רעיון לסיפור קצר על אנשים במנהטן שכל הזמן יוצרים לעצמם בעיות נוירוטיות מיותרות כדי לא להתמודד עם בעיות מפחידות בלתי ניתנות לפתרון על ידי היקום. על הסיפור להיות אופטימי. למה שווה לחיות? זאת שאלה טובה. יש כמה דברים שהופכים את החיים לשווים. כמו מה? לגביי, הייתי אומר גראוצ'ו מארקס – הוא אחד מהם, וילי מייז והפרק השני בסימפוניית יופיטר, ההקלטה של לואי ארמסטרונג "בלוז ראש תפוחי-אדמה", סרטים שוודים, כמובן. החינוך הסנטימנטלי של פלובר, מרלון ברנדו, פרנק סינטרה, התפוחים והאגסים המדהימים של סזאן, הסרטנים בסם ווּ, פניה של טרייסי...
מתוך הסצינה האחרונה בסרט מנהטן של וודי אלן בה אייזק (וודי אלן) שוכב על הספה ומדבר למיקרופון של מכשיר הקלטה.
|
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה :-)
אפילו הסרטים הפחות טובים שלו - טובים.
אגב, לפעמים הוא כותב בניו יורקר סיפורים קצרים מאד מצחיקים, צריך רק לדמיין את הקול שלו מקריא אותם ומרגישים בסרט שלו.
אוי פוסט-מודרניזם. הציטוטים העצמיים והריפ-רו-רים והפירוקים וההבניות-מחדש (תרגום גרוע ל reconstruction )
לא מתקדמים. הגלגל מסתובב באויר. אני רוצה לחזור לזמנים מודרניים.
:-)
הם נפגשו פעם נוספת, פניה ופניו. בסצינה קטנה ומרה ב"לפרק את הארי", היא כגרושתו ואם בנו המרדפת את הרכב שלו, אחרי ש"חטף" את בנם מבית- הספר. תמיד כשאני רואה את זה ( וודי אלן אנו מוכנה לראות בכל הקרנה חוזרת ונשנית ב"הוט" ) אני חושבת לעצמי : איך הגלגל מסתובב לו.