שפת אמי מתגלגלת על לשוני בניחוחות הדרים ואפרסק ואני מתרפקת עליה כחתלתול יתום מחפשת נחמה בקרקעית המילים כשהשמש טובעת בין משפט למשפט. לפעמים תוקף אותי געגוע אנוש למשפטים קטיפתיים שהיתה אמא מדקלמת בגרגורים חושניים מול המראה המוזהבת בחדר השינה. אפילו היונים על עץ התאנה בחצר היו משתתקות, מאזינות בעיניים חולמניות. אני שורטת את הדלתות הנעולות המילים הולכות ומשתכחות ממני.
כל הזכויות שמורות לאריאן סולאל |