יו"ר "קדימה", השר שאול מופז, התמוגג השבוע מנחת בישיבת סיעתו שהתקיימה ביום שני, כשהודיע חגיגית לחברים כי רוחה של "קדימה" היא שהפכה היום לשלטת על הממשלה ועל הקואליציה, וכי "קדימה" סוחבת את הממשלה למרכז.

כהוכחה לטענה זו הביא את ההצבעה בכנסת, ובעיקר של שרי הליכוד בשבוע שעבר על חוק ההסדרה, וההתגייסות הטוטאלית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להכשיל הצעת חוק זו.

מופז טען, כי אלמלא שותפותה של "קדימה" בקואליציה, לנתניהו לא היתה יכולת להביא להסרת הצעת החוק מסדר היום. בשל הלחץ של חברי הכנסת מהימין ושותפיו הקואליציוניים. רק בגין העובדה שמדובר בקואליציה רחבה מאד, נוצרה יכולת תמרון כה גדולה שנתניהו יכול היה לעשות שרירים לימין ולהפיל את הצעת החוק, תוך כפיית משמעת חד משמעית על שרי הליכוד, ישראל ביתנו וש"ס.

מופז צודק. גם פוליטית וגם מעשית. בלי "קדימה" נתניהו באמת היה במצוקה בנושא חוק ההסדרה, ולא היה לו כמעט שום סיכוי לבלום את החוק. נתניהו מגלה שהוא שותף נאמן של מופז, לפחות בינתיים.

גם השבוע, בעת שעלתה במליאת הכנסת לדיון הצעת חוק של אופיר אקוניס מהליכוד, הנחשב דווקא לאחד המקורבים ביותר של ראש הממשלה, הוכיח נתניהו נאמנות לשותף החדש, ושעם כל הכבוד לחברים מבית, כרגע החברים מחוץ חשובים לו יותר.

המדובר היה בהצעת חוק להחמרת הענישה על סיוע למסתננים ושוהים בלתי חוקיים. אקוניס טען, כי בתי המשפט גוזרים עונשים וקנסות נמוכים על מסייעים למסתננים ושוהים בלתי חוקיים, ויש מקום להחמיר יותר את הענישה והאכיפה בעניין זה.

הכל יודעים ומודעים לנזק הרב שנגרם לאזרחי המדינה בגין המסתננים, והכל מסכימים שיש לפעול בכל דרך כדי לעצור את מגפת המסתננים. לשם כך ביקש אקוניס לשנות את החוק ולהחמיר את הענישה בנידון, ואף ביקש וקיבל פטור מחובת הנחה, כדי שלא ייאלץ להמתין 45 יום עד שיוכל להביא את החוק להצבעה, אלא יתאפשר לו לעשות זאת מיידית.

לאקוניס, שהעריך שהצעתו תתקבל פה אחד ללא שום התנגדות, גם בשל תמיכת הממשלה הן בחוק והן במתן הפטור מחובת הנחה, ציפתה הפתעה. חלק מחברי הכנסת של "קדימה" הודיעו לנתניהו וליו"ר מפלגתם שהם מתנגדים לאישור הצעת החוק, ונתניהו כמובן התקפל מיד, על פי דרישתו של מופז. לאקוניס ההמום מההתפתחויות, שחשש שהצעתו תוסר ברוב קולות, לא נותר אלא להודיע כי "על פי סיכום בין נתניהו ליו"ר קדימה, שאול מופז, בשל התנגדות חלקית של חברים מסיעת קדימה, ההצבעה על החוק החיוני הזה נדחית מהיום ליום רביעי הבא".

לא עזרו לו כל הנימוקים הטובים והיפים שהציג בזכות הצעת החוק שלו. הוא טען, כי "רק אחוז מזערי מהמסתננים הם פליטים, ורובם מסתנני עבודה בלתי חוקיים. אזרחי ישראל האזינו לתעמולה השקרית שרוב השוהים הם פליטים, אבל לא תעזור מכבסת המילים. שלטון החוק צריך להתנגד למעשים בלתי חוקיים. הם הפכו את חייהם של אזרחים תמימים לבלתי אפשריים. כולנו בעד זכויות אזרח, אבל מה עם זכויות האזרח של תושבי דרום תל אביב, ערד, אילת? הם זורמים לכאן כדי לתפוס את מקומות העבודה של החלשים ביותר והם נמצאים בשכונות של החלשים ביותר".

יו"ר "קדימה, לשעבר, ציפי לבני, אמרה השבוע כי בבחירות הבאות "קדימה" תחדל להתקיים ולא תתמודד בהם. יתכן שהיא צודקת ויתכן שלא. אולם דבר אחד ברור לחלוטין: כיום בכנסת אין כל ספק ש"קדימה" חיה, קיימת, נושמת ומשפיעה הרבה יותר מאשר בשלוש השנים שלבני הובילה את המפלגה באופוזיציה.

מתקשים להכיר

בכנסת התקיים השבוע אירוע שקשור לשבוע הספר העברי, במסגרתו הוזמנו משוררים וסופרים לקרוא "שירה ספרותית". בין המוזמנים היה המשורר חיים גורי, שנשא דברים במהלך האירוע.

בדבריו אמר בין היתר: "נולדתי לפני 89 שנה בתל אביב. אני מכיר כל אבן בארץ הזו ושייך לדברי ימיה של המולדת, שהיום אני מתקשה להכירה. אני מתקשה להכירה בגלל הקנאות החרדית. קשה לי עם בריוני אתרא קדישא שהורסים פסיפסים, עם הכתובות ביד ושם, עם השנאה לבני הארץ ומגיניה, עם הפער המחריד בין עניים למיליונרים, עם הסכינאות בראש חוצות. אני מתקשה להאמין לידיעות על שריפת מסגדים וכתובות 'מוות לערבים' עם סמל מגן דוד בסמוך".

האמת, גורי צודק בכל מילה. כל מי שמסתובב ברחובות מדינת ישראל, מתקשה להכיר, ולא סתם מתקשה, אלא מאד מתקשה, להכיר בארץ הזאת את מדינת היהודים כפי שהיא צריכה להיות, כפי שאבות אבותיה של האומה היהודית חשבו וציפו שתיראה הארץ בה יתגוררו בניו ובנותיו. אלא אם כן הוא מסתובב בריכוזים החרדיים, שם זו ארץ ישראל האמיתית. שם חיים היהודים האמיתיים והשורשיים של הארץ הזאת.

שורשי העם היהודי אינם נטועים בפריצות והתועבה הנוראה הקיימת בכל מקום. גם לא באלימות האיומה המשתוללת ברחובה של עיר, וגם לא בגיבוי שמעניקים אנשי השמאל לכל צעד אנטי יהודי ואנטי דתי, בצורה מחרידה וקיצונית ביותר.

אנו המכירים כל אבן בארץ הזאת, בגליל ובנגב, בירושלים ובצפת, בטבריה ובחברון, מתקשים להכיר את הארץ ואת יושביה, בגלל קנאותם החילונית והתרחקותם כמטווחי קשת משורשי היהדות האמיתית. קשה לנו מאד עם הבריונות, השכרות והאלכוהוליזם, עם מעשי הפשע והרצח, ועוד מרעין בישין שאין כאן המקום למנותם. אנו גם מתקשים להאמין שגורמים שונים פועלים להביא לכאן מאות ואלפי לא יהודים, כדי להפוך את המדינה למדינת כל אזרחיה ולשלול אותה מהעם היהודי.

אין לעם היהודי שום זכות עדיפה על הערבים (הפלשתינאים) בארץ ישראל, אלא בשל הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו: לך אתן את הארץ הזאת. בלי התורה, בלי קיום מצוות התורה, בלי הליכה בדרך הנכונה שאותה מורה לנו התורה, אין לעם היהודי מה לחפש פה.

לכן, צודק מאד חיים גורי. כל יהודי שניצוץ התורה זורם בקרבו, ברמה כזו או אחרת, נחרד מהצורה והדמות של המדינה כפי שהיא נראית כיום. הוא נחרד מהרצון להכחיד כל זכר יהודי וצורה יהודית מהמדינה. הוא נחרד מן השבת המחוללת בכל מקום בראש כל חוצות, והפעילות האינטנסיבית הנעשית כל יום כדי להרבות את חילולי השבת ר"ל.

כל יהודי אמיתי נחרד עד למאד מהמצב החינוכי של בני הנוער כיום בארץ במערכת הממלכתית. בני נוער שאינם יודעים צורת אות ומורשת יהודית, בני נוער שכל עולמם מרוחק כרחוק שנות אור מיהדות אמיתית ושורשית, בני נוער ריקים מכל תוכן ממשי, מערכת חינוך שאלימות הינה לחם חוקה.

היהודים האמיתיים, אלו שנולדו כאן ואלו שאבות אבותיהם נולדו וחיו כאן במשך דורות רבים, מתקשים גם מאד להכיר את הארץ הזאת שבה שולטת המערכת המשפטית, בג"צ וזרועות התמנון שלו, שמנסים בכוח לקבוע כללים וחוקים בנושאים דתיים. כך למשל בנושא הרפורמים והקונסרבטיבים, שהמערכות הללו כבר קבעו לעצמם להחדיר אט אט את הכתות האיומות האלו, שכל מטרתן הוא לסלף את תורת ישראל ולהחריב את העולם היהודי האמיתי ההולך בדרך התורה המסורה מדורי דורות.

שתי הכתות הללו המיטו שואת התבוללות על יהדות התפוצות, וכל בר דעת מבין שחדירתן לכאן מהווה אסון ברמה לאומית. כל יהודי בר דעת מבין שחובה להילחם מלחמת חורמה במי שרוצה להרוס את העם מבית, אך יש כאלה שחשים עצמם מורמים מעם, וזה כמובן לא אומר דבר על הדעת שיש בהם. או שאין בהם.

וכמובן, האיום הגדול המרחף כיום על ראש עולם התורה והישיבות, מבית היוצר של ח"כ יוחנן פלסנר. כל יהודי אמיתי נחרד עד לשד עצמותיו, ויתקשה להכיר את הארץ הזו אם חלילה יפגעו בלומדי התורה ותיפול שערה משערות ראשו של בן תורה אחד, תלמיד ישיבה אחד שתורתו אומנותו. אין לארץ הזאת וליושביה שום זכות קיום בלי לומדי התורה, והארץ הזו לא רק שנתקשה להכיר אותה אם חלילה יקרה משהו לעולם התורה, היא פשוט תהיה ארץ אחרת. אחרת לגמרי.