לז'אקו יש עסק מסוכן ליבוא מחטי פטיפון,

כמובן שהוא מבריח אותם דרך רשת סבוכה של מרגלים פטיפוניים המאומנים בהחזקה רקטלית של מחטים תוך כדי שיטוטים ללא נתיב ברחבי אירופה המערבית.

משם הרקטליות עוברת לישראל ולמפגש הגבולות עם שומרי הסף המזרח תיכוניים הידועים  בחיבתם חסרת הפשרות  לרקטום  אירופי  משובח.

יהלומים וטיש של שבת אצל האדמו"ר.

הטיש האחרון שלי היה די מזמן אי שם באיזור גיל האוננות המוקדם והחוויה היתה בעיקרה מבוססת על הדמיון הקולינרי המפותח שלי ,

דמיון שנדמה לי שהרבי לא היה מדמיין בדמיונו הפרוע ביותר לאן יקח אותי אותו הדמיון ולאיזה מחוזות קולינריים ארקיע,

אני באמת חושב שהוא לא היה מחייך למראה מושבות הסרטנים בהם חונה הדמיון שלי עכשיו.

אני על המטוס וברלין כבר רחוקה שנות אור מהמצב המנטלי שאליו הכנסתי את עצמי.

השיניים מציקות לי כבר יומיים מאז שהן הבינו שהן חייבות להרגיל את עצמן מחדש למים וללחם כתחליף ללתת כישות ושמרים שהיוו את התפריט היומי הבלעדי בשבוע האחרון.

אני שוב חושב על השיניים ועל איזו משמעות הן קיבלו בשנה האחרונה בזוגיות שלי.

כשאני נכנס לזה עמוק יותר אני מבין שהן בעצם מהוות את סיפור חיי עד כאן-חסרות טיפול,מוזנחות אבל עדיין בשימוש .

עם הטיפולים שהגוף שלי  ממש אילץ אותי להעביר לו.

וכשאני חושב על מצבי הנפשי המעורער והמהורהר.

אני לא יכול שלא להסכים.

 אני שטחי.

מגיל ינקות אני מפמפם לעצמי את עובדת היותי עמוק ורגיש,

את עצם הוויתי הוויה של מחקר והתלבטות.

מגיל תיכון אני בטוח עמוק בתוכי כי אין מורכב ממני,

אין עוד נשמה אחת היכולה להכיל בתוכה  המוני מצבים משתנים וחוויות נוגעות , אין יצור אנושי אחד שמסוגל להתוות לעצמו דרך בסבך המחשבות שאופף אותי יום יום.

בולשיט. 

אני נרקסיסט,

שטחי ועצום. אבל נרקסיסט.

אני רק מתפלא שהייתי חייב לראות את ז'אקו והדינימיקה של המחטים שלו כדי להבין את זה.

אולי אני פשוט צריך רקטום להתחבא בו.

 מכירים אחד פנוי?