חצות. הוא צועד במהירות ברחובות חשוכים, הסלולרי בידו. בתנועות עצבניות מתקתק את המספר שכבר צרוב במוחו: 050-262210400 . כוכבית – כך קרא לה, כוכבית בוגדנית.

היכן היא ? מן השעה שבע הוא מחייג כל רבע שעה, והיא איננה. הרי אמרה שתהיה זמינה בשבע.

אין זאת הפעם הראשונה ותמיד יש לה "הסבר" משכנע. מביטה בו בעיניה השפיפוניות, מחייכת חיוך חתולי, מניפה חצאית מרשרשת במחול ירכיים מפתה, כורכת זרועותיה סביב צווארו ולוחשת:

-- בוא אלי, אביר הרשת, בוא לטעום את הקוד הסודי שלי וכל שיחותיך יענו. והוא, מינוטאור כלוא במבוך סודותיה, הולך וטועם וחשדותיו אינם נענים.

                    ******************

-- אמרתי לך לברוח מנשים כאלה.

-- מה זה "כאלה", אמא ?

-- כבר בן 33 ועדיין אינך יודע ? בגילך ישו כבר היה מרטיר וכבר ידע את מריה מגדלנה, ואתה לא מזהה ?

-- את רוצה להסתבך עם הואתיקן, אמא ? ישו לא ידע את מריה מגדלנה.

-- את הבובה מעייסס האלה שלא ימכרו לי. אני מריחה אותן מרחוק. בושם  Poison , צמיד דקיק על הקרסול, ספק משדל ספק לא, בגדים שקופים למחצה, מכסים טפח ומגלים טפחיים וחיוך של חתול במגפיים !

-- רגע, אמא, יש לי ממתינה. אולי זאת היא.

-- לשים את האמא שלו בממתינה – איזו חוצפה ! ולשם מה ? כדי לדבר עם ה ... עם ה ... סולמית הזאת, ששיחות יוצאות ונכנסות אצלה חופשי יומי !

                   ******************

-- דברת איתו היום ?

-- לא. אהבה בממתינה, זה מה שהם צריכים. לא למדת עדיין ? ערוץ סגור מונע לב שבור.

-- לא רע בתור פרסומת למניעת אהבות נכזבות. מה תספרי לו הפעם ?

-- הקסם טמון בדו- משמעות. לעולם, תזכרי מה שאני אומרת לך, לעולם אל תתני לו ללחוץ על כל המקשים שלך, ועוד בבת אחת. מקש פה, מקש שם ותמיד תשאירי כמה פריטים בתפריט חסויים. רקדי בין המסכים והוא ילכד ברשת.

                     ******************

-- סוף סוף ! איפה היית ? משבע אני מנסה להשיג אותך ואת מנותקת.

-- לא תאמין, אהובי, שדרגתי את הסלולרי ואני ממש, אבל ממש אבודה. אולי תבוא ללחוץ לי על התפריט ?

כל הזכויות שמורות לאריאן סולאל