רציתי לכתוב לך, לא על אהבה
ולא על תשוקה ומבט מתפעל
רק על הזמן, שעבר שם בינינו
הרדיו ניגן בכביש מתפתל

ההרים מסביב טובלים בירוק
ושמש נופלת מצמרות העצים
משחקת צללים בפרחים שבנוף
תזמורת עוטפת גאיות והרים

"כשנגלית ירושלים רועמים המצלתיים"
אמרת והורדת מבט
דקות של שתיקה, לחלוחית בעיניך
ספרה פעימת הלב שהחסרת

נראה לי פתאום שנפרם המיתר
המתוח תמיד מראשך, לרגלייך
נפרם והותר והשמיע לרגע
רק, צליל של כאב, בסולם ניגוניך

ואני שם ידעתי, תזמורת הפלא
שכל ניגוניה חדים ובוטחים
גם בה פעמים, חולף דוק של רגש
מיתר שנפרם וגונח בפנים

מיתר של אמת, של חסד מלמעלה
מיתר של ילדות, שחסר בה דבר
מיתר של בגרות, שנופלת בסתר
וכל אבניה מבצר

מיתר של שירה שכבד בה הנפש
מיתר של סיפור שקשה בו דמיון
מיתר של אוהב שחובק את הרגע
וכל רצונו להידום

הפעם ניסיתי לכתוב לך על, לא
לא עינייך, שפתייך, רק, חסד של רגע
צלילים של תזמורת נשמעת ברקע
בכביש מתפתל בניגוני מסלולו