כשאני מתוחה, או עצבנית אני עושה ספורט. יש אנשים שמנגנים, יש כאלה שעושים אומנויות לחימה, מבשלים, או משחקים בפלייסטיישן.
בשביל שניצל, אימון קליקר הוא המקום השמח שלה. זה המקום האחד שכולו טוב ומתגמל ומשמח, שבו היא מתעלה על עצמה והופכת להיות יצור אמיץ ונחוש וחד.
ל"מקום" הזה יש את הכוח לשנות את המצברוח שלה, ולגרום לה לעשות דברים שאין סיכוי שהייתה עושה ככה ברגיל.
ה"מקום" הזה גורם לה להתגבר על החרדות שלה מרעשי נפצים וזיקוקים, לקבל נוכחות מפחידה של המון ילדים קטנים בבת אחת,
להתמודד עם מצבים חדשים שיש בהם דברים חדשים ומפחידים, כמו: סוס באמצע הרחוב, אופנוע מכוסה בכיסוי שחור, אנשים שהולכים באמצע הלילה ונראים מפחידים מאוד.
כשהיא מפחדת או חרדה, מספיק שאני רק אבקש ממנה לעשות את אחד הטריקים שלה וכבר האוזניים שלה עולות בקשב והעיניים שלה נדלקות. המקום השמח הזה, האימון שלה, עוזר לה להיות סופר- שניצל, או שניצל- על :)
בשביל הכלב שלכם, אימון קליקר יכול להיות המקום שבו הכלב ההיפר אקטיבי ילמד להיות רגוע ושקט, הכלב התוקפני- מתון ומתאפק, הכלב התלותי- עצמאי ויציב. ועוד ועוד.
בשביל שהאימון באמת יהפוך להיות כזה, הוא צריך להיות מקום שמטפחים ובונים ביחד בכיף. הוא צריך להיות תמיד מתגמל (כלומר רק פרסים וכיף ואף פעם לא צעקות, עונשים ותיקונים), ההתקדמות תהיה תמיד בצעדים קטנים בשביל לבנות תחושה של מסוגלות ולא של תסכול, והתנאים צריכים להיות תמיד הוגנים- אף פעם לא נבקש מהכלב לעשות משהו שהוא עוד לא מוכן לו ברגע נתון, ההתקדמות תהיה מותאמת והדרגתית (וסבלנית!)
אם תבנו את האימון בצורה הזאת, גם לכלב שלכם יהיה "מקום קליקר" משלו שבו הוא הופך להיות הסופר-כלב שתמיד חלמתם שיהיה :)
 |