היה לך פעם נהג פרטי ?

נהג שמלווה אותך ממקום למקום.

כזה שמחכה לך ברכב בעוד את נכנסת לאיזה חנות מדהימה נטולת חניה קרובה.

כזו היתה מירי.

מירי אהבה שאני מסיע אותה מכאן לשם.

היא אהבה לשבת מאחורה כך שאוכל לראות אותה מהמראה הקטנה בדיוק כמו "מיס דייזי" ולשוחח.

מירי בת 68.

נראית מצוין, שמורה כזו.

אחת כזו שאוהבת לטפח את עצמה.

היא יודעת שהיא נראית טוב.

בעלה האהוב נפתר לפני שנה ממחלה קשה.

הכרתי את מירי בחניה של הסופר.

ראיתי שהיא מתקשה לנתב את העגלה הכבדה לרכב שלה שחנה יחסית רחוק.

כאשר הצעתי לה עזרה, היא לה היססה לרגע.

"בשמחה" היא אמרה " למה לא..."

סיימתי לפרוק את השקיות לתוך תא המטען ושאלתי אם היא זקוקה לעזרה נוספת.

"אתה בחור נחמד, תודה רבה לך" היא אמרה "אבל אין צורך"...

נפרדנו לשלום.

את העגלה שלי השארתי ליד המעלית בחניון, כמעט ושכחתי ממנה.

בעודי פורק את שלי, הגיחה מאחורי המכונית של מירי.

"ההצעה שלך עדין בתוקף ?" שאלה.

"בוודאי" עניתי בחיוך.

בית נחמד, לא עשיר, מוקפד, מסודר, ממש כמוה.

שתינו קפה, ספרתי לה שאני מלווה נשים, עוזר להן..

לא הורמה גבה, גם לא שתיים. שמחתי.

היא ספרה לי שתמיד היה לה חלום שיהיה לה נהג פרטי.

היא רוצה להרגיש איך זה מרגיש.

לפעמים אנחנו סתם נוסעים...שעה, מחוץ לעיר.

עושים סיבוב וחוזרים.

"תעקוף אותו כבר" היא מבקשת...

היא אוהבת בעיקר את הרמזורים,, את המבטים של האנשים...

במבט ראשון אפשר לחשוב שאני הבן שלה שמסיע אותה לאנשהו..אבל מירי מרגישה אחרת.

היא מרגישה עשירה, מכובדת, ראויה.

מגיע לה..היא אישה מקסימה.