כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeלהב הלוימריץ שורותקשה

    מריץ שורות

    כל יום חמישי מאוחר בלילה, כמו שעון.

    פוסטים פופולאריים

    פוסטים אחרונים

    קשה

    קשה

    ‎34

    אקטואליה  

    18 תגובות   יום רביעי, 20/6/12, 22:32

    ''

     

    תשמעו, סתם יום של חול, אבל בכל זאת.

    בתשע ודקה הבן שלי מסמס לי שהוא קיבל תעודת הצטיינות!!!! (כך במקור) ומיד עניתי לו "מלך!!!". באמת עבד קשה בשביל זה משום מה. דקה מאוחר יותר מצלצל הטלפון. קידומת אפס תשע. אפס תשע זו קידומת מסוכנת בעיני. רעננה-הרצליה, לכאורה אנשים תרבותיים, מבטא אנגלוסכסי. תמיד איכשהוא אני נדפק משיחות משם. אבל מן העבר השני אשה אחת שקוראים לה אפרת. מוזר, אני חושב לעצמי, כי אני נזכר בעמותת אפרת למען פרו ורבו ומלאו את הארץ, כלומר אלה שנגד ההפלות. משונה, אני ממשיך לחשוב לעצמי, אני הרי לא קהל יעד פוטנציאלי. אבל מסתבר שזו אפרת מאלו"ט, אתם יודעים, אוטיסטים. 

     

    "מה, את מכה על הלפיד בעודו חם?" אני שואל אותה.

    לא, להב, עברה שנה, ובכל שנה אתה תורם לנו ביד כל כך נדיבה, ואתה יודע, מצבנו כל כך קשה ויום טיפול עולה"

    "איזה קטע" אני קוטע אותה, "בדיוק לפנייך צילצלה סיגל מהבנק. שאלה אם אני יכול לתרום ח"י שקלים כפול ארבע, באלפים, כדי לישר קצת את ההדורים, כלומר את החשבון שלי".

    "כן, הכל כל כך קשה לכולם, אתה יודע" היא נאנחת, ואני נאנח בחזרה ומושיט בינתיים את היד לכיס האחורי למשוך משם את כרטיס האשראי שלי, שיש עליו תמונה של פסל החירות, ככה שתדעו, ואומר לה "אפרת, בואי לא ניאנח ככה שנינו משני צידי הקו, אנשים יחשבו מחשבות לא כל כך יפות, הרי רק הרגע היכרנו", והיא מיד מיישרת את החצאית או פותחת את המחשב או משהו, ומבקשת רק שאזכיר לה את ארבע הספרות האחרונות כי עברה שנה והזכרון שלה לא משהו, ואני מזכיר בחפץ לב ואנחנו מסכמים מה שאנחנו מסכמים, ואני נאנח שוב כי אני יודע שסיגל מהבנק בכלל לא אוהבת את הפזרנות הזו שלי, אבל הרי הכל כל כך קשה לכולם שמי אני שאסגור את היד. ומיד אני נזכר במשפט של יהודה עמיחי "גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות", ומהיה לי קל יותר בלב, וגם בכיס, שהוא די קל בלאו הכי, ואנחנו נפרדים כמו שני ידידים ותיקים שיודעים שייפגשו בדיוק בעוד שנה שוב.

     

    ואיך שאני סוגר' הטלפון מצלצל שוב והפעם זו הבת שלי על הקו, לשאול אם שמעתי שארם קיבל תעודת הצטיינות, אין אחות כמוה, ושגם היא קיבלה הצטיינות כיתתית. ואני מברך אותה יפה גם, ומתפנה להתעסק קצת בעימוד של ספר על הקיץ שעבר שכתב אשר שכטר ושעוד תשמעו עליו, ובמקביל, בזמן שאני עובר על מאות תמונות מיוזעות מהקיץ המוחה ההוא, נכנסת הקריאה הנואשת של רותם אילן, שמספרת איך יחידת "עוז", קלגסיו של אלי ישי, מנסה לקחת 20 ילדי פליטים, שהוגדרו כילדים מוכים והוצאו מהמשפחות שלהם ונמצאים באחריות משרד הרווחה, ולאחד אותם עם משפחותיהם ואז להעיף את כולם בחזרה סודאנה.

     

    אתם מבינים? ילדים מוכים. כאלה שהוצאו המשפחות שלהם כי אסור שיישארו שם, אבל הם הרי מסתננים קטנים שבאים רק לזרוע כאן הרס, אז נציג האל הרחום והחנון הזה, רוצה לאחד אותם עם משפחותיהם, כמו נגיד שביבי רק רצה להשיב את גלעד שליט לחיק משפחתו, וגם להשיב אותם לארץ הולדתם, כאילו היו איזה אנטולי שצ'רנסקי שיושב בכלא הסובייטי בשנות השבעים והמורה מכריחה את כולנו לכתוב לו כל שנה בחג החירות מכתבים ולאחל לו לשנה הבאה בירושלים.

    הייתי רוצה למצוא שימוש הולם לקש ששבר את גב הגמל אבל קשה לעשות את זה כשהקש הוא פטיש של חמש מאות קילו והגמל הוא בקושי גמל שלמה.

     

    וזה עוד מתיישב לי על הייסורי מצפון שלא הגעתי לגינת לוינסקי עם הסיר אורז אתמול, בגלל שבאותו זמן ממש הייתי נוכח בישבת הנהלה של עמותת "אנו פליטים", ואני, עם כל פיזור הדעת הטבעי שלי, להתפצל עוד לא הצלחתי. אגב מוגבלויות.

     

    אז בסוף היום אני הולך לדפוס להביא משם את הואריאציות החדשות של כרטיסי הברכה שיהיו בדליקטסן ממחר בבוקר, לא בדיוק כדי שתקנו אותם כדי לאחל לילדים הסודאנים המוכים בון וויאג' לקראת המסע הביתה, אבל אולי סתם כדי שאיזה מאה סנטימטרים מרובעים בעולם יהיו יפים מעט יותר, וחוזר מיוזע ועייף לבית של עצמי ושם במערכת את הדיסק הכי כואב שיש לי, זה הסקסופוניסט הגרמני פיטר ברוצמן, תאמינו לי אתם לא יכולים לעמוד בחדר בזמן שהוא מנגן, רק בשביל לשמוע את הדפיקות בדלת אחרי עשר דקות, ולמצוא שם את השכנה שאומרת לי שהיא דופקת כבר שמונה דקות ושאולי אני יכול להשקיט את הרעש הזה כי היה לה יום קשה וכואב לה הראש.

     

    ואני נאנח ואומר לה "אני יודע, אפרת, כל כך קשה לכולם" ומנמיך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/7/12 23:47:
      "אין שפה, אין עבודה, קשה"
        23/6/12 17:05:

      צטט: tal_riv 2012-06-23 09:33:44

      סדרי עדיפויות מעוותים לחלוטין...

       

      בלשון המעטה. סדר העדיפויות הנוכחי הוא צייד טרף בקרב הקהילה למטרות רווח. לכן, הנזקק יזכה לבעיטה ובעל ההון, ו/או כל פעולה שמעצימה את הפגיעה בזולת, יזכו לתמיכה. כיצד לשנות את זה? קטונתי. יש כמה אפשרויות. שאלה שפוגעים בזולת יחדלו, שהקורבנות ידברו, ושהאנשים הפאסיביים החומלים יתעוררו ויפעלו. הרבה עמותות פועלות עם כוונות לא כנות, רק שתדעו. לגבי אוטיזם, ישנן ראיות הולכות וגוברות שחיסונים גורמים לאוטיזם.


      בברכה לשלוות נפש אמיתית לכולם, ללא יוצא מן הכלל

        23/6/12 09:33:
      סדרי עדיפויות מעוותים לחלוטין במדינה. יש כסף ללימוד אברכים ולכתות דתיות, אין כסף לעמותות לנזקקים ולטיפול במחלות. יש כסף להחזרת פליטים בכוח למדינת מוצאם, אלא שאיש אינו מעוניין לעבוד בחקלאות. לא יקח זמן רב והמדינה תפשוט רגל אם נמשיך כך. לאלו"ט אני ממשיך לתרום למרות שאת רוב התרומות האחרות הפסקתי - לא ניתן לעזור לכולם, ולכפר אישית על מחדלי הממשלה.
        23/6/12 08:51:
      "סתם יום של חול.." והרבה חול נזרה בעינינו אבל אתה מצליח לראות דרכו. זה נכון לכולם קשה ובתוך הקושי לראות מעבר לעצמך ועדיין לקלוט ולהגיב.. ד"ש לאפרת.
        23/6/12 03:46:

      צטט: מרדכימולנור 2012-06-21 06:53:20

      נהניתי לקרוא את שכתבת,,,עד המילה קלגסי. מסתבר שאפשר ללמוד לכתוב, ואפילו לכתוב בצורה מעניינת- אבל שטנה ומשטמה באות מן הנשמה,,,

       

      טיפשות היא משהו מולד?... לעשות את המעשים הללו זה להיות קלגסים . (אני גם דור שני וגם ילדה מוכה בעברי אז מותר לי... ).

        22/6/12 21:01:
      "ובימים ההם אין מלך בישראל ואיש הישר בעינייו יעשה", שיהיה קיץ קל, חבר.
        22/6/12 13:05:

      תודה לאל, אחרית הימים, הרווחה משיבה ילדים 'מוכים' להוריהם. למען האם, למען אמא אדמה וגם כאן, בתגובה, מתי המדינה יותר טובה מהמשפחה? וכאן, פסיכולוג מניו יורק אומר שהורים צריכים לגדל את ילדיהם... 

        22/6/12 09:53:

      צטט: noa_p 2012-06-21 22:59:53

      צטט: זונות פוליטיות 2012-06-21 00:55:03

       

       

       

      ברוטוס:   קשה לשפוט את הסיטואציה הזאת. מצד אחד ילדים שהורחקו מהוריהם אחרי אלימות קשה מצדם צריכים הגנה מפני אותם הורים, מצד שנים עניי עירך קודמים, בסוף תשחרר את הילדים ביחד עם הוריהם ותשלח אותם בחזרה לארץ מוצאם - לחטוף מכות - קפיש?



      ממש כדאי היזהר עם ההביטוי הזה, עניי עירך קודמים.  הוא חרב פיפיות מתהפכת.                                 

      וילדים הם ילדים הם ילדים, וצריכים להיות מוגנים - לא משנה ארץ מוצאם או צבע עורם.  

      העניים יותר קודמים.

        21/6/12 22:59:

      צטט: זונות פוליטיות 2012-06-21 00:55:03

       

       

       

      ברוטוס:   קשה לשפוט את הסיטואציה הזאת. מצד אחד ילדים שהורחקו מהוריהם אחרי אלימות קשה מצדם צריכים הגנה מפני אותם הורים, מצד שנים עניי עירך קודמים, בסוף תשחרר את הילדים ביחד עם הוריהם ותשלח אותם בחזרה לארץ מוצאם - לחטוף מכות - קפיש?



      ממש כדאי היזהר עם ההביטוי הזה, עניי עירך קודמים.  הוא חרב פיפיות מתהפכת.                                 

      וילדים הם ילדים הם ילדים, וצריכים להיות מוגנים - לא משנה ארץ מוצאם או צבע עורם.  

        21/6/12 22:37:
      אתה חי בצומת דרכים. הכל עובר דרכך.
        21/6/12 19:19:
      כוכב...וכל מילה נוספת מיותרת
        21/6/12 12:09:
      מה תה מתפלא על נציג האל הרחום והחנון עלי-אדמות? הרי עמיחי שלך, זה עם האגרוף הקמוץ שמשתמש רק בחלק קטן מן המילים במילון, אז הוא כבר אמר - אלמלא האל מלא רחמים היו הרחמים בעולם ולא רק בו
        21/6/12 08:15:
      איחוד הילדים עם הוריהם המכים בלתי נסבל.
        21/6/12 07:46:
      יום שיגרתי,הא?
        21/6/12 07:17:
      אולי סוף-סוף בשבוע הבא אני אצליח להגיע עם סיר. זה בתכנון כבר הרבה זמן. תגיד, תרומות של בגדים יכולות לעזור?
        21/6/12 06:53:
      נהניתי לקרוא את שכתבת,,,עד המילה קלגסי. מסתבר שאפשר ללמוד לכתוב, ואפילו לכתוב בצורה מעניינת- אבל שטנה ומשטמה באות מן הנשמה,,,
        21/6/12 00:55:

       

       

       

      ברוטוס:   קשה לשפוט את הסיטואציה הזאת. מצד אחד ילדים שהורחקו מהוריהם אחרי אלימות קשה מצדם צריכים הגנה מפני אותם הורים, מצד שנים עניי עירך קודמים, בסוף תשחרר את הילדים ביחד עם הוריהם ותשלח אותם בחזרה לארץ מוצאם - לחטוף מכות - קפיש?



      נטוס:      לאחרונה נמאס לי מכל הטלפונים האלה של העמותות, במיוחד אחרי שהתגלה בתחקיר  שחלק נכבד מהכספים 40-50% משולמים למנגנוני גיוס הכספים ולא מגיעים לנתרמי היעד. עוד יותר מזה אני מתבאס משקרנים שאומרים לי בטלפון: "מר נטוס, בשנה שעברה תרמת לנו, נשמח שתתרום גם השנה". כשאני מנסה לברר כמה תרמתי, כי ממש לא זכור לי שתרמתי ל'עמותת ידידי לומדי תורה בירושלים', כי אני תורם במישרין למי שאני מוצא לנכון. שקט בצד השני של הקו ואז אני שולף את הנשק הסודי שלי, "תראי, גאולה, אני נוצרי, אנה מיחקוני מרשימותיכם ואל תתקשרו שנית" 


      ..

       

       

        20/6/12 23:02:
      אין לי מה לומר.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      להב הלוי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין
      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי