צטט: חגיקמרט 2012-07-19 15:19:21

אהבתי את השורה האחרונה שהיא בעצם הפואנטה של השיר ושוב מחברת בתוך עצמה עצבות מיוחדת עם כמיהה לנוסטאלגיה אל האהבה הצעירה היוקדת. ואסביר מדוע: הפתיחה של השיר מדברת על ימי האהבה הצעירים ריח הקרירות של הפרדס מול ריח האהבה היוקדת של הלשונות המתחברות שם במקום האינטימי. (יפה גם העמדת החי מול החי. החי בעל הנשמה והלב מול החי הצומח שאין לו את חושי האדם, אך הוא צומח לגובה כמו הגורד שחקים המובא בסוף השיר כמעין תקבולת ניגודית . וזה יפה. כנגד הרישא הזאת מופיעה בסיפא העמדת עימות בין הנעורים לזיקנה. בין האהבה היוקדת לאהבה השיגרתית הבוגרת. בין הטבע בכפר בקיבוץ במושב בשולי העיר ( פרדסים ) לבין העיר עצמה האבן הבניניים . בין ההתחלה שם על קרקע הפרדס עלם ועלמה, לבין ההתקרבות לעולמו של הקב"ה שם בגורד השחקים מגדל האבן שנושק לשמים. יד אולי מי שיגיד שישנה כפילות בשיר והוא עמוס מדי הן בתיאור והן בדימוי. ואני אטען כנגד דעות שכאלו בדיוק ההפך דווקא הפירוט והריבוי בדימוי ודימוי על דימוי מוסיפים חן ויופי לשיר נוסטאלגי ורגשני שכזה: לדוגמא רֵיחַ הַתַּפּוּזִים נָטַף מִן הַפַּרְדֵּס, רָטֹב רַעֲנָן וְנָקִי כְּמוֹ סַבּוֹן שֶׁטָּבַע בְּמַיִם רַכִּים, שָׁקַט וְהִקְצִיף אֶת הַחוּשִׁים. יהיה מי שיגיד לך מספיק לכתוב כך: רֵיחַ הַתַּפּוּזִים נָטַף מִן הַפַּרְדֵּס כְּמוֹ סַבּוֹן שֶׁטָּבַע בְּמַיִם רַכִּים ואני אומר שכתיבה רזה שכזאת בשיר נוסטאלגי בעל תוכן שכזה חייבת ממש חייבת את הפירוט כדי להאכיל את הקורא בכפית. כדי להגיש לו את צלחת הנעורים אל מול האף וגם שיטעם דבר מה ממנה ולכן הרטוב הרענן הנקי חשובים ומטפחים את השורה הראשונה ונותנים לה את הבשר כפי שצריך. כך גם הסבון שטבע במים . טוב להסב תשומת לב הקורא גם לשקט שלאחר הטביעה טוב לתת לקורא לראות את הקצף וטוב לתת לקורא להרגיש את הסיטואציה בכללותה. ולכן הכפילות לכאורה יפה כאן. לגבי ההמשך יש מקום לחשוב אולי לוותר על כפילויות המופיעות ומעמיסות באמת על השיר. כמו למשל גַּם הַחִכּוּךְ בִּסְוֵדֶר הַקַּשְׁמִיר וַאֲנִי שָׁקַעְתִּי בָּאַנְגּוֹרָה או נִצְמַדְנוּ זֶה לַזּוֹ עֲטוּפִים בָּאֲפֵלָה שזו ירידה לבנאלי נדוש שנראה כחריג לשיר היפה. ההצמדות היא כבר מופיעה בלשון שלו שגמעה אותך . ישנה תקבולת יפה בין הלשון שלו שגמעה אותך לבין הכמיהה של לשונך למתוק . די בכך אין צורך לרמוז על ההצמדות באפלה. זהו עד כאן.

 

חגי יקר, תודה על תגובתך המפורטת. השיר הזה יופיע כנראה בספרי החדש ("מקצה אל קצה") ויתכן שאצמצם מספר שורות בסוף הבית הראשון. // שוב, תודה לך

אהבתי את השורה האחרונה שהיא בעצם הפואנטה של השיר ושוב מחברת בתוך עצמה עצבות מיוחדת עם כמיהה לנוסטאלגיה אל האהבה הצעירה היוקדת. ואסביר מדוע: הפתיחה של השיר מדברת על ימי האהבה הצעירים ריח הקרירות של הפרדס מול ריח האהבה היוקדת של הלשונות המתחברות שם במקום האינטימי. (יפה גם העמדת החי מול החי. החי בעל הנשמה והלב מול החי הצומח שאין לו את חושי האדם, אך הוא צומח לגובה כמו הגורד שחקים המובא בסוף השיר כמעין תקבולת ניגודית . וזה יפה. כנגד הרישא הזאת מופיעה בסיפא העמדת עימות בין הנעורים לזיקנה. בין האהבה היוקדת לאהבה השיגרתית הבוגרת. בין הטבע בכפר בקיבוץ במושב בשולי העיר ( פרדסים ) לבין העיר עצמה האבן הבניניים . בין ההתחלה שם על קרקע הפרדס עלם ועלמה, לבין ההתקרבות לעולמו של הקב"ה שם בגורד השחקים מגדל האבן שנושק לשמים. יד אולי מי שיגיד שישנה כפילות בשיר והוא עמוס מדי הן בתיאור והן בדימוי. ואני אטען כנגד דעות שכאלו בדיוק ההפך דווקא הפירוט והריבוי בדימוי ודימוי על דימוי מוסיפים חן ויופי לשיר נוסטאלגי ורגשני שכזה: לדוגמא רֵיחַ הַתַּפּוּזִים נָטַף מִן הַפַּרְדֵּס, רָטֹב רַעֲנָן וְנָקִי כְּמוֹ סַבּוֹן שֶׁטָּבַע בְּמַיִם רַכִּים, שָׁקַט וְהִקְצִיף אֶת הַחוּשִׁים. יהיה מי שיגיד לך מספיק לכתוב כך: רֵיחַ הַתַּפּוּזִים נָטַף מִן הַפַּרְדֵּס כְּמוֹ סַבּוֹן שֶׁטָּבַע בְּמַיִם רַכִּים ואני אומר שכתיבה רזה שכזאת בשיר נוסטאלגי בעל תוכן שכזה חייבת ממש חייבת את הפירוט כדי להאכיל את הקורא בכפית. כדי להגיש לו את צלחת הנעורים אל מול האף וגם שיטעם דבר מה ממנה ולכן הרטוב הרענן הנקי חשובים ומטפחים את השורה הראשונה ונותנים לה את הבשר כפי שצריך. כך גם הסבון שטבע במים . טוב להסב תשומת לב הקורא גם לשקט שלאחר הטביעה טוב לתת לקורא לראות את הקצף וטוב לתת לקורא להרגיש את הסיטואציה בכללותה. ולכן הכפילות לכאורה יפה כאן. לגבי ההמשך יש מקום לחשוב אולי לוותר על כפילויות המופיעות ומעמיסות באמת על השיר. כמו למשל גַּם הַחִכּוּךְ בִּסְוֵדֶר הַקַּשְׁמִיר וַאֲנִי שָׁקַעְתִּי בָּאַנְגּוֹרָה או נִצְמַדְנוּ זֶה לַזּוֹ עֲטוּפִים בָּאֲפֵלָה שזו ירידה לבנאלי נדוש שנראה כחריג לשיר היפה. ההצמדות היא כבר מופיעה בלשון שלו שגמעה אותך . ישנה תקבולת יפה בין הלשון שלו שגמעה אותך לבין הכמיהה של לשונך למתוק . די בכך אין צורך לרמוז על ההצמדות באפלה. זהו עד כאן.

צטט: aschilly 2012-07-01 01:38:20

מה שמיד טעמתי זו ריבת תפוזים משום מה עם המרירות שבה כטעם לואי אחרון שמשתקע על הלשון .

 

שמחה שבאת, אסתי

מה שמיד טעמתי זו ריבת תפוזים משום מה עם המרירות שבה כטעם לואי אחרון שמשתקע על הלשון .

תודה גם לך אריאן

כל חמשת החושים מתרוננים כאן, אבל הריח חזק מכולם. הוא המעלה את הזכרונות אל פני השטח. אהבתי את הגעגוע.

תודותי למגיבים

האוהבים שנכנסו אל פרדס הרזים משמינים עם הזמן המשמים נחוצה עבודה עברית שתשיב את הזמן האבוד אל בעליהם או לפחות שיפוצים

אוהבת. אבל לא כל מילה, גם לא בדיוק בהצבה הנוכחית. יש לך עוד עבודה, יוכיתי. והבסיס מצוין :). // תודה, יקירתי.

התרפקות.

לא מהטובים שלך, את גולשת לבנאליה ומעמיקה אותה באמצעות כפל ביטויים והסברים על המשתמע. שורת הסיום מנסה להציל את השקיעה במלנכוליה, רק שהיא לא נקשרת אליה.

אסוציאציה לדברים שהיו מולידה את השירים. אהבתי ♠

אבל תמיד טוב להיזכר, לא? מה היינו בלי הזכרונות...

כל נשיקה והריח שלה... :)

זיכרון נעים באמת כמו אנגורה המגדלים בסוף העירו אותי מהחלום. יפה השיר.

החשכה... הפרדס...תיאור חד ומרתק של תחושות שנשארו בזיכרון - ואיך שהכל השתנה מאז... שיר יפה.