הח"כים הנעדרים

הח"כים השיאנים בהיעדרויותיהם מישיבות מליאת הכנסת

הם היו רוצים שיכנו אותם הח"כים הנהדרים. אולם בפועל הם נעדרים. מדובר בקבוצה של חברי כנסת שמרבים להיעדר מישיבות מליאת הכנסת.

לאחרונה דנה ועדת האתיקה בשלל היעדרויות הח"כים במהלך מושב החורף והחליטה לקנוס כמה מהם. כך לדוגמא, נקנס שר החוץ אביגדור ליברמן, בשלילת שכר בסך 6,611 שקל בגין היעדרות מ־38 ישיבות. מדובר בשמונה ישיבות מעל המותר. הוועדה שללה ממנו שכר לארבעה ימים, והתחשבה בכך שהוא מכהן כשר החוץ, ומתוקף תפקידו מרבה בנסיעות לחו"ל.

אגב, משכורתו של ליברמן עומדת על 41,324 שקלים ברוטו, כך שהקנס אינו נורא... בלשכתו הגיבו ואמרו כי הוא נדרש לצאת לביקורים רבים בארץ ובחו"ל, וכן חייב לארח נציגים רשמיים וראשי מדינות המגיעים מחו"ל, ומכאן היעדרויותיו הרבות יחסית.

ח"כ נוסף שבינתים הפך לשר, הוא שאול מופז. במהלך מושב החורף, טרם כיהן כשר, מה שלא הפריע לו להיעדר מ־ 25 ישיבות – חמש מעבר למותר. התירוץ: אילוצי הפרימריז וההתמודדות על ראשות קדימה.

כמו כן אמר מופז כי במקרים רבים, הגיע הישר לועדת חוץ וביטחון, בה כיהן כיושב ראש, ולא נכנס בדלת הכניסה הראשית. לפיכך לא נרשם כאילו הוא בבניין, ומכאן המספר הרב היחסי של היעדרויותיו. הוועדה התחשבה בתירוציו, ולא נקטה נגדו בסנקציית שכר.

נעדרים נוספים שצברו מספר רב יחסית של היעדרויות הם: ח"כ חיים כץ מהליכוד – 21 ישיבות. התירוץ: השתתפות בכנסים שונים ואשפוז אביו. ח"כ נינו אבסזדה מקדימה, שנעדרה מ־22 ישיבות. התירוץ: פעילות פרלמנטרית מחוץ לכנסת שהתנגשה בזמניה עם זמן הדיונים במליאה.

ח"כית נוספת היא מירי רגב מהליכוד, שאמנם נוהגת להגיע לאירועים רבים מחוץ לכנסת (הפגנות נגד הסודנים, ומאהל המחאה), אך נעדרה 22 פעמים מהמליאה. התירוץ: טיפולים רפואיים.

בועדת האתיקה מצאו כי התירוצים של רגב, אבסזדה וכץ, אמיתיים ומקובלים, ולכן הוחלט שלא לנקוט נגד בצעדי סנקציות של שלילת שכר. הח"כים הנעדרים מרגישים נהדר.

יחסי ציבור

מדוע כלי התקשורת המערביים נהגו לפאר את משפחת אסאד?

עד לא מכבר זכה הנשיא הסורי בשאר אסאד יחד עם בני משפחתו בעיתונות מערבית אוהדת. הנשיא תואר כרופא עיניים מוכשר, איש העולם הגדול, דובר אנגלית רהוטה.

עיתונים בארה"ב ובמערב אירופה, ובהם כאלו מפורסמים, גדולים ויוקרתיים, אף כינו את משפחת אסאד כ"קרן אור במדינה מכוסה בצללים". העיתונים תיארו בכותרות ענק ובכתבות גדולות, עד כמה מדובר במשפחה "פתוחה ושוחרת קידמה", בניגוד לעם הסורי עצמו.

הכתבות נמשכו לאורך תקופה ארוכה, וגרמו לרבים לחשוב כי משפחת אסאד היא אכן נאורה ומתורבתת, משפחה לתפארת (מדינת סוריה). אולם הענינים התבהרו בצורה הפוכה, כאשר נחשפו עוד ועוד פרטים על התנהגותם של בני המשפחה בעת המהומות בסוריה.

לפתע נוכחו כולם לראות בפניו האמיתיים של הרודן אסאד, שאינו שונה ממועמר קדאפי, וסדאם חוסיין (שכבר אינם), חסן נסראללה ואחמדיניג'אד.

הנשיא הסורי קנה לו מקום נכבד (שמא בזוי) בציר הרשע הרדיקאלי הערבי־מוסלמי. והדבר הביך את כלי התקשורת המערביים, שלפתע הבינו כי נהגו לפאר ולרומם את המנהיג הסורי, בעוד שמדובר ברוצח המונים מתועב.

כדי לחפות על מה שעשו לאורך השנים, חשפו אותם כלי תקשורת, את הסיבה בעטיה שיבחו את משפחת אסאד. לסיבה הזו קוראים: יחסי ציבור.

מי שחשף את העניין היה ה"ניו יורק טיימס" שסיפר כי משפחת אסאד השקיעה כסף רב לבנות לעצמה תדמית מכובדת ונאורה. לצורך כך העסיקה המשפחה שתי חברות יחסי ציבור בלונדון ובוושינגטון, והכל במטרה לשדרג את מעמדה הבינלאומי של המשפחה.

אסאד ורעייתו לא הסתפקו בכך, ופנו ליועצי צמרת, שארגנו להם ראיונות וכתבות אוהדות בכלי התקשורת המרכזיים והגדולים במערב. הדבר עלה הון רב (למשלם הכספים הסורי), ונאמד באלפי דולרים בחודש. כל כתבה לוותה בתמונות, פרשנויות ודעות חיוביות על בני הזוג אסאד.

רק לאחר שהתברר כי מדובר ברוצח, הביעו אותם עיתונים חרטה על אופי הפרסום, תוך שהם מציינים את אכזבתם ממשפחת אסאד. "קיווינו שבני הזוג אסאד יובילו את סוריה לקדימה אמיתית, אבל התברר לנו ההיפך", נכתב בכלי התקשורת, שנהגו לפרגן למשפחת אסאד.

"מה שקורה שם אינו תואם את הערכים שלנו, ולכן אנו מביעים על כך צער רב", נכתב בעיתוני העולם, שעד לפני תקופה לא ארוכה, כתבו בדיוק להיפך. הכסף יענה את הכל, כולל את העיתונות המערבית.

סיירת רכבת

לא מדליפים: כך מתכוונים בצבא למנוע פטפטת מיותרת של חיילים

בעוד גורמי הביטחון עסוקים במלחמת סייבר גדולה בין מחשבים בארץ ובחו"ל, מתברר שיש מידע מסווג שממש לא צריכים לעבוד עליו קשה. די להאזין, להוציא עט, לרשום ולהעביר הלאה. התהליך כולו יכול להתרחש (ומתרחש) כל יום ברכבת ישראל. המדליפים (ללא כוונת זדון), הם החיילים הרבים הנוסעים ברכבת.

הנוסעים הרגילים שיושבים בקרון אחד עם החיילים, יודעים שכל נסיעה כזו תספק להם מבט פרטני יותר על החיים בצבא. החיילים אינם נמנעים מלספר בעת נסיעתם ברכבת "חוויות" מהשירות הצבאי, תוך שהם מתרברבים ומראים תמונות, מזכירים שמות של מפקדים, שמות מבצעיים ושימוש בסוגי נשק כאלו ואחרים.

לסוכני האויב לא נותר אלא לשבת, להקשיב ולרשום את ההערכות הצבאית עליהם שמעו עכשיו הישר מפי החייל, אם כאשר דיבר עם חברו, או שהתקשר מהטלפון הסלולרי לביתו. במסגרת הטלפונים נחשפים המאזינים למידע רב הכולל גם שמות של יחידות סודיות.

אזרחים שנחשפו לטלפונים הרבים של אנשי הצבא, החליטו לעשות לכך סוף, והתלוננו בפני גורמי הביטחון. ואכן בצבא זיהו לאחרונה, עליה הולכת וגוברת לאיסוף מידע, להאזנה לרשתות הטלפונים הניידים ולהשגת מידע ביטחוני בעל ערך בכל הרמות.

בצבא החליטו לשים לתופעה קץ, ולכן יצאו במסע פירסום נרחב הכולל פעילות הסברה, כדי להבהיר לחיילים מה מותר להם ומה אסור להם לחשוף בעת הדיבור בטלפון בנסיעה ברכבת.

חיילים סמויים (ללא מדים) יעברו ברכבת בין הקרונות כדי להטות אוזן ולהקשיב מי החייל המדליף. הם יאתרו חיילים פטפטניים שעוברים בעת הנסיעה על חומרים רגישים, או לחילופין פותחים מחשב, בתוכו כתבות וחומרים מסווגים. "סיירת הפטפטת, תבהיר לחיילים, כי אל להם לפתוח מחשב או לפטפט", אומרים בצבא.

גורמי צבא אומרים כי איסוף המידע נעשה בצורה קלה ביותר עקב ההתקדמות הטכנולוגית. כדי למנוע זאת פועלת כאמור אותה סיירת. היא מאזינה לטלפונים סלולריים ומתערבת בעת הצורך.

בצבא חוששים כי מידע מסווג מהיחידות השונות, ידלוף גם דרך אנשי מילואים המחזיקים במחשב אישי, ולא במחשב צבאי ומוגן. על המחשבים האישים כותבים אותם חיילים מילואים את תאריכי האימונים המיוחדים, וכן מידע (חוויתי ומקצועי) רב. אגב, אנשי צבא באים בתלונה למפקדים לקבל מחשבים צבאיים, בדיוק כמו המפקדים הבכירים.

כאמור כדי למגר את התופעה, עוקבים בצה"ל אחרי טלפונים ניידים של קצינים, הוכנסו יותר קציני בטחון מידע ליחידות השונות ועוסקים כל העת בהסברה ורענון. "אנו מצויים בתקופה מיוחדת שיש בה שלושה פרמטרים: המהפכה הטכנולוגית – הכוללת העברת כמות גדולה של מידע בזמן קצר, מימד הניומדיה וזכות הציבור לדעת", אומרים בצבא.

שיתוף פעולה

עכשיו גם הסקרים קובעים: מתפקדי הליכוד בעד אהוד ברק

שמו של שר הביטחון אהוד ברק, מוזכר מעת לעת בהקשר של שיתוף פעולה פוליטי עתידי עם הליכוד. יש הטוענים כי הסכם כזה כבר נמצא בכיסו של ברק, והדבר יצא לאור רק לפני הבחירות הבאות. ברק עצמו וגם נתניהו מכחישים זאת מכל וכל. נתניהו התחייב בפני חברי סיעתו שזה לא כך, וגם ברק חזר ואמר כי מפלגתו – העצמאות, תתמודד בנפרד לבחירות.

בליכוד לא ממהרים להאמין לנתניהו והרבה מהחכי"ם בטוחים שזה המהלך הבא של ראש הממשלה. יש המדברים גם על צירוף חלקים מקדימה לרשימת נתניהו בבחירות הבאות, דבר שישנה כליל את המפה הפוליטית. לגבי ברק, כאמור הם בטוחים שהצירוף יקרה, ומכאן הניסיון של השר איתן וח"כ דנון להתמודד מול נתניהו על נשיאות ועידת הליכוד.

השבוע פורסם בהקשר זה, סקר פנימי שהזמינו בליכוד, ובו מתברר כי בעוד 67% ממתפקדי הליכוד מתנגדים לחבירה לאהוד ברק, הרי שלא פחות מ־48.5% מהם, דווקא מוכנים לראותו כשר בטחון גם לאחר הבחירות הבאות. אולם רק כמינוי חיצוני מיוחד של ראש־הממשלה נתניהו.

לפי תוצאות הסקר, שבוצע על־ידי מכון שווקים־פנורמה של יוסי ודנה, מתנים כאמור המתפקדים את המינוי כמינוי חיצוני בלבד מטעם ראש־הממשלה. מנגד, 43.5% לא רוצים לראות את ברק בתפקיד.

מי שלבטח לא יאהב את תוצאות הסקר, הוא השר משה יעלון, שנחשב למועמד מוביל לתפקיד שר הביטחון, באם ברק ימצא עצמו מחוץ לכנסת אחרי הבחירות. יעלון לבטח היה רוצה לראות אחוזים פחותים יותר של תמיכה בברק. כל אחוז התומך בברק, פירושו: אי תמיכה בו עצמו.

עם זאת למרות הנכונות לראות את ברק כשר בטחון, הרי ש־67% מהמתפקדים בליכוד, הדגישו כי הם מתנגדים לכל חבירה לרשימה משותפת עם אהוד ברק.

נתון מעניין נוסף: כאשר נשאלו המתפקדים על דעתם לחבירה לאביגדור ליברמן וסיעתו "ישראל ביתנו", כתשובה אפשרית לגוש הכולל את לפיד, לבני, מרצ ואחרים, ענו 48.5% בחיוב, מול 44.5% שהתנגדו למהלך כזה.

הסקר גם מכה קשות את השר שאול מופז, יו"ר קדימה. מופז זוכה לתמיכה מועטה ביותר בקרב אנשי הליכוד, למרות הצטרפותו לקואליציה. המתפקדים זוכרים היטב את העריקה שלו משורות הליכוד לקדימה, למרות שערב קודם העריקה הצהיר כי "בית לא עוזבים".

ח"כ דני דנון, הלוחם נגד צירוף ברק לליכוד, הגיב על הסקר באומרו כי "מפלגת העצמאות טוענת שאינה רוצה שריונים, אבל טרם פתחו ולו סניף מפלגה אחד. כל עוד אין פעילות מפלגתית אצלם, החשש שלנו משריונים חי ובועט".

ואילו במפלגת העצמאות, חזרו ואמרו כי "שר הביטחון, אהוד ברק, יתמודד בבחירות הקרובות לכנסת בראש מפלגת העצמאות. לפי הסקר, רוב מתפקדי הליכוד, וכמו כן רוב אזרחי ישראל, היו רוצים שברק ימשיך לכהן כשר ביטחון גם בממשלה הבאה".

האמירות הללו מכאן ומכאן ימשכו עוד זמן רב. בסופו של דבר יהיה זה נתניהו שיכריע האם לצרף את ברק אם לאו. בקטע הבא.

יוזמה פנימית

מדוע נמנע ראה"מ נתניהו מלנעול עד היום את ועידת הליכוד?

ראש הממשלה נתניהו נמנע עד עתה מלנעול את ועידת הליכוד, שנפתחה יום לפני הקמת ממשלת האחדות עם קדימה, וטרם נסגרה עד היום. השבוע פורסם כי בכירים במפלגה הציגו בפני נתניהו מתווה, שיאפשר לו לנעול את הועידה, ולתת לו יכולת לאשר ברוב רגיל, איחוד עתידי עם רשימות אחרות לפני הבחירות.

אותם בכירים הציעו להשאיר בידי נתניהו את היכולת לאשר במרכז הליכוד – ברוב רגיל – איחוד עם רשימות אחרות לפני הבחירות הכלליות. במתווה כלולות גם בחירות במרכז למוסדות הליכוד.

השבוע התקיימה פגישה בנושא, בה נטלו חלק נתניהו עצמו עם השרים גלעד ארדן, גדעון סער וישראל כץ. בישיבה ציינו השרים כי בכירים בליכוד אמרו שיוכלו לגייס תמיכה למהלך כזה גם בקרב אנשי האגף הימני יותר בליכוד.

נתניהו עצמו מתייחס לעניין במלא הרצינות. בשיחות עם מקורביו הפוליטיים בליכוד, הוא אומר כי זהו נושא חשוב ביותר עבורו. מהסיבה הזו נתניהו אינו נועל את הוועידה. כל עוד היא פתוחה, ניתן להעביר בה שינויי חוקה.

גורמים בליכוד (שהוזכרו בקטע הקודם), חוששים כאמור כי נתניהו מעוניין לשמור לעצמו את האופציה לצרף לרשימת הליכוד את אהוד ברק ואחרים.

מי ששוחח עם נתניהו, שמע ממנו, כי הרעיון לצרף עוד מפלגות לליכוד, פרץ לאוויר לאחר שעלה חשש לפני ביטול הבחירות, כי רשימות השמאל והמרכז יתאחדו וירוצו יחד. או אז קיימת אפשרות שיזכו לרוב בבחירות. הדבר יוביל את נשיא המדינה לתת לנציג שלהם את ההזדמנות הראשונה להקים ממשלה.

נתניהו החושש ממצב זה, מבקש להיות ראש הרשימה הגדולה ביותר בכנסת הבאה, ולכן יפעל לצרוף מפלגות נוספות, כדי למנוע מגוש השמאל־מרכז להיות גדולים יותר מרשימתו. זה איפוא מה שעומד מאחורי הרצון שלו, שלא לנעול את ועידת הליכוד.

יתכן שעתה, יקבל את ההתארגנות לסגור את הועידה, ולהעביר את ההכרעה העתידית למרכז הליכוד, שם תתקבל ההצעה ברוב רגיל.

קדימה לפילוג

מפלגת התככים והבחישות: מי מבקש לפרק את קדימה מבפנים

מי שחשב שלאחר שמפלגת קדימה תצטרף לממשלה, ישרור בה שקט פנימי, טעה. חודש לאחר החבירה והרוחות במפלגה הזו עדיין סוערות.

אם בעבר טענה לבני, כי מישהו (מופז) מנסה לפלג לה את המפלגה, כאשר כיהנה כיושבת ראש, הרי שעתה זה קורה למופז. יו"ר קדימה משוכנע כי לבני, יחד עם השר לשעבר חיים רמון, שכיהן עד לא מכבר, כיו"ר מועצת קדימה, עושים הכל כדי לפרק לו את המפלגה, באמצעות בחישה פנימית ועידוד תככים ומריבות.

מופז סבור כי לבני ורמון גמרו אומר לעשות הכל כדי לפרק את קדימה. ולכן הם מתכננים להשתמש בחברי הכנסת שיפרשו מקדימה, כדי להקים מסגרת פוליטית חדשה. המטרה שלהם, שאותם הח"כים שיפרשו מקדימה, יחברו בעתיד ל"יש עתיד" בראשות לפיד. על פי תיזה זו (שרבים מאמצים אותה), יצטרף לבני ללפיד והשניים ינהיגו את מפלגתו החדשה. לפיד אמנם מכחיש זאת, אבל עד הבחירות הבאות, גם הוא יוכיח לכולם, עד כמה אין חשיבות למילה של פוליטיקאי.

בשיחות סגורות אומר מופז, כי מאז הפרימריז, יש גורמים הפועלים לפירוקה של קדימה. "מי שרוצה לקום וללכת, שילך. בבקשה" אומר מופז. המסר הזה מופנה לח"כים ממפלגתו שמאיימים לעזוב ולהקים מסגרת נפרדת. מדובר בין השאר בח"כים שלמה מולה, אורית זוארץ, מגלי והבה, רוברט טיביב ונינו אבסזדה.

כל החמישה הללו הם תומכי לבני והם מבינים שאין להם כל סיכוי להיבחר לכנסת הבאה במסגרת קדימה. מקורבי מופז אומרים כי רמון ולבני מנסים כל העת לשכנע את החמישה לפעול לפילוג. "הם מזמינים אותם לפגישות, ונפתלי שפיצר (בעלה של לבני), שוחח איתם ונפגש עם עוזרים פרלמנטרים כדי לקדם את הפירוק", טוענים אותם מקורבים.

אחד מחמשת הח"כים, אכן הודה כי הוא מתיעץ עם לבני ורמון וכך עושים גם חבריו. בינתים ממשיכים אנשי לבני בקדימה לפרוש מהמפלגה. הבכיר האחרון שפרש, הוא ראש עיריית חיפה, יונה יהב, שכיהן גם כסגן יו"ר מועצת קדימה. יהב, שהיה בעבר במפלגת העבודה, פרש בזמנו בעת הקמת קדימה והצטרף לשרון ולחבריו. כאשר רמון פרש מראשות מעצת קדימה לאחר כניסתו של מופז לממשלה, הודיע גם יהב על פרישתו.

אנשי מופז מציינים כי הם מבחינים במה שמתחולל בשטח, אך אינם מודאגים. מבחינתם, ככל שעובר הזמן, קדימה מתחילה להביא הישגים, כמו למשל ביטול חוק ההסדרה בכנסת, בעניין גבעת האולפנה. "לבני לא עשתה דבר והיא לאט לאט נכחדת מהציבור", אומרים אנשי מופז.

רמון עצמו שהתייחס להאשמות נגדו, הגיב בציניות. "אי אפשר לפרק דבר מפורק". לדבריו, "הצטרפותה של קדימה לממשלה, הביאה את הקץ של המפלגה הזו, והפכה אותה בעצם לליכוד ב'".

רמון אינו מכחיש כי דרושה מפלגת מרכז שתמלא את החיסרון של קדימה. "אני מקווה שהחלל הזה יתמלא בגוף פוליטי אחר, שיצור אלטרנטיבה לנתניהו ולליכוד", אמר רמון. גם לבני אינה שוקטת על שמריה, ומסרבת לרדת מהזכרון הפוליטי הלאומי. בקטע הבא.

אבדון פוליטי

מה פשר דברי לבני על התאיידות קדימה בבחירות הבאות?

השבוע הצליחה יושבת ראש קדימה לשעבר, ציפי לבני, לעורר סערה בתוך מפלגתה. לבני טרם פרשה רשמית מקדימה, אך כבר מספידה את המפלגה.

לבני שדיברה בכנס של המרכז הבינתחומי בהרצליה על הדה־לגיטימציה למדינת ישראל בעולם ודרכי ההתמודדות עימה, נשאלה על ידי אחד הנוכחים בקהל, האם קדימה תיכנס לממשלה בבחירות הבאות. בתגובה אמרה בציניות: "קדימה לא תהיה קיימת בבחירות הבאות".

הדברים עוררו תגובות רבות במערכת הפוליטית, אך בעיקר (כמובן) בקדימה עצמה. במפלגה תקפו את דבריה של היושבת ראש לשעבר. בתגובה רשמית אמרו כי "קדימה תשקם את עצמה ללא עזרתה של ציפי לבני, ותחזור להיות מפלגת מרכז רלוונטית. קדימה לא זקוקה לעצות ממי שהחליטה לנטוש אותה לאחר שדרדרה את המפלגה במשך שלוש שנים".

התגובה הזו היתה עדינה לעומת התגובות הנוספות שהגיעו מקדימה. חברת הכנסת רוחמה אברהם הוסיפה כי "ציפי לבני גרמה נזק אדיר. היא בחרה שלא להיות מעורבת בתיקון ובשיקום, ואנחנו נחזיר את קדימה למרכז".

כזכור, הפסידה לבני למופז לפני כשלושה חודשים בבחירות הפנימיות במפלגה. לאחר מכן הודיעה על פרישה מהכנסת. במקביל, הבטיחה כי אינה עוזבת את החיים הציבוריים. כאשר דובר על הקדמתן של  הבחירות, הועלתה השערה כי תשתתף בהן. מאז פרישתה ובכל הזדמנות שהיתה לה, מתחה לבני ביקורת נוקבת נגד מחליפה בתפקיד. הביקורת התעצמה לאחר שמופז חבר לממשלתו של נתניהו. לבני הצהירה אז: "אני יודעת אילו תחושות עולות, אך יש לזכור שיש פוליטיקה אחרת, והיא תנצח".

כך או כך, במערכת הפוליטית, ניסו להבין את דבריה של לבני, בעניין התאיידות קדימה בבחירות הבאות. השאלה היתה האם מדובר בהערה צינית סתמית, או שלבני מתכננת משהו חדש (קטע קודם) יחד עם חיים רמון, שפרש אף הוא מקדימה לפני פחות מחודש.

מי שלבטח קונה את דבריה של לבני בשמחה, היא יו"ר האופוזיציה, ח"כ יחימוביץ', שאמרה בתגובה כי "אבחנתה של ציפי לבני מדויקת, קדימה התרסקה לחלוטין משום שלא הייתה לרגע אחד אלטרנטיבה שלטונית אידיאולוגית לממשלת נתניהו".

יחימוביץ מנתחת היטב את מצבה של קדימה, אך בבחירות הבאות היא עשויה להתמודד בזירת השמאל־מרכז מול לפיד ולבני יחד, ואז יתכן כי עוד תתגעגע לקדימה במתכונתה הנוכחית.

נוסח עזה

טרור ורובים: כך חוגגים מסיבות סיום בגן ילדים פלשתיני ברצועה

לא צריך הרבה דוגמאות, כדי לתהות על החינוך הפלשתיני ברצועה. מעת לעת מתפרסמות על כך כתבות המלוות בתמונות. השבוע זה קרה שוב, כאשר התברר כיצד חוגגים מסיבת סיום בגן ילדים בעזה.

הילדים בגן הולבשו כמחבלים בג'יהאד האיסלאמי, החזיקו דגמים של רובים וקראו קריאות נגד ישראל. "כשאגדל אצטרף לג'יהאד האיסלאמי ולפלוגות אל־קודס, אלחם באויב הציוני ואשגר לעברו טילים, עד אשר אמות", אמר אחד מילדי הגן. כולם מחאו לו כף, והמסר הועבר.

מומחים בישראל, שניתחו את התמונות, שהציגו גם עינויים, מדי מחבלים וכלי נשק, ציינו כי אלו המסרים החינוכיים השולטים כיום לא רק בעזה, אלא גם בשטחי הרשות הפלשתינית בגדה. לדעת המומחים, אסור להשלות את הציבור, כי האיבה הפלשתינית כלפי מדינת ישראל והיהודים הולכת ומתמעטת. להפך. היא רק מתעצמת.

ד"ר דן שיפטן, ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, הגדיר את התמונות ממסיבת הסיום בגן הילדים בעזה, כאקט ברברי לחלוטין. "זו בעיה עמוקה של החברה הפלשתינית כולה". שיפטן התייחס לנשק שהחזיקו הילדים, רובם לבושים במדי הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי. כמו כן נראו על הבמה ארונות קבורה, אמצעי עינויים ותאי כלא.

מנהלת גן הילדים בעזה, אמרה כי "חובה עלינו לחנך את הילדים לאהוב את ההתנגדות, את פלשתין ואת ירושלים, כדי שיידעו מי היא פלשתין ומיהו האויב שלה, וכן מהו תפקידה ותפקידם בעתיד". לדעת שיפטן אלו מילים המעודדות טרור.

מי שעוקב זה שנים אחר החברה הפלשתינית פנימה ואחר ההסתה התקשורתית נגד היהודים ומדינת ישראל, הוא איתמר מרכוס, מנהל ומייסד מרכז המחקר "מבט לתקשורת פלשתינית". מרכוס לא מבדיל בין מחנכי החמאס לרשות. לדבריו, מדובר באותם מסרים, שהפכו זה מכבר לשגרתיים.

מרכוס מספר כי שיעור "גיאוגרפיה" ברשות, מתעלם לחלוטין מקיומה של ישראל. "ילדים מצביעים על מפה ואומרים שטיילו ביפו וחיפה, והמורה עונה להם: 'יופי שטיילתם במדינתנו הפלשתינית'. שהמורה גם שואלת מה הנמל החשוב ביותר בפלשתין – יפו, עכו או חיפה.

גם מרכוס וגם שיפטן, משוכנעים כי על הקהילה הבינלאומית להתערב בתכני החינוך הפלשתיניים ולהשפיע עליהם מבפנים. "הפלשתינים לא יורידו שום דבר בכוחות עצמם, ללא לחץ בינלאומי", סבור מרכוס. הדבר שניתן לעשות, הוא להתנות העברת תקציבים לחינוך הפלשתיני ביוזמת חקיקה אמריקאית, נגד הסתה.

שיפטן לעומתו סבור כי אין לערב גורמים חיצוניים, והדבר צריך להגיע מהחברה הפלשתינית עצמה. "רק חברה יכולה להחליט להכניס שינוי בתרבות הפוליטית שלה. לחצים חיצוניים יכולים לדכא את זה לזמן מה, או למתן גילויים פומביים, אבל קשה מאוד לשנות את התרבות הפוליטית עצמה".

ועד אז ימשכו מסיבות הסיום של גני הילדים עם מראות המחבלים המתאבדים והרובים. חינוך נוסח עזה.

גדר הגבול

ככל שהגדר בגבול הדרומי נבנית ונסגרת, כך מתמעטים המסתננים

כולם מדברים על בעיית המסתננים, כיצד לתפוס אותם וכיצד לגרשם, אבל הבעיה מתחילה כמובן בשורשה – בהסתננות עצמה, שאינה נגמרת. המדינה מגרשת, ומידי לילה נכנסים עוד מסתננים ארצה. בדיוק לצורך כך הוקמה גדר הגבול עם מצרים בדרום.

עד כה הושלמו 180 מתוך 229 קילומטר של הגדר. במשרד הביטחון מקוים כי הגדר תהיה מוכנה עד הסתיו. לצורך כך עובדים בחלק מהקטעים גם בלילה. הדבר מאלץ את המסתננים לעבור דרך הרים וצוקים כדי להיכנס ארצה.

בצבא מדווחים על ירידה משמעותית ביותר בכמות החודרים ארצה, אך עדיין ההסתננות נמשכת. בשבועות האחרונים החלו הקבלנים לעבוד גם בלילה והצליחו לבנות 20 קילומטרים תוך 14 ימים.

מיד לאחר השלמת הגדר בגזרת החולות, הכוללת עשרות קילומטרים בחלק הצפוני של הגבול, מכרם שלום ועד לאזור קדש ברנע, גזרה המהווה סיכון ביטחוני מבצעי לכוחות צה"ל עקב הקרבה לרצועת עזה, ימשיכו הכוחות לבנות את החלקים ההרריים הקשים לעבודה. מדובר בארבעים קילומטרים במרכז הגבול בהרים התלולים חריף ושגיא, ובעוטף אילת ההררי, שאורכו 15 קילומטרים.

עלות כל הפרויקט נאמדת ב־1.5 מיליארד שקלים, מתוכם 250 מיליון לגזרת הרי אילת הקשה. בינתים מבחינים גם המסתננים בפעילות הצבא, וככל שקיימת תזוזה עם הגדר דרומה, כך זזים גם המסתננים שעוקבים אחר המקומות שנותרו עדיין פתוחים למעבר.

הנתונים מצביעים על ירידה בכמות המסתננים ככל שתוואי הגדר מוקם. כך, למשל, בדצמבר האחרון חצו את הגבול 2,803 מסתננים, בפברואר 1,550, במרץ 1,611, באפריל 1,091 ובחודש מאי 1,526. בגזרת החולות, שתיסגר בעוד כשלושה שבועות, נכנסו עד לאחרונה בממוצע בשנה האחרונה כ־1,500 מסתננים בחודש.

במקביל, נמשכים כאמור הניסיונות של קבוצות המסתננים לחדור ארצה דרך הפרצות שעוד נותרו בגבול. לצד עבודות הגדר, נעשית עבודה הכוללת גם את הקמת מתקן השהייה למסתננים ליד קציעות.

בישיבת צוות שרים לפיתוח העיר אילת, התייחס השבוע נתניהו לבניית הגדר ואמר כי בתוך חודשים ספורים תסתיים הקמתה. "אנחנו נעצור את שטף המסתננים", הבטיח.

נתניהו שב ופירט את הפעולות שמבצעת הממשלה בנושא: "השבוע העברנו את החוק להחמרת העונשים על מעסיקים, שמביאים מסתננים בלתי חוקיים. אנחנו מקימים עכשיו מתקני שהייה ליד הגדר, על מנת שנוכל להעביר את המסתננים ישירות למעצר עד שלוש שנים. התחלנו גם בפעולות להחזיר את המסתננים הבלתי חוקיים לארצות המוצא שלהם. אנחנו נפתור את הבעיה".

כוננות בימין

האם מראות ההתנתקות יחזרו בפינוי הצפוי של בית האולפנה?

כישלון הימין למנוע את פינוי חמשת הבתים מגבעת האולפנה, הכניס את הפעילים ביו"ש לכוננות רבה, ומזכיר את ההכנות שהיו לפני ההתנתקות. עד כה טרם ידוע המועד המדויק של הפינוי, ויש להניח שכוחות הביטחון, יעשו עוד הרבה הסחות דעת כדי להסוות את המועד המדויק בו יגיעו למקום ויהרסו את המבנים.

בימין נכנסים כאמור לכוננות. לכוחות הביטחון לא יהיה קל. המטרה בגדול תהיה להקשות ככל האפשר על כוחות הביטחון, כדי למנוע כל החלטה על פינוי עתידי נוסף. במסגרת זו יבצעו פעילי הימין חסימות כבישים, ישליכו בקבוקים ונורות במילוי צבע, יבעירו צמיגים ויתבצרו בתוך הבתים.

אלו בינתים רק חלק מהמכשולים, שמצפים לאנשי כוחות הביטחון שאמורים להגיע במהלך השבועיים הקרובים לפנות את תושבי הבתים בשכונת גבעת האולפנה בבית־אל.

הפינוי כאמור לא יהיה קל. בשבועות האחרונים גיבשו גופי ימין וגורמים עצמאיים, בעיקר בני נוער, תוכנית ליום הפינוי. הנחת העבודה של ועד הפעולה היא, שכוחות הביטחון יחלו כבר מסוף השבוע הבא לחסום את הדרכים המובילות לבית־אל. בהתאם לכך פתח הימין כבר השבוע בקמפיין, בו קרא לציבור להגיע לשכונה בכל דרך.

בימין ערכו גם רישום של פרטי המתנדבים כדי להזעיקם ביום פקודה בעזרת מסרונים וקריאות בכלי התקשורת הפנימיים וכן במודעות בעלונים המופצים ברחבי הארץ.

השלב הראשון הוא להגיע לצמתים מרכזיים ולמחות "בכל דרך אפשרית" על הפינוי. המחאה הזו אמורה להעסיק שוטרים רבים ולרתקם לאותם צמתים. השלב הבא של התכנית, ייצא לפועל לקראת מועד הפינוי עצמו, ובו ישותק ציר 60 – הציר המרכזי והיחידי החוצה את יהודה ושומרון ומוביל לבית־אל. בד בבד הוכנו מפות שבהן מסומנים שבילים, באמצעותם ניתן יהיה להגיע לבית־אל, אם הצבא יחסום את הדרכים המרכזיות.

השלב הבא והאחרון, יהיה בשכונה עצמה, שם ינסו הפעילים למנוע את הפינוי. בהוראות נכתב כי הדבר יעשה "תוך כדי מאבק נחוש ועיקש". הפעילים מסרבים להרחיב את הדיבור על כך, ולא מפרטים את האמצעים, בהם ייעשה שימוש בפינוי ועל מה שיתחולל בתוך הבתים.

בינתים כבר מביאים למקום צמיגים, מחסומים, נורות מלאות בצבע וחפצים שמיועדים להשלכה על הכוחות המפנים. באזור כבר נראים מקלות וברזלים. דפי קשר קוראים להשבית את הרכבים הכבדים וכלי הציוד המכני ההנדסי של צה"ל, שיגיעו לבצע את הפינוי, בין היתר באמצעות החדרת סוכר לאגזוזים. אירועי עמונה ישובו במהדורה חדשה.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

גיוס תורמים – ח"כ לעתיד יאיר לפיד, ממהר בימים אלו בגיוס תרומות למפלגתו החדשה – "יש עתיד". הסיבה: מיד לאחר שתוכר 'יש עתיד' כמפלגה, הוא יהיה כפוף לחוק מימון מפלגות, המצמצם את אפשרויות התרומה למפלגתו. החוק הנוכחי קובע כי לפיד יכול לגייס כיום תרומות, בסך של עד עשרת אלפים שקלים לכל תורם. מיד לאחר שתוכר מפלגתו רשמית על ידי רשם המפלגות, כפי שעשוי לקרות כבר בימים האחרונים, יופחת גובה התרומה המקסימלי ויעמוד על אלף שקל בלבד לכל תורם. עד כה תרמו ללפיד 221 אלף שקל – מ־24 תורמים. הרוב אכן תרמו עשרת אלפים שקל – כל אחד. אם הרשם יערים קשיים על לפיד, זה יוכל לעזור לו בגיוס הון נוסף, ובלבד שבסוף הוא יאושר.

•

אי אמון – סקר של מכון דחף לערוץ החדשות של הכנסת מגלה כי 85% מהציבור לא מאמינים להצהרות של הפוליטיקאים. רק 11% מהנשאלים הודו שהם דווקא מאמינים בדרך־כלל לפוליטיקאים. הסקר מראה כי 72% מהציבור סבור כי אם נבחר ציבור מצביע בניגוד לעמדת הציבור אותו הוא מייצג, עליו להתפטר מהכנסת, בעוד ש־20% מהציבור סבור ההיפך. סוף סוף יש סקרים הקרובים למציאות.

•

ראש ממשלה בכאילו – ח"כ לבני לא הצליחה מעולם לעמוד בראש הממשלה, אף שהיתה קרובה לכך. תחילה זה קרה, כאשר אולמרט התפטר והיא כממלאת מקום, יכולה היתה להקים ממשלה עם השותפות הקואליציוניות דאז, אך נכשלה. לאחר מכן זכתה בבחירות ברוב של מנדט אחד מעל נתניהו, אך לא הצליחה להקים גוש יציב. הדבר ממנע ממנה לכהן כראש ממשלה, אך השבוע זה קרה לה. לבני הסכימה לגלם את ראש הממשלה, במסגרת תרגיל סימולציה שנערך במרכז הבינתחומי בהרצליה. היה זה במסגרת דיון שעסק בנושא: "בידודה של מדינת ישראל בעולם – היום שאחרי". בדיון נטלו חלק כמה צוותים שגילמו את הממשלה, הממשל האמריקאי, הרשות הפלשתינית, החמאס, התקשורת הזרה ועוד. לבני נבחרה לעמוד בראש הצוות הישראלי ולגלם את דמותו של ראש הממשלה נתניהו. אם זה לא קרה לה במציאות, זה מתגשם לה רק בסימולציה ובתהליך של כאילו. מה שברור הוא שאם בקדימה היו משבצים את התפקידים, יתכן והיתה זוכה לגלם דווקא את החמאס...

•

לא מזהים – שר האוצר יובל שטייניץ לא האמין שזה קורה לו. השבוע הגיע כמו תמיד לנהל את ישיבת הקבינט הכלכלי־חברתי במשרד ראש הממשלה. שטייניץ נכנס לבניין, לחץ על הפעמון, ושוחח עם המאבטחת שצפתה בו במצלמות האבטחה. מי זה? שאלה. שטייניץ השיב לה: שר האוצר. תזדהה בבקשה, אמרה לו. שטייניץ: אני שר האוצר יובל שטייניץ. אתה השר של מה, המשיכה המאבטחת להקשות. שטייניץ: בפעם הרביעית אני אומר לך; אני שר האוצר יובל שטייניץ, שר האוצר של מדינת ישראל. המאבטחת לא התרשמה ושאלה אותו, האם יש לו אישור כניסה. שטייניץ החל לפשפש בכיסו במטרה לחפש את האישור. לשמחתו נפתחה הדלת, ומישהו מבפנים שזיהה אותו, קרא לו להכנס פנימה. אם לא האיש, יכול היה שטייניץ עדיין לעמוד בחוץ (עד עכשיו) ולהמשיך בסדרת השאלות והתשובות.