שבוע אחרי הדייט, באופן הכי מקרי בעולם, דברו הבנות בארוחת הצהריים על פסילות מהירות מידי של בני זוג פוטנציאלים.. על בנים ובנות שממשיכים הלאה מהר מידי אל עבר הדייט הבא ( אופס) נשמעו טענות מאוד בוגרות יש לציין ( מצד שני אולי קצת נאיביות..) על כמה מהר אנחנו ממהרים לפסול אנשים שהחיבור הראשוני איתם הוא לא בדיוק ואוו. הן טענו שלכל דייט (כמעט) מגיעה הזדמנות שנייה, מה כבר הצלחת להבין מפגישה אחת , כמה חבל לפסול מישהו כל כך מהר, מה את מצפה להוציא ממנו (הרבה!) בפגישה ראשונה??? אולי היה נבוך, אולי לא היה טבעי כי יש אנשים שלא משתפים את האחר כל כך בקלות, שהקליפה שלהם יותר קשה, אני כבר התחלתי לחשוב על אגוזי קוקוס..אף פעם לא הייתי בחורה של קוקוס, גם הטעם די מאכזב , עד שכבר חוצבים בקליפה.. אבל הן לא וויתרו לי, תחשבי על זה רגע אולי דווקא הם אלו שהופכים לחברים הכי טובים שלך כי אצלם הדלת לא נפתחת כל כך בקלות אבל כשהם כבר מכניסים אותך , כשאת עושה את זה, הם בדיוק האנשים שיתנו לך את הכל. חשבתי על זה.. ואולי זה קצת שחצני אבל אני בדיוק מהסוג שנכנס בקלות ללב ואם זה לא קורה, שאני אתאמץ על משהו שהוא כל כך טבעי? למה? אז לא , אני מצטערת חברות חכמות ומנוסות שלי, לא התחברתי לתיאוריה הזאת אולי היא נכונה ,במה שקשור ליחסי עבודה וקשרים עסקיים, שם לא הכל מתפתח כל כך מהר..שם הרבה פעמים עם קצת מעוף וחקירה והרבה סבלנות נגלה אנשים מדהימים, שם יש מקום לקוקוסים. אבל בכל מה שקשור בזוגיות, אני לא רוצה אגוז קוקוס! אני רוצה... מרשמלו (וגם אותו אחרי קירמול טוב תחת אש..) קראנצ'י קצת מבחוץ, נמס מבפנים והכי מתוק בעולם . |