תספורות הטייקונים: השוק הלא חופשי

שוק ההון אינו מתנהל לפי כללי ארה"ב; אין סיבה שבגביית החובות הכללים יופעלו

העיסוק בחובות הטייקונים זוכה לביקורת גוברת מ"המקצוענים", שטוענים כי העניין מוצג באופן פופוליסטי. "כך זה בשוק הון חופשי", הם אומרים על התספורות, "כדי להרוויח יש לקחת סיכונים, ולפעמים הם מתממשים". ובכלל, הם טוענים, לא מדובר באג"ח של יוסי מימן, יצחק תשובה ואילן בן דב, אלא באג"ח של חברות בע"מ שבעלי השליטה בהן אינם ערבים לחובות.

טענות דומות ניתן לשמוע גם באגף שוק ההון באוצר, שם מוסיפים כי היקף חדלות הפירעון בשוק ההון נמוך מבבנקים, והפגיעה בפנסיה שולית יחסית. יש מעט צדק בטענות, שכן בעיסוק הציבורי בעניין מעורבים פופוליזם ובורות. אלא שזה לא העיקר.

שוק ההון הישראלי אינו מתנהל לפי הכללים "האמריקאים" כשמגייסים את הכסף, ולכן אין היגיון שהוא יתנהל כך בעת הפירעון. הרי כשהחברות גייסו את כסף הן שמחו להציג בעל בית יציב ועשיר. לעתים הוא בעצמו הגיע לפגישות והתקשר למנהלי ההשקעות.

נכון, הוא לא הבטיח שיעמוד מאחורי החברה במקרה של חדלות פירעון, אך מדובר במראית עין שנוצרה בשלב הגיוס - שממנה מנסים להיפטר בשלב חדלות הפירעון. וזה לא הכל. שוק ההון שלנו חולה במחלות רבות. לו באמת היה השוק חופשי, גלובלי ופתוח, מדוע השקיעו המוסדיים הישראלים מיליארדי שקלים אצל בן דב, תשובה ומימן, ולא בחברות אמריקאיות שפועלות בענפים דומים? ומה לגבי ניגודי העניינים שבהם חברות ביטוח ובתי השקעות מנהלים במקביל לכסף של הציבור גם חברות חיתום, חשבונות נוסטרו וברוקראז'? ומה עם חברות ביטוח שקשורות בקשרי בעלות או סתם קשרים עסקיים לחברות שמגייסות כספים? הרי אצלנו מועדון החברים הוא חלק מעולם העסקים.

הבעיה העיקרית היא שהשוט הגדול ביותר נגד המוסדיים המפשלים (אלה שרכשו אג"ח גרועות או חותמים על הסדרי חוב בעייתיים) - מעבר החוסכים למישהו אחר - אינו עובד. אין תחרות מספיקה. וכל עוד השוק אינו מתנהל לפי הכללים בארה"ב, אין סיבה שבעת גביית החובות כללים אלה יופעלו.

סרטון המחאה שהפיקו מחזיקי אג"ח דלק נדל"ן

מצטרפים למאבק בתספורת של יצחק תשובה: http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%97%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%99-%D7%90%D7%92%D7%97-%D7%93%D7%9C%D7%A7-%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%9F/240241852754578