבא שלי, ואבא שלי מתלהב ממנו כאילו מדובר באיזה מלך, כששעה קודם לכן, המופרע נתן לי בוקס בזרוע ושיתק לי את היד. הבושה היא שמונעת מאותן נשים להתלונן ולהגיש תביעה.

       

      הבנת?

       

      הדס שטייף - אישה משכמה ומעלה. אחת שחושפת את האמת שלה במלוא מערומיה כואבת ככל שתהיה. עם זאת, היא מנועה מלפרסם את הזוועות שעברו חברותיה.

       

       

      פרופיל

      שחר_קליין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      עידכונים

      הבלוג שלי

      העיצוב עובד

      קישורים