קרקרת התרנגולות לנגד עיניהם / י. ויין אנשים 'רגישים והומאניים' הופכים את עורם ומקשים ליבם כשמגיעה לפתחם מצוקתם של בני אדם.
תחת הכותרת המרשימה 'קרקרת התרנגולות ושוועתן מגיעה לאולמנו' בישרו השבוע כותרות העיתונים כי שופטי ביהמ"ש העליון תקפו בחריפות את גרירת הרגליים של משרדי הממשלה בעניין התקנות בנושא גידול התרנגולות. בכתבה המפורטת מתארים הכתבים השונים כי שופטי בג"ץ, אליקים רובינשטיין, עוזי פוגלמן ואורי שוהם הורו לממשלה לדון בתוך חודש בטיוטה החדשה של תקנות גידול התרנגולות בלולי הסוללה. בהחלטה אף תקף השופט רובינשטיין במילים חריפות ובציניות את השתהות הממשלה בהתקנת התקנות, "התקנת התקנות נעשית, לצערנו, בעצלתיים בשל חילוקי הדעות בממשלה, וקול קרקרת התרנגולות ושוועתן מגיע עד לאולמנו". "אין ספק בעינינו", הוסיף השופט רובינשטיין, כי "הגיעה העת להכרעת הממשלה באשר לתקנות, גם אם איננו מתעלמים מן המצב שבין פטיש הדרישות בחינת צער בעלי חיים לסדן החקלאים, ומעניינים כלכליים הכרוכים בכך. ועל כן – ונוכח ההודעה כי הצעת משרד החקלאות תוגש בתוך שבועיים מיום הדיון בפנינו – אנו מבקשים כי הנושא יובא לדיון הממשלה בתוך חודש מהיום, וזאת כדי לאפשר המשך עבודתה של ועדת החינוך של הכנסת, שאנו מניחים כי תפעל מצדה ללא דיחוי לאחר החלטת הממשלה. הודעה מטעם הממשלה תימסר עד שבוע לאחר שלושים הימים כאמור", קבע רובינשטיין. כתבי החדשות תיארו וציינו בהנאה כי בסיכומו של הדיון, רובינשטיין אף הוסיף בציניות, כי "בברכות השחר מברכים אנו את הקב"ה, אשר "נתן לשכווי־ תרנגול בינה להבחין בין יום ובין לילה". השכווי מבחין בין יום ובין לילה, אך מתקשה בודאי להבין את ההשתהות בהכרעה בנושא זה. יפה איפוא שעה אחת קודם". ע"כ נוסח הידיעה ללא שינויי לשון או עריכה. • איננו מזלזלים כמובן בחמלה על בעלי החיים שאופפת את שופטי בג"ץ ואף גוזלת מזמנם היקר שעות דיון ממושכות. ברבים מן המקרים מוטב להם לשופטים המכובדים להתעסק בבעלי החיים ולא לקצוב לרעה את גזר דינם של אנשים חפים מפשע שכל חטאם ופשעם מסתכם בכך שאינם נמנים על הצד הנכון של המפה הפוליטית. קשה עד בלתי אפשרי להתעלם מהתמיהה כיצד אנשים אנושיים כל כך, 'רגישים והומאניים', הופכים את עורם ומקשים ליבם כאשר מגיעה לפתחם מצוקתם של בני אדם, שלא לדבר על יחסם אל אלו שחולקים על השקפת עולמם של כבוד השופטים ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהחלטותיהם הנוגעות לתורת ישראל, לחוקיה ולציבור נאמניה. או אז מתגלים שופטי הבג"ץ כ"בלתי לחיצים" ו"בלתי תלויים" כהגדרתם, הם משתמשים בכל סמכותם, ללא שהם נדרשים לתת דין וחשבון על החלטתם, לפסוק ולהכריע בתחומים הרחוקים ממושגיהם ונשגבים מהבנתם. אין כל צורך לתור אחר הוכחות וראיות לדבר, די אם נתבונן בדוגמה קטנה המבטאת את אטימותם ואת קשיחות ליבם בניגוד מוחלט להפגנת רגשות הרחמים ו"עדינות הנפש" שנתגלו אצל השופטים בבואם לדון על צער בעלי החיים. דוגמה זו בלטה יותר מכל בפרשת ההורים בעמנואל. בקיץ תשע"א הורה בית המשפט להשליך לכלא אבות ואימהות. השופטים 'הרחומים' לא היססו לשלוח אנשים שלא חטאו ולא פשעו היישר אל תא המאסר, בעודם מתעלמים מהעוול הנורא שגררה ענישה מחפירה זו לנאשמים ולבני משפחתם, אטמו לב לדמעות ילדיהם הרכים של העצורים, לא שתו ליבם לטראומה הנוראית ולהשלכות החמורות שנגרמו לאותם ילדים אומללים כתוצאה ישירה מהחלטתם השרירותית והבלתי נתפסת של כבוד השופטים. לו לא חזינו זאת בעינינו לא היינו מאמינים שאכן כך הורו וכך פסקו שופטי הבג"ץ שבמדינת ישראל. לו לא התגאו בפסיקתם המנוכרת, לו לא צפו בהנאה בלתי מוסתרת בפרידת ילדים מהוריהם המושלכים מאחורי סורג ובריח, עוד היינו מתפתים להאמין כי 'הומאניות' היא זו שמלווה את דרכם. אך כשרואים אנו פעם אחר פעם כלפי מי נתונה החמלה, כשעוקבים אחר הלך פסיקתם של שופטי בשר ודם, נוכחים עד כמה דל הוא האדם. מתברר לעין כל כי כשהאדם סומך על חכמתו ותבונתו, על יכולתו של בן תמותה להגיע לחקר הדין, ללא הצמדות לתורתנו הקד', מאבד הוא את הדעה הבהירה, את האנושיות הבסיסית. ולצד רחמים על עופות חסרי ישע, עלול הוא לנהוג כחיית טרף מול כל דבר שבקדושה.
חברה מצויינת / ל. מאיר יש לנו חברה מצויינת, אך לא תזיק לה קצת אחידות...
יש לנו חברה מצויינת. חברה ששומרת על לשונה, ואינה מוציאה דבר גנאי איש על רעהו. בפרט כאשר אי־מי נדרש לספק אינפורמציה חיונית למטרות שידוכים על בנו של השכן מהדלת ממול, שסובל מבעיה מסוימת אותה מנסים להסתיר מהצד שכנגד. במקרים אחרים, לעיתים, אנו אמנם משוחחים עם כל העולם על אותו נושא עצמו, אבל אלו כבר זוטות שבכל יום. אחרי הכל, אנחנו לא מלאכים, הלא כן? יש לנו חברה מצויינת, חברה שמכבדת כל אדם באשר הוא. בפרט כאשר אותו אדם עשוי בעתיד להיות בעל השפעה מכרעת בתחום בו נזדקק לעזרתו. במקרים אחרים, כאשר מדובר במי שאינו עשוי להניב לנו תועלת אישית, ובפרט במי שהוא חסר הגנה מטבע הדברים, אנו עשויים להתעלם במקרה הטוב, או לפגוע במקרה הגרוע יותר. אבל כפי שאמרנו, כל אחד נכשל לפעמים! יש לנו חברה מצויינת, שמקבלת את השונה, החריג, ומאמצת אותו בזרועות פתוחות. בעיקר כאשר אנו יכולים להשפיע עליו מעמדת עליונות. כאשר מצפים מאתנו לקבל את השונה כשווה בין שווים, אנו מתקוממים אמנם. אחרי הכל, אין להתעלם מההבדלים שבינינו, המושלמים, ובין אותו פלוני שאינו תואם באופן מלא לסטטוס המקובל בחברה שלנו! לא צודק? יש לנו חברה מצויינת, שדוחה בחריפות נורמות שהשתרשו בעולם הרחב. גם אם כל העולם כולו יתקדם בצעדי ענק עם טכנולוגיה ששינתה את פניו, אנו לא נכנע לכך. אנו נשמור על מחננו, נבצר אותו, ובמקום סרך חשש של מכשול – נתייצב למלחמה, כאיש אחד. ובכל זאת, אט אט, אנו שואבים אל קרבנו כל־כך הרבה נורמות שליליות העומדות בסתירה לרוחה של התורה, כמו שאיפה לקריירה ולמימוש עצמי אצל מי שכבודה אמור היה להישמר בבית פנימה. ככלות הכל, אי אפשר להתעלם: אנו חיים בעולם הזה! נכון? יש לנו חברה מצויינת, שכופפת את ראשה בפני גדולי תורה ומאורי הדור. הוראותיהם של גדולי ישראל, נר הן לרגלינו. אכן, כאשר הוראה זו או אחרת פוגעת בכיסנו, ברווחתנו או בנוחותנו – אנו מוצאים את כל התירוצים שבעולם בכדי לקבל את ההיתר המיוחל להיות יוצאים מן הכלל, אך מה לעשות? אחרי הכל, אנחנו לא סתם חלק מהעדר... אנחנו בעלי צרכים מיוחדים! יש לנו חברה מצויינת, שחיה בצמצום תוך הכרה ערכית בחשיבות ניצול כל משאב אך ורק לעבודת ד' יתברך. כמובן, אנו נעשה הכל בכדי להפגין את רוב עושרנו בפני המחותנים, או בכדי לאפשר לעצמנו את מקסימום הרווחה במסגרת הכלכלית הגמישה שלנו. תורה מתוך הדחק, הינו אידיאל נפלא עבור מי שאין לו כסף... אבל בשבילנו? מה, אנחנו עניים? יש לנו חברה מצויינת, שחיה את חייה מתוך מחוייבות תמידית ואבסולוטית, שהיא הכרחית עבור מי שמנהל את כל חייו על פי הוראות השימוש של יצרן נפשו. אנו דוחים מכל וכל ערכים כמו חופש דת וכיוצא בזה. ובכל זאת, כאשר מבקש ראש ישיבה/כולל להדק את הפיקוח על שעות הלימוד שלנו, אנו מקימים קול זעקה. איך אפשר כך לכפות וללחוץ? מה, אנחנו ילדים קטנים? יש לנו חברה מצויינת, שמכבדת הורים באופן נפלא. חסר לו לאי־מי אם יעז לפגוע בכבודם של הורינו. כמובן, אין בכך סתירה לעובדה, שרק לעיתים רחוקות אנו מוצאים מי שמוכן להתפשר על רמת החיים שלו בכדי להקל על הוריו את עול נישואיו. כיבוד הורים הוא ערך עליון איפוא, ובלבד שלא יהיה על חשבוננו... יש לנו חברה מצויינת, שגאה בעצמה ובמה שהיא מייצגת. אנו אוהבים להרים על נס את פניה היפות של החברה שלנו, שאכן מוארת באור יקרות לעומת הרחוב המתגולל בסחי ומאוס. ובכל זאת, כאשר אנו פוגשים ברחוב את החילוני המצוי, אנו מנסים באופן עלוב למצוא את הקונצנזוס, ולפתח שיחה סביב המשותף בינו וביננו. כולנו אחים, אחרי הכל... לא? יש לנו חברה מצויינת, בעלת ערכים נפלאים, חינוך נהדר, אחדות מעוררת קנאה, ושאר כל טוב. ובכל זאת, לעיתים נראה שלא תזיק לחברה שלנו קצת אחידות...
במבט מפוקח/ מ. שוטלנד קשה לצפות מאנשי כחש המסמאים את עיניהם במרץ כה רב, שיבחינו בעצמתם של המאורעות ובמשמעותם
מעבר לכל המאורעות הפוליטיים ותילי תילים של פרשנויות הנשמעות מעשה יום ביומו, ישנן כמה עובדות שקל להבחין בהם, שמשקלן מכריע. לעולם אין לדעת מה ילד יום ואין כוונתנו או ביכולתנו בשום אופן לצפות את אחרית הדברים. אך חשוב, שלנוכח הראייה החדשותית התקשורתית הכוזבת, ניתן את הדעת, גם למבט המאוזן בפשטותו. במה דברים אמורים: בשבועות האחרונים נודע על בואן של כמה ספינות נשק לנמלי סוריה, שם הן פרקו את מטענן, המיועד לכוחותיו של הנשיא אסאד. המדובר, בכמויות ענק של תחמושת, להן נזקק משטרו של אסאד, חלף זו שמבוזבזת מידי יום בערים הסוריות בשפע רב. כידוע לכל, מאז ומתמיד מחסניו של הרודן היו גדושים באמצעי משחית למכביר, שיעודם האחד ויחיד היה ארץ ישראל רח"ל. והנה מאות אלפי טון של חומרי נפץ מכל הסוגים שכתובתם כאמור הייתה ממוקדת היטב, "טעו בכתובת" ומתפוצצים כבר חודשים רבים באתרים שונים, באותה ארץ אכזרית ובקרב אותו עם שייעד אותם מאז ומקדם למה שייעד. חוץ מהחומרים עצמם, יש לתת את הדעת, שהמשתמשים בהם מכל הצדדים, מכלים את כוחם, כישרונם ויצריהם המזוויעים, במלחמת מוות איש מול רעהו, באופן שמחריב את כוחה האימתני של מדינה זו, לאיים על סביבתה. גם תשומת ליבו של ה"חיזבאללה", מטבע הדברים מופנה בשעה זו למשענתו המסורתית הסורית. שכן, חלק מכריע מכוחו, נשען על הבסיס הסורי המדיני היציב עד כה. יש להעיר שגם במצרים, בה נעשים הדברים באופן יותר מינורי, הכוח הצבאי המאורגן, עם ידע, מסורות ומשטר תיאום פרי עמל של שנים רבות, הוא הגורם הנפגע העיקרי. גם מיליונים רבים של אנשי רחוב איסלאמי קיצוני בעל רגשות שנאה קשים כשאול, לעולם לא ישוו לצבא מאורגן, עם זרועות משולבים ומתואמים היטב. אכן מצד שני ישנן סכנות שגוברות כל אימת שהשלטון מתרופף אצל הישמעאלים, שכן, הללו מתמחים דווקא בלוחמת טרור אנרכיסטית מקומית, המשוחררת מניהול מרכזי. עם זאת ולמרות שיש מה לחשוש מפנייה פתאומית נואשת של הסורי נגדנו הי"ו כצעד של ייאוש. העובדה היא, שעוצמתן הצבאית המאורגנת של שתי מדינות מאיימות אלו, נחרבת והולכת לנגד עיננו בלי התערבות חיצונית. בעניין זה יש לחזור ולהדגיש, ששום גורם מודיעיני, כולל זה הישראלי הקרוב למדינות הללו ומאוים על ידם, לא צפה את המאורעות בקרב העמים הערביים וכאשר נחשף אליהם, צפה תרחישים אחרים לגמרי, הן מצד העיתוי והן מבחינת המהות. תחת זאת וחלף היכולות האמורות להיות לגורמי המודיעין לפי אסכולת ה"כוחי ועוצם ידי" כלפי חוץ, נתגלה בקרבם כושר בלתי מבוטל, של התגוששות פנימית מניפולטיבית, הכוללת "לשעברים", מכהנים בפועל וכל המי ומי מצמרת הביטחון, עליהם אמורים להישען כביכול אזרחי מדינת ישראל בעת צרה. בניגוד למאורעות החיצוניים, העלולים ח"ו להוליד סכנות חדשות תחת אלו המסורתיות, במקרה זה קשה למצוא משהו חיובי חליפי, העשוי לצמוח מתופעה פנימית זו. ומכאן לעוד נושא מעניין לעניין באותו עניין. בשנה האחרונה, לאחר שנים רבות של חיפושים כושלים, נמצאו לפתע מרבצי גז טבעי ויש אומרים גם נפט, האמורים להכניס לקופת המדינה סכומי ממון, שמעולם איש לא חזה את היקפם. לפי מה שכבר ידוע כרגע, המדובר בקנה מידה, השם בצל את כל ההשתדלויות הכלכליות המצויות במהלך הממשלתי השוטף. אין הכוונה ויודעי דבר גם אומרים, שאסור, להשתמש במשאבים שכאלו בתור כספומט מזומנים ואין להמיר אותם במשטר כלכלי מאוזן. עם זאת וגם אם השפעתו של מטמון זה תהיה צנועה ומפוקחת כיאות, העובדה היא, שמדובר במתת שמים עצומה, שגם בהתחשב במאמצי החיפוש, מצויה מעבר לכל דרך השתדלות אנושית. קשה לנו לצפות מאנשי כחש המסמאים את עיניהם עצמם במרץ כה רב, שיבחינו בעוצמתם של מאורעות כאלו ובמשמעותם, לנוכח גחמותיהם הכפרניות. אך כאשר ישנם מי שעושים לילות כימים במחשבה, איך להצר את רגלי שומרי התורה ועמליה, מתוך העלאה על נס של אשליות "אני ואפסי עוד" בעולם המעשה כביכול, אין לנו שום סיבה להיות כחגבים בעיניהם. נהפוך הוא, שומה עלינו להתחזק באמונתנו ובדרכנו דרך התורה, מתוך תקווה, שמן השמים ירחמו ולעולם נוכל להיזון לשם כך רק מעובדות חיוביות שיורעפו עלינו בטובו יתברך.
מזון השביע, לנפשינו / ש. ליזרוביץ אוכלים? התיאבון! אבל רק עם עוד מעט מחשבה כלל ידוע הוא, לכל מאזיני הדרשות בשמחות, שחזקה היא כי הדרשן, בשלב זה או אחר, יזכיר את פרשת השבוע, ושמם של בעלי השמחה הרמוזים בה, החתן הכלה, החמות והסנדק, לגודל שמחת המשתתפים, והדרשנים עצמם כמובן. יסוד הדברים, מונחים בדברי השל"ה הקדוש, הקובע כי מאחר, וכל העולם מושתת על התורה, הרי שבזמן בו כל יהודי העולם, מכל העדות החוגים ונגינות טעמי המקרא, קוראים את הפרשה מתוך ספר תורה כשר, ממילא חל הכלל של איסתכל באורייתא וברא עלמא, ומכאן שכל מאורעות השבוע כלולים בפרשה, גם שמחת החתן והכלה, הסנדק והכהן שפודה את הרך, חתן הבר מצוה ויום ההולדת לסבא שהגיע לגבורות עד מאה ועשרים. לכל מוצאים הדרשנים רמז בפרשה. אולם בדברי השל"ה מונח עוד יסוד, לפיו הנושאים הנזכרים בפרשה, משפיעים במיוחד בימי השבוע, כך שלימוד מעמיק של הפרשה יכול להעניק ידע נרחב על הכוחות הרוחניים אותם ניתן לקנות ביתר שאת, במהלך השבוע בו נקראת הפרשה. • בשבת הקרובה, יקראו כל עם ישראל, על דברי כלב ויהושוע למרגלים, כי אל להם לירא משבעת עממי יושבי הארץ, שכן הם מוגדרים כ"לחמנו הם". מלבד המשמעות הפשוטה, מוצא כאן אור החיים הקדוש הסבר מופלא, על שום מה נקראו העממים בלשון "לחם". והוא מדגיש כי כל בעלי החיים, זקוקים למזון, בעל חי אוכל ושותה. מדוע איפה לא ברא הקדוש ברוך הוא את בעלי החיים, או לכל הפחות את בני האדם, בלי צורך באכילה ושתיה, ושחיותם תהא משאיפת רוח. שהלא אם כך היה הקב"ה בורא את בני האדם, היה לכולם זמן בשפע לעסוק בעבודת הבורא, בתורה ובמצוותיה, וגם היו נמנעים ממעשים בלתי הגונים שנובעים מצרכי המחיה והכלכלה. הכל היה הרבה יותר פשוט. האור החיים הקדוש מאריך לבאר, ובודאי טוב יעשה כל אדם שבינה בקודקודו אם יראה את הדברים בתוך הספר. ומכל מקום הוא מציין שתי נקודות עיקריות, האחת המצוות הרבות הכלולות באכילה ושתיה ממצוות התלויות בארץ והלאה בקודש מצוות רבות ממנין התרי"ג, והשניה על פי חכמי האמת, המבארים שבכל מאכל יש משהו שבקדושה, אותו ניתן להעלות ולברר. אין כאן הבמה לפרט את דבריו הקדושים, המלבבים מוח ולב, אולם יש פרט מעשי ממש בחיי היום יום שניתן ליישם מתוך דבריו הקדושים, פשט ששייך בכל ימות השנה, ובמיוחד בימים בהם נקראת פרשה זו. • דורינו תלי"ת, דור של שפע רב, הישישים שבדור זוכרים את ימי הרעב של פעם, צעירים יותר עודם זוכרים את ימי הילדות בהם ממתקים בהכשר מהודר היו נדירים, קצת שוקולד פרה, ושויצרי בימות הפסח, מעט סוכריות וופלים, מגוון לא עשיר במיוחד, אבל עם טעם... אח! יאנחו אותם אנשי נוסטלגיה בזכרונות נעימים על ה"בפלה" העטוף עם חבריו בנייר פרגמנט שומני, נשלף בידי המוכר בקיוסק, אח! , הטעם של פעם. גם המזון בבתים, בשמחות, וברחובה של עיר, היו ברמה סבירה וסבילה, צנוע טעים ועם מגוון לא מרשים במיוחד, וכולם שמחו. הדור, דור של שפע, מוצא את ילדי ההיום עטוים במאות ממתקים שונים ומשונים, בכל צבע מרקם צורה ואריזה, בשמחות יש שפע מטורף של מנות מכל סוג וטעם, ועוד לא דברנו על הקיוסקים, מזללות, מסעדות, ממתקיות, פיצוציות, פיצוחיות, פיצריות, פינות אוכל, פינוקים מהירים ומכונות של אוכל, הרבה ומהר, עשרים וארבע שעות ביממה. וההמון בולס, אובס, אוכל , זולל, טורף ומתבהם, מכל הבא ליד, הכל כשר למהדרין מן המהדרין, מעושר ללא חשש טבל שביעית ערלה רבעי חדש ויובל. ומאכלי שבת? מזמן מוכנים כבר מיום שני, חמין ורגל קרושה, כבד קצוץ ודג מלוח, הכל זמין ובמזומן, חם וטרי מן התנור הסיר המחבת והמיקרוגל, ומישהו כאן שכח מה עיקר ומה טפל. וההסתערות בעיצומה, וכילידים נדמנו, אשר מצאו טרף ציד מדמם, לועסים בכל פה, טוחנים בשיניהם ללא הפסקה. וכאן אולי השעה, לומר, אכלו אחי ורעי, אל תרעבו חלילה, אבל זו השעה וזה השבוע, למעט מחשבה, על מהות המזון ותפקידו, על קדושת האכילה והרוחניות שבה, ועל הצורה הכל כך לא מכובדת, כל כך לא מכבדת, של הזלזלנות והגרגרנות שאין להם סוף. דברי רבינו אור החיים הקדוש, יהוו לאות ומופת, לעיני כל מבקש חכמה ודעת. |