כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    בלש ועורך-דין - סיפור קצר

    59 תגובות   יום רביעי, 27/6/12, 23:50
     
     

    היה לכם פעם חבר שנרצח, היה לכם  חבר רוצח.

     

    אלוצי הפרנסה גרמו לי לא אחת אי נחת, אבל כמו שקורה בחיים, דווקא הם זִכו  אותי בהרפתקאות, שאלולא נאלצתי לקרוע את התחת במלאכות הרבה, לא הייתי נחשפת אליהן.

     

    בין שאר משרות  ועסוקים, הייתי גם מורה. ממשרת מורה, כמו ממשרת מורה להתפרנס  בכבוד אי אפשר היה, אז העמסתי והעמסתי על סל הפרנסה שלי ונשאתי אותו בגאוה על כתפי הדלות והצעירות.

     

    ''

     

    מה לא עשיתי כדי להתפרנס. לִמדתי בתיכון, נתתי שעורים פרטיים, הנחיתי באוניברסיטה ואם עדיין לא הסתחררתם, כי אני כן קבלתי סחרחורת באותם  ימים רחוקים, אז גם לִמדתי עברית באולפנים, שהיו מלאים עד אפס מקום בעולים החרוצים והצמאים לדעת, שהגיעו אלינו מברית המועצות.

     

    התלמידים באולפן, סירובניקים, היו רובם מבוגרים ממני, נראיתי מצוין, הייתי מורה טובה ולא מעט מהם ניסו לפלרטט איתי. את כולם  נשא הרוח עם זכרוני הנחלש, אבל שניים מהם, שהיו אחר כך מבאי ביתי,  לא אשכח.

     

    בלש   ועו"ד.

     

    כמו מלאכי השרת היו השניים מלווים אותי אחרי שעות הלמודים וקצת פחות ממלאכי השרת, השחיזו חרבות ומלים, שזה עתה למדו וכאלה שידעו  מארץ שם, ומרטו זה לזה נוצות בקרב תרנגולים אופייני וקראו קריאות וזִמרו זמירות ונהלו ויכוחים על "אנה קרנינה" ועל גוגול, וקראו לי קטעים נבחרים מ"החטא ועונשו" ברוסית, שלא הבנתי, ובלבד לזכות בתשומת לבי -  ואני נמלאתי גאוה, ישחקו הנערים לפניי.

     

    הבלש, שהיה גם ג'ודוקה שרירי,  אמנם לא היה דוקטור לעברית, אבל בזכותי ידע ממנה די כדי להתקבל למשטרה לאיזו יחידה של שו שו, שאת שמה לא גלה, כפוי הטובה, גם באוזניי.

     

    עו"ד רצה לצחצח את העברית שבפיו כדי להצליח במבחני הלשכה, לזכות סוף סוף ברשיון עריכת דין ישראלי ולהתפרנס בכבוד ממקצוע שלמד ואהב, שבא לו בירושה מאביו, פרוקורטור המדינה בליטא הקומוניסטית.

     

    נורות האזהרה דלקו כל הזמן, אבל אני בעיוורוני, חשבתי שמדובר בסתם ניאונים, והשניים, שבעצם נוכחותם, הטילו עלי את חובת קליטת העליה במלוא חומרתה, הפכו לידידי הבית.

     

    עם קשיי הקליטה שפחתו, הפכו בקורי חבריי בביתי לתכופים פחות, עד שיום אחד הוזמנתי בשעה טובה ומוצלחת, לחתונתו של עורך הדין.

    הכלה היתה יפיפיה בת שש עשרה או שבע עשרה, צעירה בשנים מעו"ד ועולה הרבה יותר טריה ממנו.

     

     בין אורחי החתונה לא נפקד  מקומו של  תלמידי-חברי הבלש, שהתעלה בעצמו ועל עצמו ברקון כוסות וודקה, אולי אף בקבוקים, אם לשפוט לפי אוזניו שהסגילו כמו פניו.

     

    כשנה אחרי החתונה,  אחרי שנטשתי את ההוראה למען פרנסה טובה יותר של עורכת חדשות בעתון,  הגיע  לדסק החדשות ידיעה, על עורך דין מבת ים החשוד ברצח אשתו.

     

    ''

     

    בעודי מחפשת  בין השורות  את שמו של עורך הדין, נתקל מבטי בתצלום של פרצופו שנלווה לידיעה. לא היה מקום לטעות, פרצופו של תלמידי לשעבר התנוסס שם, שחור על גבי אפור.

     

    עוד קראתי בידיעה, שהאשה שהיתה בחודשי הריון ראשונים הוטבעה באמבטיה ושיחסיהם של עורך הדין ואשתו, פעפעו מבעד לקירות והפריעו את מנוחת השכנים שספרו על מריבות קולניות בין בני הזוג.

     

    יותר משלושים שנה עברו מאז, אבל עדיין, לעיתים, בשעות שבין ערות לסיוט, אני רואה אותו, את תלמידי, שאגב הצטיין בלמודי העברית, והיה בר סמכא בכתבי דוסטוייבסקי, מגיע הביתה, לדירה בקומה השלישית בבת-ים, שאותה קנה בעמל רב ובדמים הרבה, מניח את תיק עורך-הדין, מקנח את זיעתו, שותה כוס מים ומקנח בכוסית וודקה ובעוד כוסית ועוד אחת.

     

    רק עכשיו שם לב, שאשתו, ששמה היה נטשה או רעיה ואולי סופיה, תהרגו אותי, אם אני זוכרת, לא קבלה את פניו בבואו, והוא צועק, נטשה, או רעיה או מאשה, איפה אַת.

     

    הוא קצת מתרגש, מתרגז מהעדרה, אולי היא ישֵנה. לשוא הוא מחפש אותה. אחר-כך, אחרי עוד שתי כוסות וודקה, כשרוגזו וחום גופו עולים ותואמים ליקוד שבחוץ, הוא פורץ לחדר האמבטיה, וצועק איזה דבר לעבר אשתו שאולי טובלת במים ומעשנת סיגריה, "יוב טבויה ... כמה פעמים אמרתי לך, שלא תעשני עכשיו, אַת חונקת את התינוק שלי!" והיא  שפניה מוסתרים בעשן או בקצף, אינה  טורחת לענות. הוא קרב לאמבט ומטלטל את ראשה בכעס ואולי לא. אחר-כך, הוא מושך מפיה את הסיגריה ומכבה אותה במים, תופס בצוואר אשתו שמאדים ומהדק את אחיזתו, ואחר כך טובל גם את ראשה במים ומכבה. 

     

    ושקט בעולם.

     

    ''

     

    לא, בכלל לא תואם לידיעה, שבה נכתב עוד, שעורך הדין שוחרר על תנאי עד למשפטו תמורת ערבות כספית שמנה, בגובה הערבות, אני לא מצליחה להזכר.

    עורך הדין הכחיש בתוקף רצח וספר על קשיי הקליטה וקשיי ההריון שהתחרו אלה באלה למרר את חייה הצעירים של אשתו, עד שלא עמדה בהם ונסתה לשים קץ לחייה. כך מצא אותה מעולפת בדירתם, ומיד גרר אותה לאמבטיה וניסה להחיותה שם במים חיים, שהמיתוה. ובשל האבדן ובשל אובדן העשתונות ובשל הבלבול לא הזעיק עזרה. ואשתו האהובה... - כאן ודאי נשבר קולו של חברי, וגרונו נשנק  בתארו את גורל אשתו היפה -  איך יכלה לעולל לו כגון אלה. תלמידי זכור לי כרומנטיקן חסר תקנה. 

     

    נדמה לכם, שתם ונשלם הסרט, שבו הכרתי היטב את הרוצח.

     

     אז לא.

     

     אחרי מספר חודשים הגיע  לדסק עוד ידיעה קצרה על תלמידי, הנ"ל לא התייצב למשפט והמשטרה מחפשת אחריו.

     

     ומה עם הבלש?

     

    מפאת ההתרגשות והרצח והערבות ואי התייצבותו של  עורך הדין למשפט, נטשתי  את הבלש, אבל  הידיעות בדסק זרמו כמו מים ולעיתים  פרצו מהטלפרינטר  כמו בשר היוצא ממכונת טחינה, רצועות, רצועות מדממות.

     

     גם הבלש הסתבך עם כוחות האופל או עם עצמו או עם אחד העצורים והפליא בו את מכותיו קצת יתר על המידה, עד שכמעט היה גם הוא לרוצח, אבל למזלו ולמזל המוכה, תפס את עצמו בזמן. העצור אמנם נותר בחיים אבל הבלש, כך קראתי בידיעה שהגיעה אלי לדסק, נשפט ונדון  לכלבוש. מי זוכר כמה פסקו לו.

     

     ועורך הדין?

     

    אמנם המשטרה היתה בעקבותיו, אבל האדמה כמו בלעה אותו. אבל אני  עדיין הייתי שם, בדסק החדשות בלילות, לעיתים  הבזיקה במחי השאלה, לאן נעלם זה, אבל בדרך כלל למי היה זמן , כשהידיעות זרמו מהטלפרינטר כמו ביוב, ועוד מעט יפציע השחר, וצריך היה לבחור  איזו ידיעה  ראויה ולאיזה עמוד, וגם לתקן פה ושם ולא אחת למחוק ולכתוב מחדש, או לבדוק ולתת כותרת ובלבד שהידיעות תגענה  בזמן לדפוס. ובכלל, כמה צימעס  אפשר היה לעשות מעורך דין שהכרתָ, שנהיה רוצח ונמלט.

     

     והבלש?

     

    אין לי מושג מה עלה בגורלו , מתי השתחרר, איזה ג'וב מצא לו, הקים או לא הקים משפחה, אולי חזר למשטרה, אולי התגייס למודיעין, אולי ירד מהארץ ואולי הוא מתגורר בשכנות אלי ויום אחד אתקל בו בסופרמארקט שליד הבית., אולי אכיר אותו, אולי לא, אולי הוא יכיר אותי ואולי לא יצטלבו עוד דרכינו לעולם.

     

     ועורך הדין?

     

     מצאו את גופתו בחוסמסה, פעם היתה שם המזבלה של חולון.

     

     

    ''

     

    הצלומים מתוך "יוזף בויס\טדאוש קנטור\לשם ובחזרה", מוזיאון ישראל. התערוכה עד ל-27.10.2012

     

    כתבה וצלמה: באבא יאגה

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (59)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/12/14 21:29:

      צטט: נויאור 2014-12-01 17:16:41

      סיפור מדהים
      תודה רבה, שמחה שהגעת אליו

       

        1/12/14 17:16:
      סיפור מדהים
        1/5/13 13:54:

      צטט: Between Jobs 2012-07-07 08:31:18

      באמת סיפור מעניין, לדעת שהכרת מקרוב אנשים כאלה, לא עושה נעים.

      כן, זה נכון, אבל יש פצוי, חומר לספורים

       

        7/7/12 08:31:
      באמת סיפור מעניין, לדעת שהכרת מקרוב אנשים כאלה, לא עושה נעים.
        4/7/12 22:20:

      צטט: רומפיפיה 2012-07-04 21:15:04

      חחח חברים מצאת לך:)))

      או שמא היתה זו תוצאה של הלימוד אצלך?

      סיפור נהדר. אפשר לעשות ממנו סרט:))))

       למדו אצלי! אין לך מושג כמה אני בקיאה בכגון אלה

        4/7/12 22:19:

      צטט: אורי - אקרא לו 2012-07-04 20:53:36

      ''

       I appreciate it, thanks

        4/7/12 21:15:

      חחח חברים מצאת לך:)))

      או שמא היתה זו תוצאה של הלימוד אצלך?

      סיפור נהדר. אפשר לעשות ממנו סרט:))))

        4/7/12 20:53:
      ''
        3/7/12 10:33:

      צטט: אילנה סמייל 2012-07-02 21:15:03

      צטט: Raindrop 2012-07-02 20:51:31

      פוסט דוסטויבסקאי...

      מסכימה...משובח

       תודה רבה, אילנה,

        3/7/12 10:32:

      צטט: Raindrop 2012-07-02 20:51:31

      פוסט דוסטויבסקאי...

      נכון מאד, ידידי , החטא וענשו, מהדהדים בספורו של עורך הדין, שהיה מומחה גדול לדוסטויבסקי 

        2/7/12 21:15:

      צטט: Raindrop 2012-07-02 20:51:31

      פוסט דוסטויבסקאי...

      מסכימה...משובח

        2/7/12 20:51:
      פוסט דוסטויבסקאי...
        30/6/12 23:09:

      צטט: באבא יאגה 2012-06-30 22:55:24

      צטט: הלנה היפה 2012-06-30 22:25:27

      אלאונורה יקירתי. התאורים שלך מדהימים, על גבול הגרוטסקה ואם זה לא היה עצוב כל כך זה היה יכול להיות מצחיק. ואיך הצלחת להמלט מלהיות בעצמך כותרת בעיתון! העבודות שצילמת מדהימות. תודה על התוספת המתאימה כל כך.

      לאה, תודה רבה, אפילו כותרת בעתון כבר הייתי.פעם אספר

       =======================

      גם לי היה את הכבוד המפוקפק ל"ככב" בעמוד הראשון מדי יום ביומו וכאשר ביקשתי מהבוס שלי באותה תקופה, (לא משנה מי הוא היה הז"ל היקר הזה) שימתן מעט את הידיעות עלי, הוא שאל אותי אם הוא איית את השם שלי לא נכון. את בטח מנחשת מי זה היה.

       

        30/6/12 22:55:

      צטט: הלנה היפה 2012-06-30 22:25:27

      אלאונורה יקירתי. התאורים שלך מדהימים, על גבול הגרוטסקה ואם זה לא היה עצוב כל כך זה היה יכול להיות מצחיק. ואיך הצלחת להמלט מלהיות בעצמך כותרת בעיתון! העבודות שצילמת מדהימות. תודה על התוספת המתאימה כל כך.

      לאה, תודה רבה, אפילו כותרת בעתון כבר הייתי.פעם אספר

       

        30/6/12 22:53:

      צטט: ליריתוש 2012-06-30 21:10:23

      איזה סיפור מרתק ולהרגשתי גם מיוחד במינו מזווית הראייה שלך....עצוב לקרוא שבסוף שניהם התגלגלו לאן שהתגלגלו......

      תודה רבה, אכן עצוב, לפחות בזכות ידיעת הספרות יכלה להתגלגל טוב יותר

        30/6/12 22:52:

      צטט: דליהו 2012-06-30 16:56:09

      אויש איזה אנשים..... תודה על הסיפור וביחוד על הצילומים מהתערוכה.:}

       תודה לך, נהניתי גם לצלם

        30/6/12 22:50:

      צטט: amir_geva 2012-06-30 16:27:18

      אתחיל לבדוק מי ממכרי בעבר, התפתח למה. אחרת לא אוכל לענות על שאלתך בשורה הראשונה. מי יודע מי רצח ומי נירצח. יש לציין שסדרות הבלש של הbbc לא תורמות להבהיר את זיכרוני.

       יפה, כדאי לעשות מין בדיקה שכזו מידי פעם

        30/6/12 22:49:

      צטט: Benj 2012-06-30 15:47:41

      התמזל מזלך לערוך את החדשות של עצמך.

      חה, חה, חה, אכן, אם כי לא חשבתי על זה, והחדשות לא ממש היו שלי או עלי 

        30/6/12 22:25:
      אלאונורה יקירתי. התאורים שלך מדהימים, על גבול הגרוטסקה ואם זה לא היה עצוב כל כך זה היה יכול להיות מצחיק. ואיך הצלחת להמלט מלהיות בעצמך כותרת בעיתון! העבודות שצילמת מדהימות. תודה על התוספת המתאימה כל כך.
        30/6/12 21:10:
      איזה סיפור מרתק ולהרגשתי גם מיוחד במינו מזווית הראייה שלך....עצוב לקרוא שבסוף שניהם התגלגלו לאן שהתגלגלו......
        30/6/12 16:56:
      אויש איזה אנשים..... תודה על הסיפור וביחוד על הצילומים מהתערוכה.:}
        30/6/12 16:27:
      אתחיל לבדוק מי ממכרי בעבר, התפתח למה. אחרת לא אוכל לענות על שאלתך בשורה הראשונה. מי יודע מי רצח ומי נירצח. יש לציין שסדרות הבלש של הbbc לא תורמות להבהיר את זיכרוני.
        30/6/12 15:47:
      התמזל מזלך לערוך את החדשות של עצמך.
        29/6/12 22:41:

      צטט: מושיקו החמוד 2012-06-29 20:34:06

      מרתק

      תודה רבה 

        29/6/12 20:34:
      מרתק
        29/6/12 20:33:

      צטט: פרודת רשתית 2012-06-28 23:13:33

      למה יש לי הרגשה שלמרות שהסימנים היו על הקיר את לא מצטערת על החברות ההיא??? האמת? גם אני לא הייתי מצטערת עליה

      נכון, ההרגשה שלך נכונה, לא מצטערת. בכלל, יש מעט דברים שחוויתי שאני מצטערת עליהם. 

        28/6/12 23:13:
      למה יש לי הרגשה שלמרות שהסימנים היו על הקיר את לא מצטערת על החברות ההיא??? האמת? גם אני לא הייתי מצטערת עליה
        28/6/12 21:01:

      צטט: face 2012-06-28 19:55:42

      וואוו. לא יאומן איך החיים לפעמים יותר איך לומר. מכל סיפור שאפשר לחשוב עליו. וכתבת אותם נהדר! שלא לדבר על השילוב הנפלא של הצילומים. כמו תמיד ..

      תודה רבה, כיף לשמוע

        28/6/12 20:58:

      צטט: המתפרה 2012-06-28 18:42:13

      היה רגע אחד בחיי שגרתי בחולון. אני זוכרת שהיינו הולכים, ילדים, לחולות חוסמסה...

      חוסמסה, שם דבר לחולונים

        28/6/12 19:55:

      וואוו. לא יאומן איך החיים לפעמים יותר איך לומר. מכל סיפור שאפשר לחשוב עליו. וכתבת אותם נהדר! שלא לדבר על השילוב הנפלא של הצילומים. כמו תמיד ..

        28/6/12 18:42:
      היה רגע אחד בחיי שגרתי בחולון. אני זוכרת שהיינו הולכים, ילדים, לחולות חוסמסה...
        28/6/12 16:42:

      צטט: ניקיטה רנא 2012-06-28 14:58:37

      סוחף...

      תודה רבה 

        28/6/12 16:41:

      צטט: איציק אביב 2012-06-28 14:03:51

      מרתק.

      תודה רבה 

        28/6/12 16:40:

      צטט: OritZehavi 2012-06-28 12:52:01

      אוי. זה אמיתי? הסיפור מרתק ביותר, כרגיל.

      אמיתי! חוץ מפרטים שלא יכולתי לדעת, כמו מה התרחש שם בזמן הרצח

        28/6/12 16:38:

      צטט: razam-דודי רצם 2012-06-28 12:51:23

      יותר נוח לכתוב על אנשים שאין לנו קשר אליהם... מנתק אותנו מרגשות...

      לצערי אני מכיר הרבה סיפורים שבחלקם הסתיימו בטרגדיה...

      כתבת סיפור מעניין שממחיש  את ביטוי:  הדשא אצל השכן "ירוק" יותר.

      תודה  לך.

      לי דווקא קל יותר לכתוב על אנשים שיש לי קשר אליהם 

       


      ..

       

        28/6/12 16:37:

      צטט: קביאר 2012-06-28 12:36:28

      אמור לי מיהם חברך ואומר לך מי אתה? למה יש לי הרגשה שזה לא תמיד ככה? בכל זאת חיים מענינים יש לך. אני אגב מכירה שני אנשים שישבו בבית סהר ואחד מהם עדין חבר מאד קרוב ובכל תקופת ישיבתו תמכנו בו ובמשפחתו הנחמד ואני וכך גם רבים רבים אחרים בכל מקרה מעיין לך

      אולי כל אחד מאתנו רוצח בפוטנציה,אולי  רק ענין של נסיבות.  

        28/6/12 16:35:

      צטט: אורי זמיר 2012-06-28 11:37:50

      מדהים ומרתק....עדין לא קראתי הכול אבל עוד אשוב לסיים...

       אז סימן שהארכתי יתר על המידה

        28/6/12 16:34:

      צטט: זירעונית קוסמית 2012-06-28 09:31:57

      העורך דין והבלש שניהם יצאו פארש':)) סיפור מהחיים וצילומים נפלאים:)) בוקר ויום טוב

       מה זה פארש, פארש גדול!

        28/6/12 16:33:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2012-06-28 09:17:55

      איזה אנשים...

      מהחיים! 

        28/6/12 16:32:

      צטט: bonbonyetta 2012-06-28 09:17:36

      * רק את מסוגלת להרביץ לנו סיפורים כאלה, ועל הבוקר זה מצוין, כמו כוס קפה שחור :-)

      זאת מחמאה ראויה 

        28/6/12 16:31:

      צטט: דנה.גל 2012-06-28 07:14:46

      אוףףף! חומר מצוין לסיוטים...

      ולסרטים

        28/6/12 16:30:

      צטט: חני של הים 2012-06-28 06:36:25

      סיפורי האולפן כזה אין לי...... נהנתי.

      שמחה שנהנית 

        28/6/12 16:29:

      צטט: shabat shalom 2012-06-28 06:32:08

      מזכיר לי "מכירים" מהעולם ההוא. יפה מאד סיפרת....

       יש כאלה, אתה רואה

        28/6/12 16:27:

      צטט: אסתר רבקה 2012-06-28 05:27:48

      סיפור שלא מהעולם הזה..יפה סיפרת את החוויה שלך

      תודה , ככה זה כשיש חברים מתאימים

        28/6/12 16:26:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-06-28 01:17:22

      מרתק ומשעשע למרות הנושא הנוראי.

      תודה חברה, 

        28/6/12 14:58:
      סוחף...
        28/6/12 14:03:
      מרתק.
        28/6/12 12:52:
      אוי. זה אמיתי? הסיפור מרתק ביותר, כרגיל.
        28/6/12 12:51:

      יותר נוח לכתוב על אנשים שאין לנו קשר אליהם... מנתק אותנו מרגשות...

      לצערי אני מכיר הרבה סיפורים שבחלקם הסתיימו בטרגדיה...

      כתבת סיפור מעניין שממחיש  את ביטוי:  הדשא אצל השכן "ירוק" יותר.

      תודה  לך.

       

       


      ..

        28/6/12 12:36:
      אמור לי מיהם חברך ואומר לך מי אתה? למה יש לי הרגשה שזה לא תמיד ככה? בכל זאת חיים מענינים יש לך. אני אגב מכירה שני אנשים שישבו בבית סהר ואחד מהם עדין חבר מאד קרוב ובכל תקופת ישיבתו תמכנו בו ובמשפחתו הנחמד ואני וכך גם רבים רבים אחרים בכל מקרה מעיין לך
        28/6/12 11:37:
      מדהים ומרתק....עדין לא קראתי הכול אבל עוד אשוב לסיים...
      העורך דין והבלש שניהם יצאו פארש':)) סיפור מהחיים וצילומים נפלאים:)) בוקר ויום טוב
      איזה אנשים...
        28/6/12 09:17:
      * רק את מסוגלת להרביץ לנו סיפורים כאלה, ועל הבוקר זה מצוין, כמו כוס קפה שחור :-)
        28/6/12 07:14:
      אוףףף! חומר מצוין לסיוטים...
        28/6/12 06:36:
      סיפורי האולפן כזה אין לי...... נהנתי.
        28/6/12 06:32:
      מזכיר לי "מכירים" מהעולם ההוא. יפה מאד סיפרת....
        28/6/12 05:27:
      סיפור שלא מהעולם הזה..יפה סיפרת את החוויה שלך
        28/6/12 01:17:
      מרתק ומשעשע למרות הנושא הנוראי.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין