לפני הכל אתחיל בתפילה לסערת גשמים, כי לנוכח גל החום כנראה שהדבר היחידי שיציל אותנו משריפה או ממחדל אחר הוא רק חורף מקפיא במיוחד.
ובעצם צריך להתחיל בסיפור של חורף. יוסף סטאלין ללא ספק אחד מהמנהיגים הבעייתיים שידעה המאה הקודמת (ואולי האנושות בכלל). אחד ההישגים שבכל זאת רשומים על שמו הוא שחרור האנושות מהמפלצת הנאצית במלחמת העולם השנייה.
אלא שהניצחון רשום על הכתובת הלא נכונה. בראשית המלחמה עשה סטאלין טעויות כל כך נוראיות, שכמעט וחרצו את גורלה של ברי המועצות (חייל האויר הרוסי הושמד, 90 אחוז מהטנקים הרוסים בחזית המערבית של רוסיה הושמדו, יותר מחצי מיליון חיילים רוסים נשבו, הגרמנים התקדמו כל כך מהר עד שנוצרו להם בעיות לוגיסטיות, ועוד לא הוזכרו מיליוני ההרוגים. למזלם של הרוסים לפני שכבשו הגרמנים את מוסקבה התערב "גנרל חורף", והצליח (פעם נוספת) להציל את הרוסים.
בין הטעויות של סטאלין היו – חתימת הסכם ריבנטרופ מולטוב שמנע חזית אירופית אחידה, נטישת קו ההגנה הרוסי ופיזור הצבא האדום במחוזות השונים, וכמובן הזלזול במודיעין המוצק שבישר על ההתקפה הגרמנית.
בהקשר שלנו שווה להתעכב על טעות אחרת יותר בסיסית: הנטייה של סטאלין לקפד את ראשיהם (וחייהם) של ראשי צבאו. התופעה התחילה בשורת טיהורים בקרב הקצונה הבכירה בצבא האדום טרם המלחמה. התוצאה הייתה שהפיקוד הצבאי הועבר לידיים חסרות ניסיון מה שהביא לנסיגה גדולה ביכולת של הצבא הרוסי. את השיטה הזאת פיתח סטאלין, כך קרה שגנרל שנכשל בקרב, והיה טיפש דיו להישאר בחיים מצא את עצמו על הגרדום. לאור התוצאות העגומות של הצבא הסובייטי בראשית המלחמה נאלץ סטאלין להגדיל עד מאוד את יחידת התליינים.
שווה אולי לומר כמה מילים מדוע השיטה הכל כך הגיונית הזאת – "הגנרל חושש לחייו ולכן הוא ילחם בצורה יותר טובה" – הניבה תוצאות כל כך עגומות. הראשונה היא שבשיטה הזו לא נהגו אפליה, כך שגם גנרלים מוצלחים מצאו את עצמם על הגרדום. בשיטה הזו סטאלין חבר לאויביו בהשמדת צמרת הפיקוד של עצמו וכך קטן התיאום בין יחידות הצבא. הפסיכולוגיה שגנרל שחושש למות מידי סטאלין יפעל בצורה יותר טובה התגלתה כלא יעילה בעליל, שכן הגנרלים היו טרודים בזוטות (כמו הצלת חייהם) במקום להתמקד בהצלחתם בקרב, וכמובן שמול הגנרלים הסוררים השיטה העלתה את אנשי אמונו של סטאלין - אנשים שיודעים מה אסור להם (חשיבה עצמאית, יוזמה וכו'), ומה עליהם לעשות כדי להישאר במעמדם ואפילו בחיים (ללקק למי שצריך). השיטה הזאת (לצד טעויות נוספות) גרמה למפלה הרוסית (למרות שהצבא הרוסי לא נפל ואפילו עלה על הצבא הגרמני בסדרי הכוחות).
הדוגמה העגומה של סטאלין היא כמובן לא היחידה בהיסטוריה שמדגימה את הכישלון המובנה בשיטה של קיפוד הראשים. ובכל זאת כנראה שלשיטה הזה יש קסם ואנשים נמשכים אליה כמו זבובים לדבש. זה אולי הזמן לחזור חזרה לאזורינו ולכישלונות שלנו. הנה גם אצלנו גילו את קיפוד הראש (נכון רק בהקשר של התפקיד) כפתרון קסם לכל תקלה. דו"ח מבקר המדינה על מחדל הטיפול בשרפה בכרמל מונח לפתחנו. המבקר חקר ובדק וכתב דו"ח בן 400 עמודים הכוללים נושאים זניחים כמו: מערך הכבאות, היערכות מערכת הביטחון לטיפול באירועי חירום, מניעת שרפות יער וחורש, היערכות הרשויות המקומיות לטיפול בשרפות... נושאים שבינם לבין מניעת המחדל הבא אין ולא כלום. הרי במקום ליצור קווי אש, לדלל את הצמחייה, לקבוע נהלים מסודרים, למנוע העסקת קרובים בשירותי הכבאות (הרשימה מאוד ארוכה) אפשר פשוט לקפד ראשו של מן דהו וכל הבעיה תפטר. יכול להיות שהשיטה הזו היא פשוט דרך לחיסכון בזמן?
ואולי כדאי להתמקד במטבע הלשון שטבע המבקר: “אין סמכות ללא אחריות". מטבע ראוי לכל הדעות. אבל נדמה לי שהלכנו רחוק מדי עם הפרשנות של המילה "אחריות". נדמה שבישראליות העכשווית צמצמנו את משמעות המילה לפיטורין (או התפטרות). ואולי כדאי להרהר שנית באופן השטחי והגס שאנו נוהגים בערך, כאשר מחנך כלשהו ידבר בפעם הבאה עם בני נוער על חשיבות ה"אחריות".
והערה לסיום. נדמה לי שטקס קיפוד הראש אינו עונה כלל על הצורך במניעת מחדלים. מניעת המחדל תלויה בעבודה קשה של אימוץ פרטים קטנים וקטנוניים מדו"ח הביקורת, דבר שכנראה לאיש אין זמן וכוח לעשות. טקס קיפוד הראש כנראה נובע ממעיין אחר לגמרי. התרבות הישראלית (בטח בתקופה האחרונה) נשענת במידה רבה על שנאת האחר. בהקשר זה כל קבוצת אוכלוסין מאוחדת בשנאתה לקבוצה אחרת, דבר שמפלג ומרסק את החברה הישראלית. אך בתוך ים הפלגנות עדיין קיים מכנה משותף לרוב האזרחים, והוא שנאת נבחרינו. יכול להיות שזה המעיין שמזין את הרצון בקיפוד ראשים? על זה צריך לומר שאנו ממקדים את שנאתנו בכתובת הלא נכונה. אולי שווה להזכיר מי בדיוק בחר את אותם נבחרים? |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה שאת מביאה את הדוגמאות הללו, שכן כפי שאת מציינת ההפגנות להתפטרות בגין נערכו על ידי גורמים בשמאל (קרי מי שמראש לא הצביע לו), וההפגנות נגד רבין נעשו על ידי הימין - כלומר דרישת ההתפטרות הייתה על רקע ה"משחק הפוליטי" (בדומה להצעות אי אמון במליאה). אם כך הם פני הדברים כעת והדרישה הנוכחית להתפטרות זו אותו משחק מוכר של ימין שמאל - שבו מתנגדי הממשלה באופן אינטואיטיבי רוצים בנפילתה ומחדל השרפה הוא פשוט ניצול הזדמנות... ניחא. אבל נדמה לי שעולה כאן טענה יותר בסיסית והיא שברגע שנבחר ציבור עשה שגיאה רצינית הוא צריך להתפטר. בהקשר זה אפשר לנתח את הביצועים של ממשלות קודמות (ונדמה לי שאף ממשלה לא תצא מקופחת) ולגלות שבמודל המוצא מדינתנו היתה הופכת בזמן מאוד קצר לאנרכיה.
מלחמת לבנון הביאה להפגנות רבות נגד בגין מצד גורמים בשמאל. בחלק מהפגנות אלו נישאו שלטים שכינו את בגין ושרון רוצחים. מול בית ראש הממשלה התקיימה משמרת מחאה שקטה של אנשי שמאל שבלטה בה כרזה עם מספר החללים במלחמת לבנון אשר כבר עבר את ה-600. שב"כ קבע כי הפגנה כזו, המתקיימת כ-8 מטרים מפתח בית ראש הממשלה עלולה להוות עבורו סיכון, אולם בגין סירב לבקש כי ירחיקו את המפגינים, על אף שמשמרת המחאה הטרידה את רוחו.
כל הארץ והעיתונות געשה ובקשה את התפטרותו.
בארץ היו מחאות והפגנות ימין קשות למען התפטרות רבין במהלך אוסלו. הייתה בפירוש דרישה להתפטרותו
באופן בוטה כולל צילומיו כנאצי.
גם בתקופת ההתנתקות כל אנשי הימין בארץ דרשו את התפטרותו של שרון.
דרישת התפטרות של ראש ממשלה הייתה לאורך הדרך בין ימין ושמאל מאז מלחמת יום הכיפורים ועד היום.
שמח שהזכרת את גולדה ודיין (למרות שאני זוכר עוד כמה שהתפטרו בהמשך הדרך), מכיוון שצריך להיזכר במה מדובר. מלחמת יום כיפור היוותה איום קיומי על מדינת ישראל, שנוצר במידה רבה בשל הזלזול של המערכת הפוליטית (למעשה גולדה לא הייתה שותפה לזלזול אך היא שמחה יתר על המידה על "הצברים הגיבורים" ובמיוחד על דיין) בהתרעות, שלא לדבר על הקונספציה הבעייתית. נדמה לי שפה מדובר בחריג, שזו הציבור צריך לדרוש את התפטרותו של המנהיג - כלומר כאשר החלטותיו של מנהיג מביאות את מדינתו לסכנה קיומית. (דרך אגב אם משווים את החלטותיהם של גולדה ודיין לאלו של סטאלין במלחמת העולם השנייה - הם צריכים לקבל אות מופת להחלטות טובות). העניין הוא שאנו הפכנו את החריג הזה לכלל.
ברשותך אנסה להיתלות באילנות גבוהים. בהמלצות ועידת החקירה בעקבות אירועי אוקטובר (אך גם בועדות חקירה אחרות), תיארו השופטים החוקרים במילים מאוד לא מחמיאות את תפקודם של ראש הממשלה (אז ברק) ושר בטחון הפנים (שלמה בן עמי) אך נמנעו מהמלצות אישיות נגדם. את המעשה המעניין הזה הסבירו השופטים - שהכלל לגבי נבחרי ציבור הוא שמי שאמור להחליט על עונשם (או אפילו האם להענישם) הוא הבוחר. ראוי לציין שלפחות במקרה הזה בן עמי וגם ברק שלמו בסופו של דבר את המחיר הפוליטי של כישלונם.
לא כל כך מבין את האמירה הזו. נבחרינו עומדים כל מספר שנים (ובמדינתנו שבה יש "היפר דמוקרטיה - בדרך כלל תוך פחות מ-3 שנים) לבחירה וצריכים לתת את הדין לבוחר. אני יכול לתת לא מעט דוגמאות לנבחרים שנענשו על ידי הציבור. בעקבות מלחמת יום כיפור מפלגת העבודה איבדה את ההגמוניה שלה, בעקבות מלחמת שלום הגליל תש כוחו של בגין שפרש לביתו ונוצר תיקו פוליטי (קרי גוש הימין נענש), בעקבות הפיגועים בשנות ה-90 הציבור העניש את מפלגת העבודה ונתניהו נבחר, ובעקבות כהונה מאוד בעייתית הציבור העניש את נתניהו, בעקבות פרוץ האינתיפדה השנייה ומהומות אוקטובר הציבור העניש את אהוד ברק ואפשר להמשיך ברשימה. חוצמזה כפי שכתבתי אם הציבור אינו משתמש בכוח הדמוקרטי שיש לו כדי להעניש את האשמים במחדלים אחת משניים או שהמחדלים מגיעים לנו לציבור, או שרוב הציבור יש השקפת עולם אחרת לגבי מהו מחדל.
העניין הוא שאיש לא דורש את התיקון... אף ידיעה חדשותית (שלא לדבר על פוסט או תגובה) בקשר למחדל השרפה לא עסקה בטעון תיקון. לדעתי אם כל הכבוד להתפטרות לתקן את הטעון תיקון חשוב פי כמה. ומילה לגבי הניסוח של המשפט - יכול להיות שהתכוונת למשפט הפוך? לא די בלתקן את הזקוק תיקון, דרושה גם התפטרות? האם המחשבה שמנחה אותנו שהדבר החשוב הוא ההתפטרות ורק אחר כך ביצוע התיקונים?
ויפה שעה אחת קודם
האחרונים שנטלו אחריות במדינת ישראל היו גולדה ודיין שפרשו [למרות שדיין הצטרף אחר כך לממשלת בגין] ושילמו על מחדל יום הכיפורים. מאז ועד היום אף מנהיג בישראל לא שילם על מחדליו ולא חסרו כאלה . על כל אשמה יש נושא באשמה! מי שרוצה במנעמי השלטון צריך לדעת שיש לכך גם מחיר, אך בישראל ואפילו ביפן שפעם אנשים התאבדו בגלל כשלונות הממשלה שלהם לא התפטרה אחרי מחדלי היפוקושימה. אז זה שבכלל יש מנטליות של "ראש קטן" כשזה נוגע לאחריות וראש גדול כשזה נוגע למגלומניה ולנטילת זכויות יתר את זה הבנו סוג של "הדחקה פוסטמודרניסטית". את רבין רוב העם אהב ולכן הדרך היחידה מבחינת מתנגדי אוסלו היה להרוג אותו וגם את אריק שרון למרות עברו הקשה אהבו ובוודאי העריכו על לא מעט הישגים. לדעתי פעם ראשונה בהיסטוריה הישראלית, שיש חוסר הערכה גדול כל כך לראש ממשלה ובצדק לאור "הישגיו" בקדנציה הקודמת והנוכחית.[ברור שעבור אנשי הימין הוא מעולה].
1. אם הפחד מסטאלין הוא זה שהניע את גנרלים שלו, אז איך בכל זאת הרוסים ניצחו את הגרמנים? בסופו של דבר, לא גנרל חורף לבדו הוא זה שעצר את הגרמנים בפאתי מוסקבה, עזר לו גנרל ז'וקוב, זה שגם קיבל את כניעת הגרמנים בסיום המלחמה.
2. במדינה דמוקרטית לקיחת אחריות היא מאושיות השלטון. מי שיושב בכסא אחראי לבצע את העבודה שלו. ואם הוא לא מבצע את העבודה שלו, אז הוא צריך לפנות את הכסא לאלה שכן מסוגלים לבצע את העבודה. הכסא הוא רק אמצעי כדי לבצע את העבודה שלשמה הוא נבחר.
3. הטענה שאתה יכול לבוא איתה אל הציבור היא למה הם ממשיכים לבחור את אלה שלא מספקים את הסחורה מצד אחד, ולא לוקחים אחריות על חוסר המעש מצד שני.