אמונה שלמה

לצפייה במסך מלא

אמונה שלמה

‎6

ניו אייג' ורוחניות

12 תגובות יום שלישי, 26/6/12, 20:56

אחת לאיזה זמן אני פוגשת מישהי/ו ששינו את שמם הפרטי העברי לשם לועזי בשובם ארצה מהודו.

כנראה שלעולם לא אצליח להבין באמת את העניין, אדם שחי עשרים שנה לפחות עם שם ישראלי מסויים שהעניקו לו הוריו ,מחליט יום אחד להיקרא בשם אחר, בעל צליל זר מעולמות רחוקים, מתוך משמעות סימלית רוחנית שאמורה להשפיע על מי שהוא.

מישהי כזו למשל היא אחת שעובדת איתי באותה קומה, שנקראה במקור קרן, שם יפה מאד לטעמי, ויום אחד חזרה מהודו עם שם משונה ביותר שמשמעותו בעברית היא "אומץ" , מתעקשת שכולנו נקרא לה כך, ויתרה מכך, שינתה את השם בתכתובת המיילים שנשלחים מטעמה, שינתה גם בתעודת הזהות – למעשה מעתה והלאה היא - - - - (אני בכוונה נמנעת מלציין את השם המפורש, כי הוא חריג ונדיר ואני חוששת שאם אכתוב אותו, אז קיים סיכוי סביר שיש מי שיזהה במי מדובר, ואני מעוניינת לשמור על פרטיותה כמו גם על פרטיותי (שמא היא במקרה תגיע לבלוג שלי דרך השם הלועזי ..)

מתנצלת, אבל זה מוזר לי, כי בעיני היא לעולם תהיה קרן, ומה היה כ"כ נורא בעצם בקרן שהיה דחוף לה לשנות ? הלא אם היא מבקשת לעצמה "אומץ" – למה שהשם הפרטי הלועזי ישפיע עליה ? מה לשינוי השם העברי ולכל זה ?

בתור אחת שמעולם לא היתה בהודו, ומכירה את המדינה רק מסיפורים, מסדרות טלויזיה ומתמונות, אולי זה יהיה לא הוגן או אמין אם אחווה את דעתי אודותיה, כי אני חסרה את המימד החויתי , ואני מצדיקה את כל מי שחוזר משם וטוען בפניי "את לא תביני" , את מדברת רק מהתאוריה, וזה נכון, כי מי שכף רגלו לא דרכה במקום הזה ולא הריח ולא ראה בעיניים - באמת לא יכול להבין לעומק במה מדובר, אני מסכימה, אבל בכל זאת יש לי דעה על הודו, אותה אני לוקחת בעירבון מוגבל כאמור, כי אני מבינה שאני לא יכולה לדעת כיצד ארגיש אם וכאשר אבקר בה. הודו נתפשת בעיני בראש ובראשונה כמדינה מאד עצובה, זה ממש לא מושך אותי לראות מקרוב את כל העוני המחפיר המשפיל הזה, להיפך, אני אפילו נרתעת, אני לא יודעת איך אפשר להישאר אדיש מול המראות הקשים כשאתה בה במגע כ"כ קרוב ובלתי אמצעי עם אומללות נואשת וסבל כה רב של הזולת, ואפילו חושדת שיש בכך אטימות לב מסויימת, לפחות כך היא מתפרשת בעיני.

כשהייתי בניו יורק, לחברה אמריקאית קרובה שלי היה בן זוג הודי במקור, שסיפר לי סיפורי זוועות על מפגשים שלו עם ישראלים בהודו, ולפיו הדבר היה מאד טראומטי, כי רובם המכריע התנהגו כלפי ההודים בסוג של אדנות, במבט מתנשא כזה, כאילו שהם נתינים שלהם, למשל כשהם יושבים במסעדה בהודו בחבורות, ומתבדחים ופונים ביהירות להודים ביחס מזלזל כאילו שההודי הוא משרת נחות ולא בן אדם, וברור לי שזה לא מחייב המציאות, אבל ההודי הזה שיתף אותי שהרבה חברים הודים שלו מרגישים ככה ביחס לישראלים, ושזה לא רק היה הרושם האישי שלו מאיתנו. האמת שזה מאד ציער אותי לשמוע את זה, אבל האמנתי לו, כי הרגשתי מנסיון אישי את היחס הזה מצידם של ישראלים כלפי המצרים בימים שבהם נהגתי לרדת ל"סיני", סוג של זלזול כזה כלפי המקומיים נותני השירות בחופי סיני , הישראלים הם לכאורה חברים ש"מסתחבקים" וצוחקים איתם, וחלקם אפילו לא מודעים ליחס הפוגע שלהם, כי זה נראה להם טבעי, אבל חדי העין יכלו לחוש ממש כמוני בטון הלועג , מעין נתינת פקודות לנתינים, ולא ביחס שיוויני ומכבד.

אח"כ מתפלאים למה יש כלפינו טינה ושנאה ואנטישמיות שמתפתחת ורוחשת מתחת לפי השטח בעולם.

לי אישית היה מאד כואב לקבל חוות דעת כזו מפי אותו הודי מקסים, אגב בחור משכיל, אמן רב תחומי, שזה הרושם הרע שבני העם שאני משתייכת אליו הותירו עליו.

אני מקווה שהמפגש שלו עימי הצליח לתקן (ולו במעט), וליצור אהדה חלקית לפחות כלפי חלקינו, והיה בכך על מנת להוכיח לו שיש גם ישראלים אחרים.

עוד עניין שמרתיע אותי בנוגע להודו מלבד הזוהמה והעוני המחפיר, הוא הרוחניות הזו שנתפשת בעיני כמזוייפת.

לא יודעת, אולי כי בסופו של דבר, למרות כל הפנטזיות שאני מידי פעם נסחפת אחריהן, אני בן אדם עם שתי רגליים על הקרקע, אני אוהבת הגיון, אני רציונלית לא פחות מאשר אני אמוציונלית, אני אוהבת עובדות, אני אוהבת תיאוריות מבוססות ומנומקות, אני מעריכה עשייה ואנשים מעשיים, אני אוהבת שעושים בפועל ולא רק מדברים באויר, ואני מאבדת סבלנות כשמתחילים לבלבל לי את המוח בכל מיני תיאוריות מ"העידן החדש", בעיקר אם הן חבוטות וריקות מתוכן.

ובכלל , ככל שעוברות השנים, אני לומדת על עצמי כמה שאני לא בן אדם רוחני.

לפחות לא במובן הדתי של המלה.

כלומר כן, אני בהחלט אוהבת רוח מחשבה חופשית, נניח של רעיונות מקוריים ופורצי דרך במדע, ויודעת להעריך כתיבה של סופרים, של משוררים, של פילוסופים, הוגי דיעות, פובליציסטים ועיתונאים – זה כן. אבל באותה נשימה אני לא חושבת שהם יותר ראויים מהעובדים בעבודת כפיים – נגרים, חקלאים, מוסכניקים, שיפוצניקים – בעיני שווי ערך לחלוטין והעבודה שלהם נערצת ומוערכת בעיני לא פחות. אני אוהבת את השימוש הבלתי אמצעי הזה בידיים, אני מעריצה את היכולת הזו כנשגבת לא פחות מהיכולת המוחית של דוקטורנט שקדן ומתנשא למדעי החברה או הרוח.

כבר בילדותי נמשכתי לטקסטים, ולכן היה מאד טבעי החיבור המיידי שלי לתנ"ך ותושב"ע, כי הרי שמדובר בטקסטים מפוארים, שפה עשירה וסיפורים נפלאים עתירי דמיון, אבל בדיוק ככה התייחסתי אליהם תמיד – כאל פנטזיה, משל הייתי קוראת סיפור או אגדה מרתקים, וכאן היתה המוטיבציה שלי ללמוד עוד ועוד מהלשון הייחודית ומלאת הקסם, ולא מתוך איזו רוחניות או אמונה דתית.

אני זוכרת שהמורים שלי לתנ"ך ממש אהבו אותי, כי מאד התעניינתי, שאלתי שאלות והתעמקתי בפרשנויות השונות, ולא אשכח איך פעם המורה של לתושב"ע אמרה לי שיש לי נשמה גבוהה ושאני אדם מאד רוחני, ובלב חשבתי לעצמי מה זה אומר בעצם – ואיך היא הגיעה למסקנה הזו , והיא כמו ניחשה את התהייה הזו כי מיד הוסיפה – רואים את זה בעיניים שלך, זה משתקף ממש בבירור, את מקרינה את זה מתוכך. ואני רק שתקתי וחייכתי ,כי לא הבנתי מה פירוש "רוחנית", הרי זה לא משהו שניתן להגדיר ולתפוס אותו, רוחניות היא מושג חמקמק, ואני אוהבת דברים ברורים, אני חייבת וודאות, מוחלטות, אני לא יכולה עם סימני שאלה, הם בלתי נסבלים בעיני.

לאירוע "קריעת ים סוף" בתנ"ך המדע מציע פרשנות בתור תופעת הטבע "הצונאמי" – התפרצות הר געש ואש הלבה שמפרידה את המים לשני הצדדים.. , את התגלות אלוהים על ראש הר סיני מסביר המדע כאקסטטיות כתוצאה משימוש בחומרים פסיכואקטיביים כלומר סמים טבעיים שגרמו להזיות – חוויה הזייתית שמעוררת חזיונות עוצמתיים בצורת הזיות של ראייה ושמיעה, והנימוק המדעי היה שבעבר הטקסים והפולחנים הדתיים כללו לעיתים קרובות שימוש בחומרים מרחיבי תודעה מהטבע, והתגלות אלוהית וחויות מיסטיות היו מקובלות ביותר ושכיחות למדיי בעת העתיקה, שהרי ידוע לכל כי המדבר משופע בשיחים שמכילים חומרים נרקוטיים דוגמת צמח השיטה..

פעם בחנות ספרים פגשתי אישה מבוגרת בעלת עיניים בהירות , בשיער חלק כמעט לבן, למרות גילה המופלג היו לה ממש מעט קמטים על פניה היפים, לראשה כובע רחב שוליים, היא בכלל היתה כולה לבושה בסגנון רומנטי אלגנטי כזה מפעם, בשמלה נשפכת כזו, רזה וקטנת קומה. בחנתי אותה בעודה עומדת בקרבתי, ופתאום אני שומעת אותה ממלמלת לעצמה בעיניים עצומות, כשבידה היא אוחזת איזה ספר מז'אנר הניו אייג' ממדף הרוחניות. אולי הרגישה במבטיי, כי אז פקחה את עינייה ונעצה בי מבט חודר, היו לה עיניים רכות כאלה, ואני בתגובה חייכתי אליה בנימוס, ייתכן שפירשה זאת כהזמנה לשיח, ולכן פנתה אלי ושאלה אם זה ספר מומלץ. השבתי לה בכנות שלא קראתי, והיא ענתה – " כן, שאלתי עכשיו את המלאכים אם לקנות אותו או לא", ולמרות שהתשובה הלא צפוייה הזו מאד הפתיעה אותי בתוך תוכי , כלפי חוץ שמרתי על ארשת "רגילה" והשבתי לה בטון שליו כאילו אין טבעי ושגרתי מכך שמלאכים ידברו איתה - " נו ? ומה הם ענו כששאלת ? " ולא שאלתי את זה בתנשאות או בזלזול, אלא בשיוויון נפש, ולדעתי היא הרגישה שבאמת אין שיפוט מצידי או לעג ציני כלפיה, כי היא ענתה לי בכנות " אני לא יודעת, לא בטוחה שהבנתי ", והמשיכה לבחון אותי בחשד קל, תוהה על קנקני . אני מצידי הוספתי בנועם - " אז תשאלי אותם שוב אם את לא בטוחה", " כן " , מילמלה וחזרה להביט בספר בפיזור נפש.

כמה דקות לאחר מכן החזירה את הספר למדף ויצאה מהחנות מבלי לומר לי שלום. ליוויתי אותי במבטים סקרניים בעוד הבחור שעמד בקרבתנו והיה עד לשיח יוצא הדופן שלנו, לוחש לי " איזו תימהונית, הא ?" לא השבתי לו, כי האמת שכל עניין המלאכים , הקולות , הידיעונים, המדיומים, גלגולי הנשמות, החיים שאחרי המוות ובכלל כל התחום הרחב הזה של המיסטיקה הם מבחינתי בבחינת תעלומה שאין לי עמדה חד משמעית לגביה, כלומר הנטייה שלי היא להאמין שכל מה שנסתר ואינו גלוי לעין – הוא כנראה בבחינת משוואה עם נעלם שאין לה פתרון, ולכן אני פשוט לא מעסיקה את עצמי בשאלות של כן או לא בכל הנוגע לכך, אין לי את היכולת להאמין אמונה עיוורת במה שאני לא יכולה לתפוס, להרגיש, לחוות, להבין, לנמק, ואני באופן אישי מעודי לא ראיתי מלאכים, לא דיברתי עם רוחות, לא חווייתי גלגול נשמות בעצמי, ורק מתוך ניסיון אישי , רק אם אני אראה בעיניים שלי – רק אז אאמין.

לא חוויתי התגלות אלוהית, מעודי לא הייתי עדת ראייה לכל הניסים והנפלאות שאחרים מוכנים להישבע בקיומם – אני יכולה להאמין ולסמוך רק על מראה עיני המפורש, הממשי, הבלתי ניתן לפרשנות, כי הוא שריר וקיים, אובייקטיבי.

ואם אכן אותה אישה משוכנעת שהיא משוחחת עם מלאכים שמייעצים לה אם לקנות או לא את הספר – שיבושם לה, אני מכבדת כל אמונה של אחרים, באלוהים או בכלל, כי אמונה זה לא דבר הגיוני שניתן להסביר, זה לא עניין רציונלי, זה משהו שמרגישים, ולעיתים יש לה גם צורך פסיכולוגי – אנשים רבים חשים שהם חייבים להאמין במשהו, להיאחז בו כדי לדעת שהם לא לבד בעולם, ואני רוחשת אהדה וכבוד לצורך הבסיסי האנושי הזה, כי אני מבינה אותו.

לכן כששואלים אותי מה דעתי על קיומו של אלוהים – אני משיבה בפשטות שאיני יודעת.

אולי יש אלוהים, אולי אין, אני פשוט לא יודעת, לא ראיתי אותו במו עיניי, אין הוכחה שמניחה את הדעת בדבר קיומו החד משמעי. מחד, אני לא אתיאסטיסית כי אתיאיסטים שוללים מכל וכל קיומו של האל, הם בטוחים בכך ואין להם ספקות בעניין. מאידך, אני גם לא בן אדם מאמין , כי אני לא טוענת שיש בוודאות, משום שאני לא בטוחה בקיומו הממשי, אני לא מרגישה את הנוכחות שלו בחיים שלי, לא חשה שמישהו הולך תמיד איתי, מלווה אותי ושומר עלי בעולם הזה.

יש לי רק אותי, אני (ב)לבד.

לפיכך, מבחינתי , שוב , מדובר בסימן שאלה מאד גדול, אם יש או אין אלוהים.

הרבה שנים חיפשתי והתחבטתי להבין מה זו אמונה עבורי, ביררתי עם עצמי במה אני מאמינה בלב שלם, במי או למי, כי אם אני לא יודעת שום דבר בוודאות, ואם אני כזו ספקנית שלא מאמינה בכלום אמונה שלמה ועיוורת , גם לא בדתות, אז במה בכל זאת אני כן מאמינה ? הרי אפילו בעצמי אני מפקפקת, כי אני יכולה לשנות את דעתי, דברים שחשבתי והאמנתי בהם בעבר – אני כבר לא, שיניתי את דעתי, השתנתי, התפתחתי, אני כבר לא אותו אדם שהייתי , אז במה כן יש להאמין בביטחון גמור באופן מוחלט וממשי בעולם הזה ? הרי הכל זמני, גם אנחנו והקיום שלנו עצמו, גם המדע והתיאוריות משתנים חדשות לבקרים עם כל גילוי חדש שסותר את קודמו, בפסיכולוגיה, ברפואה, אפילו במדעים "מדוייקים" - כל מחקר חדש מפריך את הישן, אי אפשר להאמין אמונה מוחלטת ונצחית בשום דבר, גם לא למחשבות לרגשות שלנו, הם זמניים כמו האהבה, כמו גם החיים האלה.

יש מסתורין אחד יוצא דופן שבו אני דווקא כן מאמינה, למרות שאין לי דרך לנמק או להסביר אותו, אני פשוט מרגישה שזה נכון והגיוני, והוא שגורל ומקריות הם שני צדדים של אותו מטבע, והם משלימים ותומכים זה בזה מבחינה רעיונית.

כלומר, צירופי מקרים הם דרך אחת לראות ולפרש לפיה את המתרחש בעולם, אבל אמונה בגורל מבוססת על אותו עיקרון, כי הרי בשני המקרים – אין לנו שליטה על המתרחש, זה משהו חיצוני שקורה לנו מסביב, ואנחנו מתייחסים אליו ומייחסים לו משמעות.

לכן מבחינתי זה אותו דבר בדיוק.

כלומר, כן, ברור לי שזה לא הגיוני ושזה בניגוד גמור לכל מה שכתבתי לעיל על כמה שאני חסרת אמונה או משוללת רוחניות, כי הנה, העובדה היא שאני כן מאמינה בגורל, ממש כמו שאני מאמינה בצירופי מקרים.

ולפי פרשנותי - אין סתירה בין השניים, כי אם שיתוף פעולה משלים וצמוד.

אני מאמינה שמה שקורה לי בחיים האלה קרה כי הלכתי בדרך מסוימת ובחרתי בה על פני כל הדרכים האחרות שיכולתי ללכת בהן, ולא עשיתי זאת מסיבות שונות, ולפיכך התוצאה של כל הבחירות שלקחתי הם החיים שלי, הם הגורל שלי, הם ההצטרפות של כל קורות חיי, כלומר של כל צירופי המקרים בכל רגע נתון שחוויתי.

וכנראה שזה מה שהיה צריך לקרות לי, גם אם שגיתי ולקחתי החלטה לא נכונה בעת כזו או אחרת, כנראה שהייתי צריכה ללכת בדרך הזו כדי ללמוד משהו על עצמי ועל החיים, וכדי שאוכל לתקן ולצמוח מהקושי שהזדמן לי.

צירופי המקרים שהיו סימני הדרך בחיים שלי , הם-הם הגורל שעיצב לי את המסלול הייחודי שלאורו הלכתי ואלך.

הנה מצאתי לפחות משהו אחד שאני מאמינה בו מבחינה רעיונית, למרות היותו בלתי נתפס, ולמרות שהוא מופשט וחמקמק, על אף שאין לי דרך להוכיח אותו, אני גם לא רוצה, כי אני מרגישה ויודעת שזה נכון, וזה מספיק לי.

במסגרת החיפוש שלי אחרי האמונה העיוורת, עוד מצאתי, שבמובן הממשי, השריר והקיים, אני מאמינה לילדים, כי אין להם פילטר, יש בהם אמת, הם שקופים, אני רואה הכל דרכם. אני מתכוונת בהתחלה, לפני שהם לומדים לכסות ולשקר ולרמות, בהתחלה הם אותנטיים עד שהם מתקלקלים ולומדים מהמבוגרים להסתיר את רגשותיהם, בטרם הם משתכללים, כשהם עוד טריים וחדשים בעולם, וליבם פתוח , פשוט ונקי, ועיניהם צלולות, ואין בהם תיחכום, כשהכל ממש פשוט, בטרם הם מפנימים את תהליך החיברות האכזרי שמלמד אותם לשרוד, בהתחלה כשהם פגיעים - אז הם אמיתיים. כן, בילדים יש לי אמונה מוחלטת, אינסופית.

לכן, כשאני מתבוננת בילדים קטנים, לפחות אז אני יכולה להיות סמוכה ובטוחה שאני פוגשת בדבר שהכי קרוב מבחינתי ליכולת המוחלטת שלי לתת בו אמון גמור, וזו הקלה עצומה עבור אדם סקפטי ולא רוחני כמוני, לדעת שיש לפחות משהו אחד בעולם הכאוטי הזה שאני יכולה להאמין בו לעומק,

מתוך אמונה שלמה, ולא עיוורת.

קחו כמה דקות ותקשיבו לשיר הכי אהוב עלי של ויטני יוסטון ז"ל.

חבל רק שהיא לא השכילה ליישם את מה שהיא היטיבה כל כך להטיף לו :-((

ממליצה להאזין לטקסט.

באופן אישי אני מאד מזדהה, מאד מייצג את מה שאני מרגישה,

ממש כאילו כתבתי את המלים בעצמי.

דרג את התוכן:

תגובות (12)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

קול קוראת

4/7/12 20:48:

צטט: יאיר שליידר 2012-07-04 02:57:59

צטט: קול קוראת 2012-07-02 21:36:27

anyway
יש לך תמיכה מלאה ממני בכל שם שתבחר.

תודה, זה נחמד מצידך. בינתיים אני מחזיק ביאיא - זה על גבול הקומדיה אבל קל על הלשון. מקס, אולי בעתיד.

??

איך מבטאים את זה ? yaya ?

(מוכרחה להודות שזה נשמע קצת מוזר לאוזן :-)

אתה לא מבין איך אני מקנאה בך שאתה כרגע באירופה, באנגליה האפורה והצוננת, אין לך מושג איזו סאונה מתחוללת פה כרגע, ואני סופרת את הימים לסוף הקיץ - זה פשוט סיוט לחיות כאן ביולי אוגוסט, בתל אביב הלוהטת המהבילה.

אל תקנאי. מזג אוויר טוב זה בין 25 ל 27 מעלות, יותר מזה או פחות מזה ואין שום כיף. חם מדי - אתה נהיה כועס ומגעיל והאוטו שלך רוצה להתפוצץ. קר מדי - אתה נהיה מדוכא ומגעיל ובחוץ תמיד יש חושך.

אם בא לך קצת קור אז תדליקי מזגן, או שתקפצי על המטוס לכאן, פה תמיד קר, גם בקיץ. ויש לנו חדר פנוי תמיד...

מזגן זה פיתרון כשאני בחלל סגור - בעבודה, בבית, באוטו, אבל אני חסרת אונים כשאני חשופה בחללים פתוחים, ברחוב למשל, משוטטת בחוצות העיר , לחה ונוטפת, הבגדים נדבקים לי לגוף , ואני מרגישה איך אני עולה בלהבות.

אתה עושה רושם של אדם מגובש, ולא של אחד נגרר שנוח להשפעה ולתימרון, אני מאמינה שהם לא יצליחו לבלבל ולהלעיט אותך ב"הארות" ניו אייג'יות יומרניות וסיסמאות שדופות וריקות מתוכן.

אתה לא תקנה את הבולשיט הזה, אתה חכם.

אני בכלל לא מגובש. לא אפול לשטויות של הניו אייג' אבל אני מחפש ישועה מסויימת מהיעדר המשמעות וגם נחמה מהבדידות ומעל לכל אני תר אחר שחרור מכבלי העבר, אז אי אפשר לדעת לאן אפול ולאן לא.

מלים כדורבנות, יפה דרשת.

אגב, אני עושה יוגה פעמיים בשבוע...

מניסיון אישי, היוגה לא היתה טובה לגוף שלי.

הפיתולים , הרוטציות והתנוחות שבהן מעקלים ומעמיסים על הגב לא מיטיבות עם הגוף, הן עלולות גם לגרום לנזק בלתי הפיך לגב, לפחות ככה הרגשתי, אז התייעצתי עם מורה מומחית ליציבה נכונה, והיא אמרה לי ש"יוגה דופקת את הגב" והמליצה לי להפסיק אם אני מרגישה חוסר נוחות וכאב פיזי לוחץ בגב.. אח"כ קראתי הרבה על הנושא (מאמרים של מומחים לעבודה גופנית) בעקבות זאת, והגעתי למסקנה שעבורי זה לא מתאים, אולי לאחרים זה עוזר ומחזק ומגמיש (בטוח שלפחות חלק מהתרגילים/אסנות), אבל במקרה הפרטי שלי ואולי גם של אחרים - זה מזיק.

מבחינה נפשית אני מאמינה שזה דווקא תורם לתחושה טובה ומרגיע, מעודד מודעות גופנית ונפשית כאחד, ככה שיש בכל זאת לא מעט היבטים חיוביים בתירגול יוגה, חייבים להודות.

אגב, אני חסידה גדולה של תרגילי "מתיחות", שזה דומה במובן מסויים, יש תרגילים מאותה "משפחה", אבל הרבה יותר בריא ונעים ו"נכון" לגוף, לפחות בעיני.

יאיר שליידר

4/7/12 02:57:

צטט: קול קוראת 2012-07-02 21:36:27

anyway
יש לך תמיכה מלאה ממני בכל שם שתבחר.

תודה, זה נחמד מצידך. בינתיים אני מחזיק ביאיא - זה על גבול הקומדיה אבל קל על הלשון. מקס, אולי בעתיד.

אתה לא מבין איך אני מקנאה בך שאתה כרגע באירופה, באנגליה האפורה והצוננת, אין לך מושג איזו סאונה מתחוללת פה כרגע, ואני סופרת את הימים לסוף הקיץ - זה פשוט סיוט לחיות כאן ביולי אוגוסט, בתל אביב הלוהטת המהבילה.

אל תקנאי. מזג אוויר טוב זה בין 25 ל 27 מעלות, יותר מזה או פחות מזה ואין שום כיף. חם מדי - אתה נהיה כועס ומגעיל והאוטו שלך רוצה להתפוצץ. קר מדי - אתה נהיה מדוכא ומגעיל ובחוץ תמיד יש חושך.

אם בא לך קצת קור אז תדליקי מזגן, או שתקפצי על המטוס לכאן, פה תמיד קר, גם בקיץ. ויש לנו חדר פנוי תמיד...

אתה עושה רושם של אדם מגובש, ולא של אחד נגרר שנוח להשפעה ולתימרון, אני מאמינה שהם לא יצליחו לבלבל ולהלעיט אותך ב"הארות" ניו אייג'יות יומרניות וסיסמאות שדופות וריקות מתוכן.

אתה לא תקנה את הבולשיט הזה, אתה חכם.

אני בכלל לא מגובש. לא אפול לשטויות של הניו אייג' אבל אני מחפש ישועה מסויימת מהיעדר המשמעות וגם נחמה מהבדידות ומעל לכל אני תר אחר שחרור מכבלי העבר, אז אי אפשר לדעת לאן אפול ולאן לא. אגב, אני עושה יוגה פעמיים בשבוע...

קול קוראת

2/7/12 21:36:

צטט: יאיר שליידר 2012-07-02 12:24:40

עברית - נכון שהשם יאיר הוא בעל משמעות בעברית ואילו מקס באמת נשמע קצת כמו שם לכלב (אם כי קצת שנות השמונים, בדומה לרמבו...), אבל מהי בכלל העברית? שפה מיוחדת או פשוט עוד שפה מיני מאות שפות שקיימות בעולם ושנותנות משמעות לצירופי אותיות וצלילים שונים. השם יאיר הוא בלתי ניתן לביטוי בשביל אנגלו-סקסים, אפילו יהודים בריטים לא מצליחים להבין שלא קוראים לי יעל. הוא יושב לאירופאים רע על הלשון ומסבך אותם וגורם להם לא לרצות לבטא אותו ולא לרצות להכיר את האדם שכך נקרא. זה כמו עונש. אז למה לי לחיות כך עם שם כל כך רע? אני לא הולך לבטל את שמי העברי באופן מוחלט אלא רק להציג את עצמי כמקס. שם אינו שונה משיער פנים, יום אחד יש לי שפם ויום אחר אני מגולח למשעי, הוא בסך הכל דבר די סתמי ונטול משמעות שאפשר לשחק בו סתם כך בשביל המשחק. ואם לשם העברי שלי יש משמעות (ותארי לך ששמי השני הוא אריה, ביחד - יאיר אריה, שם קלאסי לחוזר בתשובה) אז למה שלא אוכל לשנות את המשמעות ולקרוא לעצמי שוניו, גאתי או כל שם הודי אחר שמייצג משמעות אחרת.

טוב, אז אני רואה את הדברים אחרת. מבחינתי יש משמעות לשם - ואני מייחסת חשיבות יתרה במיוחד לשמות בעברית, כי רק בשפה שלנו השמות אינם סתמיים, בכל שפה אחרת השם הוא סתם צירוף סתמי של אותיות וצלילים, ובעברית - לא. ואני מוצאת בכך יופי, אני אוהבת את הסמליות הזו, ושמתי לב שאנשים ששמם לדוגמה - נועם הם באמת יותר רגועים ונעימים מאנשים שלא נקראים ככה, אז יש לי איזו אמונה מסויימת בקשר שבן האדם לשם שבחרו עבורו, ובכלל - שינוי שם הוא מבחינתי אינו דבר של מה בכך, אני מתייחסת לכך ברצינות, ולא בקלילות כמוך. אני רואה בעניין הזה השפעה גורלית כמעט.

כמו שכבר כתבתי לך בתגובתי הקודמת , אתה לא צריך לשכנע אותי, אני בהחלט מבינה את הצורך שלך, כי כשחיים בארץ אחרת, זה מאד לא נעים להרגיש את התיסכול הזה שתיארת, ואני עצמי כשגרתי בחו"ל, הרבה פעמים הצגתי את עצמי בשמות צרפתיים או בינלאומיים או סתם שמות קלים יותר, במיוחד כשזה היה בפני זרים מוחלטים שידעתי שלא אשמור עימם על קשר, ושזה עניין זמני כזה לערב אחד במסיבה למשל, או באירוע חברתי חד פעמי ולא מחייב, או בבתי קפה שמזמינים בדלפק, מקלידים את ההזמנה על שמך, וקוראים בשם שלך במיקרופון בקול רם כשזה מוכן, ומה פתאום שאני שאני חן עכשיו ?. זה הכי לא מתאים,זה כ"כ שונה וזר, אז הייתי ממציאה לי שמות מדליקים כמו אמה (emma), ושילה (shila) למשל.. :-)) כשאתה גר בחו"ל או מטייל במדינה אחרת, אתה כל הזמן פוגש אנשים זרים וחדשים שמתחלפים, בשונה מלחיות בארץ, במדינה שלך, כי בארץ אתה לרוב מסתובב עם אותם אנשים ויש שגרה קבועה של עבודה וחיים במסלול קבוע, ולא בכל יום יוצא לך להכיר אנשים חדשים שלא ידעו לבטא את השם שלך במדוייק, וכמו שכתבת זה עונש שמומלץ להימנע ממנו אם אפשר - כך שאני מבינה אותך לגמרי ומזדהה עם הקושי היומיומי הזה. באמת, יאיר.

אולי תציג את עצמך כ -" ארי " ? קיצור של אריה, גם השם השני שלך, וגם שם שיהיה להם יותר קל לבטא מיאיר.

:-)

או שכבר תישאר עם הבחירה הראשונה שלך - מקס, אם זה מרגיש יותר נוח לך להתרחק מהשמות הישראלים, ואם מקס יותר מוצא חן בעיניך.

לטעמי הכי טוב יהיה לשנות ולהחליף לפי מצב הרוח וההקשר.

anyway

יש לך תמיכה מלאה ממני בכל שם שתבחר.

הודו - הייתי בהודו. לא יותר מחודשיים ואז טסתי לאוסטרליה (שם הייתי כמעט שנה) אבל די אהבתי את הודו כי כשאתה יוצא מהערים הגדולות והעמוסות אז יש חיים אחרים. בערים הגדולות אנשים עניים ישנים לצידי הכבישים הראשיים כי עשן המפלטים מבריח את היתושים וכך הם יכולים לישון בשקט יחסי. מדי יום נהרגים עשרות הומלסים כאלו מפגיעת מכוניות. אבל בכפרים שבאזורי הספר החיים נראים אחרת והעוני פחות מזעזע. הודו היא מקום של ג'ונגלים מרהיבים ומפלי מים, פסגות מושלגות וכפרים ציוריים. אפשר להתאהב בקלות.

נכון, שמעתי באמת שבצפון המדינה מאד ירוק ויפה ושלו - אחי הגדול היה בהודו הרבה פעמים, והוא צלם חובב, אז הוא חזר עם הרבה תמונות של נופים מרהיבים ומרחבים פתוחים מדראמסאללה למשל, כך שאני יודעת שיש גם הודו אחרת. אבל אם כבר, אז דווקא יותר מעניינת בעיני נפאל, היא יותר מושכת אותי, כי ההימלאיה, הגובה, האויר, הרוח, הקור השלג הם המשיכה הטבעית שלי, אני לא סובלת לטייל במקומות לחים וחמים, זה גיהנום עבורי - אני בכווונה נמנעת למטוס ולטייל במקומות שחם לי בהם, אני פשוט לא מסוגלת להנות כשמזג האויר הוא דחוס ומחניק, זה סבל של ממש עבורי. אני אוהבת קור ושלג צח ולבן, וגובה, וטבע, זה גורם לי לאושר, מרגיע אותי, נוסך בי שלווה ושקט פנימי, אחרת אני נעשית חסרת סבלנות ורעה, כי כשחם לי האופי שלי משתנה, ובגלל שמגעיל לי בפנים , אני גם מגעילה כלפי חוץ, זה מוציא ממני את כל הדברים הלא טובים שבאופי שלי, החום הבלתי נסבל הזה. זו עוד סיבה שאני נרתעת מהודו, שמעתי שהחום שם זוועתי.

אתה לא מבין איך אני מקנאה בך שאתה כרגע באירופה, באנגליה האפורה והצוננת, אין לך מושג איזו סאונה מתחוללת פה כרגע, ואני סופרת את הימים לסוף הקיץ - זה פשוט סיוט לחיות כאן ביולי אוגוסט, בתל אביב הלוהטת המהבילה.

אגב, יאיר אריה, איפה אתה גר באנגליה ? בלונדון או בעיר אחרת ?

(רק שתבין, בפנטזיה שלי אני כבר בורחת מהגיהנום הקייצי הזה ומזמינה את עצמי לבקר אצלך, כמובן בתנאי שיש לך ספה בסלון וחשק לארח חברת קפה ותיקה מישראל..)

רוחניות וסמים - כשיש בעיות פסיכולוגיות והיעדר משמעות (שזה די טבעי למי שמשתחרר משירות צבאי חובה) אז בורחים. קודם כל בורחים לחו"ל בכדי להיחלץ ממדינה שלפעמים מרגישה כמו מחנה צבאי אחד גדול, ואז בורחים מהמציאות. סמים ורוחניות מציעים חוויה קלה למשתמש, פיקס מהיר ומיידי שנותן תחושה טובה ומעניק סוג של משמעות. סוג של גן-עדן מלאכותי שהרבה פעמים מסתבר כגיהנום. הרוחניות היא הרבה פעמים אינסטנט, כמו קפה נמס, והסמים מתפוגגים ומשאירים טעם רע בפה ולעיתים עלולים להשאיר גם טירוף.

יפה סיכמת זאת.

מאד מסכימה.

הודו- ודווקא עכשיו כשאני קצת יותר בוגר ופחות מבולבל הייתי רוצה לחזור להודו ולטייל שם ולראות את הכל בעיניים אחרות. חודש חודשיים בהרי ההימאליה נשמע לי כמו דיל מצויין.

מי יודע אולי אזכה להארה....פחחח

:-))

אתה עושה רושם של אדם מגובש, ולא של אחד נגרר שנוח להשפעה ולתימרון, אני מאמינה שהם לא יצליחו לבלבל ולהלעיט אותך ב"הארות" ניו אייג'יות יומרניות וסיסמאות שדופות וריקות מתוכן.

אתה לא תקנה את הבולשיט הזה, אתה חכם.

יאיר שליידר

2/7/12 12:24:

עברית - נכון שהשם יאיר הוא בעל משמעות בעברית ואילו מקס באמת נשמע קצת כמו שם לכלב (אם כי קצת שנות השמונים, בדומה לרמבו...), אבל מהי בכלל העברית? שפה מיוחדת או פשוט עוד שפה מיני מאות שפות שקיימות בעולם ושנותנות משמעות לצירופי אותיות וצלילים שונים. השם יאיר הוא בלתי ניתן לביטוי בשביל אנגלו-סקסים, אפילו יהודים בריטים לא מצליחים להבין שלא קוראים לי יעל. הוא יושב לאירופאים רע על הלשון ומסבך אותם וגורם להם לא לרצות לבטא אותו ולא לרצות להכיר את האדם שכך נקרא. זה כמו עונש. אז למה לי לחיות כך עם שם כל כך רע? אני לא הולך לבטל את שמי העברי באופן מוחלט אלא רק להציג את עצמי כמקס. שם אינו שונה משיער פנים, יום אחד יש לי שפם ויום אחר אני מגולח למשעי, הוא בסך הכל דבר די סתמי ונטול משמעות שאפשר לשחק בו סתם כך בשביל המשחק. ואם לשם העברי שלי יש משמעות (ותארי לך ששמי השני הוא אריה, ביחד - יאיר אריה, שם קלאסי לחוזר בתשובה) אז למה שלא אוכל לשנות את המשמעות ולקרוא לעצמי שוניו, גאתי או כל שם הודי אחר שמייצג משמעות אחרת.

הודו - הייתי בהודו. לא יותר מחודשיים ואז טסתי לאוסטרליה (שם הייתי כמעט שנה) אבל די אהבתי את הודו כי כשאתה יוצא מהערים הגדולות והעמוסות אז יש חיים אחרים. בערים הגדולות אנשים עניים ישנים לצידי הכבישים הראשיים כי עשן המפלטים מבריח את היתושים וכך הם יכולים לישון בשקט יחסי. מדי יום נהרגים עשרות הומלסים כאלו מפגיעת מכוניות. אבל בכפרים שבאזורי הספר החיים נראים אחרת והעוני פחות מזעזע. הודו היא מקום של ג'ונגלים מרהיבים ומפלי מים, פסגות מושלגות וכפרים ציוריים. אפשר להתאהב בקלות.

רוחניות וסמים - כשיש בעיות פסיכולוגיות והיעדר משמעות (שזה די טבעי למי שמשתחרר משירות צבאי חובה) אז בורחים. קודם כל בורחים לחו"ל בכדי להיחלץ ממדינה שלפעמים מרגישה כמו מחנה צבאי אחד גדול, ואז בורחים מהמציאות. סמים ורוחניות מציעים חוויה קלה למשתמש, פיקס מהיר ומיידי שנותן תחושה טובה ומעניק סוג של משמעות. סוג של גן-עדן מלאכותי שהרבה פעמים מסתבר כגיהנום. הרוחניות היא הרבה פעמים אינסטנט, כמו קפה נמס, והסמים מתפוגגים ומשאירים טעם רע בפה ולעיתים עלולים להשאיר גם טירוף.

הודו- ודווקא עכשיו כשאני קצת יותר בוגר ופחות מבולבל הייתי רוצה לחזור להודו ולטייל שם ולראות את הכל בעיניים אחרות. חודש חודשיים בהרי ההימאליה נשמע לי כמו דיל מצויין. מי יודע אולי אזכה להארה....פחחח

קול קוראת

1/7/12 21:46:

צטט: יאיר שליידר 2012-07-01 03:53:00

שם - אנשים שמשנים את שמם בדרך כלל לא ממש אהבו את השם שההורים שלהם נתנו להם, גם אם בעיניך הוא יפה.

אני רוצה לחדד למה התכוונתי, כי אולי זה לא היה ברור מספיק. אם אדם משנה את שמו לשם בעל משמעות בעברית, נניח היה במקור הרצל (שם קצת ארכאי, מבאס, ובעיקר חסר חן) ושינה אותו לאבשלום (שם מושלם בעיני, מאד רומנטי) - אז אני לא רואה בכך כל פסול, ואני יכולה גם להבין, אבל כשהמשמעות היא זרה, כשהצליל הוא לא עברי או ישראלי, אני פחות מצליחה להזדהות, ויותר קשה לי לקבל את השינוי, זה אפילו מרגיז אותי, כי מה הקשר לשפה ולזהות הישראלית/העברית שלנו ולשמות הזרים הללו שלא דומים לכלום, שאין להם קונוטציה שקלה לעיכול ולחיבור רגשי ? זה נראה לי לא קשור, מנותק, מזוייף, מאולץ.

אני למשל לא סובל את השם יאיר וחושב לשנות את השם שלי. אני אוהב את השם מקס וזה גם מתאים יותר לחיים בחו"ל.

יאיר, אני מאמינה שזה לא ישנה כלום מבחינתך, אבל בכל זאת חייבת לשתף אותך ש"יאיר" זה אחד השמות היותר יפים בעיני, אני ממש אוהבת את הצליל, וגם את המשמעות. שם יפיפיה, באמת, לכן קצת חבל לי שאתה מעוניין להחליף אותו בשם כה סתמי כמו "מקס", כלומר מקס זה לא נורא, זה בסדר, אבל הוא חסר משמעות, יאיר הרבה יותר מעניין והולם בעיני, מלא בהוד והדר, ומקס גם קצת מזכיר לי שם של כלב..

בשבילי אתה תמיד תשאר יאיר, וגם אם תחליף למקס, אני מקווה שתסכים/תרשה לי להמשיך לקרא לך יאיר.. :-)

יחד עם זאת, אני דווקא מבינה את הקושי שציינת ואת התחושה שאתה חווה, כי אני יכולה להזדהות עם העניין של האתניות הזו של שם אחר כשחיים בחו"ל, כי במובן הזה יש לשנינו, לך ולי, מן המשותף - גם השם שלי - חן - הוא מאד אתני, ה- ח' הזו לא זורמת והיא קשה לביטוי, ולעיתים קרובות מעוותים את השם שלי כשאני בחוצלארץ, וזה מעצבן ומציק, והרבה פעמים גם אני מייחלת ורוצה (מאד) שם אחר, כי אני לא אוהבת שמות קצרים בעלי הברה אחת, ואת השם שלי במיוחד איני אוהבת. גם כשאני בארץ, ועוד יותר כאשר אני בחו"ל. הייתי רוצה שם שיש לי משמעות בעברית ובה בעת שיהיה גם בינלאומי , שיהיה קל לבטא אותו בכל מקום על כדור הארץ, ובעיקר שהצליל שלו יהיה זורם, וחובה שתהיינה לו שתי הברות לפחות, (מינימום, אבל עדיף יותר) כלומר שיהיה ארוך. אבל אני לא אשנה את השם שלי, זה מה שיש, ככה יצא ועלה בגורל, והשלמתי עם זה.

הודו - אכן מטונפת ומלאת זבובים ומחלות מידבקות, אבל יש שם משהו שעושה חשק לרוחניות. אולי משום שהדתיות שלהם (בודהיזם והינדו) מפורשת שם בצורה הומאנית וחייכנית כל כך, זה ממש שובה את הנפש.

אתה מדבר מניסיון אישי ? ביקרת בה ?

כשאני רואה תמונות וצילומים של הודו - מתחשק לי לבכות. אני מרגישה רק עצבות, לראות את שלל עלובי החיים הללו - מאד מצער אותי. זו התחושה החזקה שעוברת , זה הרושם. אני לא יודעת, אולי אם יום אחד יהיה לי אומץ לחזות בכל זה מקרוב - יתכן שאבקר בה ואצליח גם אני לראות את היופי שכולם מדברים בשבחו כולל אתה.

מפריעה לי הצביעות הזו שמצד אחד אנשים עושים יוגה ומדיטציות, ומנקים את הגוף, הנפש והנשמה, הופכים "לרוחניים", ומצד שני מרעילים את גופם כשהם מעשנים וצורכים כמויות אדירות של סמים , זה לא מסתדר לי, אין בזה הגיון, אני לא יכולה להאמין שיש כאן כנות ואמת, כי אם "ראיתם את האור" וגיליתם איזו תגלית ו"התחברתם" לעצמיות הפנימית שלכם - אז למה אתם חשים בצורך לברוח לכימיקלים ולהזיות ? איך אפשר לחוות אושר אמיתי , שלמות ומודעות עצמית כשההכרה שלך מלאה בחומרים ממסטלים שממסכים את התודעה ??

אלוהים - אני למדתי מההורים שלי שכל הדברים הבאמת חשובים בעולם מתרחשים בין בני אדם. לכן לדעתי הפרטית אין בכלל אלוהים והדת היא לא יותר מאשר תחביב שחלק מהאנשים אוהבים להתעסק בו (ולפעמים לקחת אותו קצת יותר מדי ברצינות...)

קול קוראת

1/7/12 21:02:

צטט: לכלילדמגיע 2012-06-30 22:43:57

חברתי החיננית מייגעת ראשה בפילוסופיה עמוקה:-))) ממש צריך ללמוד את הכתבה שלך כדף לימוד יומי, להתעמק ולהתפלפל.

:-))

את מצחיקה עם התגובה הלבבית שלך, ( "הדף היומי", " להתפלפל ")

תודה, פנינה.

כיף שבאת לקרא ולהשאיר תגובה חמימה ונעימה.

יאיר שליידר

1/7/12 03:53:

שם - אנשים שמשנים את שמם בדרך כלל לא ממש אהבו את השם שההורים שלהם נתנו להם, גם אם בעיניך הוא יפה. שני למשל לא סובל את השם יאיר וחושב לשנות את השם שלי. אני אוהב את השם מקס וזה גם מתאים יותר לחיים בחו"ל.

הודו - אכן מטונפת ומלאת זבובים ומחלות מידבקות, אבל יש שם משהו שעושה חשק לרוחניות. אולי משום שהדתיות שלהם (בודהיזם והינדו) מפורשת שם בצורה הומאנית וחייכנית כל כך, זה ממש שובה את הנפש.

אלוהים - אני למדתי מההורים שלי שכל הדברים הבאמת חשובים בעולם מתרחשים בין בני אדם. לכן לדעתי הפרטית אין בכלל אלוהים והדת היא לא יותר מאשר תחביב שחלק מהאנשים אוהבים להתעסק בו (ולפעמים לקחת אותו קצת יותר מדי ברצינות...)

לכלילדמגיע

30/6/12 22:45:

ובעניין בו התחלת, החלפת השם, לא רבים עושים זאת, לדעתי, לכן הבה נניח למעטים הללו. זהו סממן אישי, דרך להביע משהו, ולהזדהות עם השם שבחרו.

לכלילדמגיע

30/6/12 22:43:

חברתי החיננית מייגעת ראשה בפילוסופיה עמוקה:-))) ממש צריך ללמוד את הכתבה שלך כדף לימוד יומי, להתעמק ולהתפלפל.

tal_riv

27/6/12 08:25:

אני חושב כמדען. מבחינתי העובדה שאנו מוצאים כאן בחפירות ארכאולוגיות עדויות מלפני אלפיים עד שלושת אלפים שנה לעם היהודי מספקות. לעומת זאת, הדבקות החרדית במסורות צפון אירופאיות בנות עשרות עד מאתיים שנה היא עבודת אלילים. זאת למרות שלא ברור עד כמה אחוזים מה DNA שלנו מקורם בעם היהודי שישב כאן בעבר לעומת הפלשתינים למשל.

קול קוראת

27/6/12 07:44:

צטט: tal_riv 2012-06-26 21:29:43

ארוך, אפילו עבורי :)

לא מתנצלת על האורך ! הרשות נתונה לקרא חלק, להפסיק באמצע, להתייאש ולצאת מהבלוג מבלי לקרא עד הסוף

בכל אופן, יש ספרות מודרנית המכסה גם את נושא סיפורי התנך. המחשוב מגיע לעזרת הארכאולוגיה וחקר התנך - ממליץ על ספרו של קנוהל "מאין באנו", על ספריו של שלמה זנד - מתי ואיך הומצא העם היהודי ומתי ואיך הומצאה ארץ ישראל, ועל ספריו של פינקלשטיין בנושאים ארכאולוגיים והקשרם לתנך. אלו נותנים גם תשובה בנושא אמונה באלוהים. יש ספר מעניין נוסף שאני צריך לזכור את שמו הסוקר את האמונה באלוהים בדתות שונות. את התמונה משלים נושא חקר המוח המודרני, המוכיח שכצפוי רגשות וחשיבה נובעים כולם מהמוח האנושי ואין דבר מלבדו. מעבר לזה, כל אחד יכול לעבוד את כמוש אלוהיו, כל עוד הוא ממלא אחר חובותיו האזרחיים ואינו מפריע לאיש :)

תודה על ההמלצות.

הזכרת לי שלא התייחסתי לעניין היהדות והלאום.

אני מאמינה שהעובדה שאני יהודיה היא עניין של צירוף מקרים גורלי. פשוט נולדתי בישראל לשני הורים יהודים, ולכן באופן שרירותי גם אני יהודייה, יצא שזה מה שהגורל זימן לי.

זה מאד פשוט.

ואתה, טל ? מה אתה מרגיש בנוגע להיותך יהודי ?

tal_riv

26/6/12 21:29:

ארוך, אפילו עבורי :) בכל אופן, יש ספרות מודרנית המכסה גם את נושא סיפורי התנך. המחשוב מגיע לעזרת הארכאולוגיה וחקר התנך - ממליץ על ספרו של קנוהל "מאין באנו", על ספריו של שלמה זנד - מתי ואיך הומצא העם היהודי ומתי ואיך הומצאה ארץ ישראל, ועל ספריו של פינקלשטיין בנושאים ארכאולוגיים והקשרם לתנך. אלו נותנים גם תשובה בנושא אמונה באלוהים. יש ספר מעניין נוסף שאני צריך לזכור את שמו הסוקר את האמונה באלוהים בדתות שונות. את התמונה משלים נושא חקר המוח המודרני, המוכיח שכצפוי רגשות וחשיבה נובעים כולם מהמוח האנושי ואין דבר מלבדו. מעבר לזה, כל אחד יכול לעבוד את כמוש אלוהיו, כל עוד הוא ממלא אחר חובותיו האזרחיים ואינו מפריע לאיש :)