זיכרון...

פרחי שושן צחורים,

רוח נושבת בין ערביים...

מול עצי אלה ירוקים,

וקרני אור של שעת צהריים,

כך אני זוכר את אותו יום,

שבת אחר הצהריים,

יום שכולו היה כמו חלום,

מופיע בזיכרוני עדיין.

ואת עומדת שם, יפה

שיערך עם הרוח לו שט,

כמו ציור אביבי על בד קטיפה,

ובו מתמזגת את אט...

הזמיר מזמר לך שיר אהבה,

נעה את לקול הצלילים.

וגופך לו, כך בתאווה,

מתפתל כמו בים, הגלים...

שרטוט עדין של פריחה מלבלבת,

רישום עמוק של שקיעה,

כל תנועה שלך מחושבת,

נוצרת את כל נגיעה.

צופה אני בך מהצד,

אך אותי אינך רואה.

וכך בחופשיות, כהיות את לבד,

על כנפי הדמיון לך דואה...

נושאת ידייך לאוויר כתפילה,

רגלייך אותך מרימות,

שפתייך נעות, כיודעות כל מילה,

ואת אשר על ליבי אומרות...

בזיכרוני נשמרת לה זאת התמונה,

וכך על יופייה מתענג אני שוב.

לאיטה מתנגנת לי אותה מנגינה,

של הזיכרון הזה האהוב...

כל הזכויות שמורות אין להעתיק ו/או לעשות כל שימוש ללא היתר מראש ובכתב מאת יובל א.נ. 2007©