אני מוזנח. ואם לא די בכך המהות שלי מתחילה אי שם על רצף התלך תביא, ממשיכה לה בשטיפת בקבוקים ומסתכמת בלהוריד את הזבל. נשמע לפחות כמו עוד איזה פרומו מטורף מבית היוצר שלי, או שלא, וכשאני חושב על זה? אני דווקא בעד להוריד את הזבל. בכלל אפשר לדעת הרבה על גברים לפי איך שהם מורידים את הזבל – שווה מחקר. יש הרבה חיתולים לשגר החוצה מהבית. מעדיף שקית אשפה בצבע כתום, חובה שרוך!

אבא פעם שנייה – קם בבוקר מוקדם בדממת אלחוט כדי לא להעיר את גילי, מתלבש בחושך כדי לא להעיר את אמא שלה, וחוטף תמיד את השפיץ של השפיץ של המיטה בברך עם המיניסקוס המצולק. בדרך לאוטו משליך את שקית האשפה כמו שרק אני יודע, כדוגמת הדברים הקטנים האלה שעושים לי את הבוקר דה! נוסע שעה לעבודה בדרך הכל כך מונטונית, יחסית עירני, חוזר הביתה, יחסית עצבני, וחוזר חלילה בשקט כמו בבוקר. אם יש לה מצב רוח אז היא מפילה עליי כמה בקבוקים לשטוף, ואם יש לה עוד יותר מצב רוח משחררת אותי ללכת לשתות בירה עם חברים. כך יוצא שבדרך כלל אני שוטף בקבוקים. כל אחד והעונש שלו. מת על אשתי!

הגבריות שלי כבר לא. אין לי שום נוכחות רבתי בביתי שלי, אני כבר לא נחשב, אני לרוב מקבל את רשות הדיבור בזמנים קצובים מראש וכל משפט שלי חייב להתחיל ב –"מותר לי?" ואז אני מחכה לשמוע את התשובה האסרטיבית: "לא, אתה תעיר את הילדה". אני עדיין חושב שבהריון זה היה קצת יותר קשה, אבל יש בבית טנק של הורמונים שלאט לאט יורד חזרה לעם ומתרכך, אני חושב שהתחתנתי איתה לפני קצת יותר משנה. זה לא שאני לא גם מדי פעם חושף שיניים אבל זה נטול כל השפעה, לכן אחסוך במילים, ואבלע את הכל עד אשר בראש התורן יונף הדגל הלבן. אני אפילו לוקח חלק פעיל באמבטיות של גילי, זה נחשב לי? נקודות זיכוי, משהו?

אומרים שאחרי הלידה זה נעשה יותר קשה. או קיי, אבל לכמה שנים? יש לנו משכנתא על הפרק, ובכל זאת אני מבין שהזוגיות קצת אולי טיפה נפגמת והכל עכשיו סובב סביב הילדים. אז זהו שלא. הזוגיות לא נפגמת בכלל, הזוגיות במקפיא בתוך איזו קופסת טפר משהו, אין זוגיות. יש אנטי זוגיות בדיוק כמו שיש אנטי חומר, וזה סתם בשביל להראות שאני מבין. שב בצד וחכה לתור שלך. יש חוקים חדשים עכשיו בבית, יש סטרילזטור, יש משמעת הורדת זבל קפדנית, יש לגילי אפילו סל כביסה פרטי משלה, והיא ישנה ליד אמא שלה בעריסה. אנ'לא קם בלילה!

אתם מניקים?! לא ממש, אני ניסיתי אבל גיליתי שנגמר לי החלב, אולי זה קורלטיבי לחלוטין למידת הגבריות שלי אני לא ממש מבין בזה יותר, וגם לאשתי היפה היה קשה מדי אז לא – עברנו לסימילאק וזה עובד יופי. פה ושם אני עוזר בחלק של הגרעפס, אני בעל ניסיון של שנים בתחום, ועוד לא קרה שפיספסתי ואפילו פעם אחת. כשגילי משחררת גילי משחררת! אבא מבסוט טילים! בעיקר בערבים ובסופי שבוע אני וגילי קצת ביותר סוג של בונדינג – היא מקסימה וגם לומדת לחייך. ממש עכשיו גילי ואמא שלה הקיצו משנת הצהריים, עיין ערך "הבנות". עילי באופן לא ממש מפתיע משחק קצת הרבה מדי באייפד, ולי יש כמה דקות של חסד לכתוב קצת על מעללי החודש וחצי האחרונים. אפילו את האוטו הספקתי לשטוף היום והוא נוסע יותר טוב באלוהים.

היום צילמתי את שני הילדים שלי ביחד. קטע. אבל יש מן קטע שאסור לספור כמה ילדים יש לך נכון? טפפפפוווווו מלח שום ושמן תינוקות. עייפים? לא ממש, אני לא שומע כלום בלילה, ואז בבוקר אני שואל בפליאה גדולה את מירב – מה, היא התעוררה בלילה?! לא יכול להיות, אה כן, מה את אומרת. זה השלב כפי שציינתי עוד מלמעלה, שכדאי, הו כמה שכדאי להתלבש כמה שיותר מהר, להיצמד לאיזו שקית אשפה ותוך דקה וחצי להיות מחוץ לדלת ולברוח. אפילו את הבכי של הילדה שלי אני אוהב לשמוע. ולחשוב שפעם יהיה לה חבר. מקווה בשבילו שהוא עוד לא נולד.

יש תינוקת חדשה בבית והכל נדחק הצידה, וזה כולל גם אותי, איך לא. עד היום שטפתי בקבוקים 254 פעמים וזה לא כולל את הסטרליזטור, גם כן שטות. גילי מקסימה טפו טפו רק שתישאר כזו לתמיד, עילי מדהים כהרגלו, יש אמא חדשה בבית והיא מתפקדת בצורה מדהימה, טוב אז אני חוטף מדי פעם מה לעשות, ורק אני נשארתי עם צלקת קטנה במינסקוס כי משהו חייב ליסוב סביבי בכל זאת. ככה זה שאתה עם הפרעת אישיות כפייתית.

עוד חודש וחצי אם יירצה הקבלן אנחנו אמורים להיכנס לבית החדש שלנו. טפו עוד פעם מלח שום. אני חושש שהפוסט הבא יעסוק דווקא בבית החדש, סליחה זו דירה איזה בית, בכל זאת מצוקת דיור. אבל זה באמת באמת סיפור שאפשר לכתוב עליו טרילוגיה בהמשכים, ועוד לדמיין מה שזה עושה לי – פלא שאני בחיים. ביקשתי מאשתי חתול לבית החדש, נתנה לי את המבט הזה של אין שום בעייה מותק, עם האישה השלישית שלך תביא שניים. ואז דחפתי עוד קצת אל עבר קצה גבולות הגיזרה המותרים עליי, וזאת תוך כדי בדיקה תמימה לחלוטין של הגבולות שלי, וללא כל ניסיון להתגרות חלילה באשתי - וביקשתי ממנה שנעשה עוד ילד. המכות לא אחרו לבוא. עוד תחילתו של סופשבוע מופלא שכזה.

לכל דבר יש את הזמן שלו כנראה, אני אמשיך לעת עתה להוריד את הזבל.

עמית