אשתי קמה סופסוף, היא הולכת לשים סוף לבלגאן הזה. התפכחה כנראה.

היא מתקרבת אלי ובלי לומר מילה, מגלגלת באחת את תחתוני לברכיי וחושפת את בושתי לעולם. פניי אדומים וידי ממהרות לכסות את חלצי המכווצים.

הבנות האחרות די בהלם. שתיקה מביכה ורועמת עד שאשתי שוברת אותה - "נו, ראיתם?... כלום, אפילו בר רפאלי ערומה לא תגרום לו לשטרונגול שלו לעמוד".

אני מתנתק מהנשים, מרים את תחתוני ומכנסי. נועץ באשתי  מבט מאשים והולך לחדר.

אחרי שהבנות התפזרו ואשתי סיימה את הפינוי ושטפה את הריצפה, היא נכנסת לחדר, אני במיטה, מגלגל תרחישים בראש. היא מחליפה לכותנת שלה ונכנסת למיטה ומסובבת לי את הגב.

"תפתור את הבעיה שלך" היא אומרת "אני יותר כבר לא יכולה עם זה."

סגרה עניין. הגיעה אל קצה הסובלנות שלה.

התהפכתי גם אני ולא נרדמתי. מה עושים?