הוא סימן לה לעמוד בצד, תקיף ונרגש.
 לרגע הבחינה בחולצה כחולה 
בתעודה לא מזוהה ובכומתה שבדש.

 מבטו היה אדיש כשאחז בתמרור: 

 "נא לעצור בזהירות בשולי הכביש".
  עבר בה חיל.  היה לה ברור:  

 הסתבכתי, והיום עוד לא התחיל.
 **

 מצא לו למי להיטפל...היא היתה מבואסת. 
טרודה מהקנס שתקבל. 

 המחשבה על מיקבץ המפגשים הצפויים עם 
 נהגי המשאיות והערסאוו'תים
גרמו לה להתקפל.
 **

 הוא עצר את מכוניתו מעט לפניה,

 היא התבוננה בו במראה,
 בקושי עוצרת את דמעותיה. 
 הוא יצא מהמכונית איטי כקשיש 

 מסמן לה לפתוח

 את הדלת, הרחוקה מהכביש.  

 ואז...  

 שלף אקורדיון אדום וקטנטן

ואל מול עיניה הנדהמות,

ניגן "היום יום הולדת..." כמו ילד קטן.

 **

 הוא נתן לה לה סברינה  - ללא מרגרינה, 

 בלוני הליום ופתקי ברכה עד סוף המילניום.

 גם מהסמרטפון הקריא לה ברכה,

 שהותיר אותה חצי צוחקת וחצי בוכה.
הוא השאיר לה גם בקבוק מים קרים.

 כדי שהדופק ולחץ הדם יאירו לה פנים.

 כשהתרחק שמע אותה צורחת לבעלה:
 "ממי, אין אין אין עליך.
 אחרי כזו הפתעה , טוב שלא ויתרתי עליך... "