"הדו"ח בוער – הכיסא ישאר"  / אריה זיסמן /

הדו"ח הזה יוזכר, רק אם חלילה יתרחש אסון נוסף באותו קנה מידה של נפגעים והרוגים. רק אז יזכרו בדו"ח הנוכחי, וישאלו מדוע לא אומצו ממצאיו.

דו"ח מבקר המדינה בעניין אסון הכרמל, שפורסם שלשום, מדגיש במיוחד את אחריותם של השרים אלי ישי ויובל שטייניץ, ומכנה זאת "אחריות מיוחדת" • הדו"ח לא דורש את פיטוריהם, ומשאיר זאת למבחן הציבור והכנסת • השניים לא מתכוונים להתפטר בעקבות המסקנות, וזוכים לגיבויו המוחלט של ראש הממשלה נתניהו • במערכת הפוליטית סבורים כי אם דו"ח המשט שפורסם בשבוע שעבר, היה מכה קלה בכנף של ממשלת נתניהו, הרי שהדו"ח הנוכחי הרבה יותר חמור, אבל לא יטלטל פוליטית את הממשלה • גם השרים משוכנעים שאין בדו"ח חומרי תבערה כדי ליצור זעזוע פוליטי פנימי • גם הפנייה הצפויה של משפחות הנספים לבג"צ, לא תשנה הרבה את התמונה • כדור האש נעצר בכרמל ולא יגיע לירושלים •

במשך 18 חודשים שקד משרד מבקר המדינה, על דו"ח אסון הכרמל, שפורסם השבוע בהבלטה רבה. שנה וחצי של עבודה, עם הרבה רמזים לאורך כל הדרך, ובסוף דו"ח מעורר סערה, אך כזה שלא יביא לשום טלטלה מקצועית או פוליטית.

בדו"ח מוזכרת המילה "אש" פעמים רבות, בשל העיסוק בדליקה הגדולה שפרצה בכרמל וגרמה לאסון הכבד, בו נהרגו 44 צוערים שנספו באוטובוס בדרכם לפנות את האסירים מכלא דמון – בלב השריפה. אולם חרף איזכור האש שוב ושוב, אין בדו"ח חומרי בעירה פוליטיים. מה שהיה (מבחינה פוליטית) הוא שיהיה.

מבקר המדינה, שהגיש רק בשבוע שעבר את דו"ח המשט, נקט אמנם בדו"ח אסון הכרמל, בלשון חריפה מעט יותר, והכניס לעולם את המושג החדש: "אחריות מיוחדת". מדובר במשהו ביניים שבין אחריות אישית, לאחריות כוללת. אבל המושג החדש – אחריות מיוחדת, אף שהוא נוטה להחמרה הקרובה ל"אחריות אישית", לא יביא את השרים להחלטה (אישית) לעזוב ולפרוש.

גם ראש הממשלה נתניהו לא יבקש זאת מהם. אם ידרוש, תגיע האש (תרתי משמע) גם אליו. הדו"ח עובר איפוא לבחינת היועץ המשפטי לממשלה, אך השרים אינם צריכים לדאוג. איש לא ידרוש מהם להתפטר. תוך כמה ימים יזרק הדו"ח לפח האשפה ולמוזיאון ההיסטוריה יחד עם דו"חות רבים של מבקר המדינה.

הדו"ח הזה יוזכר, רק אם חלילה יתרחש אסון נוסף באותו קנה מידה של נפגעים והרוגים. רק אז יזכרו בדו"ח הנוכחי, וישאלו מדוע לא אומצו ממצאיו. עד אז יכולים השרים להביט על הויכוח סביב הדרישה לפיטוריהם, מהכיסא הרם עליו הם יושבים. הדו"ח בוער, הכיסא ישאר.

דו"ח ללא שיניים

מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, עוזב את תפקידו בסערה, בדיוק כפי שהוא רוצה שיזכרו אותו. יש הטוענים כי מהסיבה הזו הניח שני דו"חות קשים – שבוע אחר שבוע. דו"ח המשט בשבוע שעבר, והשבוע דו"ח אסון הכרמל. ועכשיו נראה מי יעז לשכוח את השם לינדנשטראוס...

מנגד השרים המרכזיים המוזכרים בדו"ח, שר הפנים אלי ישי ושר האוצר יובל שטייניץ, ידעו מראש כי הם הנשואים העיקריים של הדו"ח. הם קיבלו את עיקריו כבר לפני תקופה, כדי שיוכלו להשיב עליו, אבל שמעו גם רמזים מפי המבקר עצמו, וידעו כי ראשם מונח על הגיליוטינה הפוליטית.

ישי ושטייניץ הגיעו איפוא מוכנים לקרב, כל אחד מנקודת מבטו, עד שהיו שאמרו, כי אם היו מוכנים כך לפני האסון, הוא לא היה מתרחש. השניים גם יודעים שנתניהו לא יעז לדרוש את פיטוריהם. בעבר כבר הבהיר כי אין בכוונתו לעשות זאת. "הוא יודע שאם יעשה דבר כזה, הוא הבא בתור", הסביר בכיר בליכוד. לדבריו, המרחק בין האחריות שלהם לאחריות שלו, אינו גדול. לפיכך הוא לא יפעל להחלפתם.

נתניהו גם נהג נכון מבחינתו, כאשר לא הסכים להקים ועדת חקירה ממלכתית או משפטית. הסיבה: בניגוד למבקר המדינה, לו אין שיניים על הדרג הפוליטי, יכולה היתה ועדת חקירה משפטית או ממלכתית לדרוש את פיטורי השרים, ולהכניס את הממשלה כולה לטלטלה. הדבר לא קרה, וגם המבקר לא קורא להעביר את השרים מתפקידיהם.

"לא רק מחיאות כפיים"

מבקר המדינה מעביר את "האחריות המיוחדת" לציבור ולכנסת. הם אלו שיקבעו את הגורל הפוליטי של השרים. בשורה המתייחסת לכך בדו"ח, כותב לינדנשטראוס כי "משרד מבקר המדינה לא מצא לנכון להביע דעה על מה שעשוי להשתמע מאחריותם כלפי הכנסת. זו במהותה שאלה פוליטית מובהקת, שיש להותירה בידי הכנסת והציבור".

מבחינת מבקר המדינה, שר הפנים חייב באחריות מיוחדת, כיון שרק התריע ושיגר מכתבים, אך לא נקט בצעד יותר מעשי, ובמילים אחרות: לא הפך שולחן. במקביל, שטייניץ חייב באחריות מיוחדת כשר האוצר, בכך שמנע העברת כספים לרשות הכבאות, משום שדרש רפורמה תחילה.

ישי ושטייניץ התמודדו כל אחד בדרכו עם הדו"ח. בעוד ישי מדגיש את החלקים בדו"ח הכתובים לטובתו, כינה משרד האוצר את הדו"ח "הזוי וחסר שחר באופן הקיצוני ביותר". לדעת שטייניץ, ביקש המבקר תחילה להטיל ביקורת על נתניהו וברק. אולם הוא נוכח לראות שנתניהו חזק פוליטית, והקואליציה לא תיתן לו ליפול. במקביל, ברק התיידד איתו (עם המבקר), הילל ושיבח אותו, ולכן כל העוקץ נפל עליו (על שטייניץ) ועל אלי ישי.

שטייניץ וישי נכנסים עתה למאבק ציבורי עקב ההודעות של בני משפחות הנספים, כי אם נתניהו לא יפטר את שני השרים, ילכו לבג"צ בדרישה לחייב את ראה"מ לעשות זאת. את העתירה מכין עבורם השר לשעבר משה שחל, שטוען, כי "שר צריך להבין, שהוא שותף לא רק למחיאות כפיים, אלא גם חייב לקבל על עצמו אחריות".

בין ישי לשטייניץ

מצבו של ישי טוב מזה של שטייניץ. לאורך כל הדו"ח הוא מוזכר כמי שאכן זיהה את הבעיה והתריע עליה. 30 פעמים הוא מוזכר בדו"ח בהקשרים חיוביים. אולם המבקר דרש ממנו מעט יותר. ישי סבור בלא מעט צדק, כי מגיע לו צל"ש על שהיה הראשון לזהות את הבעיות ולהתריע עליהן.

מנגד שטייניץ זוכה לביקורת. אסור היה לו, לדעת המבקר, להתנות את העברת הכספים לכבאים בדרישה לרפורמה בכח אדם. הדבר לא מקובל על רבים מהכלכלנים הטוענים, כי במקרה כזה, אפשר להטיל לכאורה על האוצר את כל התחלואים שבמדינה. בכל דבר שיקרה, מיד יאשימו אותם, כי היה עליהם להעביר כספים מראש, בלי לדרוש ובלי לברר. "זה הרס מוחלט של הכלכלה, והופך את השמירה על התקציב לבלתי אפשרית".

המעניין הוא שחרף האבחנה בין ישי לשטייניץ בדו"ח המבקר, יוצאים גורמי שמאל ובראשם עיתון "הארץ", בקריאה לפטר את אלי ישי מתפקידו, אך להשאיר את שר האוצר שטייניץ. הדבר משונה מאד לאור הדו"ח (ומבטא ולא בפעם הראשונה) את משאלות הלב של השמאל.

כך או אחרת, שני השרים יוצאים למאבק על טיהור שמם מול טענות המשפחות. שטייניץ יודע שאם יתנהל מאבק ציבורי נרחב מצד משפחות הנספים, הדבר עלול להביא לכדור אש שיקשה על הישארותו בתפקיד. זאת למרות הידידות הקרובה שלו עם נתניהו במשך 13 שנים.

חילופי תפקידים בתוך הממשלה

נתניהו עצמו לא מעוניין להחליף את שטייניץ, הנחשב לשר אוצר טוב ויעיל. ראש הממשלה עצמו, מנהל מאז הקמת הממשלה את האסטרטגיה הכלכלית בהסכמת שטייניץ והדבר נוח לשניהם. באם יאלץ נתניהו להחליפו, הרי שהדבר יביא לסבב תיקים בממשלה, שרק יגרום לנתניהו לכאב ראש פוליטי. מלבד זאת, עשוי מופז לדרוש את התיק הזה לקדימה, כאחד משלושת התיקים החשובים בממשלה. נתניהו לא ירצה לתת בשנת בחירות את תיק האוצר למישהו אחר שאינו ממפלגתו.

נתניהו אמור גם להעביר את תקציב המדינה־2013 וחוק ההסדרים, והוא זקוק לצורך כך לשר אוצר נוח הסר למרותו. כמו כן הוא יודע שיש צורך בהטלת גזירות לא פופולריות על הציבור, והוא צריך שר אוצר הנאמן לו, כדי שלא יזרוק עליו את הכל.

לנתניהו יש גם סיבה אישית שלא לפטר את שטייניץ. באם יעשה זאת, הרי שהוא יודה למעשה באחריות כוללת שלו עצמו למה שארע. לפיכך הוא מעדיף להשאיר את הכל כפי שהיה, ורק לדבר על אימוץ המסקנות, וכן לחזור בכל הזדמנות על אחריותו האישית להצלחה, כמי שזיהה ראשון את הבעיה (וגייס את ה"סופר־טנקר").

האפשרות היחידה של נתניהו היא לערוך חילופין בתוך הממשלה בלי לפגוע במעמדם של השרים הבכירים המוזכרים בדו"ח. כך לדוגמא יכול נתניהו להחליט על החלפה בתפקידים בין שר החינוך סער לשר האוצר שטייניץ. כמו כן להחליף בין שני שרי ש"ס – ישי ואטיאס, זה לשיכון, וזה לפנים. אולם הסיכוי שהוא יעשה זאת קלוש ביותר.

נוסח מרוכך בקדימה

הדו"ח השבוע רק מוכיח עד כמה היה חכם (מבחינת נתניהו) לצרף את קדימה לממשלה. נקל לתאר מה היה קורה בימים אלו, אם קדימה היתה בחוץ. חבריה לא היו מפסיקים לדרוש את פיטורי השרים.

קדימה היתה המפלגה הראשית באופוזיציה, שניגחה את נתניהו אישית על מה שארע. ח"כ יואל חסון שהיה יו"ר ועדת ביקורת המדינה נלחם על הקמת ועדת חקירה ממלכתית ולא הפסיק לדבר על האחריות האישית של ראש הממשלה בעניין האסון.

השבוע נשמעו בקדימה הרבה יותר מרוככים בעניין. בעוד חסון ממשיך לקרוא לפיטורי השרים, התבטא השר מופז בזהירות, ואמר כי צריך ללמוד את הדו"ח לעומקו ולהפיק לקחים. יו"ר קדימה לא הזכיר ולו ברמז את הדרישה לפיטורי השרים שהזכיר המבקר.

בשורה התחתונה: הדו"ח תפס כותרות, וידברו עליו עוד יום־יומיים. ביום ראשון בעת שהשרים יגיעו לישיבת הממשלה השבועית ויתקלו בשורת הכתבים הקבועה הממטירה עליהם שאלות, איש לא ישאל אותם דבר עליו. באם בכל זאת יהיה כתב טורדן שיביע התענינות, יביטו עליו, כאיש תקשורת לא רלוונטי, שעוסק בדברים נשכחים וחולפים.