כותרות TheMarker >
    ';

    סיזיפוס

    תמיד ניסית? תמיד נכשלת? אין דבר, נסה/נסי שוב, היכשל/י שוב, הכשלי יותר טוב (סמואל בקט).

    Ever tried? Ever failed? No Matter, try again, fail again, Fail better.


    מחכים/ות לאמת
    מחפשי/ות האמת לא נגמרים/ות, אבל חיים/ות בזבל.

    0

    האם היתה קמה מדינת ישראל בלי היטלר?

    4 תגובות   יום רביעי, 20/6/12, 16:54

    הרבה צביעות, העמדת פנים ואולי גם בורות באו לידי ביטוי בפרץ הזעם המתחסד מול כתובות אנטי ציוניות על קירות יד ושם. לא ברור מדוע זה חילול הקודש להצביע על כך שהנהגות ציוניות לדורותיהן ניצלו ומנצלות בצורה צינית את השואה.  רק לשם דוגמא: אחד מהאישים המרכזיים של יד ושם, חיים פזנר שעבד 15 שנה במוסד זה והיה סגן היו"ר, מסמל את היחס הצבוע כלפי השואה אולי יותר מכל מישהו אחר, שכן הוא עצמו טיהר פושעים נאצים שהיו מוכנים לשלם כופר נפש וניסיון זה מילא בוודאי תפקיד חשוב במינויו לאחראי על גיוס הכספים של יד ושם.
    ''

    היה זה דויד בן גוריון שטבע את המושג "שואה זו עוצמה" (בלשונו "יש אסון גדול - זהו כוח"  25.10.1942[1]) ולאבא אבן מייחסים את האימרה "there is no business like shoa business".
    אמנם  היסטוריונים רבים חולקים על הטענה שמדינת ישראל הוקמה רק בזכות השואה, אבל אי אפשר לערער על כך שבאמצעות השילומים מגרמניה מדינת ישראל ניצלה מהתמוטטות כלכלית בשנות החמישים של המאה הקודמת, התחמשה בנשק קונוונציונלי וגרעיני ועד עצם היום נעשה שימוש אינפלנציוני ב"נבוט" השואה בניסיון להשתיק כל ביקורת, כולל זו המוצדקת על ישראל. כלומר השואה היא נכס חשוב מאוד עבור מדינת ישראל.
    מדינת ישראל לא רק כבשה שטחים פלסטינים אלא ניכסה לעצמה שלא בדין את הזכות לדבר בשם כל היהודים ובמיוחד של קורבנות השואה. זאת למרות שבעת השלטון הנאצי נקטה הנהגת הסוכנות היהודית, כלומר הממשלה של המדינה שבדרך, במדיניות מאוד בעייתית, אם לומר זאת בצורה עדינה ביותר.  

    זמן קצר לאחר עלית הנאצים לשלטון הונחה אבן הפינה של מה שניתן לקרוא לו "תעשיית השואה" (מושג שדרך אגב לא הומצא ע"י נורמן פינקלשטיין, אשר בספרו המתלהם והרדוד בשם זה לא תיאר והגדיר אותו כיאות) וזאת עם מה שנקרא הסכם ההעברה שהפך באחת את הנהגת הישוב בארץ מהנהלת הסוכנות היהודית גם לסוכנות הראשית למוצרים נאציים במזה"ת. לאור בחינת מדיניות בן גוריון וחבריו בהמשך וגם האופן שבו התקבלו היקים הבורגניים בארץ (גילוי נאות: אבי היה יקה פוץ שהגיע ב-1934) קשה  להאמין שמה שהנחה את ההנהגה הזו היה בעיקר הצלת יהודים, אלא ראו כאן מקור מימון חשוב וזה לא עיניין אותם במיוחד שעל ידי ההסכם שברו את מאמצי החרם על גרמניה שיזמו ארגונים יהודיים (ראו ספרו החשוב של איש הימין  אדווין בלק על הסכם ההעברה).
    בספרו החשוב, "הציונות הפוסט-אוגנדית במשבר השואה" (כאן סקירה ע"י אהוד עין-גיל וכאן המהדורה האנגלית) טוען איש ימין אחר, ש.ב. בית-צבי שהנהגת הישוב חיבלה בוועידת אוויאן ב-1938 ומנעה את הצלתם של יהודי אירופה שכן הואיל ולא היתה אפשרות ריאלית לקלוט פליטים בׇּארץ, הגירתם למדינות אחרות היוותה איום רציני על הפרוייקט הציוני.
    ב-17 דצמבר 1938 כתב בהתאם בן גוריון, אשר כבר אז חזה את ההשמדה המאיימת על יהודי אירופה:
    "מיליוני יהודים עומדים עכשיו לפני כיליון גופני. (...)  ואנגליה מתאמצת עכשיו להפריד בין שאלת הפליטים ובין שאלת א"י – ועוזרים לה בזה יהודים אנטי-ציונים. ההיקף האיום של בעית הפליטים מחייב פתרון טריטוריאלי ופתרון מהיר, ואם א"'י אינה קולטת מוכרחים לחפש טריטוריות אחרות. והציונות עומדת עכשיו בסכנה [הדגשה במקור –ש.ע.]. כל הנסיונות הטריטוריאלים האחרים ... ידרשו הון עצום, וכשלפני היהודים תעמוד מצד אחד שאלת פליטים, הצלת יהודים ממחנה –הסגר, ומצד שני עזרה למוזיאום לאומי [כך במקור. לדעתי צ"ל בית לאומי – ש.ע.] בא"י, - תכריע כף הרחמנות, וכל המרץ של העם יופנה להצלת הפליטים בארצות שונות, והציונות תרד מעל הפרק...."

     כלומר עבור בן גוריון למעשה הצלת יהדות אירופה בנסיבות המדיניות של אז, היוותה סכנה לציונות ובהתאם לעמדה זו הוא גם קבע את מדיניותו. אין זה לכן מפתיע שב-1942 חיבלה הנהגת בן גוריון במאמצי הצלת ההמונים במסגרת מה שנקרא "תכנית אירופה", שהיתה מסוגלת ככל הנראה להציל לפחות את כל היהודים שעדיין לא נשלחו למחנות הריכוז.  פעיל ההצלה החשוב הרב מיכאל דב ווייסמנדל מברטיסלבה התחנן אז בצורה קורעת לב וביקש "דם זהב עבור דם אדום", כלומר דמים כדי לשלם כופר נפש לנאצים.  

    יותר מאוחר ב-1944 הוסגר יואל בראנד ע"י הנהגת הסוכנות לבריטים במקום לאפשר לו לחזור לבודאפשט ולמנוע את השמדת היהודים.  כידוע אייכמן הבטיח לבראנד כאשר שלח אותו לאיסטנבול עם הצעת "סחורות עבור דם" (10,000 משאיות וסחורות שונות תמורת יהודי הונגריה) שיעצור מיד את הגירושים לאושוויץ, אם בראנד יחזור עם תשובה חיובית. בראנד התחנן בפני נציגי הסוכנות שיתנו לו לחזור להונגריה והוא ישקר לנאצים ויספר להם שיש נכונות לדון איתם על תוכנית הסחיטה השטנית שלהם. אז אפשר היה גם להיווכח שאכן הצורר הנאצי התכוון למה שהבטיח ואפשר יהיה לשחק על זמן שכן הרוסים לא היו כבר רחוקים מהונגריה ומאות אלפים היו ניצלים. יש יש לזכור שהיהודים שהיו אמורים להיכלל בעסקה היו מורשים לצאת משטח שליטה של גרמניה לכל מקום בעולם פרט לארץ-ישראל.

    האם זה רק מקרה שזמן קצר לאחר שבראנד הוסגר לבריטים שחיבלו בגלוי בסיכוי ההצלה הזה הסכימו הללו פתאום להקמת הבריגדה העברית, דבר לו האנגלים התנגדו עד אז במשך שנים בעקשנות מרובה?
    משה שרת היה מלא רגשות אשמה גם בהקשר זה. כאשר שמע מפי יאן מאסאריק, שר החוץ הצ'כוסלובאקי הגולה שצ'רצ'יל יעביר תוך כחודש את ההחלטה להקמת הבריגדה העברית, מיד עלתה במחשבת שרת שמדובר במעין אתנן או דמי שתיקה לחבלה הבריטית בשליחות בראנד.
    כותב העיתונאי עמוס אילון בזהירות בספרו "שעת האפס" על סמך שיחות עם שרת: "הקמת הבריגדה היתה הישג אישי של משה שרתוק בתום שנים של שידולי סרק. ובכל זאת עלה חשש בלבו שדחיית יוזמת בראנד עלולה להיות המחיר שיידרשו לשלם תמורת הבריגדה. רעדה אחזה בו כאשר נצנץ רעיון זה בפעם הראשונה במוחו, בשעת לילה מאוחרת, במלונו. דגלים וסמלים היו תחליף עלוב עבור חיי מאות אלפים, או מיליונים. דברי ישעיהו הנביא היו לנגד עיניו תמיד, רק שאר ימלט, רק שאר ישוב בו..." (שעת האפס, הוצאת "עידנים", ירושלים 1980 עמ' 212).
    אפילו ספרו הלא ביקורתי של מרטין ג'ילברט "Churchill and the Jews" מחזק את הרושם שצ'רצ'יל לפתע דחף את עניין הבריגדה דווקא במועד זה כפיצוי על התנהגות ממשלתו בנושא בראנד ואי הפצצת המסילות לאושוויץ.
    ג'ילברט מצטט בין השאר מתוך פרוטוקולים של קבינט המלחמה הבריטי למשל מדיון ב-3.7.1944 ומנסה לפאר את צ'רצ'יל שאמר פתאום מסיבה לא ברורה מול התנגדות שר המלחמה ואחרים:

    ''

     

     

     

     

    משה שרת התייסר במחשבה שיכלו לעשות יותר כדי להציל. הוא  "תמה היכן טעו הוא וחבריו", כפי שכתב אילון. שר החוץ וראש הממשלה לשעבר סיפר גם לעיתונאי שבזמן אמת ביקר המו"ל הסוציאליסטי היהודי ויקטור גולאנץ את מדיניות הנהגת הישוב:

    "יתכן שאתם בעצמכם קצת אשמים (...) במקום לצעוק 'הצילו את היהודים' אתם צועקים 'הצילו אותם על-ידי העלאתם לארץ-ישראל!' למה הדבר דומה? לבית שעולה באש ובמקום לקרוא לעזרה אתם אומרים לבעלות-הברית 'אתם חייבים להעביר אותם למלון ריץ'" .
    (...)
    שמא צדק גולאנץ? שרתוק התייסר בנפשו על שאלה זו. או שמא הוא עצמו נכשל בטפולו בפרשת בראנד? אולי צריך היה לומר לבראנד שישוב ישר [לבודאפשט] מאיסטנבול?" (שם, שם).
    ברור שזו לא כל התמונה ואין רק להאשים את הנהגת הסוכנות אלא בעיקר את בעלות הברית, אבל מתוך יומרתה לייצג את כל היהודים ישנה אחריות מיוחדת על הנהגת הישוב.  מתוך ספרו של אילון עולה ביתר חדות שלמעשה אחת הסיבות המרכזיות גם להימנעות מהפצצת אושווייץ וגם לחבלה בשליחות בראנד ומו"מ קסטנר שבהמשך היתה התנגדות של סטאלין. שר החוץ הבריטי אנתוני אידן אמר לחיים ווייצמן ש"הסכמת הרוסים חיונית. נטלגרף שוב למוסקבה" (שעת האפס, עמ' 207). גרוש יהודי הונגריה לאושוויץ שירת אינטרסים צבאיים של ברה"מ שכן היווה עומס רציני על מערכת הרכבות גרמני שלא למטרות מלחמתיות. הצעת המו"מ הנאצית דרך בראנד/קסטנר היתה מסוג היוזמות השנואות על סטאלין הפארנואיד שחשד שבעלי בריתו המערביים מנסים לחבור אל נאציים וליצור חזית משותפת נגדו. חשדנות זו גרמה לא רק להארכת המלחמה שלא לצורך, אלא גם למותם של יהודים רבים.

    מנוצלי השואה

    לאחר מלחמת העולם השניה במסגרת המאמצים למיקסום הפקת תועלת מהשואה נפתח מבצע ארוך ורחב נגן של ניצול מנוצלי השואה לצרכים פוליטיים וכספיים וגם לטיהור שרצים נאצים שהיו מסוגלים לתת תמורה הולמת מסוגם של קורט בכר, ז'ק ון הרטן, וולטר ראוף ורבים אחרים.

    אריק קרמן, איש חיל הים לשעבר עוזר לנפץ את
    מיתוס ההעפלה וקובע בספרו "אוניית המלחמה של המעפילים"  שמספר הניצולים שהובאו לארץ באמצעות "ההעפלה" אחרי מלחמת העולם השנייה, לא היה רב ממספר הסרטיפיקטים שהבריטים הסכימו להנפיק, ועל כן לא היה צורך להבריחם לארץ תוך סיכון חייהם ובתנאים מאוד לא נוחים. עדית זרטל ציטטה עוד קודם לכן בספרה "זהבם של יהודים" (עם עובד, 1996) מסמך של הג'וינט בזמן אמת שבו נטען שאפשר להוביל את הניצולים לא"י יותר בזול ובביטחון ונוחיות גדולים יותר בצורה חוקית ולא דרך "עליה בית" הבזבזנית והמסוכנת (עמ' 396) והוסיפה: "שחרור העולים הבלתי-לגאליים שנתפסו על אוניות ה"מוסד"[לעליה ב'-ש.ע.], וניכוי מספריהם ממכסות העלייה המאושרות - אכן גרם לכך שעולי "המוסד" יהיו בדיוק מה שהג'וינט טען שהינם - עולים במחיר גבוה לעתים עד פי שלושה וארבעה מן העולים הרגילים [הדגש שלי - ש.ע.] (הערה 104 עמ' 609).
    בחינה ביקורתית של תנועת "הבריחה" מלמדת שניצולים רבים הועברו במסגרת זו בדחיפות ובבהילות למשל דרך האלפים המושלגים ללא ציוד מתאים וזאת למרות שלא היו בכלל בסכנת חיים. שכן זה היה כבר אחרי תום מלחמת העולם השניה והניצולים נמצאו במחנות עקורים בלי שום איום. אפילו נשים בשלבי הריון מתקדמים אולצו לחצות מעברי אלפים שגם עם נעליים וביגוד הולמים בקיץ זה לא ממש מבצע פשוט עבור אנשים לא מאומנים, קל וחומר בחורף המושלג והקר וללא ציוד נאות (עברתי את המסלול ברגל בקיץ). בהתאם גם התדרדרו למוות מספר לא ידוע של "מעפילים".
    ''
    ההגיון היחידי מאחורי מהלכים לא אחראים אלו היה שתמונות של חיילים בריטיים המתעמרים בניצולי שואה יעברו טוב באמצעי התקשורת העולמיים והגדילו את התמיכה בפרוקייט הציוני
    . ולכן היה צריך לשלוח אותם בדחיפות גם דרך מעברי אלפים מושלגים והלעמיס אותם על קליפות אגוז.
    כלומר מדובר בשימוש ציני באנשים שכבר סבלו מספיק
    !


    אחד האנשים המרכזיים ביד ושם, חיים פזנר, שעמלו לגייס כספים לא רק למוסד זה אלא מיד לאחר השואה עבור הפרוייקט הציוני מפושעים נאצים. דווקא יו"ר וועדת הכספים של "יד ושם" וסגן יו"ר המוסד דאג לטהר למשל את פושע המלחמה קורט בכר שהיה אחראי  לשוד יהודי הונגריה ולמעשה גם להשמדתם (הוא היה תקופה מסויימת הממונה על אייכמן).  הואיל ובכר היה מוכן לשלם כופר נפש גדול וככל הנראה גם קסטנר ובעיקר פזנר לא רק פעלו למענו במערכת המשפטית נגד פושעי מלחמה בנירנברג, אלא הכניסו אותו לעסקי מסחר עם ישראל שנמשכו לפחות עד 1953. השופט הלוי טען בגלל טיהור זה שקסטנר מכר את נפשו לשטן.   תכתובת בין בכר לפזנר ב-1948 שחשפה ההיסטוריונית שושנה אישוני-ברי מוכיחה חד-משמעית שממשלת ישראל היתה מעורבת במגעים עם בכר. ומסמך גרמני ששוחרר חלקית לא מזמן מחזק את הקביעה שהיו אלה קסטנר ופזנר שיצרו את הקשרים המסחריים של הפושע הנאצי עם גורמים מסחריים ישראליים רשמיים.
    כלומר אם קסטנר אכן מכר את נפשו לשטן מה הדין של פזנר, או בן גוריון, אליעזר קפלן וכו'?


    The Journal of Israeli History, vol. 18, nos. 2 and 3, 1997



    The Kastner Affair: The Correspondence between Kurt Becher and Dr. Chaim Posner, 1948

     

    Hamburg, May 30, 1948


    Dear Dr. Posner,


    I have been informed by cable, in Dr. Kastner's name, that he intends to continue with his flight to Palestine on May 8, and that I must establish immediate contact with you, since you will now be handling all the rest.

    I assume that Dr. Kastner has already provided you with precise information with regard to the discussions between us, and that you are already in possession of the pertinent statements and lists.

    (...)
    Insofar as the purchase of machines5 is concemed, I am presently engaged in serious negotiations, and I am hopeful that I will soon be able to provide you with precise documents on this matter. The matter itself is very difficult, since there are no new objects. And with regard to used machines, it is necessary to fully ascertain the matter of repairs and the supply of spare parts. If this causes a change in your view, I ask that I be informed. I will discuss final arrangements of execution and payment with Mr. Levy of the Jewish Agency in Munich in early June.

    (..)

    For now, I send warm regards.

    Yours most respectfully,

    Kurt A. Becher

     

    פזנר טרח גם למען החסות שהוענקה על ידי גולדה מאיר הסוכן הנאצי ז'ק ון הרטן שהתגורר בתל אביב החל מ-1947 ומכר שם בין השאר בתכשיטים שנשדדו מיהודים. ון הרטן היה בין השאר יועצו הפיננסי של בכר (לפי עדות שהוא מסר בעצמו). בעזבון פזנר בארכיון "יד ושם" יש תיק המוקדש לון הרטן שלא הוא ולא בכר מוזכרים מ"חוסר מקום" בביוגרפיה שלו שהוציא לאור בנו השגריר לשעבר אבי פזנר.

     






    [1] עדית זרטל, זהבם של היהודים,  הוצאת עם עןבד, תל אביב 1996.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/9/12 15:21:
      נו שוין, אם כל זה מקל במקצת את ישיבתך בארץ שונאת זרים וצריחי מסגדים, ומנצלת סדרתית של שואות וכספי דם לרווחת המערכת הבנקאית המהוללת שלה (אבל עם חקלאים נפלאים שלא מנצלים אף אחד) אז סבבה...

      כביסה מלוכלכת

      תודה על הפוסט

        22/6/12 17:49:
      וואווו...אני המומה. חשפת כאן דברים איומים. את חלקם המועט ידעתי אבל את השאר...קשה לעיכול. תודה על האינפורמציה!
        22/6/12 10:40:
      מרתק ביותר, תודה לך!

      ארכיון

      פרופיל

      shraga elam
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין