פרק 1 - אמת:
הנחת היסוד שלי ,המייצגת את עמדתי הכללית בחינוך , בנויה משלושה עקרונות בסיס: אמת,חמלה וסובלנות. בפרק זה אעסוק בעקרון הראשון, המורכב והמשמעותי ביותר;אמת.
האמת כתהליך חינוכי מורכבת משלושה שלבים: 1. למידה 2. התחברות 3. אמון
כאשר כל שלב מקשר וקשור לשלב אחריו. אסביר כעת כל שלב בנפרד ;
1.1 למידה
כשאני אומרת למידה אני מכוונת ללמידתו של המחנך את החניך . בחרתי להדגיש את הכיוון הזה, למרות שמובן כי בתהליך זה קורה גם הדבר ההפוך ,כלומר ,החניך לומד את המחנך. אך זה נעשה באופן הכי טבעי וטוטאלי ,ולמעשה, בלתי תלוי או נמנע. הסיבה לכך , לטעמי, נעוצה בעצם היותם ילדים ומצויים בגיל הסקרנות והספיגה של העולם סביבם. כמו כן, ילדים הם לוחות פנויים וחלקים יותר במובן הזה שהם עדיין לא חיברו לגמרי את רשת ההתניות והשיפוטיות שיש לנו המבוגרים באופן אוטומטי .
צעד ראשון של המחנך הראוי, הוא למידה עמוקה ואינטנסיבית של החניך העומד מולו. השאיפה להגיע לצלילו הפנימי של החניך ומשם ליצור מערכת יחסים הבנויה על קשר של אמון.
אך מהי בעצם למידה של מישהו? התבוננות מתמדת בכל דבר שהוא, כל דבר שהוא מבטא או מייצג. העבר שלו, המשפחה שלו , המצב הכלכלי ועוד , הם חשובים לכשעצמם אך לא נחוצים כלל ללמידתו של החניך . אני מכנה אותם "מידע יבש" הפרטים הקטנים- שם נמצא הצליל שלו. איך הוא מתייחס למראה שלו? במה הוא אוהב לשחק ואיך?האם הוא נמשך למוסיקה, לבע"ח, למכוניות ? מה הקו המשותף לכל חבריו הטובים ? מהם הטקסים האישיים שלו? כיצד הוא מעדיף לחוות דברים יומיומיים ?איזה פרצופים הוא עושה כשהוא כועס או נעלב או משקר? וכד'
" ביום הראשון הייתי עמוסת רגשות ומסונוורת אך כבר ביום השני שמתי את ליבי לפרטים. בחרתי שלא לדעת את הרקע וגם לא לנחש ידעתי שהמציאות של כולן שם כרוכה בסבל וזה הספיק. מיה בלטה מאד, היא הייתה היפה מכולן, אפילו מושלמת הייתי אומרת.משהו בה מהתחלה ניסה להוכיח שהיא אחרת אולי מצוינת כזו וחרוצה. ממש כאילו רצתה לעמוד ברושם שתמיד מתקבל ממנה. אבל היא הייתה מופנמת והרגשתי שצריכה להיות דרך ספציפית להגיע אליה. כמו כן, קלטתי שהיא חכמה מאד והסתקרנתי לדעת באיזה אופן. שלפתי מהתיק שלי (שכמובן תמיד עמוס בהרבה מאד שטויות), משחק -כיס לוגי שמטרתו להביא שלושה כדורים קטנים דרך מבוך למרכז. אני זוכרת שאמרתי: " הרבה זמן אני מנסה ללא הצלחה יש לי הרגשה שדווקא את תדעי איך לפתור את זה .ביומיים שעברו מיה לא הפסיקה לנסות לפתור את המבוך ובתום היומיים הללו שעה לקראת כיבוי אורות היא הביאה לי את הפתרון בפנים מחויכות ומסופקות – ידעתי אז שמיה ואני התחלנו בדרך. " "... מיה הייתה פותרת כל בעיה לוגית או טכנית. מסודוקו או פתירת קשרים עד לתיקון מכשירים. הייתי אומרת לה " קחי מיוצ'קי אני לא יודעת ,את בטוח תצליחי..." והיא הייתה מתעקשת ומצליחה אך יותר מזה- אני באמת התכוונתי והיא באמת האמינה לי שהיא תצליח." (יומן עבודה אישי –מאי2007)
5 כללי הלמידה הנכונה : 1. הלמידה מחייבת סקרנות אמיתית .
הסבר: לא תוכל ללמוד חניך בצורה מזויפת לעולם. חניך שאינו מקבל תשדורת של התעניינות אמיתית בפרטים הקטנים של חיו , לא רק שאינו מעוניין לשתף אלא לומד על הדרך צביעות מהי ומהן יתרונותיה לכאורה. בנוסף סקרנות אמיתית תוביל אותך ללמוד יותר על עצמך.
2. זכור! לא מדובר בך! מדובר בחניך.
א. הלמידה מחייבת חמלה/ אמפתיה הסבר: כמה שלא ננסה לא נוכל להפשיט מעלינו את שכבות ההתניה וההקשרים שעוטפות את שכלנו הישר . כולנו רגילים להגדיר ולשפוט באופן אוטומטי, זה לא חטא – זה אנושי אך לא חיוני. בכדי להימנע מכך יש לצאת לגמרי מעברנו,מתפקידנו,מראשנו- ולהיות בתוך הראש שלו כדי לחוות הכל מתוכו. .ב. הלמידה מחייבת טוהר ומוסר , עליך להיות "נקי" ושקוף בדיוק כמו הילד מולך. הסבר: אם תשליך על החניך את פנימיותך הסבוכה והבוגרת, אם תחנך אותו דרך ייסוריי מצפון או תחושות אשמה , אם תשקר "לטובת הילד" ועוד, לא תשיג דבר. במהרה תוכל להבחין שהחניך יוצר מעגל טעויות בדיוק כמו שלך. אם בחרת להשליך, עשה זאת בכיוון ההפוך . השלך את פנימיותו עליך .אחרת, במקום ללמוד את פנימיותו – כפית את שלך.
3. הלמידה מחייבת אובייקטיביות וקבלה בלתי מותנית. הסבר: בשלב הראשון המוקדש ללמידת החניך -לא מחנכים! גם אתה לא היית לוקח עצה ובוודאי לא מתחנך ע"י מישהו שלא מכיר אותך בכלל. השלב הראשון הוא יצירת קרקע. קרקע פורייה של הכלה וקבלה. הסתכלות חיצונית, התבוננות פנימית, העברת המסר : באתי ללמוד אותך, להכיר אותך,לאהוב אותך, לחנך אותך ולעולם לא להתייאש ממך.
4. הלמידה היא ערנות ליכולות – תבניות יוצרות פספוס! הסבר: לעולם אל תכניס ילד לתבנית. אם מצאת דפוס חוזר או יכולת מסוימת – חזק אותה אך אל תעצור בה. שאתה מכניס התנהגות מסויימת לתבנית, החניך מרגיש את הצורך למלא את הציפייה. למשל: אם הוא מבלגן את חדרו- אל תקרא לו מבולגן ואל תתייג אותו בראשך כילד המבולגן של הבית,בצורה זו הוא ימלא את ה"מקום שהכנת לו" כילד המבולגן . מצא בו את היכולת הארגונית הקטנה ביותר והתחל בה. גם בפן החיובי: אם הייתי מתקבעת על כך שמיה היא שכלית ולוגית ומפרה רק את זה , הייתי מפספסת את הצד הרגשי – אומנותי – דמיוני המפותח מאד שלה.
למדתי זאת על בשרי, זה הסיפור: כשהייתי ילדה קטנה ( כיתה א'- ב') , לא התחברתי למספרים ולמשחקי חשיבה אהבתי משחקי דמיון ומשחקי מילים ואפילו למדתי לכתוב ולקרוא לפני גן חובה כי סיפורים היו באמת התחביב המועדף עליי. ההורים שלי החליטו שאני לא מתמטית ובחופשים היו נותנים לי מאות חוברות חשבון והגיון לעשות בעל כורחי . שנאתי את זה. בבי"ס החלה אף הידרדרות חמורה יותר ונהיית " בעיתית בחשבון" גם בפי המורה. בחטיבת ביניים כבר כיניתי את עצמי בשמות ציניקנים המעידים על חוסר ההבנה המתמטית שלי. ההורים שלי הצמידו לי מורה פרטית מבוגרת מאד שלמדה אותי שעתיים בשבוע מכיתה ז' ועד כיתה יב'. ( גם בחופשים). שנאתי חשבון והפכתי לבעייתית יותר, לא האמנתי בעצמי בכלל בכל הקשור למספרים ולהגיון. כשהייתי קונה במכולת הייתי מפחדת לבדוק את העודף מול המוכר, כשהיו מבקשים הסבר איך להגיע מנתיב זה או אחר בדרך קלה יותר הייתי מתחמקת ואומרת שאיני מהאזור. זה השפיע עליי בכל התחומים , כשהתבגרתי והייתי מכירה בחור הייתי מתוודה בפניו מראש שאני בחורה לא לוגית ואיני מבינה כלום בכלכלה, פיסיקה או מתמטיקה. בשנה הראשונה באקדמיה נכשלתי בקורס "סטטיסטיקה" הייתה בפניי האפשרות לעשות מבחן חוזר אך בחרתי לעבור את הקורס מחדש בזכות אישה גדולה מהחיים בחוכמתה ורגישותה ( ד"ר פלדמן) שלימדה אותי שהנכשל הוא זה שחושש מלנסות שוב ושוב להצליח. בפעם השנייה שלמדתי את הקורס למדתי יותר על עצמי. הצליל שלי משדר על תדר יותר רגשי אך אני כותבת מילדותי בצורה לוגית מחוכמת , אני הגיונית מאד בחיי ואחרי הכל קיבלתי ציון גבוה בסטטיסטיקה – כל שהייתי צריכה לעשות זה לצאת מהתבנית ולקבל את מי שאני, שם גיליתי אינסוף יכולות.
5. הלמידה מחייבת שיתוף ופתיחות.
הסבר:אינני מאמינה בדיסטנס או בשמירת החיים האישיים שלנו בנפרד. אם תרצה שיחלקו איתך תצטרך לחלוק.כפי שברצונך להיות בשליטה במערכת יחסים ביניכם כך גם רצונו. אחד מהטריגרים המעודדים ביותר לדעת על החניך הוא שיידע הוא עליך. השיתוף אפילו אפקטיבי יותר כאשר הוא מותאם לסיטואציה ומראה על הזדהות והבנה. אם הגעת היום עצבני עדיף שתספר איך ולמה אתה כך מאשר ש" תסתיר" בשל חוסר היכולת שלהם להכיל את זה לכאורה ולהתנהג באופן תוקפני או שונה במחשבה מגוחכת שאת זה הם כן יוכלו להכיל. הציפיות שלך כמחנך מחניך הם הציפיות שלך מעצמך- ללא הבדל.
למידתנו את החניך מובילה אותנו באופן טבעי גם להתחבר אליו .
" אחרי ימים מספר יכולתי בקלות למצוא את התבנית של כל ילדה: מיה היא ההגיונית, שירז היא הרגשנית, מיקה היא המסובכת,גילי ילדותית .... . אבל כפי שבחרתי לראשונה לא להתקבע על עברם, בחרתי שוב שלא להתקבע על הרושם הראשוני שבחרו להציג, כי בדיוק כמו אצלנו המבוגרים גם ילדים ובמיוחד ילדים בסיכון הם מסתגלים ,שורדי חיים אמיתיים והם בוחרים יותר ע"פ אינטואיציה (מודעות תחושתית גבוהה) מה כדאי להראות קודם. והנה הפכתי את עצמי לקבלה טוטאלית, לעדות מהלכת, "טבולה ראסה" , רגישות קליטה..." (יומן אישי- מאי 2007)
"שירז הייתה הגדולה בחבורה אז מהיום הראשון החלטתי לכנות אותה " בכורתי", זה מצא חן בעיניה. בשבועות הראשונים היא מאד ניסתה להתקרב וישר פתחה את ליבה הרחב אליי.היא קראה לי 'בולי' ושמתי לב שהיא נוהגת למצוא גם לאנשים חדשים אחרים, הקשורים או לא קשורים ישירות אליה ,שם חיבה. בנוסף ראיתי שיש לה הרבה קשרי פתיחות וחמימות עם גורמים שונים בפנימייה, (רכזת, עו"ס, מנהלת וכו') . בשבועות הראשונים ניסתה שירז להראות את עצמה אבל בקיצוניות. כאילו לקחה כל פן באישיותה והגדילה אותו למימדי ענק. הרבה סבורים לגביה כי היא מאד ילדותית ולא חכמה במיוחד ושהיא בקבוצת הקטנטנות מכיוון שאינה מתאימה כלל לקבוצת המתבגרות על אף שלא ניתן להתעלם שהיא אכן מתאימה מבחינת גיל כרונולוגי ומאד מפותחת פיסית ומינית. "יום שלישי ,שירז חוזרת מבי"ס בהתקף זעם. זורקת את התיק על הרצפה ,שלא כאופייני לה, ומתחילה לצעוק : "אני לא הולכת יותר!" מוציאה את המחברות מהתיק בידיים רועדות והיא מתנשמת כבד .... " אני לא יעשה את השיעורים האלה! אתם לא תשכנעו אותי! היא בכוונה נתנה לי הרבה.." היא צועקת חזק יותר ואז מפילה בעוצמה ובדרמטיות את הכסא על הרצפה. רעש מחזק את עמדתה לכאורה. אני מסתכלת עליה, ישר לתוך עיניה הגדולות,אוחזת במחברות שלה וזורקת אותם על הרצפה בהפגנתיות, בערך כמו שלה. "את צודקת!" צעקתי באותו טון, "די כבר עם הלימודים האלה!" שירז עמדה המומה והסתכלה עליי. העמיתה שלי לעבודה, גם כן הייתה המומה לשניות ולא הייתה בטוחה מה לעשות. זה שבר את השיא אך בדרך שלא ציפתה לה. משונה... "נו! בואי נתרגז ביחד" אמרתי בטון חלש ואז המשכתי לרטון כפי שראיתי אותה עושה. לפתע היא החלה מתגלגלת מצחוק וכמו כן רות ואני. שלושתנו פשוט נכנסנו לתפקיד וכעסנו יחד: " כן! בי"ס הזה, בשביל מה צריך ללמוד ולהיות חכמים בכלל!" שירז השתחררה ואפילו ניכר שנהנתה ,אח"כ ישבנו בנחת לדבר על מה היה ולנסות לפתור את זה. השיחה הייתה נעימה ופתוחה. היא כמעט ולא הקצינה יותר את התנהגותה מאז, היינו באותה הסירה, והיא הייתה חכמה מספיק ובוגרת מספיק בכדי להפנים את המסר. " (יומן אישי- מאי2007)
1.2 התחברות:
ההתחברות היא המשך ישיר וטבעי של הלמידה . מה שמבדיל בין השלבים הוא שהלמידה היא יותר פאסיבית וההתחברות יותר אקטיבית. גם בשלב ההתחברות המחנך עדיין לא מחנך ברמת העיצוב והאיסורים. אני אוהבת לדמות את זה לתהליך הלמידה של ניגון בכינור. מכיוון שתלמיד הלומד כינור לא מחזיק בקשת במשך כל השנה הראשונה של הלמידה. הוא לומד קודם את אחזקת הכינור ביד ואז את המגע במיתרים ורק כשהוא מכיר את הכינור כאת כף ידו הוא יכול להתחיל לנגן עם הקשת וליהנות מצליליו. ההתחברות לחניך היא המגע עם המיתרים.
מפתח ההתחברות טמון בפתיחות שלכם ובכישורי החברות שאתם מציגים. ככל שתפגינו פתיחות ,תשתפו בפרטים על עצמכם, תספרו סיפורים על עצמכם, כך החניך ישתף ויספר על עצמו . ככל שתראו אדיבות כלפי אחרים וחברות נאמנה עם הקרובים והעמיתים כך ילמד החניך כישורי חברות מכם.
בתוכנו יש את כל הרמות מהנמוכה ביותר עד לגבוהה ביותר. אנחנו יכולים להתחבר ובקלות, לנער בן 15 ולילדה בת 4 , זה כלל לא משנה. אושו, פילוסוף מהמזרח הרחוק, כתב בספרו 'כשהנעל מתאימה' ( בהוצאת גל): ".....מחשבתו לגבי מעשיו הייתה חופשית ונטולת דאגה לא היה צריך לבקש כל בקשה המחשבה שלו הייתה פשוטה ולא ידעה מכשול...." "הדרך הנכונה ללכת בקלות- היא לשכוח את הדרך הנכונה "
אחרי צפייה ארוכה בסוגי מחנכים שונים בפנימייה ומחוצה לה, שמתי לב כי רובם מתחברים לחניך לצורך חינוך בלבד. שהתחברותם לחניך מגיעה ממניעים וצרכים שלהם עצמם. שגם כשהם חוזרים באמת לבסיס ומשחקים עם הילד ולכאורה מתעניינים בתחומיו זה לא משדר אמיתיות . אני מדברת על התחברות כשל שני מבוגרים שגילו תחום משותף וזה קוסם להם . עם התלהבות ורצון אמיתי להזין ולהיות ניזון. אל תתנשאו אפילו לרגע,אל תנסו לרצות,אל תפחדו להראות מטופשים או לאבד סמכות – להפך, אל תעמידו בכך תנאים ואל תערבו בכך חוקים חינוכיים שאינם קשורים. במשחק מותר לרוץ ולהתלכלך, מותר להתנהג בטיפשיות , מותר לחרוג קצת מההתנהגות החברתית המקובלת. החינוך פשוט יותר כשאתם מחוברים והילד סומך עליכם ונהנה איתכם.הסמכות שלכם גוברת בכך שהיא מקבלת הערכה אמיתית. מחנך ראוי ישחק עם הילד בתדר של הילד, יעניק לילד את ההנאה והלגיטימציה לשחק . משחק הוא דרך אידיאלית להכיר, להתחבר מצד אחר,במסגרת המאפשרת והמוגדרת לכך.
1.3 אמון:
ע"פ התיאוריה שלי האמון בין המחנך לחניך ,בנוי משני גורמים :
הגורם הראשון נבנה בעיקר בשלבי הלמידה וההתחברות אך גם אחריהם , כאשר החניך מבחין שמחנכו יודע אותו בקפידה , מבין אותו וחלק מחיו. אין חניך שלא ישים לב שמישהו מתעניין בו, מקבל אותו בלי תנאי ויאוש, מבין אותו. אם אתה אמיתי ואוהב החניך יהיה אמיתי ואוהב חזרה , כי זו ההזנה שבחינוך, המראה שבאנושות. זה תמיד יקרה! אין להתייאש לעולם, מכיוון שזה תלוי במחסומיו ומטעני נפשו של החניך הנוצרו מחוויות העבר שלו ולכל חניך זמן אחר הדרוש להיפתח. לא ישנה הזמן- כל חניך רוצה וצריך את המקום שמאפשר לו את זה.
הגורם השני אינו פשוט ליישום מכיוון שהוא דורש מהמחנך דוגמא למופת. יצירת אמת בעיניי היא הדרך הנכונה להעביר לילד את המשמעות של הכנות בינכם. הכלל החשוב ביותר ליישום יצירת אמת הוא- שהחניך לומד הרבה יותר מדפוסי ההתנהגות של המחנך מאשר מתוכן הסבריו.
בוא נשאל את השאלה – למה ילד משקר? אלו התשובות הראשונות שעלו בראשי: ילד משקר כי הוא מאמין לשקר שלו באמת. ילד משקר כי הוא מפחד . ילד משקר כדי להסתגל, להיות אהוב יותר. ילד משקר כדי לרצות .
אם חשבתם על עוד תשובות ,הן בוודאי ישתלבו באחת מארבעת אלו.
כעת, בוא נבחן את העניין לעומקו;
לפחות מניסיוני הדל, רק ילדים מתחת לגיל 6 יכולים באמת להאמין ל"שקר" של עצמם שמתבטא יותר כהמצאה של הדמיון מאשר שקר . אתייחס יותר לשאר המקרים שבהם לרוב מדובר בפחד שהאמת לא תתקבל והסנקציה על כך ומכאן הלגיטימציה ,הניתנת מהסביבה הבוגרת של הילד, לשקר.
ככל שהחניך צעיר יותר כך צריך לנטוע בו את ההבנה שהאמת חשובה מהכל. שיש מי שיקבל את האמת גם כשהיא רעה, מכוערת ומלאת אשמה .שהאמת תציל אותו.
" בפנימייה לכל מעשה הנוגד את הכללים הבסיסיים, יש 'תגובה' קבועה מראש , דהיינו סנקציה. כשהייתי מרגישה שחניכה משקרת לי הייתי מציבה בפניה בחירה . "אם תתוודי ותאמרי את האמת אוותר לגמרי על התגובה אך אם יתגלה ששיקרת אכפיל אותה. תקבלי סנקציה על המעשה ועל השקר." אם היה מדובר בחוק בל יעבור המחייב התייחסות, במקום להבטיח שאסיר את הסנקציה הייתי מבטיחה להוריד את עוצמתה. בתום התהליך כשהילדה אזרה אומץ והתוודתה על האמת הייתי ראשית מחזקת את האומץ שלה ובחירתה הנבונה ואז חוזרת כמו במנטרה : "את רואה יקירתי, האמת תמיד תציל אותך". הרעיון מאחורי זה היה שלאמת תמיד יש מקום וכשאתה מותנה לומר אותה מבלי לחשוש אתה אדם בטוח, שליו ונקי נפש. " (יומן אישי יוני 2007)
המטרה שלי ביצירת האמת מול הבנות הייתה ליצור בנינו קשר מסוג אחר. קשר שבו אין את החשש כלל להיות מי שאתה ומשם יש את הכמיהה להיות כמו זה שמקבל אותך. כולנו טועים כל הזמן והאנושות מלמדת אותנו מהיום הראשון ששקר הוא מה שיציל אותנו. זה לא נכון ! ילד עושה מעשה שהוא יודע שאינו טוב בעיניי הוריו או מחנכיו – בפעם הראשונה שתמימותו ומוסריותו הטבעית יגרמו לו להתוודות על המעשה , סביר להניח שייענש עליו ולכאורה יסבול. ילד לא אוהב להיענש, מן הסתם , ולכן מהפעם הבאה ילמד שעדיף פשוט להסתיר או לשקר וכך לחסוך את הסבל. הוא יתחיל לפתח מנגנון הסתגלותי הבנוי על שקריות ולמעשה בכך ,הוא קיבל את הלגיטימציה מדרך החינוך של מחנכיו. לעומת זאת, אם יתוודה הילד ויקבל חיזוק על שאמר את האמת כיוון שזה דרש ממנו אומץ, מוסריות ,כבוד וכנות אח"כ ניתן לדבר על המעשה שעשה בצורה פתוחה והגיונית , לדבר אליו כמו מבוגר , לתת לו להרגיש שסומכים עליו באמת ומצפים ממנו לא להתנהג כך יותר. בהרבה מהמקרים כשמגיעים אל ליבו של החניך והוא מרגיש הערכה ואמון מצדך הוא רוכש אליך חזרה ורוצה לעמוד בציפיותיך ובאמת ימעט להתנהג כך. במצבים בהם הוא חוזר על המעשה או על מעשים דומים – מתבססים תמיד על הפעם הראשונה שזה קרה . משקפים לו כמה בוגר הוא היה אז ומציבים גבולות ברורים בעקביות. אם רוצים לחנך ילד להיות פתוח וכנה אין לתת מקום לשקריות בשום צורה. כלומר, אם אנחנו מצפים שלא ישקר לנו -אסור לנו לשקר אף פעם! לא ישנו הנסיבות. לעולם לא ניתן דוגמא שבה השקר הוא מציל המצב.
" פעם ראשונה שלנו בלונה-פארק וכולן מתרוצצות בהתרגשות. גילי מושכת למכוניות המתנגשות אבל שירזי רוצה לרכבת המפחידה... ואנחנו רצות ממתקן למתקן. ופתאום באחד המתקנים אומר השומר שגילי ויובלי לא יוכלו לעלות , מדריך לידי אמר: " רגע אבל הן בנות 8" .השומר הסתכל וכמעט פתח את השער עד שגילי קפצה ואמרה: "אה...לא... אבל אני לא משקרת..אני בת 6.5" נסוגה אחורנית והתיישבה עצובה, יובלי אחריה על סף דמעות. השומר הביט בילדות המופלאות נאנח ואמר: "רק הפעם הזאת...בשבילכן". הן קרנו מאושר ואני הרגשתי שהיקום מסמן לי שהוא מחזק לטובה את התהליך שעברתי איתן." (יומן אישי, יוני 2007)
לסיכום, יש לעצב את החניך לאמת ולצדק מתוך הבנה אמיתית ששקריות היא עול גדול ולרוב מגיעה מהמקום הלא נכון. האמת הופכת את האדם לנטול דאגות ומשוחרר,לבעל דעה ובטחון, אין עליו מטעני אשמה , נוירוטיות ותסבוכות אחרות שהשקריות גורמת להן. האמון בנכם הוא מעל הכל. הוא יוצר את המסלול. האמת הופכת את המערכת יחסים שלכם לאחרת, ליחידה מסוגה. המחנך מקבל את הזכות להיות ה"מקום" הקסום שבו החניך מרגיש "בבית".
"אין בחינוך דבר טוב יותר, מכנותו הגמורה של המחנך עצמו... אפילו באהבה. לא לקלקל את האמת – כי האמון חשוב מהאהבה."יאנוש קורצ'אק- מתוך ספרו: " כיצד לאהוב ילדים" |