כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    למחרת התקיפה באירן

    5 תגובות   יום שלישי, 26/6/12, 21:22

    הזקן

     

     

       הכביש שכרגיל היה עמוס לעייפה, נח לו שומם מול עיניו של הזקן. הביט למרחוק, חיפש את שלל אורות הסביבה שליוה אותו מידי לילה ולא ראה כלום, חשכה ירדה ורק שלישו של ירח במחצית השמים עזר לו להתמצא בסביבתו.

     

        עברו מספר דקות, נשימתו חזרה לקצבה הרגיל אך נפשו היתה נפחדת. נזכר כי השאיר פנס כיס בתא הכפפות של  הסוסיתא שלו ממנה לא נפרד למעלה מ-50 שנה וחנתה בסמוך.

     

        לא היה צריך להרחיק לכת אלא כמה עשרות מטרים לכוון גבעת עדה עד שנתקל בשרידי מכונית מעשנת תקועה במעביר המים שלצד הכביש. האיר פנימה ולעיניו נתגלו גופותיהם החרוכות של שני בני אדם, שלא ניתן אפילו לזהות אם גברים הם או נשים. תחושת האסון הפכה לאימה לאחר עשרות מטרים נוספים כשנתקל במכונית נוספת בצידי הכביש, מזדה חדישה ללא כל פגיעה, חלונותיה היו סגורים וליד ההגה ישבה אישה וראשה שמוט על ההגה. הדלתות היו נעולות וגם נסיונו לשבור חלון עם אבן גדולה שהרים מצד הכביש, לא צלח.

     

      החרדה שיתקה אותו כמעט לחלוטין, שוב אין זה תוצאה של הפסקת נטילת התרופות הפסיכיאטריות באופן בלתי מבוקר, אלא הבנה  כי אסון נוראי קרה ונוסעי שתי המכוניות אינם אלא פתיח למחזות גדולים וגרועים בהרבה.

     

         רק לפני יומיים, למחרת יום העצמאות, צהלה הארץ ושמחה לשמע קולו המרטיט, הבוטח בעצמו של ראש ממשלתנו שהודיע בשידור חי בכל ערוצי הטלויזיה והרדיו, כי בחורינו הטובים, על פי הוראתו הבלעדית, לאחר שהיה הראשון להבחין בסכנה המתהווה באירן,  והוא לוקח על עצמו את כל האחריות,  במבצע יוצא דופן, הגיעו עד אירן וריסקו את כל מתקני הכורים האטומיים על תכולתם והיושבים בהם. קרחתו מתחת לשבע עשרה השערות שנמתחו מצד אחד של פדחתו לצידה השני הבריקה, על אף מאמצי המאפרת המקצועית, בניצוץ של זיעה ואור נגוהות. עיניו זרחו מאוזן לאוזן, "אני החלטתי, אני הוריתי לבחורינו הטובים, זוגתי ואני נפנפנו להם לשלום. אין עוד חשש מהאיום האירני, אנחנו בטוחים לחמישים השנים הבאות", כך אמר, ואין כל סיבה לדחות את הבחירות שנקבעו לשבוע הבא כפי שמבקשת האופוזיציה  לאור החשש מפעולת תגמול אירנית.

     כל חיל האויר היה שם, למעט 5 פנטומים ישנים שסיירו לאורך הגבול עם מצרים שהתחיל להתחמם לאחר עליתו של נשיא מצרים, מוחמד מורסי איש האחים המוסלמים, שהודיע כי הסכמי השלום שנחתמו בקמפ דויד לפני למעלה משלושים שנה, בטלים ומבוטלים וערכם כקליפת השום.

     

        רק למחרת, במהדורת החדשות של שעה 5 אחה'צ הותר לפרסום, (אחרי שכל אתרי החדשות הזרים כבר פרסמו את הערכותיהם לגבי האבדות שלנו), כי רק 12 מטוסים שלנו חזרו בשלום הביתה.

    מיד נכנסו לאולפן 6 מומחים לחיל האויר, יושבים נינוחים מסביב לשולחן זכוכית עגול, כולם אלופים בדימוס, עיניהם נוצצות ופניהם מדושנות עונג והערכה עצמית, דברו כל אחד בתורו, והעריכו את כושר הלחימה של חיל   האויר האירני שהפתיע את בחורינו הטובים, ובתאום מופלא עם כוחות הקרקע  נגד מטוסים של יחידות המהפכה הפילו את כל חיל האויר שלנו למעט 12 המופלאים.

     על אף זאת, כולם היו בדיעה כי יש לראות את חצי הכוס המלאה, אומנם מאות מטוסים מסוגים שונים הופלו על אדמת אירן, אבל בית שלישי אותו אנחנו בונים לתפארת, יכון ולא ימוט לעולמי עלמיא, ועל כך יש לברך את הטייסים שחזרו בשלום, ונחים עכשיו בבסיס סודי בקריה בתל אביב.

     

        הרבנים הראשיים, זקניהם מסורקים למשעי ופניהם קורנות מאושר, הודיעו נחרצות לצופים כי חיל האויר לא היה אלא ידו הארוכה של הקב'ה, וכי מאות הטייסים שנהרגו יכנסו ישר לגן העדן ללא בחינות כניסה, וכי על פי בקשתו המיוחדת של המרן הקדוש הגאון שליט'א רבי עובדיה, יזכה כל אחד מהטייסים לבילוי אינטימי עם בתולה ארכאית.

     

         המרן הגאון הקדוש שליט'א ביקש, דרש, התחנן ל72 בתולות כדין, אלא שבת קול יצאה מהשמים ואמרה כי הבתולות הנ'ל שמורות לצדיקים בלבד, ואילו הטייסים כולם אוכלי נידות ובועלי שפנים היו, לא היה ביניהם ולוא שומר שבת אחד. אלא שמפאת  תחינתו  של המרן הקדוש נעתרו השמים והקציבו בתולה אחת לכל שני טייסים.

     

        רק לאחר שהמרן נעמד בחצר בית הכנסת החורבה בירושלים ולאחר שמזכירו הפרטי בהוראתו של המרן הקדוש, סימן עיגול מושלם באמצעות טוש שחור על המרצפות, נכנס  לתוכו המרן, נעמד זקוף במלוא הדרו והדר בגדיו ומצנפתו, ומילמל קבל עם ועדה ושמים: תדבק לשוני לחיכי אם אזוז מכאן אלא אם יקבל כל טייס בתולה שלמה לעצמו. נבהלו השמים  מאיומיו, ונתרצו.

    =

    הזקן, מנוסה ואדיש לבירבוריהם של החכמים למיניהם, אך לא לתחושת החרדה שמילאה אותו, הבין כי לא יוכל להירדם הלילה ועליו לנסע מיד לבנימינה לראות ולהבין מה קרה. התישב על הארגז שליד הגה הסוסיתא והתחיל לדרדר אותה במורד. לאחר שירד את מחצית החלקה בלי שהצליח להתניעה, עזבה ופתח בהליכה איטית חזרה אל הכביש, וכשהגיע , פנה מערבה לבנימינה..

     

        כמעט מוכן היה נפשית לגלות את המכונית הנטושה השלישית, מעשנת בצד הדרך, לא העז להציץ לתוכה, הוא ידע מה יראה שם, וחבל היה לו על שארית הסוללה שהיתה בפנס. הירח התקדם מערבה אבל עדין הספיק להאיר את הכביש ואת המכוניות הפזורות עליו ובצדדיו, חלקן שרופות, חלקן הפוכות על צדן וחלקן מעוכות מהתנגשות זו בזו במהירויות גדולות. לא נשמע שום קול, שום צליל, לא קריאות לעזרה, לא בכי.  

     

        רוח ים נשבה קלות על פניו, נזכר היה בימים הרחוקים כשהיה חוזר לעת ערב מהכרמים בגבעת עדה רכוב על אופניים נלחם ברוח הנגדית והוא עייף מיום עבודה ארוך. כמה שמחה וגאווה, תחושה של מיצוי כל הישגיו, היו לו כשהצליח לקנות "אופניים עם מנוע עזר", ומיד ניצל את רבע השעה והכוחות שחסך להארכת יום העבודה, בטוח שככל שהוא עובד יותר הרי הוא אדם טוב יותר, מושלם יותר, וזאת בלי קשר עם התוצאות החקלאיות/כלכליות שלא תמיד האירו לו פנים.

     

         זיעה סמיכה ומלוחה כיסתה את פניו ואת כל פלג גופו העליון שיחד עם הזיעה והאבק מימים קודמים הפכה את חולצתו לעיסה מצחינה שהציקה לו על אף הבריזה הנעימה. תוך כדי הליכה, איטית אך עקבית ובוטחת, פשט את חולצתו והניחה בצד הדרך תוך התיחסות למקומה כדי שיוכל לחזור אליה ולכבסה. חולצה טובה היתה, שרתה אותו נאמנה זה 12 או 13 שנים ועברה מספר רב של כביסות, כביסה נוספת תחזיר אותה לשימוש כחדשה. חולצת פסים היתה ממש כחולצתו של יוסף אבינו מנוחתו עדן, אלא שפסיה של חולצה זו היו דקים ועדינים ומעולם לא הצליח לספור אותם, רבים וכחולים היו.

     

              הולך היה בין שברי המכוניות הדוממות, חלקן מעלות עשן מסריח של שמנים וחלקי פלסטיק, חלקן הרוסות ללא עשן וחלקן דוממות, שלמות לכאורה, ובכולם גויות. הולך ומהרהר מה גרם להרס? התחיל להצטער על כי איננו מאמין בבורא עולם קדוש שבונה והורס לפי רצונו ובלי הסברים. קל להם, לאותם אנשים שמאמינים, "כך הקב'ה רצה וכך נהיה". התחיל להרהר שמא חיל האויר המהולל שלנו לא באמת הצליח להרוס ולנטרל את כל מתקני הגרעין האירנים, ואם הצליח, האם יתכן כי על אף יחסי האיבה בין אירן ופקיסטן העמידו הפקיסטנים לרשות האירנים מספר פצצות? ומה פשר ההרג המוחלט? ואם כן איפה נפלה פצצה והאם הסתפקו באחת?

     

        לאחר כשלש מאות מטר נטש את הכביש ימינה ובחר את קיצור דרך העפר לבנימינה, דרך ה"סידרה". נזכר היה בשימוש היום יומי שעשה בה בנעוריו בדרכו לכרמו ובחזרה, בזמנים לפני שקנה את הסוסיתא האהובה עליו, ששינתה את מסלולו והאריכה אותו דרך הצומת הסלול. חושש היה עליה שתתמלא אבק, ויותר מכך- שהקרבורטור יסתם.

     

        בכניסה לבנימינה  נתקל בסימן חיים, על אחת מאבני הכורכר ישב אדם צעיר ועיניו נעוצות בירח השוקע, ללא קול, ללא תזוזה. מה קרה? שאל הזקן, והאיש לא נע ולא השמיע קול.הזקן לא הכירו, מן הסתם היה מאותם תושבים חדשים שגילו את בנימינה ובנו בה את ביתם, גם לוא היה האיש מבין בני הוותיקים לא היה מכירו, טבעם של צעירים שהם מכירים את זקניהם אך הזקנים מסוגרים בתוך עצמם.

     

        הולך היה בתוך שדירת העצים וערוגות הפרחים המטופחות אבל בעיני רוחו ראה את אותו הכביש צר ומאובק שהיה נוהג בו בנעוריו, מסתכל בבנינים  הגדולים וחומות האבן המפוארות, ורואה בעיני רוחו את הבתים הצנועים בני שנים וחצי חדרים והחצרות הפתוחות עם התרנגולות המקרקרות מחטטות באשפה, את הנשים יושבות לעת ערב על מעקה מוביל מים מפטפטות ומחליפות מתכונים.

     

        כשכל המומחים למיניהם דברו הזהירו והתנבאו על פצצה גרעינית בידי אירן החרדית המאיימת עלינו השכם והערב, היה ברור שמדברים על משהו בנוסח ה"ילד הקטן" וה"איש השמן" מהמאה הקודמת שהשמידו שתי ערים וכמאתים אלף בני אדם בלבד.

     

        הדיבורים על פצצות ניוטרון חדשניות היו רק בחוגים המקצועיים ולא הגיעו לא לאוזניהם של העיתונאים ולא לאלו של הפוליטיקאים שטבעם שהם שומעים רק מה שנוח להם לשמוע, שאם על פי דעתם המצב הוא כזה וכזה, אין לבלבל להם את המוח ולבזבז את זמנם היקר בטעונים אחרים שאינם תואמים את קו מחשבתם. הם מבינים, הם חכמים, גאונים, רמת אינטליגנציה של 189,  שלא יבזבזו את זמנם, הם ממהרים לראות מופע סטריפטיז בקברט ביפו.

     

         נזכר הזקן בהסבר פשטני על ביקוע גרעיני  תיאורטי שלא ידוע אם מישהו ניסה אותו כבר, ביקוע שאיננו גורם להרס פיסי אלא לקרינה חזקה וקצרה בלבד, קרינה שמשמידה כל חי בטווח פגיעתה, קרינה שהורסת כל מכשיר אלקטרוני, טלוויזיות מחשבים ותקשורת בכלל, ביקוע ניוטרון קראו לזה,  האומנם הצליחו האירנים המפגרים בשקט בשקט במקום שאחרים עדיין לא? נזכר בשנות ה-50 של המאה הקודמת, שעה שארה'ב היתה שקועה בליקוק פצעי המלחמה, תפיחה עצמית על השכם ושירת הלל ללוחמים, ומאידך הפתיעה ברה'מ המפגרת עם הספוטניק שלה ששלח ממרומי החלל ציוצי "נא באוזן" למנהיגיה מדושני העונג של ארה'ב.

     

    הירח שקע אך עיניו של הזקן התרגלו לאיטם להשתמש באור הכוכבים, מליוני כוכבים היו זרועים בשמים, כל אחד תורם את חלקו וכך אפשר היה להבחין בתוואי הדרך, בסילואטות של המכוניות ההרוסות, גם הגחליליות של ימי נעוריו שנעלמו לאור החשמל הופיעו לפתע ומשכו אותו אחורה בזמן, לטיולים ומשחקים ליליים עם בני ובנות הכיתה.

    בעודו מהרהר בגחליליות נעוריו נתקל בגופתו של גור חזירי בר ונשתטח ארצה, ניסה להתרומם ולא יכול היה, אימו של הגור נתרה עליו והתחילה לנגוס בבשר שוקו השמאלית, הכאב הלך וגבר, כאב חד חריף, וחם. צעקה נפלטה מפיו, ועוד אחת אך החיה לא הרפתה, ניער את רגלו על מנת לסלקה, אבל  זו המשיכה בנשיכתה והכאב החמיר. צעק שוב לעזרה, וקול נשמע מרוחק ומוכר, אישתו: התעורר זקן, שוב נתפס לך השריר בשוק? התעורר, שוב היו לך סיוטים? קום לך לבית שימוש, קח כדור שינה וחזור למיטה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/10/12 21:59:
      תכתוב עוד סיפור על: היום שלאחר התקפת אירן. נתייחס שיהיה נקודת ייחוס. DONT LET THEM FOOL YOU
        8/7/12 13:54:

      צטט: טימפי 2012-07-08 10:39:25

      כללית, סיפור יפה עם, כמו שאומרת איילת, פוטנציאל. 1. בקטע על הפוליטיקאים קצת נסחפת בתיאור איוולותם. 2. הסוף מאכזב ובנאלי. אחרי כל זה, חלום? האם זה לא יכול להשאר כתחזית אפוקליפטית? זה הרבה יותר חזק. אם גם זה נראה לך בנאלי משהו, צריך לחשוב על סיום אחר.
      =
      תודה.
      הסיפור בנוי על תחושות בטן שלי מצד אחד, מצד אחר על מציאות מסוימת שמשקפת סביבתי. (השדה הארוך, חיבתי למכוניות ישנות, געגועי לבתים/חצרות/רחובות הצנועים .
      לאיוולת של הפוליטיקאים וקציני צהל ה"גבוהים" אין גבולות, ונראה לי כי המעטתי- רק תראה את התנהלותם של השלישיה  בימים אלו בענין החרדים, מחזיקים תפוח אדמה לוהט וזורקים אחד לשני. מזגזגים מיום ליום.
      מי לא זוכר את הרמטכל חלוץ שרץ למכור מניות לפני שפתח במלחמה שצהל הפסיד בה (כרגיל)
      מי לא זוכר את מפקד חיל הים צ'ייני חוגג בבית זונות ביפו?
      רוצה להצביע על האפשרות שאנחנו לא המעצמה השלישית בעולם כדברי משה דיין. יש אפשרות לא קטנה שהאירנים אינם מטומטמים כמו שהיינו רוצים. והזכרתי את המרוץ לחלל שהרוסים צחקו על האמריקאים בתחילתו.
      עם זאת, אי אפשר להשאר פסימיסט כרוני, אי אפשר להשאר באבדון מוחלט.  מעט תקווה אף פעם לא הזיקה. לפני שנים קראתי ספר של מיטשנר בו הוא מתאר את העולם אחרי מלחמה אטומית שהשמידה הכל, הסוף משעמם, כי אין כלום, העולם חרב, והקורא נשאר עם פה פעור.
      =
      בימים הקרובים אפרסם כאן סיפור אמיתי על חטיפתו של אחי ע'י בדואים בשנת 1932. תכנס.

       

        8/7/12 10:39:
      כללית, סיפור יפה עם, כמו שאומרת איילת, פוטנציאל. 1. בקטע על הפוליטיקאים קצת נסחפת בתיאור איוולותם. 2. הסוף מאכזב ובנאלי. אחרי כל זה, חלום? האם זה לא יכול להשאר כתחזית אפוקליפטית? זה הרבה יותר חזק. אם גם זה נראה לך בנאלי משהו, צריך לחשוב על סיום אחר.
        7/7/12 21:39:

      צטט: איילת הלר 2012-07-07 20:09:56

      הערות לסיפור: 1. שפה יפה ויש פוטנציאל רב. 2. לצמצם משפטים ארוכים למשפטים קצרים. 3. מדוע השימוש המסורבל של דמות המספר בשפה- קם היה, הולך היה וכו'? אם אין לזה זיבה פשוט תחליף. והערה כללית- בסיפור קצר לפי דעתי, צריכה להיות סיבה לכל דבר. כל עצם, כל פעולה , סיבה הנעוצה במסר שאתה רוצה להעביר אם אין קשר, עדיף להדק.
      =
      תודה על התיחסותך.
      צורת הביטוי "הולך היה" באה במכוון להראות מצב מתמשך. באנגלית יש past continuous---was going בעברית משתמשים לעיתים בצורת הביטוי הזו.
      =
      אפשר לאמור "האיש שמע את החדשות ברדיו"--הדגש כאן על קבל המידע קבלת החדשות דרך האוזניים
      אפשר לאמור "האיש היה שומע את החדשות" הדגש כאן על עצם ההאזנה, עצם עיסוק בהקשבה לרדיו. 
      מכל מקום שמחתי להתיחסותך

       

        7/7/12 20:09:
      הערות לסיפור: 1. שפה יפה ויש פוטנציאל רב. 2. לצמצם משפטים ארוכים למשפטים קצרים. 3. מדוע השימוש המסורבל של דמות המספר בשפה- קם היה, הולך היה וכו'? אם אין לזה זיבה פשוט תחליף. והערה כללית- בסיפור קצר לפי דעתי, צריכה להיות סיבה לכל דבר. כל עצם, כל פעולה , סיבה הנעוצה במסר שאתה רוצה להעביר אם אין קשר, עדיף להדק.

      ארכיון

      פרופיל

      grandpa.zohar
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין