כותרות TheMarker >
    ';

    אהבו את חייכם

    אהבו את חייכם...
    איננו יכולים להקשיב למה שאחרים רוצים שנעשה
    עלינו להקשיב לעצמנו.
    חברה משפחה חברים אינם יודעים מה שעלינו לעשות.
    רק אנחנו יודעים ורק אנחנו יכולים לעשות מה שנכון בשבילנו
    אז התחילו ברגע זה.
    תצטרכו לעבוד קשה מאוד
    תצטרכו להתגבר על הרבה מכשולים
    תצטרכו ללכת כנגד השיפוט הטוב יותר של הרבה אנשים
    ותצטרכו לעקוף את הדעות הקדומות שלהם.
    אבל תוכלו לזכות בכל מה שתרצו אם תשתדלו בכל הכח.
    אז התחילו ברגע זה ותחיו חיים שתוכננו על-ידכם ובשבילכם
    ואתם תאהבו את החיים שלכם.

    מתוך הספר: \"למצוא אושר בכל דבר\" סוזן פוליס שוץ

    ארכיון

    ארץ חדשה

    0 תגובות   יום שישי , 29/6/12, 08:21

    נוסע באופני פעלולים בשעת אחרי חצות, צעיר כבן 20, שזהו כלי התחבורה שלו ככל הנראה.

    עורו שחום נראה ממוצא אפריקאי, הוא עובר אותנו כשמבטו מונח בדריכות על כלבי, פניו לכיוון הכביש הראשי.

    באותו רגע חשתי או דמיינתי את תחושתו...
    זה מה שיש, נאלץ להתנייד בדרכים מאוחר בלילות ומוקדם בבקרים, כדי להיות פחות חשוף להיתקלויות עם אנשים ברחוב.

    העור שלו מסגיר אותו, אין לו דרך להתחפש למישהו אחר, הוא חלק מקבוצת אנשי אשמורת אחרונה וראשונה, ההולכת וגדלה. במראהו, עד לא מזמן היה ילד, היום הוא איש צעיר מתמודד.

    ומה קורה אצלנו, מה אנחנו חושבים עליו ועל שכמותו?

    המידע שאין לנו על המצב, גורם לאי הודאות ולתחושות שמלוות אי ודאות - פחד בעיקרו, רתיעה, חשש, הימנעות, התמרמרות.
    אנו נמצאים בארצנו המשוחררת, שנכבשת על ידי זרים, שונים, לא ודאיים ולא ידועים לנו.

    אנו רוצים להושיט את ידינו לאדם בצרה, באשר הוא, לעזור, לחלק את הטוב עם מי שלא שפר עליו גורלו... ואי הודאות זוקפת את ראשה כתמרור אזהרה, ומזהירה שפה יש משהו לא ידוע, מאיים...

    אנו לא יודעים מה הדבר הנכון לעשותו, לרוב אנחנו נמנעים, משום כך, לעשות, ומי יאשימנו?

    ובני, גם הוא היה שם בחוץ בלילה אחר, בחוזרו מחבר, וסיפר שמולו על המדרכה צעד איש שעורו שחום ממקום אחר, שלאחר חולפם
    אחד על פני השני, הסתובב פתע והחל ללכת אחריו כשהוא קורא לעברו בשם ערבי לא מזוהה,כששניהם לבדם אחרי חצות, בני בחר להחיש את צעדיו ולהתרחק מהמקום.

    האם אותם זרים חשים בכוח הזה שיש להם עלינו, כוח ההפחדה, של מי שאינו ודאי ואינו מוכר? האם אותו איש פשוט רצה להרגיש לרגע את הכוח? או שמא היתה לו כוונה אחרת, מתהום החששות שלנו?

    הסיבה שאני מספרת את הסיפור הזה, היא כדי שנבחין שקורה
    כאן תהליך, שאנחנו כבר לא בטריטוריה מוכרת, אלא בארץ חדשה.

    חשוב שנדע יותר, שנקטין את אי הודאות,  ושהממשלה תהיה יותר ברורה לגבי האנשים החדשים שבתחומה,
    האם הם פליטים? האם הם מהגרים? ואיך מתמודדים?

    אני רוצה להיות בטוחה ברחובות ארצי, ורוצה לדעת.
    אני רוצה גם להמשיך להיות אדם רגיש לזולתו מבלי לשפוט אותו לפי צבע עורו. ולהמשיך לחנך את ילדיי להתייחס באותה מידה של כבוד מצד אחד וחשדנות זהירה מצד שני, לכל אדם באשר הוא, ללא אפליה.

    אז מה עושים?
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      סיגל א.ש.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      The Marker