״החיים זה לא סרט״, ״ חיה בסרט״, ״באיזה סרט אתה חושב שאתה חי״? דמיינו לעצמכם שאתם צופים בסרט שמתחיל. המצלמה סורקת רחוב שכונתי ומציצה קלות לבתים שבה.אנו רואים אנשים שונים מתחילים את שגרת יומם. הקריין מדבר ברקע בקול מהרהר ורגוע: יום חדש מתחיל. כל אדם חי את חייו השונים ומביט מדי פעם לעבר שכניו. מה קורה שם? כאילו הוא מביט בסרט זר ולא ידוע. לעיתים האדם מצליח לראות אפילו את משפחתו כמו בסרט מה קורה עם בנו המתבגר, אישתו החטובה והנמרצת? ״ אנו אוהבים סרטים. הם מאפשרים לנו בפרק זמן מסויים לצפות בחיי האחר. כיצד הוא מתמודד עם דילמות גדולות, מתמודד עם כל רגעי החיים השונים אוהב/ כואב , מצליח בגדול , חובר לאחרים או נשאר בודד. אנו אוהבים תוכניות ריאליטי. הן מאפשרות לנו להשתמש באחר כמראה המאפשרת לנו לצפות ולמחוק את כל הטעון תיקון לדעתנו בעצמנו. קל לנו להעביר ביקורת על האחר. זה עוזר לנו לאזן את האגו שלנו האני העצמי הפנימי שכל הזמן מצדיק ומציק. אנו עושים זאת בשם הסקרנות. אבל זה משרת אותנו לצרכים הרבה יותר בסיסיים. בהצגה ״ שחק אותה סם״ על פי המחזה והסרט המעולה של מנתח האנושות הגדול וודי אלן. יש לו יכולת של קצב לקרדות לפרק את הדבר הזה שנקרא "אנשים ומערכות יחסים" לגורמים קטנים להשיל את העור ,הבשר ולהשאיר רק את האדרה עירומה ואליה לקרב מיקרוסקופ. ההצגה משלבת כפי שוודי אלן אוהב לעשות גם סרטים. בעיקר את הסרט ״ קזבלנקה״ והשחקן המפרי בוגרט. חבריו של הבחור שאותו מגלם בהומור ובכישרון רב גורי אלפי מטיחים בו ״ אתה לא יכול לחיות בסרט״ . ואני שואלת למה ? הרי זה מה שהכי היינו רוצים לא? עולמנו ושפתנו עשירים במונחים ותמונות מהסרטים. אנו משתמשים במשפטים מפורסמים מסרטים, חולמים על חתונה מהסרטים, בחור יפה כמו שחקן קולנוע, בית קטן בערבה הצלחה שמפילה מהקרשים ( קרשי הבמה) ועוד... עם כל זאת אנו מחוברים ברובנו למציאות. כל אחד מאיתנו מחובר פחות או יותר. אבל משתדלים להיות ומחשיבים תכונה זאת כחיובית . כשהאחיין שלי מנסה לתאר לי רעיון שעלה לו לראש, ויש לו הרבה, לעיתים אין קשר בין המילים לכוונותיו. הוא מדבר ואני על מנת להבינו מנסה לראות זאת בתמונות. זה עוזר . הוא חושב וחי בסרט. לטוב ולרע. חשוב ל ״חיות בסרט״ רק צריך שהוא יהיה ללא מכשפות נסיכות ודרקונים ושיהיה מעט יותר מחובר לחיים או שנדע להפריד בינו לבין המציאות לפרקי זמן מסויימים על מנת שלא נתאכזב יתר על המידה או ננתנק לחלוטין מהמציאות.. אנו צריכים מעט לחיות בסרט שירים אותנו למעלה ויאפשר לנו לעוף על כנפי הרוח אבל לא גבוה מדי. אם לא נדמיין את חיינו כמו בסרט ישארו לנו רק הרגעים הקטנים בלי הרבה אושר סיפוק והגשמה עצמית. ״לחיות בסרט״ יכול לדחוף אותך קדימה ,להעז ,לנסות ,לחוות את החיים בכל החושים כמו את הודו. רק מי שחושש מהחיים מכריז שלא יגיע להודו לעולם. הודו היא סרט ענק שיצא מאולפני בוליבוד האגדתיים. אם לא תתנפל עליה בכל חושיך תפתח אותם ותאפשר לעצמך לרקוד ולשיר ברחובות העניים והמלוכלכים, ישארו רק העצב, העוני והחולי. זה בעיני לחיות בסרט. אני מאחלת לעצמי ולכולכם להמשיך לחיות בסרט מבלי להגיע למצב של ניתוק ממציאות ולהתנהגות לא הגיונית. כשם שאף אחד, חוץ מאחי כשהיה קטן ,לא מנסה לבצע את כל מעללי סטיב אוסטין אבל עדיין אהב לצפות בתוכנית ולהרגיש שלכל דבר יש פיתרון כך צריך להתייחס לסרט ולזכור שבכל סרט טוב תוכל לזכות ״בתחילתה של ידידות מופלאה״ ( קזבלנקה) עם עצמכם או עם אחר.
|