אחמד טיבי, יא חביבי... / עמית סלומון

אהלן וסהלן יא אחמד.

נכון, אין ביננו כל הכרות אישית ואם לא תגיב בטעות למילים הכתובות פה, גם לא תהיה.

למה ? כי בייננו, אין כל סיבה. הנושא שולי.

אתה - חבר כנסת מכובד, איש משכיל ורופא בישראל (אולי בעצם בפלשתין). ואני ? אני בסך הכול מתווך פשוט שעובד די קשה למחיתו בלב ישראל. איש שרוצה לחיות את חייו בנחת, בהנאה ועם חיוך, לא חובה גדול. ומה אני עוד ? איש גאה, לא ממש נאיבי (לצערי, המציאות הצעידה אותי לשם, די בקלות), אוהב בריות, לא אדיש וגם לא אקטיביסט.

אחריך, אני עוקב הרבה שנים. מספיק כדי לצבור מטען נאה של חיבה, סימפטיה והערכה, גם אם אתה חושב אחרת ממני, אפילו 180 מעלות. מותר לך. לא ציני, אמיתי.

באמת שמותר לך, בדרך כלל.

גם אם המילים שלך חריפות, גם אם אתה בז לחלקנו בגלל הערכים שלהם, או השפה הקלוקלת שלהם. לא משנה למה. גם אם אתה חושב שמגיע לך או לאלו שאתה מייצג יותר, או סתם כי מקפחים אותך או אתכם. גם לא משנה שלפעמים אתה שוכח, שאתה חי פה , ביננו, גם קצת בעזרתנו, חומרית ואינטלקטואלית. בזכות מה שאנו עושים, מקימים, מפתחים ומקדמים. הרבה פעמים גם בעזרתכם, שותפים.

אז מה. זה באמת לא משנה.

מה שכן משנה אלו הקווים האדומים. בד"כ אתה די בסדר בתחום הזה. מדבר הרבה, מקניט הרבה, גם צודק לא מעט. אבל השבוע, חצית את הקו. בטבעיות, עם הסבר מנומק ומלומד ערבבת דמיון ומציאות, מהולים בחוסר רגישות חד צדדי, כי מותר לך. אתה  אחמד טיבי, כמובן.

מצאת נושא שבאמת, לא הייתה כל סיבה להרעיל את הציבור לגביו, נושא שבסופו של יום עושה טוב לכולם, במיוחד לאלו שאתה מייצג ומצאת מתחת לאדמה איך לצבוע אותו בשחור. ולמה ? כי ידעת, מראש, שזה נפיץ, וייתן לך עוד קצת רייטינג. כותרת קטנה או בינונית בעיתון, אולי אפילו בעמודים הראשונים.

כנראה היית קצת משועמם, כי אחרת , אני ובטח כל מי שקרא את זה, לא מצליח להבין מה לעזאזל יש לך מאילן רמון. איש שרוב הזמן שלו בחיים הוקדש למען דברים שמשרתים וישרתו את כולנו. לא רק אותנו או אתכם. את כולם. וכן, לפעמים הוא גם שירת את המדינה שלו, שמר עליה, סליחה, גם עליך. יודע למה ? כי אם היו מגיעים לפה טילים או סתם כימיקלים באדיבות "החברים שלך", היינו באותה ביצה. ביצה של דם מהול. שלנו ושלכם.

אבל אתה, ברוב כישרון, בחרת להתמקד בטפל, לעיקר אין משמעות. למה ? כי הוא משרת את המטרה הכללית – אסור שיהיה פה שקט, כי אז לא תהיה לך זכות קיום.

אל תבין אותי לא נכון, אני באמת נהנה לשמוע ולהקשיב לך לא מעט פעמים. לא הפעם, יא אחמד. הקווים מגדירים אותנו, כבני אדם - חציה שלהם רק תגרע ממך.