לקראת שבת לכו ונלכה / ש. ליזרוביץ כך אפשר להוסיף ברכה בבית
צללי ערב נוטים ובאים, שקט ברחובות העיר, שעות ספורות לפני שבת המלכה. יהודים עטויי שיראין חולפים ברחובה של עיר, אלונטית מונחת ברישול על כתפם, ופניהם מפיקות נוגה, שבים הם מטבילה לכבוד שבת קודש, באה שבת באה מנוחה. צעירים פוסעים ברחובות בידיהם מגשי תופינים ופשטידות, המועברים לבתי הכנסת, בהם יתקיים בשבת קידוש, ובחלל ריחות התבשילים מתערבבים זה בזה, מעדני מזרח ומערב, חריימה עם אדי הטשולנט, ברבורים ושליו ודגים. רק שעות ספורות קודם לכן המה הרחוב אדם רב, שמלח שיבוטא לכבוד שבת קודש, ואף כי השיבוטא אינו מצוי במחוזותינו, מוצא לו כל אחד את תפקידו לסייע, מי בסחיבת הקישואים והאבטיחים ומי בניקוי סידור ונתינת יד. שהרי ערב שבת היום, יהודים מתכוננים לשבת קודש. גם בבתי המדרשות נשמע קול התורה. צורבים ומבוגרים מכינים עצמם לקבל קדושת השבת, בשעות תורה ותשובה, להכין את הנפש לקבל את המצווה הנשגבת, מתנה יש בבית גנזי, ושבת שמה. קולות הבלנדרים נשמעים לרוב, סלטים, קציצות, ושאר מעדני שבת מוכנים בקפידה, ומי שאינו מכין רוכש בכל הלב ממאות ואלפי סוגי הסלטים והתוספות המוצעות בכל פינת רחוב, ומי, מי לא אוהב את השבת? אפילו מאפיות החלות עמוסות עד סמוך ונראה לבין השמשות, המהדרין מקפידים ליטול את החלות בעודן רותחות, להיכוות קלות בידם, ולהשויץ בפני בני הבית וכל מי שמוכן לשמוע, כיצד הם השיגו חלה שרופה וחמה, ויש כבר מומחים לענייני חלות, שלעולם, אבל לעולם, לא יחליפו את חלתם המסורתית בזו של מאפיה אחרת, ולעומתם אלו שלעולם לא ישתמשו בשבת זו בחלה אותה בצעו בשבוע שעבר, גיוון, זה מה שמשמח אותם. שעה עוברת ועוד שעה, שבת קרבה ובאה. ואז מתחיל הלחץ. • חכמים כבר קבעו, שערב שבת, סמוך לסוף היום, הוא הזמן בו השטן מתחיל לחגוג, ולמצוא את הדרך להלהיט את הלבבות. הוא זה שמעורר את הכועסים והנרגנים והמתוחים והלחוצים, שמנפיקים בשעות שכאלו את הלחץ והמתח והקול המוגבה, והשאלות החוזרות על עצמן באין סוף ווריאציות "מי גמר לי את המים"; "איפה המשחת נעליים"; "כמה פעמים צריך לבקש להוריד את הזבל"; "אמא, אני רעב"; "אלף פעמים אמרתי לך, לכי לישון! שיהיה לך כוח לסעודה", ועוד שלל של אלפי משפטי לחץ, הנאמרים בטונים מוגברים במיוחד, נשמעים ואמורים בבתים רבים, ותמיד, אבל תמיד, מצליחים איך שהוא ברגע האחרון, לצאת. רגועים, שלווים, מתנשפים... ולבושים במיטב מחלצות השבת. אה, באה שבת, באה מנוחה. • "הרגשתי לחץ" סיפר השבוע יהודי יקר, שפרנסתו נפגעה ל"ע. הלחץ הכלכלי השפיע מאד על יכולת התפקוד היומיומית, האיש שלא הורגל בדקדוקי עניות, נאלץ לעצור מאורח החיים ולחשוב על כל פרוטה. ואז, ברגע של התעוררות, נזכר מה ששמע על כוחה הגדול של שבת, מקור הברכה, ועל התועלת העצומה שיש בהקדמת קבלת השבת. בתאורים על גדולי האומה, שישבו וחיכו לשבת המלכה, וגם באיך הוא נראה עם הלחץ, המתח והכניסה לשבת ממש ברגע האחרון, דקות ארוכות אחרי הצפירה ד' ירחם. ואז ברגע של החלטה, קיבל האיש על עצמו להקדים בחצי שעה את קבלת השבת מהשעה המקובלת במקומו. הישועה, כך סיפר הגיעה מהר מאד. "ראיתי בחוש את ברכת השבת" אמר, כשהרווח הכלכלי מצטרף לרווח העיקרי, של כניסה לשבת קודש, ברגיעה בשמחה ובאושר. הניסיון שלו יכול ללמד לאחרים, והיכולת לקבל שפע ממקור הברכה, על ידי הקדמת קבלת השבת, היא עצה נפלאה שיכולה לסייע לכל אחד ואחת, לקבל ברכה מרובה.
לעולם יהא 'אדם' / ל. מאיר בלהט הניסיון החיובי להעניק משמעות רוחנית למעשינו – אנו שוכחים את אנושיותנו!
חייו של יהודי מושתתים כולם על ערכים ועקרונות אותם מכתיבה התורה הקדושה. יהודי יודע, כי אין תחום מתחומי החיים ואין פרט מפרטי עשייתו היומיומית לגביהם אין לתורה הקדושה דעה ברורה וחד משמעית, דעה מחייבת בהחלט. יהודי בוחן את ערכיו לאור הערכים שמנחילה לו התורה, מתוך הכרה בכך שהתורה אינה רק הערך העליון, אלא הערך האחד והיחיד. משום כך, מטבע הדברים, אנו חיים חיים של תורה. אנו אוכלים בכדי שיהיה לנו כוח לעבודת הבורא, אנו נופשים בכדי שתהיה לנו מנוחת הדעת להמשיך בשקידת התורה, אנחנו שמחים בשמחת מצווה משום שזו היא הדרך שהתוותה לנו תורתנו, וכך בכל תחום מתחומי חיינו: התורה הינה הציר המרכזי, הבריח התיכון על פיו ישק כל דבר. כך צריכים להראות חייו של יהודי בלי ספק. אכן, במרוצת השנים נראה, כי אצל חלק מאיתנו התהפכו היוצרות בלי משים. אט אט נוצרה מציאות מסוכנת, בה התורה משרתת את האינטרסים שלהם, במקום לנהל אותם. ערכים שונים ונעלים מבית מדרשה של התורה הקדושה, משמשים אותם בכדי להצדיק התנהגויות או מחדלים שהם לוקים בהם. כך, הם מתרצים כל רצון שעולה בליבם – באמצעות הסבר מתפתל אודות התועלת שעשוי הוא להביא למערך עבודת ד' שלהם, וכך באין ספור תחומים אחרים: התורה נעשתה בידם כלי שרת, קרדום לחפור בו ולהשיג את מטרותיהם האישיות או נטיות ליבם הרדודות. מצב זה מסוכן ביותר. כבר אמר מי שאמר מגדולי ישראל, כי למדרגת הרשעות הגדולה ביותר ניתן להגיע רק לשם שמים. משום שככל שהדברים נוגעים לכבוד שמים, יש לנו הרושם כי המטרה מקדשת את האמצעים. אנו יכולים לשפוך דם ולהלבין פנים, אנו עשויים ללבות ריב ומדנים, אנו עשויים אפילו לפגוע אנושות בכבוד התורה וגדוליה, והכל כביכול בשם המטרה הנעלה של 'כבוד שמים'. זוהי, איפוא, סכנה אחת. אולם ישנה סכנה נוספת, אולי אפילו חמורה יותר, הנובעת אף היא מאותה שאיפה נעלה של כל יהודי לכפוף את כל כולו לערכיה של התורה הקדושה. מבלי משים, אנו הולכים אט אט ומאבדים את צלם האנוש שלנו, כאשר אנו מלבישים כל מחוייבות אנושית בכסות רוחנית תורנית. אנו שוכחים, שאמנם ערכי התורה הקדושה הם הערכים היחידים המחייבים אותנו, אולם ערכים אלו עצמם – דורשים מאתנו להתנהג כבני אדם, על כל המשתמע מכך. על המשנה בפרקי אבות, הפותחת בתיאור השתלשלות מסורת התורה ממשה רבינו ועד בכלל, עומדים המפרשים ומבארים כי ללמדנו בא הדבר, שאף אותם ערכים ונימוסים אוניברסליים הנלמדים במסכת זו – אינם ככל נימוסי הגויים, אלא מחוייבים הם בצו תורתנו הקדושה, תורה שבעל־פה המסורה מדור לדור. רבים עושים שימוש בפרשנות זו, בכדי לשלול את מחוייבותנו האנושית לנהוג על פי אמות מידה אנושיות מקובלות. אולם שוכחים הם כי באותה מסכת, באותה תורה שבעל־פה – לימדונו רבותינו אף כי דרך ארץ קדמה לתורה... הוי אומר, כי אמנם מחוייבים אנו רק לערכים שהנחילה לנו תורתנו, אולם על הערכים הללו נמנה אף ערך דרך ארץ, המחייב אותנו להתנהגות אנושית מקובלת ומכובדת, בפרט לנוכח מעמדנו כבני מלכים! בשבוע שעבר בטור זה, עמדתי על הסכנה הגדולה הנשקפת לנו לנוכח מצב ההסברה הבלתי אפשרי שלנו. הזכרתי מספר דוגמאות להתנהגויות העומדות בסתירה מוחלטת לנורמת ההתנהגות לה ניתן לצפות מאדם באשר הוא אדם, והדגשתי את ההשלכות שעשויות להיות להתנהגויות אלו. כמובן, לצד הנזק התדמיתי, שאין לזלזל בו, ניצבת הסכנה הגדולה יותר – בדמות חילול ד' הנגרם כתוצאה מאותן התנהגויות שליליות, שלצערנו מאפיינות חלקים שוליים בציבוריות שלנו. במוצאי השבת שעברה, זכיתי לביקורת בונה מתלמיד חכם חשוב, מחנך דגול. "ומה אם נתעלם מחילול ד'? ומה אם נתעלם מהנזק התדמיתי שגורמות הנהגות אלו? האם ליהודי יש היתר להיות מושחת?" שאלני אותו תלמיד חכם, ואני מוכרח להודות: הצדק עמו. בלהט הניסיון, החיובי כשלעצמו, להעניק משמעות רוחנית־תורנית לכל מעשה שאנו עושים, לעיתים נשכחת המחוייבות הבסיסית שהתורה הקדושה הטילה עלינו: לנהוג כבני אדם! לא להיות מושחתים! ובכן, אני שב ומנצל במה זו לתקן ולהדגיש: התנהגות שאינה הולמת, מהווה חילול ד' נורא. היא אף גורמת נזק תדמיתי בל ישוער לציבור שלנו. אולם בראש ובראשונה – היא אינה אנושית, וכיהודים, כבני מלכים, כמי שמשועבדים כל כולנו לערכי התורה הקדושה – אנו מחוייבים בראש ובראשונה לערך האנושיות שהתורה הקדושה תובעת מאיתנו. וכבר היו דורשים רשומות אומרים: לעולם יהא אדם ירא שמים... קודם הוי 'אדם', ואחר כך שקוד על מדרגת יראת השמים שלך...
ההבדל המהותי בין האפריקאים למערביים / י. ויין ניתן לחשוב כי הגענו אל אחת ממדינות אפריקה כשמסביבנו פליטים ועובדים זרים....
מזה למעלה מעשרים שנה חלוקים תושבי המדינה בדבר ההתייחסות הראויה לסוגיית יבוא נוכרים ארצה במסגרת מדינה קולטת עליה. לרבים מאיתנו זכורים הדברים כבר בסוף שנות השמונים כאשר התריע שר הקליטה דאז הרב יצחק פרץ שליט"א על כך שהעלייה מברית המועצות לשעבר הביאה עימה אחוזים ניכרים של גויים גמורים. דבריו "זכו" כמובן לביקורת ולגינויים מימין ומשמאל, למרות שגם אז, למרות מעטה ההתלהבות מגל העלייה שפקד את הארץ, לא היה חולק על אמיתות דבריו של הרב פרץ שליט"א. מתוך מיליון עולים, גם לשיטת ראשי הממסד בישראל, ישנם גויים גמורים שבאו לכאן במסווה של יהודים כדי לקבל הטבות שונות ומגוונות מכח חוק השבות. ומהם המוכרים כיהודים מבחינת החוק, אך על פי ההלכה היהודית הצרופה, גויים גמורים הם. עם השנים הם התערו במדינה, נישאו וילדו ילדים הגדלים ומתערים בחברה הישראלית כאילו אין הבדל תהומי בינם לבין ילד יהודי. גם בשנים המאוחרות יותר כאשר התעורר הרצון לעלות את בני הפלשמורה מאתיופיה עלה שוב לדיון ציבורי הקושי הבסיסי של הבאת ספק יהודים אל תוככי כרם בית ישראל. בתקופה האחרונה עלתה על פני השטח תופעה חמורה ומדאיגה מכיוון שונה. העובדים הזרים אשר הגיעו למדינה כדי לתת מענה לענפים שונים במשק, וגרועים מאלו הם המסתננים שהגיעו לכאן באופן מחתרתי. אלו גם אלו התגלו כבעיה של ממש. ילדיהם שנולדו כאן נחשבים לבעייתיים מבחינת אזרחותם. הם שוהים בגנים ובבתי הספר הממלכתיים, מתחברים לילדי עם ישראל ודורשים זכויות ושוויון כיאה לאזרחים מן השורה. זר כי ייקלע לשכונות מרכזיות ברחבי הארץ ידמה כי הגיע שלא במתכוון לשכונה במוסקבה, קייב או לנינגרד. השפה המדוברת, ההתנהגות והמראה, בדיוק כמו בערים הללו. מקרי אנטישמיות ושנאת יהודים, צלבי קרס וגרפיטי על קירות הבניינים מזכירים פרברים ברובע שבשליטה נאצית בבלרוס. כולם מבינים את הסכנה הגדולה של הפיכת מדינת ישראל למדינה גויית. אזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב נראה על פי מראה האנשים ותרבות התנהגותם כאחת ממדינות העולם השלישי. במקומות נוספים ניתן לטעות ולחשוב כי הגענו אל אחת ממדינות אפריקה כשמסביבנו למלוא העין פליטים ועובדים זרים... אין חולק כי מדינת ישראל ניצבת בפני בעיה של זהות לאומית. רוב ראשי המדינה חפצים לשמר את המושג מדינה יהודית. הם, שעמלו על הקמת מדינה לעם היהודי, מעוניינים שצאצאיהם ימשיכו להשתייך אל העם היהודי. אך מה עושים אפוא מול הנתונים? כיצד משנים את המציאות המאיימת? הלא לכל ברור כי המציאות הנוכחית אינה מבשרת טוב וזאת בלשון המעטה. לנו, הציבור החרדי, יש אמת אחת ברורה ובלתי משתמעת לשני פנים. אנו נצמדים להלכה הצרופה בלי לנטות ימין ושמאל. נהיר לנו כי רק בדרך ההלכה הצליח עם ישראל להתקיים ולהשתמר עד עצם היום הזה, בכל שנות הגלות והרדיפות. בעוד עמים מפוארים ואדירים נמוגו מבלי להשאיר זכר ושארית, עמד עמנו איתן ויציב ושרד את כל המאורעות שעברו עליו. אולם ישנם כאלו שבדומה לחכמי חלם מן הסיפור המפורסם והמוכר לכל, הגיעו למסקנה "נבונה", כי כדי למנוע התבוללות בעם היהודי ניתן להפוך את הגויים להיות חלק מהעם הנבחר. לשיטתם "גיור" מזורז ובלתי מחייב מאומה, כמו "גיורי" הצבא ודומיהם, יכשיר את הגויים להיקרא יהודים ובכך הם פותרים את כל בעיות ההתבוללות... מעניין רק מדוע הצעתם 'הקוסמת' ו'היצירתית' מוצעת רק לגבי העולים הגויים מברית המועצות לשעבר ולא נשמעת כלפי הפליטים מסודן, חוף השנהב או מאריתראה... הלא כבר הורגלנו לשמוע מילים קשות בגנות 'הרבנים החשוכים' המסרבים להכיר בגיורם של עולי ברית המועצות לשעבר, מדוע דינם של האפריקאים שונה בתכלית?!
הכרת ערך מול דברי הבלע / מ. שוטלנד כאשר כל אורח החיים החרדי מותקף, במטרה להשפילו ולבזותו לכל אורך החזית, הבה נעמוד על כמה אמיתות. עניין גיוס בני הישיבות, אינו רק נדון הכולל בחובו פוטנציאל לגזירות חמורות על עסק התורה הי"ו. במישור המעשי, צריך גם לציין בפעם המי יודע כמה, שהתקוות אצל כל מיני חורשי רעות לראות למחרת החלטתם רבבות בני ישיבות בבקו"ם, הינן בבחינת חלומות באספמיא. חלקם הגדול של אנשי המזימות הללו יודעים זאת ידוע היטב. כל גדולי ישראל כאחד גם מנעו כל מצב של דיון משותף עימם, על מנת להבהיר ללא כחל וסרק, שאין מה לדבר על פשרות וכיוצ"ב. אין לדעת בשעה זו כיצד יתפתחו העניינים באופן תכליתי בשטח היחסים בין החרדים לחילוניים, כתוצאה מהמאבק שנכפה עלינו ביזמת נשיאת בג"ץ הפורשת. עם זאת, צריך לדעת ולהבחין בכך, שכל העת הזאת שהנושא מצוי בכותרות, מתנהל מסע הסתה מרושע כלפי שמירת התורה בקרב ההמון הישראלי. בתוקף כך ועוד קודם שתוחלט החלטה אופרטיבית אחת, נגרם נזק תדמיתי חמור למעמדם של תורתנו ושומריה. זהו חלק ממסע הרדיפה הקבוע נגד היהדות שלשמו הוקמה מדינת ישראל. השפעתה של קטגוריה זו אינה רק כלפי חוץ. ישנם גם כאלו משולי הציבור החרדי נעדרי חוט שדרה יציב, הנכבשים תחתיו ואף בקרב יראים ושלמים, יש מי שהדברים עלולים לגרום לו לרפיון ידיים. כמה דברי בלע אפשר לשמוע? למרות חוסר פרופורציה באמצעי התקשורת וההסברה, בדרך כלל הציבור החרדי יודע להשיב מלחמה שערה. קל מאוד להצביע על חסרונותיהם של החיצוניים. שכן הללו מדברים בעד עצמם ודמותם הנבובה משתקפת היטב יומיומית ברשתות התקשורת שלהם ובעיתוניהם. בדרך כלל, לא נותר לנו אלא להכריז, ראו מה ביני לבין בן חמי. אשר על כן, כל אימת שהללו רוצים להשתמש בנשק תעמולתי שובר שוויון, שולפים הם את עניין הגיוס לצבא. שכן נושא זה הכולל אמוציות ערכיות כולל מסירות נפש, מעניק להם לכאורה יתרון, בהתמודדות נגד מי, שאינו נחשב לחלק מהם. שלא כבעבר, זה זמן רב שגם בעיניהם הם, הערך וההילה שהיו נתונים פעם לכל הקשור בהגנת המדינה קפחו את ערכם, ונתונים כיום לבוז ולמשיסה בתוך שאר סמלים ומאפיינים שפעם הייתה להם עדנה במדינת ישראל. לא נגזים אם נאמר, שהמקום היחיד בו עדיין נעשה בהם שימוש בעת הזו, הוא הקטגוריה נגד עמלי התורה. בדרך כלל רגילים צווחני החילוניות להלין על כך, שהחרדים מביטים עליהם מלמעלה. אף שכאמור יחסי הכוחות התעמולתיים הינם לטובתם, יודעים הם להיעלב קשות ממבט זה. אולם עובדה היא, שמאז ומתמיד ההסברה החרדית לא נטתה לפגוע ברגשות אמוציונאליים גם במקומות שיש הרבה מה לומר, גם לשיטתם הם וד"ל. לאיש אין עניין לפגוע פגיעה לשמה, גם כאשר מדובר ברשעי ישראל. מה עוד, שעם הכל ואחרי הכל, תמיד ישנן נקודות עמוקות של ערכים יהודיים, המבצבצים ועולים מתוך הכאוס החילוני ולו אף לרגע ולא אנו נבוא לזלזל בהם. גם עתה לא נעשה זאת. אך לעת הזאת, כאשר כל אורח החיים החרדי מותקף, במטרה להשפילו ולבזותו לכל אורך החזית, הבה נעמוד כל כמה אמיתות: הציבור החרדי הוא כיום היחיד עלי אדמות, הנושא בעול של קיומם של נפשות כערך מקודש. עד כמה שהדבר נשמע הזוי, כיום זכותו של אדם להיוולד כלל ועיקר כזכות סגולית הגוברת על כל שיקול אנוכי אחר, קיימת בלעדית רק בקרב הציבור החרדי. במושגים חיצוניים, אין אח ורע למאמצים והקרבנות שכל אב ואם שומרי תורה, מוכנים למסור עבור קיום המין האנושי ובהדגשה, לשם היותו בן האנוש בעל מעלה, כפי שחנן אותו הבורא. כזה הוא גם היחס כלפי הזולת, אשר מהותו לעולם אינה נמדדת בתועלת או בטובות הנאה שניתן או לא ניתן לשאוב ממנו, אלא בערכו הסגולי כאדם שנברא בצלם. זהו יסוד גדול, קדוש וטהור, העובר כחוט השני בכל מהלך חיינו, דרך דמעותיהם של אימותינו בכל שלב ושלב. על רקע מהות הרשע האנוכית השולטת כיום בקרב האומות, כשבתוכם לדאבוננו גם אותם אחים תועים, ניתן לומר, שעל אף היותנו עניים ממעש לעומת אבותינו, מידה זו הננקטת בגבורה לנוכח עולם הכחש, תעמוד לדורנו לעולמים, כזכותו הגדולה ביותר עלי אדמות. בשעה שכל כולה של (חוסר) התרבות המודרנית, אופפת כיום את האנושות באבדון מוחלט לאורך ולרוחב, כשהכל מכוון וממוקד להמעטת דמות האדם, תוך הכוונתו במגוון דרכים בלתי נדלה להרס עצמי רוחני ופיזי בכל פינה וזווית אפשרית – הערובה היחידה לקיומו ומתוך כך להמשכו של העם היהודי והמין האנושי, קיימת רק בחיי תורה. אין לנו שיור אלא רק התורה הזו! לא ניתן בשום פנים ואופן לחלל את כבודנו כבני אדם, בעפרם של מי שגם כאשר עומדים הם על פתחו של גיהינום, ללא עבר, ללא הווה ורח"ל ללא עתיד – עסוקים במאמצים, לכלות עימם את הסיכוי האחרון שלהם, לשרוד את החורבן שהמיטו על עצמם. |