עץ התות -הסיפור הרומנטי למוצ"ש

לצפייה במסך מלא

עץ התות -הסיפור הרומנטי למוצ"ש

‎43

יחסים

55 תגובות יום שבת, 16/6/12, 16:49

כאילו לא עברו 60 שנה. הגזע המוצק,היציב,העלים הרחבים, מחודדי האצבעות, התותים השחורים שצריך לטפס גבוה כדי לקטוף,לנגוס וללקק את העסיס הניגר. אני בת 5, במכנסי התעמלות כחולים עם גומי, רגליי הדקיקות והלבנבנות יחפות, אסופה לחיקו השותק,המנחם, נושמת את ריחו הסבלני, ונשבעת בפעם האלף שכאן אשאר,על עץ התות, ולא אחזור יותר הביתה.

לא יכולתי לסבול את המריבות שלהם. זה תמיד סבב סביב כסף. אימא צעקה, שאבא חייב לדרוש העלאה, כי אי אפשר להמשיך ככה. אבא שתק, ואז היה פולט משפט ארסי כגון – "גברתי הנסיכה, עלה בדעתך לצאת פעם לעבוד?", או "המשרת שלך מגיש את התפטרותו, חפשי לך משרת חדש!".

כיסיתי את אוזניי בשמיכה, עד שכמעט נחנקתי, אבל הצעקות חדרו לי למוח. התערבלו שם לפקעת חוטים, שלא ניתנת להתרה, כמו החוטים שנכרכו סביב "הגולם", שישן על עלי תות בקופסת הנעליים ליד המיטה שלי. התפללתי, שתולעי המשי ייצרו הרבה משי, יעשו אותי עשירה, ואז אתן את הכסף לאבא ואימא, והם לא יריבו יותר.

"אני צמאה!", קראתי מעמקי השמיכה, מעמידה פנים שתיכף המריבה תיגמר. הם ייזכרו שיש להם ילדה קטנה בת 5, שצריכה לישון בשקט בלי הצעקות האלה. אבל אימא כלל לא הסתכלה עליי, כשהביאה לי את כוס המים, והמשיכה לצרוח –"חבל שהתחתנתי אתך, מפסידן אחד! היו לי אלף הצעות יותר טובות ממך!". "באמת חבל...", סינן אבא. "אולי אז מישהו אחר היה סובל אותך במקומי, הוד מעלתה הנסיכה..."

בבוקר תמיד הייתי מתפלאת איך שניהם עדיין בבית, ועוד ישנים חבוקים. מה,אימא לא ארזה מזוודה אתמול ונשבעה שהיא חוזרת להוריה? ואבא? הסכים להמשיך לגור עם "נסיכה מפונקת"? דליה הגננת כבר התרגלה לפרצופי הזועף בימים מסוימים, כשאני מסרבת לשיר עם כולם לצלילי האקורדיון את "הנה מה טוב ומה נעים". ספרתי את השעות עד שהגיעה שעת צהריים ויכולתי לרוץ לעץ התות, להיאסף אל חיקו המנחם.

בכיתה י"א כבר הבנתי שני דברים. האחד – שגידול תולעי משי לא יעשה אותי עשירה, כי הגולם לא מוכן להיות פועל ייצור שלי ורק רוצה להיות פרפר.... והדבר השני שהבנתי – שאימא ואבא אף פעם לא יפסיקו לריב, אבל גם לא ייפרדו. קצת התביישתי לרוץ בגיל 17 לעץ התות באור יום, אז חיכיתי שיחשיך, ולאור הירח חיבקתי את עץ התות, שמלתי הפרחונית המתנפנפת נכרכת סביב גזעו, וסיפרתי לו בדמעות, שרק לי עוד אין חבר, ולכל הבנות כבר יש.

וכאילו לא עברו 60 שנה. אני מחבקת את עץ התות המוצק, היציב, עוצמת את עיניי, ונשבעת שלא אחזור יותר הביתה! נמאס לי כבר מהמריבות עם הבעל הזה שלי. הוא רוצה כל יום אוכל מבושל חדש, ולא מוכן לאכול תבשיל מאתמול! הוא רוצה שכל יום אשטוף רצפה! הוא טוען שאני מבזבזת את כל הפנסיה שלנו על שמלות ונעליים, ולא נשאר לנו כלום לתת בשביל דירה לנכדים. "נסיכה מפונקת!", הוא נוזף בי בקולו הסדוק, וכרסו משתפלת קדימה. איזו טעות הייתה להתחתן אתו! היו לי אלף הצעות יותר טובות! למה בחרתי דווקא בו? אולי כי הבטיח שייטע בשבילי עץ תות בחצר?

כאן אשאר! אני מהדקת את פניי הקמוטות לגזע, זרועותיי השמנמנות פרושות למלוא רוחבו, מחבקות אותו. לפתע זוג ידיים נוספות מצטרפות אלי, מחבקות את גבי ואת עץ התות ביחד. "הכנתי לך תה קמומיל, בואי תיכנסי הביתה, נסיכה שלי...", אני שומעת את הבעל שלי לוחש באוזניי. אני הולכת אתו לאט לאט,עשרה צעדים עד דלת הבית הפתוחה, מנוחמת, מאוששת. בסך הכול יש לי בעל טוב ומסור, עץ תות בחצר, וכל השאר – סתם שטויות של אישה זקנה שיש לה יותר מדי זמן פנוי...

* תודה לחברתי בונבונייטה,שהזכירה עץ תות באחד מהפוסטים שלה, מה ששימש לי השראה לסיפור זה.
* הבהרה:הגיבורה בסיפור היא לא אני! גם אם זה נשמע משכנע,הכול דמיוני!
* כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)

דרג את התוכן:

תגובות (55)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

חני של הים

24/6/12 06:51:

תותים תותים עומדים בצד דרך החיים כמה נעים.

המספרית

24/6/12 00:21:

צטט: עמיגרינברג 2012-06-23 16:02:15
תודה...

בבקשה!

עמיגרינברג

23/6/12 16:02:

תודה...

המספרית

20/6/12 19:43:

צטט: natan_b 2012-06-20 12:18:38
מזכירה לי את הילדות שלי .. כותבת יפה מאד

חן חן!!!אין כמו זיכרונות הילדות -גם אצלי אותה התרגשות ואותה דמעה...

natan_b

20/6/12 12:18:

מזכירה לי את הילדות שלי .. כותבת יפה מאד

המספרית

19/6/12 11:37:

צטט: הנריק הצייר 2012-06-19 04:44:43
אלומה יקירתי, את וסיפוריך משתבחים כמו יין מעולה

הנריק היקר שלי,תודה על תגובותיך שמשתבחות כמו יין מעולה...

המספרית

19/6/12 11:36:

צטט: מיכאל 1 2012-06-18 22:41:50
נהניתי כתמיד. אל תפסיקי לכתוב...

תודה על העידוד,ידידי היקר והנאמן!

הנריק הצייר

19/6/12 04:44:

אלומה יקירתי, את וסיפוריך משתבחים כמו יין מעולה

מיכאל 1

18/6/12 22:41:

נהניתי כתמיד. אל תפסיקי לכתוב...

דוד ש.

18/6/12 13:13:

מה לא הבנת? אני מתפלא. פשוט מאוד,מקשרים את הסיפורים שלך וסגנון הכתיבה שלך ללשון הגוף כלשונו ומתרשמים מתמונה כללית התואמת לו. לא מן הסמם מרבית האנשים כאן ובכלל,סבורים שאני נשמע להם כסופיסט הפכפך. עזבי,זה כבד עלייך ומעלייך,נירד מזה.

המספרית

17/6/12 22:22:

צטט: נעמה ארז 2012-06-17 22:02:33
הפתעת אותי עם הסוף שלך.

אם הצלחתי להפתיע אותך,עשיתי את שלי...את לא אחת שקל לעשות את זה...

נעמה ארז

17/6/12 22:02:

הפתעת אותי עם הסוף שלך.

ואלי ♥

17/6/12 20:52:

איזה יופי אלומה. כל כך אהבתי.
רק שלא יריבו. בסוף זה חורג הכל.

המספרית

17/6/12 20:41:

צטט: גיל דר 2012-06-17 18:00:24
מאיפה הם באים לך הרעיונות,מנין ההשראה? כל הכבוד אלומה .אולי תגלי מה יש באוכל שלך ? אוליי משם ההשראה. אני אפילו אם אשתה מיץ גת,.........כיף גדול הסיפור הזה

תשתה מיץ גת בלי קשר..אומרים שזה בריא לכל איברי הגוף...

המספרית

17/6/12 20:40:

צטט: דוד ש. 2012-06-17 09:49:43
כשרונך ניכר למכביר. לשון הגוף,שאת מקרינה ומשדרת, את מרשימה ומרתקת מטבעך.

לא ממש הבנתי איך לשון הגוף שלי משתקפת בסיפורים שלי,אבל מה איכפת לי,מקבלת את המחמאה בתודה!

babta Bat-Simon

17/6/12 19:34:

זכרונות ילדות.... קורה כמעט בכל משפחה

גיל דר

17/6/12 18:00:

מאיפה הם באים לך הרעיונות,מנין ההשראה? כל הכבוד אלומה .אולי תגלי מה יש באוכל שלך ? אוליי משם ההשראה. אני אפילו אם אשתה מיץ גת,.........כיף גדול הסיפור הזה

ביייבי

17/6/12 17:03:

אלומה, סיפורך מרגש מאוד וכמו שרואים - אהבה אמיתית מנצחת תמיד. תודה ושבוע נפלא.

דוד ש.

17/6/12 09:49:

כשרונך ניכר למכביר. לשון הגוף,שאת מקרינה ומשדרת, את מרשימה ומרתקת מטבעך.

המספרית

17/6/12 09:46:

יקרים ויקרות שלי, חברות וחברים נאמנים!

תודה מעומק הלב על התגובות הבונות ומעוררות המחשבה!

בגלל שבוע הספר שבו שהיתי עד מאוחר אמש,לא אוכל הפעם להעניק לכם תגובות אישיות כפי שאני נוהגת,ואתכם הסליחה (התחלתי,אך נשברתי באמצע...).אפצה את כולכם,אהובים שלי,בסיפור הבא!

באהבה,ובתודה על האיכפתיות ותשומת הלב שלכם,

אלומה

נ.ב.הממשק הארור מסרב לתת לי צבע והגדלת גופן! כל פעם יש לו שיגעון חדש!

המספרית

17/6/12 09:36:

צטט: מירה רז 2012-06-17 01:16:14
לומצ'ו, כשרונך הגדול לכתוב אכן ניכר גם כאן אבל אני הייתי אומרת "מויחל טוייבס"!!! בעגה אידישאית מודגשת = מוחלת על הטובות- במקרה הזה חיבוק מתחנף ותה קמומיל ! לא בטוח שמערכת יחסים כזאת: " נמאס לי כבר מהמריבות עם הבעל הזה שלי. הוא רוצה כל יום אוכל מבושל חדש, ולא מוכן לאכול תבשיל מאתמול! הוא רוצה שכל יום אשטוף רצפה! הוא טוען שאני מבזבזת את כל הפנסיה שלנו על שמלות ונעליים, ולא נשאר לנו כלום לתת בשביל דירה לנכדים. "נסיכה מפונקת!", הוא נוזף בי בקולו הסדוק, וכרסו משתפלת קדימה" - שווה בשביל : "לפתע זוג ידיים נוספות מצטרפות אלי, מחבקות את גבי ואת עץ התות ביחד. "הכנתי לך תה קמומיל, בואי תיכנסי הביתה, נסיכה שלי...", נו באמת......ומחר עוד פעם למה לא בישלת...למה לא ניקית...? במקום החיבוק והתה שיקבע תור לטיפול, ובעצם גם היא אוהבתך דארלינג

דארלינג! איזו הפתעה!!! אני שולחת לך לינקים בידיעה שהם נכנסים אצלך למגרעא (מגרה..ניסיתי לחקות את האידיש העסיסית שלך...חחח) ולפתע -תגובה עניינית...האח! הידד! זכיתי באעור (אור...) מן ההעפקער...(הפקר)...

ולעניין,את כבר יודעת איך אני כותבת -מה שיוצא,יוצא...נפשי הרומנטית נתפסת לעתים נטולת כל ביקורת כלפי גברים,אז תודה שהזכרת לי....אוהבת אותך!

פרמינה

17/6/12 09:34:

יפה.עץ התות הפך לחלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית.....

המספרית

17/6/12 09:32:

צטט: bonbonyetta 2012-06-16 20:57:04

*
סיפור מחמם את הלב, אהבתי.
אני חושבת שכדאי שתכתבי יותר בכיוון הזה....זה יותר עושה משהו שם בפנים...

יקירתי מעוררת ההשראה! לקחתי לתשומת לבי את הערתך הנבונה ואפעל בהתאם! שוב תודה!

. orit .

17/6/12 08:59:

העלת בי דמעות. אצלנו היה עץ גויאבה... פשוט נהדר. שבוע נפלא *

ננה גל

17/6/12 08:49:

הזכרת לי את ימי ילדותי, את כותבת מקסים , חיממת לי את הלב. תודה יקירה ושבוע טוב ♥

Annie Friedman

17/6/12 08:26:

מקסים... שבוע טוב

יהודית מליק שירן

17/6/12 06:42:

סיפור מהחיים מתובל בתבליני אהבה כשבמרכזו עץ תות . חכם,שנון ועורג געגוע לחיים עצמם.

נעה אחת

17/6/12 01:22:

מקסים הצילום הרעיון והכתיבה (:

מירה רז

17/6/12 01:16:

לומצ'ו, כשרונך הגדול לכתוב אכן ניכר גם כאן אבל אני הייתי אומרת "מויחל טוייבס"!!! בעגה אידישאית מודגשת = מוחלת על הטובות- במקרה הזה חיבוק מתחנף ותה קמומיל ! לא בטוח שמערכת יחסים כזאת: " נמאס לי כבר מהמריבות עם הבעל הזה שלי. הוא רוצה כל יום אוכל מבושל חדש, ולא מוכן לאכול תבשיל מאתמול! הוא רוצה שכל יום אשטוף רצפה! הוא טוען שאני מבזבזת את כל הפנסיה שלנו על שמלות ונעליים, ולא נשאר לנו כלום לתת בשביל דירה לנכדים. "נסיכה מפונקת!", הוא נוזף בי בקולו הסדוק, וכרסו משתפלת קדימה" - שווה בשביל : "לפתע זוג ידיים נוספות מצטרפות אלי, מחבקות את גבי ואת עץ התות ביחד. "הכנתי לך תה קמומיל, בואי תיכנסי הביתה, נסיכה שלי...", נו באמת......ומחר עוד פעם למה לא בישלת...למה לא ניקית...? במקום החיבוק והתה שיקבע תור לטיפול, ובעצם גם היא אוהבתך דארלינג

איתן המיסטיקן

17/6/12 01:03:

אצלנו יש עץ תות שאחיה של יונית (ז"ל) נטע לפני 35 שנים עכשיו אחרי גיזומו הוא שולח ענפים רבים לכל הכיוונים מלאים בעלים ירוקים להפליא

דן ספרי

16/6/12 21:51:

גם לנו בבניין הישן שבו שאני גר יש עץ תות בחצר. רק עכשיו מסתיימת עונת התותים. אני אוהב לקטוף אותם לפעמים והחצר עוד מעט מפסיקה להיות מכוסה תותים... נהניתי לקרוא, ואהבתי את הסיפור.

אילנה ינובסקי

16/6/12 21:29:

הספור הזה פשוט נהדר.

laline

16/6/12 20:59:

אני אוהבת את הסיפורים שלך , את המוטיב שסביבו את מפתחת את העלילה ומספרת אותו ,הפעם זה עץ תות ... וזה מרתק וסוחף לקרוא אותך ...שבוע נפלא לך .

bonbonyetta

16/6/12 20:57:

נ.ב. התמונות של תותי העץ מוציאות לי את הנשמה. לא יפה מצידך, כל כך חי, בא לשבור המסך ולקחת אותם

bonbonyetta

16/6/12 20:57:

*
סיפור מחמם את הלב, אהבתי.
אני חושבת שכדאי שתכתבי יותר בכיוון הזה....זה יותר עושה משהו שם בפנים...

sari10

16/6/12 20:55:

אלומה יקירתי,

סיפור מקסים בעיני,

גם הכתיבה שלך נהדרת וגם המסר מאחורי הסיפור.

אנשים כאן טועים לחשוב שהסיפור הוא אוטוביוגרפי שלך.

אני יודעת שלא.

אולי יש איזשהו אלמנט, אבל זה לא את.

יפה הרעיון של למצוא נחמה עם עץ התות.

אגב, תותים הם מתוקים, אז מתוק מנחם

ישנו גם העניין שלא תמיד מה שנראה כלפי חוץ קובע.

בני זוג רבים, כלפי חוץ נראה שזה סוף העולם ולמה הם עדיין יחד?

אבל אנחנו לא יודעים הכל על מהות הקשר שלהם.

יש רבדים נוספים.

בקיצור - אהבתי!!!

סירפד מתוק

16/6/12 20:45:

עץ התות הוא חלק מזכרונות ילדותי. עונג לקרוא את סיפורייך, אלומה.

י ו נ י ת

16/6/12 19:41:

את כותבת יפה, בהחלט מספרית :-) וכמה טוב להבין שיש בעל טוב והכל הבל הבלים..

שירה יגיל

16/6/12 19:38:

כמה יפה לקרוא סיפור בשבת...:-)

אני 6

16/6/12 18:47:

זכרונות מפעם נשזרים להם בצל עץ התות... נפלא:)

yonbir

16/6/12 18:21:

סיפור נפלא, עם סיום אופטימי ובכלל לא קיטש.

ירין

16/6/12 18:05:

אלומה יקרה אנני יודע אפילו כיצד להתחיל . סיפור עץ התות שלך גרם לי להיות אי שם סביב עץ התות שלי בבת אחת החזרת אותי שנים לאחור . משפטים ששמעת בבית הורייך . אילו משפ]טים שאני שמעתי בבית הוריי ועוד אני בטוח עוד חברים כאן בקפה . הצלחת לרתק אותי בכתיבה משובחת ביותר . בשבת אחת תחת עץ תות . שעה שהייתי מחפש כילד תותים בשלים אוסף לתוך שקית רץ הביתה שוטף . ומקרר .ואחר כך כולי מטונף מהמיץ העסיסי הניגר על חולצתי . דרך אגב הזכרת את בונבונייטה שמאוד אוהב לקרא וממליץ לחברים שאכן בפוסטים אחרונים לוקחת את כולנו למחוזות הנוסטלגיה . אלומה מקסימה שמח שנתת לי את הזכות לקרא את הסיפורים הכול כך יפים שלך הטבועים בשורשיות ישראלית למה שהיה פעם . לבית שלי שלך ושל כולנו באהבה ירין