אני הכי גרועה בעולם בלקבל החלטות. תמיד הייתי. כנראה שתמיד אהיה.

כשהייתי קטנה ואבא שלי היה שואל אותי אם אני רוצה חוג כדורסל או חוג בהתעמלות קרקע, ההתלבטות יכולה הייתה לקחת חודשים ארוכים. לא ידעתי מה לבחור. תמיד לקחתי את שניהם בסוף.

כשאני נדרשת להחליט מה בא לי לאכול, אני מוצאת את עצמי חוככת בדעתי, מנסה לדמיין את הריחות של האוכל, עושה דימיון מודרך כדי לגרות את בלוטות הטעם שלי כדי לראות אם משהו יזוז ושוב- לא יודעת להחליט. בד"כ אוכלת גם וגם...לא בהכרח כי בא לי גם וגם אלא בעיקר בגלל שאני לא יודעת לבחור...

כשאני מגיעה לחנות נעליים עם החלטה לקנות רק זוג אחד ולא יותר. אני תמיד מתלבטת, משגעת את עצמי, מטריפה את עצמי לדעת. ותמיד קונה את 2 הזוגות (ובמקרים קיצוניים אף 3 זוגות). רק בגלל שאני לא יודעת להחליט.

גם כשהייתי בין עבודות והיו לי 2 או 3 הצעות מדהימות, תמיד התלבטתי. תמיד! זה נורא... תמיד ניסיתי להכריח את עצמי להחליט. להגיד לעצמי:"זהו, את לוקחת את X וגמרנו". דקה אחרי זה התחרטתי ואמרתי לעצמי שאולי Y עדיף בעצם...נורא ואיום.

במקרים כאלה אי אפשר גם וגם, כאן נדרשת בחירה אמיתית.

אז בחרתי.

אלוהים יודע איפה הייתי היום אם לא הייתי בוחרת כך.

וכך גם בשאר האספקטים בחיים, כשיש לי יותר מאופציה אחת ואין אפשרות לבחור יותר מאחת - אני תמיד גומרת מתוסכלת, מבולבלת, מבוהלת ובעיקר לא בהכרח מרוצה...

אז דָרוש לי בהכרח כוכב, שילווה אותי, ידריך אותי, יחליט איתי (או לצורך העניין בשבילי).

כוכב שיראה לי את הדרך הנכונה.