לפני למעלה מחודש, בימים הטרופים של הקדמת הבחירות והלילה הגורלי והדרמטי שבו הצטרפה סיעת "קדימה" לקואליציה, היה ברור כי בפני ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עומדים מספר מכשולים קשים, כמעט בלתי ניתנים לחציה, וכי הם אלו שמהווים את הטריגר להחלטתו להקדים את הבחירות, ולאחר מכן לסגת מכך בשל הצטרפותה של קדימה על 28 חבריה.

ראשית, החלטת בג"צ לפנות את בתי שכונת האולפנה בבית אל. ההחלטה נפלה על ראש הממשלה כרעם ביום בהיר, ולא היה לו אז צל צילו של מושג כיצד יתמודד עמה וכיצד יפעל. שהרי לפנות את המתיישבים לא עלה בדעתו, וגם להפר את החלטת בג"צ לא בא בחשבון.

המכשול השני שהוצב לפתחו היה כמובן, גם כן "בזכות" בג"צ, הנושא של החוק לדחיית גיוסם של תלמידי הישיבות. בג"צ פסל את החוק הקיים, והטיל פצצה אל המערכת הפוליטית. נתניהו הבין מיד שהוא במלכוד גדול. האם ילך עם שותפיו החרדים ויתמוך בחקיקת חוק שינציח איכשהו את המצב הקיים שמאפשר לכל מי שרוצה ללמוד ולשקוד על התורה לעשות זאת ללא הפרעה, או שמא יכנע לקול ההמון והתקשורת וילך עמם ועם תביעתם לכפות, בצורה כזו או אחרת, גיוס של בני הישיבות.

המכשול השלישי הוא עניין תקציב המדינה ל־2013. לכל ברור שבמסגרת תקציב זה יש לבצע קיצוץ גדול של בין 10 ל־20 מיליארד שקל לפחות, וזה כולל גם העלאת מיסים כמו מס ערך מוסף, ועוד שורה של גזירות שונות ומשונות. בשנת בחירות, זה כמובן הדבר האחרון שחסר לנתניהו, להטיל גזירות קשות על הציבור, מה גם שלא בטוח שהיה ביכולתו לגייס רוב בכנסת לאישור תקציב כה קשה, אכזרי ופוגע.

מדובר ללא ספק במירוץ מכשולים גדול, מסובך וקשה, אך נתניהו כבר הוכיח יכולת פוליטית ראויה לציון במיוחד, ואין כל ספק שאין לו שום כוונה להיכשל במירוץ הזה, למרות הקושי הגדול שבדבר.

את המכשול הראשון עבר נתניהו בהצלחה, ונראה שפרשה זו מאחוריו. הכוונה לפרשת פינוי הבתים בבית האולפנה. כמעט כל הדיירים במקום כבר התפנו, בלי אלימות ובלי הפעלת כוח, וגם הקואליציה על קצותיה מימין ומשמאל, נותרה שלמה, כל אחד במקומו. הימין בלע את גלולת הפינוי, והשמאל את גלולת ההבטחה לבנות 300 בתים נוספים בבית אל.

במכשול השני, נושא בני הישיבות, שעון החול הולך ואוזל. בעוד חודש ימים בדיוק יפוג תוקף החוק הנוכחי שנפסל בבג"צ, ועל נתניהו לקבל ממש בימים ובשבועות הקרובים הכרעה. בתקשורת מתפרסמות הצעות שונות ומשונות שיוצאות כביכול מוועדת פלסנר, חלקן קשות ואף קשות מאד מבחינת עולם התורה, ונתניהו הוא שבסופו של דבר ייאלץ להכריע לאן פניו מועדות.

כיצד ינהג ולהיכן יטה? זהו בדיוק המכשול וזו בדיוק שאלת השאלות. במכשול הזה, בשונה מיתר המכשולים, נתניהו טרם הודיע בפומבי לאן מועדות פניו וכיצד הוא מתכון לצלוח את הבעיה בשלום. גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה.

המכשול השלישי הוא מכשול התקציב. כאן שלף נתניהו שפן שעד היום התנגד לו נחרצות. הוא הודיע שבכוונתו להעלות את הגרעון בשנה הבאה ל־3 אחוזים. ובמילים אחרות, להגדיל את האוברדראפט של המדינה ב־14 מיליארד שקלים. זה לא אומר שלא יוטלו מיסים ולא יהיו גזירות, אולם ברור שברגע שנוצר מקור כספי שמספק 14 מיליארד שקלים, גם אם יהיו גזירות וגם אם יוטלו מיסים, אלו לא יהיו קשים ומכבידים במיוחד, אלא כאלה שניתן יהיה לחיות איתם.

בשנת בחירות היה ברור לנתניהו שאין לו את הפריבילגיה להטיל גזרות קשות על הציבור. מנגד, במצב הכלכלי העולמי והמקומי, הגדלת האוברדראפט של המדינה כמוה בדיוק כהגדלת האוברדראפט של משק בית פרטי, בלי מקור כיסוי הולם בעתיד הנראה לעין.

אך נתניהו בחר בדרך שהיא הרע במיעוטו מבחינתו. כאומר, את הגזירות הקשות והאמיתיות נשאיר ל־2014, לאחר הבחירות הבאות שיהיו בכל מקרה ב־2013. אז יפעל (אם יחבר שוב) לכסות את המינוס הגדול שנפער בחשבון המדינה, על גבם וסבלם של האזרחים כמובן. כעת העיקר הוא לעבור את המכשול בשלום, ולזה נראה שמצא את הפתרון.

שרים מעל החוק

החוק במדינת ישראל, כך טוענים כל העת, צריך להיות שווה לכל, וכולם חייבים לכבד את החוק ולקיימו ככתבו וכלשונו.

מאז ומתמיד היה ידוע שיש כאלה שהם מעל החוק. אבירי השמאל למשל, או גורמים הקשורים למערכות המשפטיות, ועוד כהנה וכהנה, כאלה שעבורם החוק הוא סלקטיבי ביותר. מה שמוצא חן צריך ויש לקיים, ומה שפחות מוצא חן אפשר לזלזל ולצפצף.

השבוע התברר כי יש סקטור נוסף שהוא מעל החוק, והאבסורד הוא שהם נמנים על המחוקקים וקובעי החוקים. המדובר בשרים בממשלה, שכשמשהו לא מוצא חן בעיניהם בחוק שנחקק, הם מזלזלים בו ומונעים את קידומו וקיומו. או שמדובר סתם בעצלות וזלזול בתפקיד ובמשימה שהוטלה עליהם, תוך עצימת עין מהחוק.

בועדת הכנסת התקיים השבוע דיון, ביוזמתו של ח"כ הרב ישראל אייכלר, בבעיית אי התקנת תקנות לחוקים על ידי שרי הממשלה. מניעת אישור התקנות, מונע לעיתים רבות את יישום החוק.

כידוע, בהצעות חוק רבות המאושרות בכנסת, מוטל על השר הנוגע בדבר להתקין תקנות, ויישום הצעת החוק מותנה בתקנות אלו. בדרך כלל בהצעות הללו מעניקים לשרים זמן מכובד, אפילו עד שנה, כדי להתקין את התקנות, אולם בדיון בוועדה התברר כי השרים מצפצפים בקול גדול על החוק, לא מתקינים תקנות כפי שנדרש וכמתחייב מהם, והדבר כמובן מונע את הפעלת החוק בפועל.

ח"כ הרב ישראל אייכלר, הדגיש בוועדה כי "ברגע ששר לא פועל כחוק ולא מתקין את התקנות כפי שהכנסת הורתה לו, הוא פוגע באזרחים. אי התקנת תקנות, זו חבלה בעבודת הכנסת והחקיקה מצדם של השרים. מה ההבדל בין שר שמפר חוק, לבין אי עמידתו בדרישת החוק להתקין תקנות", שאל, ובצדק, הרב אייכלר.

היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד איל ינון, אישר כי "מדובר בתופעה רחבה המקיפה את כלל משרדי הממשלה". לדבריו, "קיימת תופעה נרחבת ומטרידה של אי קיום הוראות המחוקק בנושא חובת התקנת תקנות ראשונות". ינון גילה לחברי הכנסת, כי הקים תחום חדש במחלקה המשפטית של הכנסת, תחום חקיקה ומחקר משפטי, בראשות היועצת המשפטית של ועדת חינוך, עו"ד מירב ישראלי, כדי לטפל בבעיה, והודיע כי "בכוונתנו לעקוב באופן שיטתי וסדור אחר החוקים הקובעים חובת התקנת תקנות ראשונות ועמידת המשרדים השונים בחובה זו, ולתת דיווח תקופתי לוועדות הרלבנטיות".

עו"ד ינון גם מסר, כי "בשלב זה איתרנו כ־130 קביעות בחקיקה בדבר החובה להתקין תקנות ראשונות, צווים ראשונים וכללים ראשונים. מתוכם, מצאנו כי בכשליש מהמקרים לא הותקנו עדיין תקנות כלל, אף שהזמן להתקנתן או להבאתן לאישור הוועדה בכנסת חלף עבר. רק במיעוט המקרים (בכ־ 20 בלבד) מצאנו כי התקנות הותקנו או הוגשו לוועדה בזמן שנקבע, או בסמוך לו. חלק מהתקנות האלה לא הותקנו, או לא הובאו לאישור הוועדה כלל, וחלקן הועברו לאישור הוועדה אבל עדיין לא אושרו. כך לדוגמה, לא הותקנו עדיין תקנות ראשונות מ־2004 לפי חוק הדיינים".

חברי הוועדה נדהמו מן הנתונים שהוצגו בפניהם, ולא האמינו שהשרים כך מזלזלים בבוטות בכנסת ובחקיקה שהם

עמלים עליה זמן רב, לעיתים חודשים ואף שנים.

יו"ר הועדה, ח"כ יריב לוין (הליכוד), הציע לקבוע בחוק ברירת מחדל, לפיה תקנות יותקנו תוך שנה ממועד תחולת החוק. אך במידה והשר לא עמד בזמן הקבוע בחוק, החוק יסמיך את הוועדה הרלוונטית בכנסת להתקין את התקנות במקום השר.

ח"כ איתן כבל (עבודה), הציע לקבוע סנקציה, לפיה שר שלא יתקין תקנות במועד כפי שהקבע בחוק, ימנע ממנו לחוקק חוקים שבתחום משרדו. הוא סיפר על מקרה אישי שלו ש"הממשלה נמנעה 7 שנים להתקין תקנות בחוק שיזמתי, עד שנאלצתי לעתור לבג"ץ בנושא".

ח"כ אברהם מיכאלי (ש"ס), הציע להפקיע לחלוטין את הסמכות להתקנת תקנות מהשרים ממשרדי הממשלה, ולהקים ועדה מיוחדת בכנסת שתופקד על התקנת תקנות לחוקים.