כותרות TheMarker >
    ';

    ashorer

    הַלְוַאי וְהָיִיתִי יָכֹל לְהַשְׁלִים כֹּל הַחֶסֶר
    הַמְּמַלֵּא יְרֹקֶת סְלָעִים בִּדְמָעוֹת צִפִּיָּה

    ענף זית מסוקס - פרק ב'

    25 תגובות   יום שישי , 15/6/12, 07:41

    http://cafe.themarker.com/image/1102377/

     

    פרק א': http://cafe.themarker.com/post/2646675/


    ענף זית מסוקס


    פרק ב'


     

    בליל ראש השנה, לאחר תפילת ערבית החג, ניגש רב הקהילה אל בית הקשישה בצעדים זריזים במצוות אשתו אשר הודיעה לו שלא ישוב הביתה אם לא יביא איתו את הקשישה לסעוד עימם סעודת חג, גם במחיר שיחגגו היא, ילדיה ונכדיה ללא אבי המשפחה.


    "נראה לך הגיוני שאנחנו נחגוג ובשכנותנו יהיה מישהו שיהיה בודד וגלמוד בליל חג?" קצפה רעייתו.


    והרב המקיים את דברי המקום: "כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה" שהרי בינה יתרה יש בנשים על הגברים. ניגש לביתה של הקשישה, הקיש בדלת העץ הכבדה והמתין. הקשישה הביטה מהחלון לחצר לראות מי מטרידה בשעת לילה, אולם חשכת הליל לא גילתה דבר. שוב נקישות בדלת. הקשישה הכינה מקלה, ענף הזית המסוקס, בידה וניגשה לפתוח הדלת.


    בפתח עמד רב הקהילה בבגדיו החגיגיים. מכנסיים שחורים, חולצה לבנה דהויה מכביסות, על ראשו ברט חדש, זקן לבן יורד עד אמצע חזהו ועיניו הכחולות מביטות בה.


    "חג שׁמח, גִּיבּרת". (השין ימנית, הגימל בחיריק והבית מודגשת) הקשישה מביטה ברב ואינה יודעת מה תשיב וממלמלת ברכה ביידיש.


    "אישה שלי רוצה תבּואי לבּית (בית דגושה) שלנו, עיד אל יום" (חג היום), אומר הרב ומבלי להסס, אוחז בידה של הקשישה ומתחיל להובילה במורד הגבעה. הקשישה הנדהמת, הולכת עם הרב מבלי לדעת לאן זה. אך רק טוב פניו של הרב. רע לא יעשה לה. ביתו של הרב שכן בסמוך לבית הכנסת שהיה בעבר מסגד, גם במעלה הגבעה, מעט תחת ביתה של הקשישה.


    הגיעו השניים לבית הרב. פתח הרב את הדלת ובברכת חג שמח התמלא הבית מכל הכיוונים. הקשישה נדהמה: הבית המה קולות, היו שם עשרות אנשים. הרב, ילדיו, חתניו, כלותיו ונכדיו. לא היו שולחן וכסאות. באמצע החדר הניחו פלטת עץ על בולי עץ ומסביב הונחו מזרונים וכריות לישיבה. כל שהיה בחדר היה פשוט, לא עושר או רהבתנות. החדר הואר בכמה עששיות אשר נתלו מהתקרה המקומרת.

     

    הקשישה נבהלה ממראה עיניה: הלא זאת התמונה אשר לא תשכח כל חייה. בית רועש והומה במקום אחר ובזמן אחר. שולחן ערוך ועליו פמוטות המאירים את החדר. סביב השולחן, המשפחה כולה: סבא וסבתא, אביה ואחיה וכל הנכדים. כמו והנה כולם קמו לתחייה, תחיית המתים.


    אשת הרב אשר ראתה את פניה של הקשישה, ניגשה לקשישה המבועתת, נשקה על שתי לחייה כמנהג והובילה אותה פנימה. גם הנשים האחרות בנותיה וכלותיה נישקוה בשתי לחייה והיא מסמיקה ואינה יודעת מה תעשה. בני הבית נגשו איש איש בתורו אל הרב והלה הניח ידו על ראש כל אחד, פיו ממלמל ברכה ועיניו צוחקות.

     

    הקשישה מביטה ונזכרת. בראשה עולות תמונות דומות של רעש והמולה, משפחה גדולה. ילדים, נשים וגברים צעירים וסב עטור זקן לבן, לבוש קיטל. עיניה דומעות. זמן רב שעיניה לא דמעו:


    "קינדער מיינע, קינדער מיינע, טאטעשי, זיידשי", (ילדיי, ילדיי, אבא, סבא.) מלמל פיה ודמעות זולגות על לחייה הקמוטות.


    בני המשפחה רואים ועושים עצמם כלא רואים כדי לא לביישה. רק הזאטוטים פקחו עיניהם והביטו בקשישה. זאטוט, שערו להבה וכולו נמשים, מושך בשמלת אימו:


    "אימא, למה היא בוכה? מי הרביץ לה?"


    "ששש...." אומרת האם.


    הרבנית אשר ראתה את סערת רוחה של הקשישה, אחזה בידה והושיבה אותה ליד פלטת העץ. ילדיי המשפחה נצמדו לאימותיהם והציצו בקשישה. זו הקשישה המתגוררת ליד גנם. זו הקשישה האומרים עליה שהיא מכשפה.


    לאחר שכולם מצאו את מקומותיהם, הקטנים על הגדולים, החל הרב בסדר ראש השנה. לאחר הקידוש, הובאו צלוחיות קטנות לכל אחד ובכל צלוחית סימנים של ראש השנה: ראש, לב, ריאה, דלעת, רימון, תפוח בדבש ועוד כהנה וכהנה, סימנים אשר יביאו ברכה לשנה החדשה.


    "אנחנו מבּרכים (הבית דגושה) את השנה החדשה", פנה הרב אל הקשישה בשפה מתובלת ערבית ושפת הקודש. "רואה, כל הסימנים מהשנה החדשה, הירקות והכבש ששחטנו בערב החג". והיא, רק מהנהנת מבלי להבין דבר.


    הרב  לוקח בידו אחד מהסימנים. התחיל בחתיכה קטנה מבשר ראש  הכבש, אחריו כך נהגו שאר המסובים וכולם מברכים קול אחד:


    "יהי רצון מלפניך, אדוני אלוהינו ואלוהי אבותינו", כולם השתתקו והרב אומר מילה וכולם מדקלמים אחריו:


    "שנהיה, שנהיה" "לראש, לראש" "ולא, ולא" "לזנב, לזנב". צרחות צעירי המשפחה התערבבו בקולות הבוגרים. שילוב קולות המשרה שמחה רבה.


    מקשיבה הקשישה. "בבית זה נמצא אושר רב", אמרה לעצמה ושוב עיניה דומעות.


    ממשיך הרב בברכת הסימנים. אוחז הרב סימן אחר סימן ומברך והילדים בקולות צהלה מסלסלים יחד עם המבוגרים. עד שהגיעו לתפוח בדבש.


    הקשישה מביטה ועושה מה שכולם עושים. בת צחוק קלה בשפתותיה ועיניה דומעות, דבר שלא נראה כל ימי מגוריה בשכונה. אף היא אוחזת בידה מהסימנים. אין היא חוזרת על הברכה, רק מקשיבה. היא יודעת מה הדבר הזה. גם אצלם עשו כך. אחרת, אך דומה. ברכה לשנה החדשה. עד שהגיעו לתפוח בדבש.


    הרב לקח בידו פלח תפוח, טבלו בדבש ורוחה של הקשישה סוערת.


    "דער זיידע האלט דאס עפאלע, מוישה שמוליק און איטלע די קליינע" (סבא מחזיק בתפוח, מוישה, שמוליק ואיטה הקטנה) אומרת בקול.


    בני הבית ראו על פניה את המתחולל בקרבה. הרב המשיך:


    "יהי רצון מלפניך, אדוני אלוהינו ואלוהי אבותינו" "שתחדש" וכולם חוזרים "שתחדש" "עלינו, עלינו" "שנה, שנה" "טובה, טובה" "ומתוקה, ומתוקה" "כדבש, כדבש".


    "מיינע זיסע קינדערלעך, איז דער האניק געניג זיס פאר אייך? זיידעשי, טאטעשי, איך בענק אזוי צו אייך" (ילדיי המתוקים, הדבש מתוק לכם? שם בקבר הדבש מתוק לכם? סבא, אבא, אני מתגעגעת כל כך) בוכה הקשישה בקול חרישי.


    השמחה התחלפה לה לאבל. הבת צחוק הקלה שהייתה על פניה התחלפה להתכרכמות מלאה כאב. " מיינע זיסע קינדערלעך, מיינע זיסע קינדערלעך " (ילדיי המתוקים, ילדיי המתוקים) יללה בקול קורע לבבות.


    בני הבית ישבו שקטים והמומים. מה זה היה לה? חלף בראשם. הרבנית ניגשה לקשישה שמה ראשה בין ידיה לנחמה, אך זאת, בכייה רק גדל והתחזק:


    " מיינע זיסע קינדערלעך, מיינע זיסע קינדערלעך ".


    לרגע הביטה בבני הבית המביטים, ההמומים והמשתהים, לקחה מקלה מענף זית מסוקס, משכה עצמה לעמוד ויצאה לביתה.


    "אימא, מה קרה למכשפה?" שואל הזאטוט, "למה היא הלכה? עוד לא סיימנו..."



    * ושוב ברצוני להודות להלנה היפה על תרגום ליידיש.

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/1/15 18:45:
      גם אני התחלתי מהסוף וכעת חזרתי להתחלה, ובכיתי כמעיין המתגבר. גם אנחנו הכרנו זקנה ערירית כזו, שלמרבה המזל דיברה מעט עברית ואיבדה את כל משפחתה בשואה. אתה כותב מרגש כל כך.
        28/10/14 15:37:
      מעולה.
      לא מאפשר לי לנקד.
        14/7/12 12:11:
      אשורר, בהסח דעת לא שמתי לב שיש כמה פרקים של "ענף זית מסוקס" ולכן אני מתחילה לקרוא לפי הסדר ולהגיב. פרק זה מרגש גם הוא, הרגשתי בנשמה את הקשישה וזכרונותיה. מה שיפה פה זה שהיות וחוגגים אצלינו חגים לפי המסורת וכל פעולה נעשית בדיוק לפי הסדר הנכון, האישה נזכרה גם בבני משפחתה שאינם וגם בתפילות ובמנהגים, עד שכבר לא יכלה לשאת יותר.תודה.
      אוווףףףףףף... צריך תמיד לזכור, לא לגרור את הקשישים להיכן שאנחנו הינו רוצים לראות אותם אלא היכן שהם מעוניינים להיות כשם שאנו דוגלים בחינוך ילדים לתת למשאת נפשם להוביל את המסלול
        29/6/12 18:00:

      אשר חברי היקר נשיקה

      איזו התרגשות אחזה בי כשקראתי את הפרק הזה...

      רחמיי ניכמרו על הזקנה שאיבדה את כל יקירייה

      ולו יכולתי הייתי מנשקת את אשת הרב

        20/6/12 11:35:
      בכתיבתך , הצלחתי לחוש את האווירה המרגשת ...תודה ובוקר טוב ..
        20/6/12 08:04:

      חזרתי לקרא ,כמובן, את הפרק הראשון....
      כתיבתך מופלאה ומצליחה לחלחל עמוק..והיתה לי תחושה כאילו נכנסתי לתוך הסיפור לראות את ההתרחשות המרגשת...*

        17/6/12 17:56:
      דומה שאיך שנסתובב תמיד נשוב אל הטרגדיה הגדולה מכולן. הדור שעבר בכור ההיתוך ויצא ונפשו בכפו, תקוע ללא מרפה בחוויות הנוראות, כמעט קט הולך דור זה ונעלם. לעומתו ניתן לראות ביורשיו פן נוסף שאימץ את התקווה אל ליבו, ישראליות בת כלאיים של "שם ועכשיו" שבחר בחיים ויש לו את ייחודו שלו המרכך את כח המהלומה ומנתב דרכו.
        17/6/12 13:37:
      מספר יודע-כל, ואנחנו הקוראים מבינים מה שהם אינם. תאורים מדויקים.
        16/6/12 22:10:
      יופי של כתיבה אשר , הנושא כל כך מוכר אבל כל פעם מחדשים מוסיפים פן נוסף , גם אני מחכה להמשך.
        16/6/12 20:20:

      פרק ב' אילץ אותי לקרא את פרק א'.

      הכתיבה שלך רהוטה כל כך ומרתקת לקריאה.

      הספור כואב, ומוכר בורסיות השונות שלו. נדמה לי שכל אחד יכול לספר על דמות כזאת של מכשפה או מכשף אשר שרדו את התופת באירופה.  דמות אשר בנוסף לסבל שלא יתואר "שם" נאלצו להתמודד גם "כאן"  עם תוצאות התופת שלא הובנו על ידי תשובי המקום.

      ממתינה להמשך.

        16/6/12 18:59:
      סיפור נהדר על חמלה, חסד ואנושיות חוצת שפות תרבויות וזמנים.
        16/6/12 17:19:
      כתבת ברגישות ועדינות שמסוגלת לראות ולקרוא את רגשותיו של האחר...ביכולת הזו לא כל אחד נחן...תודה...
        16/6/12 00:39:
      הצלחת להעביר את התחושות של הגברת הזקנה.
        15/6/12 21:15:
      אשר, מחווה נהדרת לאשה גלמודה שאינה יודעת איך להכיל את המחווה, והזכרונות ...הזכרונות... סיפור מרגש מאוד.
      אשר יקר. מחכה להמשך.בשם אהבת האדם וחמלת שמים שזרת פה פרק יפהפה של קירוב לבבות והכנסת אורחים בחג קדוש
        15/6/12 20:37:
      אשורר - תודה יופי של סיפור נוגע ומרגש כל כך כמו שאתה יודע שבת טובה
        15/6/12 19:29:
      אשר יקירי, הסיפור הנהדר שלך מתרחב והעלילה מסתעפת אתו. כל כך הרבה טוב וחסד אנושי הוא מביא שבא לבכות מאושר. מה שהכי אהבתי בפרק הזה את הפרוט של המנהג וההבנה ללא צורך בתרגום, של הזקנה את המנהג, הדומה כל כך בעדתה. אתה מצליח להעביר את המחבר על המפריד באופן נפלא. סקרנית כבר להמשך.
        15/6/12 19:08:

      אשר יקר, אני קוראת ובוכה..

      דמעות מסמאות את עיניי...

      אשה זקנה שכל משפחתה הוכחדה

      וממול משפחת הרב, אנשים נפלאים

      נהדרים המון שמחה בלבם. כוונות נהדרות

      אבל אין להם שפה בה יבינו זה את זה....

      איזה עוול גרמו פקידי העליה...

      שמעתי על מקרים דומים שהיו..

      אנא אבקש מאד מאד לידעני

      כאשר יהיה פה המשך:)))

        15/6/12 18:05:

      אני לא זוכר שסיפור ברשת גרם לי להתרגש כל כך...
      אודה ואולי אבוש, זלגו לי דמעות בעת הקריאה, יחד עם הגיבורה בעת מסיבת החג.

      נזכרתי בשורדי השואה שאיבדו משפחות ובסיפוריהם.
      העברת תמונה מופלאה מימי קליטת העליה וקיבוץ הגלויות, בשנות המדינה הראשונות.
      מצפה להמשך,
      שבת שלום,
      רמי


        15/6/12 16:11:
      באיזה רוך העברתָ את הרוך ואת הקושי, אשורר. באיזו אהבה. והנאמנוּת לכל אחת מהדמויות, לכל אחד מן האנשים, גדולים כקטנים. / אני מודה לך מאוד על החמלה שמציפה אותי כרגע. וממתינה להמשך, כמובן. // שבת שלום, אדם יקר. / רבקה.
        15/6/12 15:44:
      ריגשת אותי אשר מאד מאד מאד.....אין בי מילים...כמעט בכיתי יחד עם הקשישה ...כמה עצב ..כמה כאב....תודה אשר...כולי ציפיה להמשך....שבת שלום...סאלינה
        15/6/12 14:35:
      סיפור נוגע
        15/6/12 12:44:

      שלום אשר,

      סיפור בתוך סיפור

      נפרש בכישרון רב.
      מושך ומרגש.

      רוצה עוד מהטוב הזה..


      חיוך
      יום אור

        15/6/12 09:56:
      דה ז׳אוו שאמור להיות מתוק כדבש הפך לסיוט מבחינתה כל עוד האפילה הנוראית ההסטורית המשפחתית רובצת עליה כענן כבד. איזה רוך יש בכתיבתך אשורר.

      פרופיל

      ashorer
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון