כותרות TheMarker >
    ';

    מ-קלקלה ל-כלכלה: עולם גלובלי-אינטגרלי דורש כלכלה חדשה

    מי ומה צריכים להשתנות בשיטה הכלכלית-חברתית, כדי שנתוני המאקרו הטובים של המשק, יורגשו בכל בית בישראל?
    איך יוצרים שיטה כלכלית שתשרת אותנו, במקום שאנו נשרת אותה?
    מדוע ישראל הפכה לאחת המדינות היקרות בעולם?ואיך הגענו לצמרת העולמית בפערים החברתיים והכלכליים?

    מהפכות לא יעזרו. להיפך - הן מסוכנות.
    גם המחאה החברתית לא תושיע אותנו.
    ערבות הדדית בינינו וסולידריות חברתית הן צו השעה
    ותתפלאו - הן גם משתלמות מבחינה כלכלית.

    0

    פער תיווך של 315% במחירי הדובדבנים ואין מרוויחים? מה קורה כאן?

    2 תגובות   יום שלישי, 26/6/12, 23:12

     כל מה שרציתי זה לאכול דובדבנים ולנוח. מסע לנבכי יוקר המחייה בישראל. סיפור אמיתי.

     מן העיתונות: אין יותר קטיף דובדבנים בצפון: "התמורה לא מצדיקה להמשיכו". 

    התאחדות האיכרים: כ-3,000 טון דובדבנים לא נקטפו בשל אי כדאיות ■ קילו דובדבנים נמכר בימים אלה ברשתות השיווק במחיר ממוצע של 12.5 שקלים לקילו, כך שפער השיווק והתיווך מגיע ל-315%

    http://www.themarker.com/consumer/1.1740223

    תגובתי: 

    קראתי את הידיעה המצערת הזו כמה פעמים והיתה לי תחושה של החמצה וצער.

    לא רק בגלל שאני אוהב דובדבנים ומבין שהפסקת הקטיף בגולן משמעותה ירידה בהיצע ולכן עליית מחירים נוספת במחיר הדובדבנים, שגם כך, כמעט רוששו אותי הקיץ, יחד עם מחירי הענבים, הנקטרינות, האפרסקים והשזיפים – כולם מעל 12 ₪ לקילו.

     

    כאב לי בכיס, כאב לי בבטן וכאב לי גם על החקלאים המגדלים, שעובדים קשה ואיכשהו לא מצליחים להתפרנס בכבוד, למרות המחיר הגבוה של הדובדבנים בשווקים.

    כאב לי גם על הפועלים שלהם שפרנסתם תיפגע, על המובילים, המקררים, המאחסנים, הסיטונאים והמרכולים.
    מאחורי כל ה"פונקציות" האלה, עומדים בני אדם, עם משפחות, משכנתא וכבוד עצמי.

     

    שלחתי את הכתבה הזו לחבר. שנינו קונים באותו הסופר.

     

    הוא ענה לי תוך דקה. סימן שאכפת גם לו. יופי, כבר התחלה.


    גם הוא הבין שמשהו פה מעוות לחלוטין, אבל לא ידע לשים את האצבע מה בדיוק.

     

    הוא חשב על האחראי על הפירות בסופר, שצועק על הלקוחות בימי שישי, לא לבחור אלא לקחת אריזות שלימות, לא למעוך אלא לקנות במה שנוגעים, לא לחתוך את העלים של הפרסה (כמו בצל ירוק ענק) אלא לשקול אותם עם העלים, כדי שנשלם על משקל מלא ורק אחר כך יתירו לנו לבקש שיחתכו את העלים, כדי שמ-2 ק"ג פרסה עליהם שילמנו, נישאר עם 1/2 קילו הראויים למאכל.

     

    להלן המשך ההתכתבות בינינו:

    אני"גם הוא ( אחראי הפירות בסופר) עובד בשביל 30 ש"ח בשעה ולא גומר את החודש. לא פלא שהוא צועק עלינו.

    והוא עובד כך, ימים ארוכים ואפורים, עבור בעל בית שלוקח אשראי של מאות מליוני שקלים, כדי להחזיק עסק אדיר, עם עובדים, ספקים ומס הכנסה על הראש, רק כדי להרוויח 3%-5% על המחזור ( במקרה הטוב) ולא לעצום עיין בלילה מרוב דאגה.

    השיטה הזו חונקת את כולנו, הוספתי,
    הגיע הזמן להשתחרר. "

     

     החבר: " רגע רגע רגע

    אז לפי זה- איפה הכסף? "

    אני: " שאלה טובה.

    מכיר בפיזיקה את תופעת החיכוך, כמה אובדן אנרגייה היא גורמת?

    זה המצב כאן.

    יש הרבה ידיים בדרך, מהשדה אלינו.

    כל אחד רוצה את הרווח שלו, מוסיף למחיר ומוכר הלאה.
    לכאורה, כולם עושים "סיבוב" על חשבוננו "

     

    לרגע, הרגשתי שזהו, יש כאן טובים ורעים, הכל ברור לי. אני והחבר שלי קורבנות ויש אחרים שמנצלים אותנו. יאללה למחאה, בוא לרוטשליד. הכל כל כך פשוט. שחור-לבן.

     

    "אבל, הוספתי,  כיון שכולנו מתנהגים לפי הציווי של מקסימום רווח אפשרי לעצמנו,

    כל אחד מהגורמים בשרשרת הייצור והשיווק, שלכאורה אני מאשים אותו בפער האדיר הזה של 315%, בין מה שמקבל החקלאי לבין מה שאנחנו משלמים בסופר, הוא גם "קליינט" של אחרים, שעושים לו בדיוק את מה שהוא עושה לנו.  
    גם הוא קונה ביוקר, מהספקים שלו, מהחנויות את חומרי הגלם, האריזה וכל שאר מה שנדרש כדי להביא את המוצר אלינו.

    הסופר - משלם ביוקר על הנד"ן שבו הסניף ממוקם, ביוקר לבנק על האשראי שקיבל, ביוקר למשרדי הפירסום על הקמפיין שעשה. גם כך הוא מוכר חלק מהמוצרים בהפסד, רק כדי למשוך אותנו לסניף ( Loss leader ) ויצרני המזון הגדולים הרבה יותר קשוחים איתו ולא מעניקים לו את אותם הנחות, כי הם עצמם לחוצים מההשפעה הצרכנית של המחאה החברתית ושוברים את הראש איך להמשיך ולהרוויח.

     

    לכן כתבתי לחבר שלי, ש"אנחנו לא צריכים לצאת נגד אף אחד, אלא להבין שכולנו קורבנות של השיטה ובן זמנית רכיבים חיוניים המקיימים אותה. היא לא יכולה להמשיך ולהתקיים בלי ההשתתפות שלנו.

    זו הטרגדיה שלנו, של כולנו.

    בערבות הדדית זה לא יקרה. "

     

    החבר: " האם "דילוג" על כל המתווכים למיניהם ושיווק ישיר מהיצרן את הצרכן היה פותר את הבעייה? "

    אני: " בתיאוריה – אולי, במציאות ממש ממש לא. "
    החבר: "למה? "
    אני: " כי אז היצרן הופך לגרידי ומוכן למכור לנו לא ברוח של 315%, אלא "מסתפק" ב- 250%, כלומר, הוא רוצה מקסימום רווח לעצמו, על חשבוננו ולכן מוריד את המחיר המופקע למחיר שערורייתי בלבד, זול בקצת מהמחיר בסופר. מה ייצא לנו, הצרכנים מזה? יוק.

    ושוב, אותו יצרן שעכשיו מרוויח עלינו, הוא גם צרכן, בדיוק כמונו, של מוצרים ושירותים אחרים. לכו ותדעו, אולי הוא בכלל לקוח שלי, או שלך ואנחנו עושים לו את אותו התרגיל.

    בערבות הדית בינינו זה לא יקרה.

     

    לכן, התוכנה הפנימית לפיה אנו פועלים היא האשמה ולא גורמים חיצוניים כלשהם, למרות שגם להם יש תרומה כזו או אחרת.

    הרבה יותר קל לנו להאשים אחרים בפגמים של השיטה הכלכלית הנוכחית.

    אבל כיון שכולנו חלקים ממנה, האחריות מוטלת על כל אחד מאיתנו. בלי שנכיר בכך, לא יהיה שינוי, אלא רק פלסטרים על פצע פתוח. "
     החבר: "אגב, המחיר של הדובדבנים בסופר שבו אתה ואני עושים את קניות סוף השבוע הוא 19 ₪ לקילו. פתאום, פער תיווך של 315% נשמע כמו מחיר מציאה.

    בערבות הדדית בינינו, זה לא יקרה."

    ו'ואללה צודק.

     

    רוצים לקרוא עוד:

    http://cafe.themarker.com/post/2654157/

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/6/12 18:08:

      צטט: שולה ניסים 2012-06-27 14:19:01

      אז מי כאן הנעשק, ציבור הצרכנים או ציבור מגדלי הדובדבנים או שגם וגם?

      מוזמן לעיין בפוסט ( למעשה שיר שכתבתי )

      /posthttp://cafe.themarker.com/2642581/

       

      כולנו נעשקים וכולנו גם העושקים.

      אנו חיים בשיטה כלכלית וחברתית שאין בה מנצחים אמיתיים.

      את מוזמנת לקרוא את הקישור ששמתי בפוסט למעלה, זה ידגים לך המון מקרים מחיי היום יום של כולנו ואולי - יביא לך השראה לשיר חדש?
      http://cafe.themarker.com/post/2654157/

       

        27/6/12 14:19:

      אז מי כאן הנעשק, ציבור הצרכנים או ציבור מגדלי הדובדבנים או שגם וגם?

      מוזמן לעיין בפוסט ( למעשה שיר שכתבתי )

      /posthttp://cafe.themarker.com/2642581/

      ארכיון

      פרופיל

      ישראלזיו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין