כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    האם אתה מהלקחנים או מהנותנים?

    15 תגובות   יום שני, 18/6/12, 13:30

    יש לי תחושה שזהו המאמר החשוב ביותר שפרסמתי (ופרסמתי קרוב למאתיים...). הוא כל כך חשוב בעיניי, שהייתי רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו אותו. רבים שתפו אותי בכך שהשאלה הנשאלת במאמר גרמה להם לבחון את עצמם ולפעמים גם לראות את עצמם באור אחר. אם גם אתם חשים שזה מאמר שראוי שיגיע לאנשים רבים ככל האפשר - אתם מוזמנים לשתף בו. (יש למטה לחצן שמאפשר לשתף אותו בפייסבוק אם תרצו). תודה.

     

    יש את אלה שלוקחים ויש את אלה שנותנים. מה המשחק שלך, לקיחה או נתינה?
    מה זאת אומרת? לפעמים אני לוקח ולפעמים נותן. החיים הם משחק של קח ותן. איפה שאתה יכול לקחת, קח; איפה שצריך לתת, תן.

    כן, כן, זה נכון. אבל מה המשחק שלך? בשביל מה אתה הולך לעבודה בבוקר – כדי לקחת או כדי לתת?
    איזו מין שאלה זאת? אני הולך לעבודה כדי לפרנס את משפחתי. כדי לעשות הכי טוב את מה שאני יודע לעשות. כדי לשרת את החברה שלי ואת לקוחותיה. ליהנות. להתפתח ולהתקדם. יש לי הרבה מטרות.

    ברור שיש לך הרבה מטרות. אבל מה המשחק שאתה משחק – נתינה או לקיחה?
    מי קבע שלתת או לקחת הם שני המשחקים היחידים? ומי אמר שאי אפשר לשחק את שני המשחקים בו זמנית?

    כשאתה קם בבוקר, זה אתה מול העולם. אתה יוצא למשחק עם העולם, עם החיים, עם כל מי שתפגוש. מה מנחה אותך במשחק הזה, לקחת לעצמך כמה שיותר או לתת לעולם כמה שיותר?
    אתה מתחיל להרגיז אותי. אמרתי לך שלפעמים אני נותן ולפעמים לוקח. זה לא "או או", זה גם וגם.

    נגיד כך: אם תגלה שלקחו ממך יותר ממה שלקחת, האם תרגיש "פראייר" או תחוש סיפוק?
    מה זאת אומרת 'לקחו ממני'? חשבתי שדיברת על לתת. אם נתתי בשמחה, ארגיש סיפוק. אם לקחו ממני בלי שרציתי לתת, ארגיש פראייר. ברור.

    אתה צודק. משחק הנתינה הוא משחק של לתת ולקבל. המטרה היא לתת כמה שיותר ולקבל את מה שאני צריך כדי שאוכל לתת עוד. משחק הלקיחה הוא משחק של לקחת או שייקחו ממני. המטרה היא לקחת כמה שיותר, ושייקחו ממני כמה שפחות. ועכשיו, איזה משחק אתה משחק, נתינה או לקיחה?
    אוקיי, זה כבר נשמע קצת אחרת. נראה לי שבעבודה אני משחק את משחק הלקיחה, ואילו בהתנדבות אני משחק את משחק הנתינה. הכסף שאני מרוויח בעבודה מאפשר לי לתת כשאני מתנדב או תורם.

    אתה בטוח? בעבודה אתה לא מנסה לתת כמה שיותר? אין לך סיפוק גדול כשאתה מרגיש שהבאת תועלת גדולה או שהשפעת לטובה על משהו?
    אתה צודק. גם בעבודה אני מנסה לתת כמה שיותר, וזה נותן לי סיפוק רב, אבל אני נותן רק אם משלמים לי היטב. אם אני לא מרוויח מזה משהו לאורך זמן - כסף, מוניטין, קשרים, ידע, כבוד, מעמד - אני מתחיל להיות מתוסכל ומפסיק לתת.

    וכשאתה מתנדב, האם אתה מוכן לתת בלי הגבלה גם כשאתה לא מקבל שום דבר מזה?
    לא. גם כשאני מתנדב אני חייב להרגיש שאני מקבל מזה משהו. סיפוק, הנאה, תחושה שאני משמעותי וחשוב. אחרת, אני נשחק ומפסיק להתנדב.

    אם כן, מה המשחק שלך בחיים, נתינה או לקיחה?
    בלבלת אותי לגמרי. חשבתי שבעבודה אני משחק לקיחה והראית לי שאני דווקא נהנה לתת. חשבתי שבהתנדבות אני משחק נתינה והראית לי שחשוב לי לקבל. אתה בטוח שאני לא משחק את שני המשחקים בו זמנית?

    אתה בהחלט משחק את שניהם. ובכל זאת, אם עליך לבחור באחד מהם כבמשחק המוביל שלך בחיים – במה אתה בוחר? האם אתה מהנותנים, וגם כשאתה לוקח זה כדי לתת יותר, או שאתה מהלוקחים, וגם כשאתה נותן זה כדי לקחת יותר?
    שאלה קשה. אני לא בטוח שאני יודע לענות עליה. נדמה לי שאני מהנותנים, אבל בהחלט ייתכן שאני חושב כך רק כדי להרגיש טוב יותר עם עצמי. אני חייב לענות?

    אתה לא חייב. לפחות לא בשלב זה. אבל אם ההתעוררות החברתית בעולם תמשיך לצבור תאוצה, יגיע רגע שבו תצטרך להחליט באיזה צד אתה – של הלוקחים או של הנותנים.
    למה, תהיה מלחמה בין הלוקחים לנותנים?

    לא, לא תהיה מלחמה. תהיה התעוררות. יתחיל להיות ברור לכולנו שאי אפשר למחות נגד הלוקחים הגדולים כשאתה בעצם רוצה לקחת כמה שיותר בעצמך. נבין שאנחנו מוחים נגד משחק הלקיחה עצמו, נגד מה שהמשחק הזה גורם לנו להיות ונגד מה שהוא עושה לעולם שלנו.
    ואז?

    ואז תצטרך לבחור. האם תבחר להיות מהלוקחים ולמחות נגד עצמך, או להיות מהנותנים ולמצוא דרך לקבל את מה שאתה צריך.
    וואלה.

     

    המאמר פורסם במגזין דה מרקר ביוני 2012              כתובתי בפייסבוק למי שמעוניין

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/11/14 23:40:

       

       

      האם אנחנו באמת מבינים איפה הכסף, או, איזה סוג מדינה יש לנו ?  

       

       

      ''

       

       

      המדינה מחלקת כסף !     

       

      פריבילגיות ואפליה ("העדפה") "מתקנת"
      אינן מביאות –

      לא לשוויון 

      ולא לשוויון הזדמנויות. 

      --------------

      המדינה מחלקת כסף וקורעת את העם לגזרים – כל קבוצה עומדת בתור לקבלת הנתח שלה – והעם מתחלק לפלחים, פלחים אינטרסנטים:

      קיבוץ של כנופיות הנלחמות על השלל –

      (רשימה חלקית החל ממאי 1999)

      המורים תובעים תוספות, הגמלאים מבקשים תמיכות, הנכים רוצים מענקים, החרדים צרים על הכספים הייחודיים, לרופאים מגיעות משכורות מכובדות, לסטודנטים מגיעות הנחות רציניות, ניצולי השואה דורשים פיצויים, הקבלנים רוצים הפחתת מסים, התעשיינים חושקים בסובסידיות, כן החקלאים, כן הסוחרים, סיוע לבעלי המוניות, פטורים ליזמים – הזוגות הצעירים, החיילים המשוחררים, העולים החדשים, המשפחות מרובות הילדים, המתנחלים, תלמידי הישיבות, המצילים, ירושלים, הנגב, הגליל, עיירות הפיתוח, יישובי קו העימות, הנכים, הנשים המוכות, המפגרים, השופטים, הרשויות המקומיות הדרוזיות והצ'רקסיות, הרשויות המקומיות הערביות, הרשויות המקומיות בכלל, העיוורים, אנשי הקולנוע, עובדי הנמל, עובדי הביטוח הלאומי, המובילים, המשפחות השכולות, יתומי צה"ל, ש"ס, רשת החינוך "אל המעיין", המילואימניקים ה"פראיירים", המגזר הערבי, המרצים באוניברסיטאות, חברות ההיזנק (start-up), המשקיעים הזרים, וקרנות הון סיכון – (פטור ממס), סיוע לחברות התעופה, "להציל את ענף המלונאות המתמוטט", "פניציה" – ירוחם, הילדים בסיכון (פנימיות), עובדי משרד הרווחה, הביטוח הלאומי, עובדי הנמלים, מכס ומע"מ, בתי-המשפט, מינהל ומשק בבתי החולים הממשלתיים, משרד המסחר והתעשייה, לשכת רישום המקרקעין, הפרופסורים באקדמיה, קידום מעמד האישה, חוק משפחות מרובות ילדים, להקת "בת-דור", "חוק הקולנוע", שוב הנכים, "חוק הנגב", מפעל "בגיר", עובדי מפעל "בגיר", "הקרקעות של החקלאים", מפת ה"עדיפות הלאומית", קרקעות הקיבוצים, החרשים-אילמים, החוזרים בתשובה, החוזרים בשאלה, סל קליטה לכ-ו-ו-ול העולים, גמול השתלמות עבור תארים פיקטיביים, הפרקליטים (2010), הנמלים (2010), הרופאים (2010), חסרי הדיור (2011), עידוד השקעות הון (1959-2013) וכד´,וכד´,וכד´,....כל יום מתווספת קבוצה.....עד אין סוף!!!...(יש מקום בדף?...)


      כל קבוצה מאיימת וכל קבוצה בעלת כוח, או נטולת כוח, סוחטת מהמדינה....הכל יחס סקטוריאלי....

      ה י כ ן - ה פ ר ט - ה ב ו ד ד ?

      הרי, ד מ ו ק ר ט י ה - ה י א - ה ח ל ט ת - ה ר ו ב - ו ה ג נ ה - ע ל - ז כ ו י ו ת - ה פ ר ט....

       

      חלוקת העושר/האושר הלאומי – על חשבון מי?...

      מדינה של פראיירים ?  

      "האזרח כפרה חולבת של הממשלה" ? 

      מדינת אֶטַטִיזם של הרווחה/כלכלה מעורבת (מדינה קולקטיביסטית) = מדינת בוזזים. 

      * ראו: מילון_מונחים *
      ______________________

      מדינת ישראל:  
      מדינת הפריבילגיות (זכויות היתר) והאפליה ("העדפה"?) ה"מתקנת".  

      רק ה"סדירניקים" לא מקבלים מה שמגיע להם...

      מדוע?

       

      האם אין להם זכות לחייהם ולפרי עמלם ?

      * גיוס "חובה" "חינם" **
      * חינוך "חובה" "חינם" **
      * בריאות "חובה" "חינם" **
      * מיסים "חובה" "חינם" **
      * וכדומה...

      ** השאלה: "חובה" למי (?) – ו"חינם" למי (?)

      ---------------------------------
      אֶטַטִיזם   
      העיקרון או המדיניות של ריכוז שליטה כלכלית, מדינית, ודומיהן בידי המדינה על חשבון חופש הפרט.

      אֶטַטִיזם של הרווחה/כלכלה מעורבת    
      שיטת הממשל הנפוצה ביותר בארצות ה"חופשיות" בעולם כיום. תערובת של מדינת רווחה - ושוק חופשי, פיקוח - וחופש, של מדינה סוציאליסטית-למחצה – או במקרה הגרוע, פשיסטית – ובו בזמן קפיטליסטית-למחצה.

       

       

      ''

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        21/6/12 10:39:
      וואו מקטרגם, לקחת את השאלה ששאלתי את עצמי למחוזות רחוקים ומעמיקים. תודה. אני מסכים שבמבט הכולל הדברים מורכבים ואינם שחור או לבן. השאלה אם ברמה האישית היחידנית, יש ערך בלשאול את עצמי או את עצמך האם אני/אתה לקחן או נותן.
        21/6/12 09:45:

      שאלה חשובה, אם כי אתה מתפרץ לדלת פתוחה. הוויכוח האם כל אחד צריך לפעול רק לטובתו (בכל צורה שלא תהיה, כולל שיתוף פעולה עם בעלי אינטרסים שונים ולעיתים מנוגדים), או שיש יתרון בפעולות שהן לטובת הכלל (אבל נוגדות את האינטרס האישי (ולא רק המיידי, אלא גם לאורך טווח) קיים בכל הרמות, החל מיחסים במשפחה ועד ליחסים בין מדינות. ברור שאם אין שיתוף פעולה כלל (כלומר כל אחד פועל רק לטובת האינטרס שלו), אין בכלל ערך להסכמים ולאמנות, ולכן כל צד צריך להבטיח את עצמו נגד מקרה של הפרת הסכמים, והעלות של ביטוח כזה גבוהה מאוד.

      ככול שיש יותר אמון ושיתוף פעולה במערכת, הרווחים המוחלטים עולים, אבל אז נכנסת לתמונה שאלת הרווחים היחסיים, כלומר לא מספיק שכולם מרוויחים, אם יש אי שיוויון בולט ברווחים, כלומר שצד אחד יותר מ-70% מהרווח הכולל במערכת ואילו הצד השני מקבל פירורים בלבד, רוב הסיכויים הם שהמערכת לא תהיה יציבה וקיים חשש גדול לחוסר אמון וחוסר שיתוף פעולה במערכת.

      מובן שהדברים הרבה יותר מורכבים ואין שחור ולבן. במציאות תמיד יש רמה כלשהי של שיתוף פעולה ורמה כלשהי של חוסר אמון, ואם מביאים בחשבון גם את האופי האנושי, גם את המטענים ההיסטוריים, מאוד קשה (ולא ממש מעניין אם לא בונים מזה קריירה אקדמית), לחקור את הסיבות לכך.

      לדוגמא, אחרי הקמת האיחוד האירופי טענו חלק מהתיאורטיקנים של היחסים הבינלאומיים שהאיחוד לא יחזיק מעמד, כי במשבר הראשון כל מדינה תרצה לפעול לטובת האינטרס הצר שלה, מצידו השני של הספקרטום טענו התיאורטיקנים שהקמת האיחוד האירופי תהיה הצלחה כל כך גדולה, והרווחים הכללים למדינות החברות יהיו כל כך גדולים כל שבכל העולם יוקמו ארגוני שיתוף פעולה איזוריים. כמו בכל דבר האמת היא איפשהו באמצע. אין ספק שהאיחוד האירופי הוא הצלחה יחסית, אבל ברור שחלק מהמדינות מרוויחות יותר מאחרות וכדי שהוא לא יתפורר צריך לוותר לפעמים על עקרונות. ברור גם שהמדינות לא הפסיקו לפעול לטובת האינטרסים הצרים שלהם, אבל כשיש מערכת מוסדרת של מוסדות והסכמים קשה יותר (אם כי לא בלתי אפשרי), להפר את האמון במערכת. לעומת זאת מוסדות בינלאומיים (שיש להם לגיטימציה וסמכות) הוקמו רק בהשתתפות מדינות דמוקרטיות, מערביות, בעלות כלכלת שוק חופשי יחסית (עם מוסיפים לאירופיות את ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, סין וכדומה), ולא במדינות עולם שלישי.

      הבעייה בישראל היא שאנחנו חושבים על עצמנו כמדינה מתקדמת ודמוקרטית, אבל בפועל ובייחוד בשאלה של שיתוף פעולה מול מאבקים שזו דרך יפה לומר האינטרס העצמי מול האינטרס הרחב יותר, אנחנו עדיין מדינת עולם שלישי. ובעולם שבו אין אמון וכל אחד צריך להבטיח את עצמו ממקרים של הפרת הסכמים על ידי הצד השני העלות של כל דבר היא הרבה יותר גבוהה.

      וכמו שהוכח כמעט בכל המקרים בהיסטוריה האנושית, אי אפשר לכפות מוסדות, דרכי שלטון ותרבות במקומות שבהם לא הייתה מעולם מסורת של מדינה. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר של האתנוצנטריזם האירופי הוא הנסיון לכפות את מדינת הלאום האירופית על כל המוסדות שלה (דבר שהתפתח במשך מאות שנים באירופה), על טריטוריות ועמים באפריקה ובאסיה.

        21/6/12 09:35:
      תודה אושריטו.
        21/6/12 01:36:
      שיתפתי,מעולה ומומלץ !
        20/6/12 19:32:
      תודה אביטל, הדיון שלך בעקבות העץ הנדיב מעניין ורלוונטי.
        20/6/12 19:30:
      "האוניברסיטה של החיים", אתה מוזמן להפיץ את זה בכל מקום שתמצא לנכון. תודה.

      אכן שאלה חשובה!

      דנתי בה (גם) כאן בעבר באמצעות התבוננות בספר 'העץ הנדיב'.

      היי שמוליק פרסמתי את המאמר שלך באתר הפרוייקט שיזמתי כי פשוט מאוד התחברתי למה שכתבת, וברצוני להפיץ זאת הלאה כדי להיות שייך לנותנים ולא ללוקחים :) הלינק לפרסום: http://www.unilife-project.com/p/blog-page_1275.html אם זה מפריע אמחק אותו.. רק תודיע לי :) בכל מקרה תודה על כך שקיימים אנשים כמוך.. זה מעודד מאוד..
        20/6/12 08:29:
      תודה לך נסיכת החלונות. אל תשתני אם זה לא הכרחי :-)
        20/6/12 02:57:

      וואלה.

      וואלה זה סיכום נהדר!

      זה קצת קשור למקום שבו עומדים. ככה נראה לי לפחות, אבל יש ימים ואולי לילות שאני באופן אישי עוד פחות מצליחה להבהיר את הכוונות שלי ועוד בכתיבה. והלילה הוא לילה כזה. 

       

      אבל אם אפשר במאמר חצי מוסגר, אולי ההבדל הגדול בין אנשים זה שיש את הסוג שעומד מול המראה וגם אם הוא נותן לא אכפת לו שיגידו עליו שהוא פרייאר. כי עדיף לו להיות כזה ולא להשתנות חיוך

        19/6/12 18:21:
      תודה בבטה, לא הייתי פה הרבה מאד זמן, וגם קשה להתרגל לשינויים הטכניים שכאן... אתה צודק כמובן, אני לא חושב שיש נותן או לקחן טוטאליים. אני חושב שיש ערך לשאול את עצמי מה אני, או מהי נטייתי המובהקת, אם יש כזו. זה נותן פרספקטיבה. לכן בחרתי לחלוק את הדיאלוג הפנימי הזה עם כמה שיותר אנשים.
        19/6/12 18:18:
      תודה יוני זוהר. שאלה טובה אם יש אלטרואיזם או אם כולנו אגואיסטים. אני לא יודע מה התשובה לזה. השאלה ששאלתי את עצמי במאמר הזה היא האם אני לקחן או נותן. זו שאלה אישית לעצמי שחשבתי שכדאי העידן הנוכחי שאנשים רבים ישאלו זאת את עצמם. לא יודע מה זה יעשה להם, אני יודע שזה עצר אותי לרגע, לבחון את עצמי. לא קל לענות לזה. אבל זה נותן פרספקטיבה...
        19/6/12 17:54:
      הי שמוליק, סוף סוף חזרת או שמא אני לא הייתי כאן..... אני לא יודע אם יש טייקרים מוחלטים (על אף שאני מכיר כמה) או נותנים טוטאליים ובעצם זה גם לא משנה . יש 2 יסודות שבלעדיהם אי אפשר לדון ברמה המוחלטת של מצבי התנהגות כלשהם הן מיקרי הקיצון ואחת על כמה וכמה כל יתר מצבי הביניים:- א. ההקשר של המעשה/ הפעולה / ההתנהגות ב. נסיבות הזמן והמקום. יש בכוח הנ"ל להסביר את הבחירה, כל אחד עושה כמעט מידי רגע את הבחירות שלו, לרוב הן אטומטיות מבלי להשקיע בזה מחשבונת דקיקה , - אבל זו בחירה גם אם הינה נטולת עצירה לרגע או להפך בעלת זקן ארוך מהעבר(טוב או רע - לא חשוב העיקר שיש קצת ניסיון) - אבל זו עדיין בחירה כי האדם בחר ונתן לה משמעות במעשה או דיבור בפעולה ואפילו בשתיקה. אין בחירה שהינה חופשית באמת, כאן מראה המקום של ההקשר למה, מדוע, מה יש לך מזה, מה אין לך מזה וכאלו דומים - מזהים ויכולים לפרש את הבחירה (ואז כמובן שהיא כבר לא "חופשית" כי יש שיקולים) ואז הדרך קצרצרה להבין ולראות ואם אתה לקחן או נותן או גם וגם ויותר מדוייק לומר מתי אתה כך או קח.....
        19/6/12 15:20:
      יש בכלל דבר כזה אלטרואיזם? כל התנהגות אנושית ניתנת להגדרה כאגואיזם. אף אחד מאינו לא קם מהכסא אם הוא לא משתכנע שהנתינה תסייע לו בסופו של דבר. אנחנו נעזור לאחרים כדי לעזור לעצמנו. נמחזר זבל כי אנחנו מאמינים שהעולם שלנו יהיה יפה יותר, אפילו נסכים להתאבד במקרה שהמטרה תראה לנו חשובה מספיק- כזו שתייצר עולם טוב יותר, תגרום לנו להרגיש טובים וחשובים - ותהיה שווה אפילו ביטול עצמי. אף אחד לא מוכן לסבול אם אין באופק משהו שהוא רוצה יותר ומוכן לעבור בשביל זה - הכל בסופו של דבר מסתכם במה אנו תופסים כתועלת אישית.

      פרופיל

      שמוליק מרחב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הבלוג שהכי מרגש אותי בקפה, תנחשו למה...

      לנהל את עצמנו ולנהל ארגונים

      סביבה ונושאים ירוקים

      שאלה של ניהול: מאמרי ניהול אישי

      לינקים רלוונטיים