כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeשושי1שושי שמירמקום לתיקון: ילדה טובה

    שושי שמיר

    פוסטים פופולאריים

    פוסטים אחרונים

    0

    מקום לתיקון: ילדה טובה

    מקום לתיקון: ילדה טובה

    ‎21

    Café  שירה יחסים קול הלב עדות נפש שי

    37 תגובות   יום ראשון, 17/6/12, 06:49

    ילדה טובה

    ''


    חֲרָדָה נוֹעֶצֶת שִׁנַּיִּים בְּמַפְתֵּחַ הַלֵּב.

    רָצִיתִי נוֹרָא לוֹמַר שֶׁאֲנִי מְרוֹצֶצֶת לָה אֶת הַצּוּרָה.

    דַוְקָא לֹא מִסְתַּיֵּעַ. הַמֵּיתָר דָרוּךְ

    הַדִּבּוּר תָּקוּעַ. כְּאֵב לֹא מַעֲבִיר אֲוִיר.

     

    נוֹעַצְתִּי בְּמוּמְחִית. הַמּוּמְחִיוּת שֶׁלָּה הָיְתָה בְּמוּזִיקָה

    וַאֲנִי רָצִיתִי לִלְמוֹד אֵיךְ לְהָרְעִיד עַד שֶׁיִבְקַע קוֹל.

    עֲדַיִּין פָּחַדְתִּי לְהִשָּׁאֵר אִלֶּמֶת וְאַלְמוֹנִית.

    צִפִּיתִי לְהַגִּיעַ לְטוֹנִים גְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר -

    תָּמִיד הָיִיתִי קוֹל בֵּית עַד בָּאס, וְנִמְאָס לִי הַדִּמְיוֹן לְשֶׁקֶט.

     

    שֶׁקֶט לֹא הָיָה מְנַת חֶלְקִי, אֲבָל הַנְּמוּכִים

    יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רוֹשֶׁם כַּזֶּה, לִפְעֲמִים מְאַיֵּם, תָּמִיד גַבְרִי,

    נַשִּׁים מִתְפָּתוֹת לִדְחוֹק אֶת הַיְּדִיעָה מַה מִתַּחַת

    יֵשׁ, מִסְתַּתֵּר עַד נָמוֹג יְצוּר פָּחוּת, תִּינוֹקִי, קְצָת מְפַגֵּר בַּהִתְפַּתְחוּת,

    יוֹשֵׁב מְקֻפָּל עַד אֵין מָקוֹם וְצוּרָה וּמְחַכֶּה לְרַע.

    מְחַכֶּה לְרַע.

     

    בֵּינְתַיִּם, בַאֲזוֹרֵי אָסוֹן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מִתְקַהֲלִים דֶּמוֹנִים.

    מִיְּמִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם וּבְמֵמָד אַחֵר לִכְאוֹרָה, הֲמוֹן

    פְּרָעוֹת לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת. עִוָּרוֹן בְּקְלָאסָה, חוֹבֵק חוּשִׁים,

    תַּת-תַּרְבּוּת שֶׁל נַחַת רוּחַ. וּמַה מִתַּחַת יֵשׁ, חָבוּי עַד נָמוֹג-נְמוּשָׁה?

    חָרוֹן. חִירוּק שִׁנַּיִּים. בּוּשָׁה.

     

    הֲאִם יַצְלִיחַ לִבִּי לַעֲמוֹד בִּמְשִׂימַת הַדֹּפֶק, לְהַכּוֹת בַּתֹּף

    לַהֲלוֹם בַּקֶּצֶב לְהַחְזִיק בַּחֲדָרָיו הַקְּרוּעִים אֶת עֶצֶב הַיְּדִיעָה?

    בֵּין הַדְּפָנוֹת כְּבָר מְחַלְחְלִים רְעָלִים בְּתַעֲרוֹבֶת מַרְגִּיעָה.

     

    אֵדִים כְּמוֹ כְּלוֹרוֹפוֹרְם, לְהַרְדִּים, לְהַרְדִּים,

    צַמּוֹת זְהוּבוּת, עֵינֵי תְּכֵלֶת טוֹבוֹת,

    בָּנוֹת וּבָנִים, עַל פִי הַכְּלָלִים, בְּסֵדֶר מוֹפְתִי תּוֹמְכִים בַּחוֹמָה.

    עָמוֹק בִּלְּבֵנֵיהָ פְּתָקִים. גַּם שֶׁלִּי.


    בַּגְּרוֹגֶרֶת נוֹגַעַת אֶצְבַּע. לֹא צָרִיךְ בְּכּוֹחַ לַחְנוֹק.

    גַם מַגָּע עֲדִין בְּדִיוּק בַּנְּקוּדָה עוֹשֶׂה אֶת הַעֲבוֹדָה.

    רַק קוּר דַקִּיק, שָׁקוּף לְמֶחֱצָה, כִּמְעָט בִּלְתִּי נִרְאֶה

    וְגָמִישׁ עַד לְאֵין שִׁיעוּר, יוּכַל אוּלַי לִגְאוֹל אוֹתִי

    גְּאוּלָה חֶלְקִית. יִטָּוֶה סְבִיבִי כְּגוֹלֶם נָחוּץ וְרָגִישׁ,

    רַק דוֹק סְגַלְגַל, עֲרָפֶל לֹא בָּרוּר יִתְגַלֶּה לְעֵינֵי הַחוּץ.

    תּוֹקֶף הַהֲצָלָה לֹא וַדָּאי, אֲבָל בֵּינְתַיִּם מַסְפִּיק וְדַי.

     

    ©כל הזכויות לשיר ולאיור שייכות לשושי שמיר, 16 ביוני 2012, קסבה פלורנטין

    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/6/12 11:34:
      תודה זיוה. אשמח לקרוא את שירייך :)
        23/6/12 09:01:

      צטט: כותבת באפוק טיימס 2012-06-22 23:25:32

      המון משפטים ומילים שמתחברים למשהו שאולי רק את מבינה. אני מתחברת יותר לדברים שאני יכולה להבין.

       

      יאירה, תודה על הקריאה. מזל שאנחנו מתחברות בכל כך הרבה דברים אחרים :)

        23/6/12 08:56:

      צטט: OCN 2012-06-21 19:58:23

      אני לא מבינה בשירה אבל השיר הוא עוצמתי וחזק . ומשקף צער

       

      תודה שקראת את השיר ותודה על המלים שלך. כמו שאני רואה את זה, הרבה פעמים אפשר להבין שיר רק מהלב. ונראה לי שזאת עשית.

        23/6/12 08:54:

      צטט: The light, 2012-06-21 13:40:22

      וואו...וואו אני קורא את כל המחשבות של אמי, מיכאל ושמעון וחייב לכתוב לך שושי, שהשיר הזה מדבר על נפש האדם וקולה.

      אשתמש במושג של אמי "הקול" הוא קולה של הדוברת, לא את. הדוברת בשיר.

      ממנה הבנתי שהכותרת "ילדה טובה" מתייחסת לשתי משמעויות:  לדוברת שפעם היתה ילדה טובה והמשמעות השניה לבת של הדוברת מהשיר השני שבגרה. זה לא פשוט לפרש את הכותרת. כך או כך, כל אחד מהמביאים כאן את מחשבותיהם הביאו כיוון אחר לנפש האדם, לצבעיה, לשתיקותיה ולמעשיה .  ואם אני מחבר כאן את שלוש ההתייחסויות אני מגלה כאן רקמה אנושית יפה שנוגעת בנשמה.

       

      וזה לא פשוט בכלל למצוא שירים של אמא בתגובה לשיר של מישהו. היא לא עושה את זה בדרך כלל ואם הביאה הנה אותם, כנראה שכתיבתך נגעה בה מאוד.

       

      תודה שחזרת שוב. גם ללבי נגע מאוד השיתוף של יהודית משיריה כאן.

        23/6/12 08:51:

      צטט: סאלינה 2012-06-21 13:12:57

      שושי יקרה, אני מאמינה שיש משמעות עמוקה בשירך גם אם קשה לי להבין אותו...אולי אחרי קריאה שנייה.....מה שכן הוא משרה עליי עצב עמוק....סאלינה

       

      תודה על הקריאה והתגובה סאלינה

        23/6/12 08:51:

      צטט: מיכאל 1 2012-06-21 12:25:01

      שיר עמוק אל ומתוך תחום הנפש. כיוון שהוא מפנה את קוראו אל מחוזות כה רבים, יתכנו לו פירושים מעבר לארספואטיקה כמו גם מצבה של אותה "ילדה טובה". מאד מורכב ולא פשוט להבנה ומחייב הרבה מאד קריאות. התחברתי אל הקטע הזה במיוחד: אֵדִים כְּמוֹ כְּלוֹרוֹפוֹרְם, לְהַרְדִּים, לְהַרְדִּים, צַמּוֹת זְהוּבוּת, עֵינֵי תְּכֵלֶת טוֹבוֹת, בָּנוֹת וּבָנִים, עַל פִי הַכְּלָלִים, בְּסֵדֶר מוֹפְתִי תּוֹמְכִים בַּחוֹמָה. עָמוֹק בִּלְּבֵנֵיהָ פְּתָקִים. גַּם שֶׁלִּי. - מה שמוכיח את מורכבותה הגדולה של תקופת הילדות.

       

      תודה מיכאל, מזמינה אותך לקרוא ולהוסיף עוד מחשבות.

        23/6/12 08:48:

      צטט: natan_b 2012-06-21 10:22:12

      אני אוהב לקרוא שירה אך לא יודע לנתח שיר.. לדעתי את כותבת נהדר.

       

      תודה נתן :)

        23/6/12 08:48:
      שמעון, תודה רבה על הקריאה המעמיקה. עוררת בי רצון להמשיך ולנתח ואולי אעשה זאת...
      המון משפטים ומילים שמתחברים למשהו שאולי רק את מבינה. אני מתחברת יותר לדברים שאני יכולה להבין.
        21/6/12 19:58:
      אני לא מבינה בשירה אבל השיר הוא עוצמתי וחזק . ומשקף צער
        21/6/12 13:40:

      וואו...וואו אני קורא את כל המחשבות של אמי, מיכאל ושמעון וחייב לכתוב לך שושי, שהשיר הזה מדבר על נפש האדם וקולה.

      אשתמש במושג של אמי "הקול" הוא קולה של הדוברת, לא את. הדוברת בשיר.

      ממנה הבנתי שהכותרת "ילדה טובה" מתייחסת לשתי משמעויות:  לדוברת שפעם היתה ילדה טובה והמשמעות השניה לבת של הדוברת מהשיר השני שבגרה. זה לא פשוט לפרש את הכותרת. כך או כך, כל אחד מהמביאים כאן את מחשבותיהם הביאו כיוון אחר לנפש האדם, לצבעיה, לשתיקותיה ולמעשיה .  ואם אני מחבר כאן את שלוש ההתייחסויות אני מגלה כאן רקמה אנושית יפה שנוגעת בנשמה.

       

      וזה לא פשוט בכלל למצוא שירים של אמא בתגובה לשיר של מישהו. היא לא עושה את זה בדרך כלל ואם הביאה הנה אותם, כנראה שכתיבתך נגעה בה מאוד.

        21/6/12 13:12:
      שושי יקרה, אני מאמינה שיש משמעות עמוקה בשירך גם אם קשה לי להבין אותו...אולי אחרי קריאה שנייה.....מה שכן הוא משרה עליי עצב עמוק....סאלינה
        21/6/12 12:25:
      שיר עמוק אל ומתוך תחום הנפש. כיוון שהוא מפנה את קוראו אל מחוזות כה רבים, יתכנו לו פירושים מעבר לארספואטיקה כמו גם מצבה של אותה "ילדה טובה". מאד מורכב ולא פשוט להבנה ומחייב הרבה מאד קריאות. התחברתי אל הקטע הזה במיוחד: אֵדִים כְּמוֹ כְּלוֹרוֹפוֹרְם, לְהַרְדִּים, לְהַרְדִּים, צַמּוֹת זְהוּבוּת, עֵינֵי תְּכֵלֶת טוֹבוֹת, בָּנוֹת וּבָנִים, עַל פִי הַכְּלָלִים, בְּסֵדֶר מוֹפְתִי תּוֹמְכִים בַּחוֹמָה. עָמוֹק בִּלְּבֵנֵיהָ פְּתָקִים. גַּם שֶׁלִּי. - מה שמוכיח את מורכבותה הגדולה של תקופת הילדות.
        21/6/12 10:22:
      אני אוהב לקרוא שירה אך לא יודע לנתח שיר.. לדעתי את כותבת נהדר.
        21/6/12 00:07:

      לאחר שקראתי את השיר, שבתי אל כותרתו ששני יסודות לה: הכללי והחוזר במחזור שירים - מקום לתיקון, וספציפי - ילדה טובה.

      מקום לתיקון – שימש להבנתי מכנה משותף, שם כולל לשורה של שירים שרבים מהם קראתי וכולם או רובם המכריע עסקו בדוברת עצמה. חלק ניכר ארספואטיים, מתארים את רגשותיה ומניעיה העמוקים שעומדים מאחורי יצירתה של הדוברת, אלה המניעים את חייה, ולהם היא מבקשת מזור באמצעות "דיסקורס" בינה לשיריה.

      אלא שיש מקום לחשש מפני קבעון, שמא מה שהיה בשירים ההם, להבנתי, הוא מה שאני מראש מצפה למצוא גם כאן (מלכוד מוכר). מנגד אני מאתר קבעון גם בשיר, זה שממנו חוששת הדוברת. קבעון להשאר ללא קול (שתיקה) או ב"עוצמת קול" נמוכה ומושפלת. קול לא משחרר ולא מעניק מזור.  

        

      לאור זאת שם השיר ילדה טובה, מקבע אותי בהנחה שהדוברת עצמה היא הילדה הטובה. היא מושא השיר ולא מישהי אחרת. אלא שספק אם "ילדה טובה" הוא מצב נשאף, "טוב".  כדבר הביטוי  "תהיי ילדה טובה ותשתקי", "אל תעשי גלים", או למצער – עשי זאת בקול נמוך, לא צועק, מתון. לכאורה זו דרישה "חברתית" ממנה, כשבעצם זהו חלק מקולה שלה ה"נורמטיבי" ממנו היא מבקשת כנראה להשתחרר. היא רוצה "להרים קול" אך אינה יודעת כיצד.. שכן השתיקה או הקול הנמוך מסרסים מעלימים ומאלמים (וכך גם מקבעים אותה).

      הטונים הנמוכים בהם היא "משתמשת" אינם הייצוג הראוי לה לקולה המטפורי, לקול שירתה. הנמוך הוא המתון, לכאורה קול בוגר, אך למעשה זהו קול של "יְצוּר פָּחוּת, תִּינוֹקִי, קְצָת מְפַגֵּר בַּהִתְפַּתְחוּת. מִסְתַּתֵּר עַד שנָמוֹג". וגם אם יש בו יסוד אלים, לא אליו היא מפללת. היעד שלה הוא הגבוה, אולי אף הצורח, כי בצרחה (גם באלימות) יש כוח  משחרר. בעוד הנמוך אינו מספק את ההגנות מפני הרע המאיים, קול ש"יוֹשֵׁב מְקֻפָּל עַד אֵין מָקוֹם וְצוּרָה וּמְחַכֶּה לְרַע. מְחַכֶּה לְרַע".

      מוטיב של שתיקה ואי יכולת לבטא עצמה חוזר שוב ושוב בשיר. שתיקה נוכח כוחות (נפשיים ואולי גם חברתיים) בהם היא מבקשת למרוד. ובמרד – כמו במרד, מחייב מאבק  קשה ואלים, ודורש פיתוח אמצעים ושיטות נגד "החרדה שנוֹעֶצֶת שִׁנַּיִּים בְּמַפְתֵּחַ הַלֵּב". אותה חרדה שהדוברת רוצה לרוצץ לה את הצורה. אבל "לא מסתייע" בידה, הַדִּבּוּר תָּקוּעַ. כְּאֵב לֹא מַעֲבִיר אֲוִיר. מחנק! אם שיטה זו אינה מועילה – הבה נתחכמה לו. הדוברת נועצת ב"מומחית" אלא שמומחית זו אינה לגמרי מתאימה – לא המוזיקה (המרגיעה) וספק אם "פיתוח קול" קלאסי.ואמנם "רָצִיתִי לִלְמוֹד אֵיךְ לְהָרְעִיד עַד שֶׁיִבְקַע קוֹל". אך ללא הועיל -  עֲדַיִּין פָּחַדְתִּי לְהִשָּׁאֵר אִלֶּמֶת וְאַלְמוֹנִית. אולי כי אמצעים אלה מעניקים שליטה ומעדנים את הצעקה, כשזו דווקא צריכה להתפרע.

      להתפרע! להאבק! – כי בינתיים בַאֲזוֹרֵי אָסוֹן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מִתְקַהֲלִים דֶּמוֹנִים. קשה יותר להבין מה טיב הדמונים הללו? הקבעון שלי שולח אותי אל מה שאני מוצא בשירים קודמים בסדרה - דמונים של הנפש, אולי של יסודות טירוף, של סבל בשל אובדן. ואלי זהו דווקא דמון שקט, שיסודו בשלווה המשלה, בבינוניות הנוחה, בשגרה? ב"תַּת-תַּרְבּוּת שֶׁל נַחַת רוּחַ... חָבוּי עַד נָמוֹג-נְמוּשָׁה?" (ממש כאותו קול נמוך, גברי, "המִסְתַּתֵּר עַד נָמוֹג"). אלה הם "רְעָלִים בְּתַעֲרוֹבֶת מַרְגִּיעָה", מרדימה ("לְהַרְדִּים, לְהַרְדִּים, צַמּוֹת זְהוּבוּת, עֵינֵי תְּכֵלֶת טוֹבוֹת, בָּנוֹת וּבָנִים, עַל פִי הַכְּלָלִים, בְּסֵדֶר מוֹפְתִי תּוֹמְכִים בַּחוֹמָה") ומול החומה היא ניצבת ב"חָרוֹן. חִירוּק שִׁנַּיִּים. בּוּשָׁה",  מתריעה בשער מול "התומכים בחומה", שומריה  היציבים, יסודות הקיבוע (ואולי גם השמרנות החברתית, אולי זה אף קול התיגר שלה על העולם הגברי) אך אינה יודעת האם היא מסוגלת  "לַעֲמוֹד בִּמְשִׂימַת הַדֹּפֶק, לְהַכּוֹת בַּתֹּף לַהֲלוֹם בַּקֶּצֶב לְהַחְזִיק בַּחֲדָרָיו הַקְּרוּעִים אֶת עֶצֶב הַיְּדִיעָה"

      הבית האחרון לא לגמרי מסתדר לי (בשעת לילה זו) עם ה"תיאוריה". אולי שבים ל"סיכום"  קול ההגיון ושיקול הדעת, כנגד הרצון "להרים קול", וכקולו של הרמבם המציע את שביל הזהב (לֹא צָרִיךְ בְּכּוֹחַ לַחְנוֹק גַם מַגָּע עֲדִין בְּדִיוּק בַּנְּקוּדָה עוֹשֶׂה אֶת הַעֲבוֹדָה(, היא מצפה למצוא מזור במצב של המתנה, כגולם הפרפר, בפקעת מחוט גמיש, שיִטָּוֶה סְבִיבִי כְּגוֹלֶם נָחוּץ וְרָגִישׁ, כי שם מצויה אולי, הגאולה, התיקון, אך זהו כמובן תיקון חלקי, אין אשליות, אין אופוריה, אין ודאות, יש הסתפקות במעט, ולפניה דרך ארוכה:  תּוֹקֶף הַהֲצָלָה לֹא וַדָּאי, אֲבָל בֵּינְתַיִּם מַסְפִּיק וְדַי. אליה וקוץ בה – מצב הפקעת הוא שוב מצב של שקט, או שמא מצב  גמישות המאפשר להמתח בין שני קטבים – של שקט והרמת קול.  

      אותה בקשת גאולה ומזור המתמהמהים אני מוצא בשירים "מידע מצולות", "נא לפנות למושך",  מושבת קוורץ (שַׁוְועִי לְטוֹב טוֹב בּוֹא וַתְרִי עַל צַו שָׁעָה לְכִי עִם רוּחַ רָעָה), "אנִי כּוֹתֶבֶת מִזְמוֹר לְאָסַף" ואף בשיר "קצת שקט בממלכה" שבו דווקא השקט הוא המבוקש...  

        20/6/12 16:59:

      שמעון, ברוך הבא. מתאים לך להסביר לי קצת יותר?

        20/6/12 16:48:

      בפייסבוק ציין מישהו שהשיר הזה שונה משיריך הקודמים. בקריאה רביעית אני מבין כעת למה התכוון, ועדיין הבתים האחרונים שבים ומזכירים בסגנונם (לאו דווקא בתוכנם) את המוכר לי מכאן.

        20/6/12 16:02:
      יהודית, מאחלת לך שידך תחלים מהר מאוד ומודה שוב על המאמץ (הפעם גם על הפיזי)
        20/6/12 16:00:

      צטט: מילה נוגעת - רחלי 2012-06-19 10:05:44

      הֲאִם יַצְלִיחַ לִבִּי לַעֲמוֹד בִּמְשִׂימַת הַדֹּפֶק, לְהַכּוֹת בַּתֹּף

      לַהֲלוֹם בַּקֶּצֶב לְהַחְזִיק בַּחֲדָרָיו הַקְּרוּעִים אֶת עֶצֶב הַיְּדִיעָה

       

       

      כתיבה המתארת סיטואציה קשה !

       

      תודה על תגובתך

      הֲאִם יַצְלִיחַ לִבִּי לַעֲמוֹד בִּמְשִׂימַת הַדֹּפֶק, לְהַכּוֹת בַּתֹּף

      לַהֲלוֹם בַּקֶּצֶב לְהַחְזִיק בַּחֲדָרָיו הַקְּרוּעִים אֶת עֶצֶב הַיְּדִיעָה

       

       

      כתיבה המתארת סיטואציה קשה !

      אני רואה עכשיו שמה שהקפיץ אותי הוא המשפט :
      "והפכה לאם חרדתית ומגוננת על בתה שסוף סוף בחרה לה דרך להגשים את מאווייה"... תוכן שאינו קיים כלל בשיר הזה (תקני אותי אם טעיתי), ואם בכלל - הוא מתייחס לשיר הקודם, שנמצא, אם שמת לב, דווקא בסדרה "סימנים פשוטים", השונה לחלוטין מסדרת "מקום לתיקון".
      אם זה הקפיץ אותך תבדקי למה? אני באה ממקום של מילים. אם הן הובילו אותי למחשבות כאלה-זה כוחן. השיר הזה "ילדה טובה" הוא מתוך סדרת שירים שנקראים "מקום לתיקון",ומותר לי כמבקרת ספרותית לגעת בכל התכנים שעולים בסדרה זו של שירים עצמאיים שכתבת. זו שושי, ההתייחסות האחרונה שלי לכתיבתך, קשה היה לי המאמץ לכתוב לך עם אצבע אחת של יד פצועה ועוד יותר אני לא באה ממקום של חנופה. את החנופה את משיגה לבד מאנשים שלא מתאמצים לחשוב ולהשקיע. הלוואי ואל שירתי היו מתייחסים בתגובות של עומק ותבונה.

       

      כל טוב

      יהודית 

        18/6/12 22:12:

      יהודית יקרה, באמת יקרה לי, קראתי שוב ושוב את דברייך. מתנצלת אם פגעתי בך בתגובתי. בוודאי שהקריאה שלך אינה בהכרח הקריאה שלי, להיפך, היא מעשירה את הקריאה שלי דווקא כשאין זה כך.

       

      אני רואה עכשיו שמה שהקפיץ אותי הוא המשפט : 

      "והפכה לאם חרדתית ומגוננת על בתה שסוף סוף בחרה לה דרך להגשים את מאווייה"... תוכן שאינו קיים כלל בשיר הזה (תקני אותי אם טעיתי), ואם בכלל - הוא מתייחס לשיר הקודם, שנמצא, אם שמת לב, דווקא בסדרה "סימנים פשוטים", השונה לחלוטין מסדרת "מקום לתיקון".

       

      וההמשך שהתייחס לעבודתנו המשותפת בלימודים שכתבת בהקדמה לשירים שצירפת הוא אישי ונוגע. השאלה איך ועד מתי אפשר וצריך לתקן היא מבחינתי עדיין שאלה פתוחה, כמו השאלה אם באמת אפשר לעשות את זה לבד...

       

      אוהבת אותך ומוקירה את המחשבה, הרגש והכתיבה שאת מקדישה. זה ממש ממש לא מובן מאליו.

      זו איננה התייחסות לכותבת אלא לקול של הדוברת שעולה מתוך המילים.למילים יש נטייה להוביל את הקורא למחוזות שלו. בשירך מילותייך והציור הובילו אותי להתייחסות אל השיר מנקודת מבט של יצירה. את לא חייבת להסכים עם מחשבותיי, ככה אני התחברתי אל שירך. אם לא הייתי מתחברת אל הכתיבה שלך לא היית מקבלת ממני התייחסות עמוקה לשיר,תנסי לראות את פרץ הרגשות המודגש אצלי בתגובה ואז תביני שאני הלכתי בעקבות הסימנים של מילותייך ולא איכפת לי אם לזה התכוונת או לא התכוונת, אלה מחשבותיי ואני עומדת מאחוריהן.
        18/6/12 20:37:
      שולה, גם לי... לאה, מלאך, תודה על הכוכבים
        18/6/12 09:59:
      צרוף המילים "ילדה טובה" מעלה בי הרהורים נוגים על הדרך שבה מרבית הנשים מחונכות ומגודלות.
        18/6/12 09:48:

      צטט: כנרתשלי 2012-06-18 01:01:44

      נאמר לי ואני חוזרת:

      ילדות היא אי במרכז החיים.

       

      (א. הס)

       

      איזה יופי של משפט! תודה

        18/6/12 09:47:

      יהודית, תודה על ההשקעה, באמת, וגם על השירים שלך שהם יופי של artistic response.


      כנראה הבקשה שלי לפרשנות לשיר יכולה להתפרש כבקשה לניתוח הכותבת, אחרת לא מובנים לי חלק מהדברים שכתבת.


      כדי להיות ברורה - לא ביקשתי ולא אבקש ניתוח של הכותבת - לא כאן ולא בשום מדיום פומבי אחר.

       

      האמנם השיר הראשון שיפתח את תיבת פנדורה?! דומני שכל יצירה נובעת מאותה תיבה, על השדים והתקווה שבה, שנובעים אל החוץ, מתערבבים איתו, ומכך נוצרים דברים חדשים.

      נשאלת השאלה לאחר שקראתי את השיר , מה מספיק ודי?  לדמיין מצב הזוי של כאוס בפרץ של רגשות בלבול, פחד וחרדה כאשר מאפשרים לפחד הבראשיתי להגיח החוצה יוצאים מאזורי אסון כל מיני דמונים, האם הם עלולים להשתלט על מוחה הקודח של הדוברת, שגם היא נבהלת מאותות הדופק המכה בה ללא רחם. "חֲרָדָה נוֹעֶצֶת שִׁנַּיִּים בְּמַפְתֵּחַ הַלֵּב. רָצִיתִי נוֹרָא לוֹמַר שֶׁאֲנִי מְרוֹצֶצֶת לָה אֶת הַצּוּרָה. בין חרדה שמטפסת לה ככה בפתאומיות אל מפתח הלב לבין הרצון לרוצץ לה את הצורה קיים הבדל אחד: פעולה ואי עשייה.

       

      בדמיון המתפרץ החרדה היא בהלה מציפה את הלב ולמה זו באה ככה בפתאומיות? מעניין לדעת את הפרץ הזה של התקף לבבי או התקף מוחי. ההתקפים האלה באים כתוצאה משברון לב, ממתחים לא רצויים,מדאגנות יתר. הדמיון מחלחל לדוברת בנפש כמו מלתעות של כריש, הפחד משתק, מיתרי הגרון דרוכים, "הַדִּבּוּר תָּקוּעַ. כְּאֵב לֹא מַעֲבִיר אֲוִיר" כשיש חסימה רגשית הפחד יוצא בתופים ובמחולות ומעביר תדרים ממצב של דמיון למצב של מציאות. הדוברת מציינת " עֲדַיִּין פָּחַדְתִּי לְהִשָּׁאֵר אִלֶּמֶת וְאַלְמוֹנִית".

       

       

      יש בשקט שלווה ורגיעה לנפש. אך כשהשקט מופר הוא הופך להיות מאיים ובולע. הדוברת מצפה לרוע שיבוא ויעטוף אותה. האם הרוע מדומה לאותה חרדה מרובת זרועות או רגליים כשל תמנון הלופתת אותה במפתח הלב ולא מאפשרת לה לנשום? כדי להבין את הסיטואציה הזו של חרדה ההופכת לרוצחת שקטה אני חייבת להבין את הֵלֵך הרוח של כל השירים הנושאים את הכותרת הזאת "מקום לתיקון", במסגרת לימודיי לתואר שני תרפיה בשילוב אמנויות נפגשנו. שם נתנו דרור לתיקון החוויות שלנו מהעבר,כאן באמצעות המילים את מזמינה אותי לתיקון חוויות מההווה-העברי. עבר שמתמשך כמו באנגלית. רגע בהווה שחולף שייך כבר לזמן עבר. ואני שוב שואלת את עצמי היש עוד מקום לתיקון? מתי התיקון הזה יפסק? האם התיקון הזה חייב להופיע בדופק מתפרע ומשתלח? ולמה  הדמעות לא מחלחלות ויוצרות את התיקון, הלא מים מרפאים את הנפש ואת הגוף ויוצרות איזון מוצק בשניהם. וכאן נכנסת לי תמונת הילדה, הציור שלך שושי, שהותיר בי שתי מילים נטישה ותלישות שעל שתיהן מסוככת בהלה חרדתית. התיקון הזה נוגע בקולה של הדוברת, בילדה שהייתה ופתאום בגרה והפכה לאם חרדתית ומגוננת על בתה שסוף סוף בחרה לה דרך להגשים את מאווייה.

       

      ואני רוצה שתשימי לב  לתנועה שנוצרת בשם הפעולה :" נוֹעֶצֶת שִׁנַּיִּים", רוֹשֶׁם כַּזֶּה, לִפְעֲמִים מְאַיֵּם", "הֲאִם יַצְלִיחַ לִבִּי לַעֲמוֹד בִּמְשִׂימַת הַדֹּפֶק, לְהַכּוֹת בַּתֹּף /לַהֲלוֹם בַּקֶּצֶב לְהַחְזִיק בַּחֲדָרָיו הַקְּרוּעִים אֶת עֶצֶב הַיְּדִיעָה /בֵּין הַדְּפָנוֹת כְּבָר מְחַלְחְלִים רְעָלִים בְּתַעֲרוֹבֶת מַרְגִּיעָה... בגְּרוֹגֶרֶת נוֹגַעַת אֶצְבַּע. ". ההתלבטות היא תנועה בעייתית, אך היא תנועה. אהבתי את הדימוי עצב הידיעה, מקורי מעניין ומסקרן כמו הכתיבה עצמה. אך מה שמפריע לי שיש מחשבות שהן אמירות והן יוצרות את הפער בין עשייה לאי עשייה: אֵדִים כְּמוֹ כְּלוֹרוֹפוֹרְם, לְהַרְדִּים, לְהַרְדִּים / צַמּוֹת זְהוּבוּת, עֵינֵי תְּכֵלֶת טוֹבוֹת"

       

      השיר חרדתי מאוד,נשלף מהתת מודע כמו תחושה תלושה ונטושה שצריך לתת לה מקום ולהתמודד עמה. כמו אותן עיני הילדה בציור. עיניים מבועתות, הן לא יכולות לראות את הנולד אך הנפש הקטנה שבגרה עם השנים יכולה בהחלט לעשות תיקון שיקל את הכאב המצטבר. ושתינו יודעות שהציור הוא פתח להדברות ישירה ולי נראה שהשיר הזה הוא הראשון שיפתח את תיבת הפנדורה של הדוברת.

       

      מצאתי לנכון להביא הנה שיר שנכתב באותה תקופה שהכרתי אותך, כל אחת מאיתנו חוותה או אפילו תחווה עוד תיקונים בחייה, הכל נתון בידינו אם אנחנו רוצות לתת לתיקון הזה מקום.

      הִתְבּוֹנְנוּת פְּנִימָה / יהודית מליק-שירן

      אִלּוּ הָיוּ לַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי קוֹל

      הֵן הָיוּ אוֹמְרוֹת לִי

      שֶׁאֲנִי פּוֹעֶלֶת בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה

      עִם מַפְתֵּחַ וְאַרְגָּז כֵּלִים

      פּוֹתַחַת אֶת מְגֵרוֹת-חַיַּי.

      נוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ כָּל הַהַחְלָטוֹת שֶׁעָשִׂיתִי

      וְגַם אֵלֶּה שֶׁלֹּא הֵעַזְתִּי לַעֲשׂוֹת.

      שָׁם אֲנִי מְגַלָּה רַעַד גָּדוֹל

      שֶׁמּוֹבִיל אוֹתִי כְּצִנּוֹר חָלוּל

      לָגַעַת בְּתוֹךְ הַקּוֹלוֹת הַפְּנִימִיִּים שֶׁבִּי,

      בַּסְּעָרָה הָרוֹגֶשֶׁת הַמְּטַלְטֶלֶת אוֹתִי

      בִּתְנוּעָה סִיבוּבִית.

       

      2.                הִדָּבְרוּת יְשִׁירָה 

       

      רֹאשִׁי סְחַרְחַר

      עֵינַי עֲצוּמוֹת

      מְכַסּוֹת הַדְּמָעוֹת.

      עָמַדְתִּי עַל הַבָּמָה.

      רוֹעֶדֶת מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ.

      מַרְגִּישָׁהּ שֶׁאֵין לִי אֲחִיזָה.

      רַק רַעַד מַקִּיף אוֹתִי.

      עוֹלֶה מַעְלָה, מַעְלָה.

      וְיוֹרֵד מָטָה, מָטָה.

      בִּתְנוּעָה סִיבוּבִית ,

      סְפִּירָלִית.

      יוֹצֵר מַעְגָּלִיּוֹת בְּתוֹכִי.

      וְעִמּוֹ

      הִתְפּוֹגֵג הַחִיּוּךְ.

      עָמַדְתִּי עַל הַבָּמָה

      חֲשׂוּפָה

      וְרַעַד מַזְמִין אוֹתִי לְהִדָּבְרוּת יְשִׁירָה –

       

       

      3.    לַדַּעַת לְהַקְשִׁיב


      הָרַעַד לִפְנֵי הַבָּמָה

      וְהָרַעַד עַל הַבָּמָה

      מוֹלִידִים בִּי אֶת הַצֹּרֶךְ לִהְיוֹת קַשּׁוּבָה

      קוֹלוֹת רָמִים עוֹלִים מִתּוֹכִי

      קוֹלוֹת סְמוּיִים שֶׁמָּצְאוּ הִזְדַּמְּנוּת לְהַשְׁמִיעַ.

      וַאֲנִי עוֹרֶכֶת מַסָּע פְּנִימִי

      מִתּוֹךְ בְּעֵרָה שֶׁעוֹלָה מִתּוֹכִי.

      יוֹצֶרֶת דִּיאָלוֹג אִישִׁי

      בְּתוֹךְ מִנְהָרָה חֲשׁוּכָה

      נוֹגַעַת בָּאֱמֶת ,

      נוֹגַעַת בַּכְּאֵב ,

      נוֹגַעַת בַּבֶּכִי ,

      נוֹגַעַת בְּעַצְמִי.

       

      הַכְּלָיוֹת מַזְהִירוֹת מִפְּנֵי הִתְיַבְּשׁוּת

      הַלֵּב עֲמוּס מִכָּל הַצָּרוֹת

      הַבֶּטֶן רוֹעֶדֶת בְּעוֹצְמוֹת לֹא מֻכָּרוֹת

      וְהַגַּב מִתְאוֹנֵן עַל כְּאֵבִים

      כְּשֶׁהַגַּפַּיִם רוֹעֲדִים

      בְּרַעַד  מַעְגָּלִי לֹא מַרְפִּים.

      אִלּוּ לְדִמְעוֹתַי הָיוּ קוֹל

      הֵן הָיוּ וַדַּאי מְסַפְּרוֹת הַכֹּל .

        18/6/12 01:01:

      נאמר לי ואני חוזרת:

      ילדות היא אי במרכז החיים.

       

      (א. הס)

        17/6/12 20:39:
      רונית, אני דווקא כן מבינה.
        17/6/12 20:39:
      אור, פנינה, תודה על הקריאה. אכן אלימות בשיר, למה כיוונתי? למה התכוון השיר? אולי מישהו יסביר בהמשך, יהודית, שמעון?
        17/6/12 18:59:
      יווו את לא מבינה כמה התחברתי אל השיר הנהדר הזה.
        17/6/12 08:08:

      כל התום הצעיר הזה למול האלימות והתיאורים הקשים,

      תוהה אני למה כיוונת אך כתוב כהרגלך מופלא.

        17/6/12 07:58:
      לדעתי הצנועה יש בשיר אלימות. אֵדִים כְּמוֹ כְּלוֹרוֹפוֹרְם, לְהַרְדִּים, לְהַרְדִּים וגם לֹא צָרִיךְ בְּכּוֹחַ לַחְנוֹק. גַם מַגָּע עֲדִין בְּדִיוּק בַּנְּקוּדָה עוֹשֶׂה אֶת הַעֲבוֹדָה. פעם ראשונה שאני רואה בשיר את האוירה הזאת.
        17/6/12 07:30:
      יהודית יקרה, תודה רבה על ההזדרזות, מצפה לשמוע את ההמשך.
      אתייחס אל התמונה קודם- בפנים שרואים רק שתי עיניים בהבלטה ולא רואים איברי פנים אחרים, גדולות התלישות והנטישה. פני ילדה שאין לה פנים. יש להן איבר חיובי אחד העיניים, ללא אף,ללא אוזניים וללא פה. מה שבולט אפילו מפחיד אותי. פני ילדה ובהלה בעיניים משולשות. כאילו הבהלה השתלטה על הפנים. אל השיר אשוב אחר כך. את מכירה אותי, צריכה לקרוא ולהפנים
      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי