סדין לבן לבושה על מִיטה שרועה כפסל שיש מלוטש דמותה
שיערה תלתלי גלים גולשים על כר משי מעודן
לפניי שכובה אלילה מתחת ללובן ערומה
להשיל או לא להשיל הסדין להיות או לא להיות שוב שלה ..
עומד מולי יצוק ברונזה בעירום אבריךָ שריריךָ חצבו בי עת ליל
רואה בפניךָ שיר הנח למלים
שוב אליי לתוכי היה שלי זרע בי חיים ..
ויבוא ויהי עדן משכבם ותלד מלאך |