הליל מלא בטרור,

קוריו נשלחו לתוך מרפסת מצחינה.

פערו בעיניי זוועת הדור,

גם מהבוקר הוחרמה השינה.

 חטאיי  נקלים הם לבעור,

בחולשתי פוררתי לך  הערב, חרך בקיר המשטמה.    

שפתייך לחשו דרכו בשחור,

איך לפני שנים לימדתני אמנות הנקמה.

אין יום ללא זה השקר הכעור,

אני עמוס מעשיות על מידות ועוצמה.

אך בפתע ששפתייך לוחשות באוזני בשחור,

נשימותיי לומדות כדבעי את אמנות העוגמה.

מלאת תימהון מקרומי הייסור,

מעשי נבלה בוטה את גוררת בטינה.

וגם שנכנעתי ללחישת שפתותייך בשחור,

למחילה שהורתי מיאנת בצינה.